...Mawidge
...Mawidge is what bwings us togewer today
,Mawidge, the bwessed awwangement
...that dweam wiffim a dweam

חתונה. עבור חלק מאיתנו מדובר באירוע נפלא של "פעם בחיים", כזה שחיים בשבילו והוא מהות החיים, כזה שכל דבר הקשור בו הוא חוויה נהדרת: בחירת השמלה, ארגון הפרחים, סידור השולחנות, ה"איי דו". יש אנשים שחולמים על כל הדברים הללו מגיל 4, שמתכננים את יום חתונתם בפירוט קפדני, שמבחינתם מדובר ברגע השיא האולטימטיבי בחיים, היום ממנו אפשר רק לרדת, היום שבו חייהם יקפצו מעל הכריש.

אבל יש גם כאלה שהיום הזה מסמל את אותה הקפיצה בדיוק, עם הרגשה אחרת לגמרי. אנשים אלה מתרחקים מהמילה "חתונה" כמו מאש, רוצים לדחות אותה עד כמה שניתן, חושבים שמדובר בצעד פזיז ונמהר, כזה שיהרוס להם את החיים היחסית סבירים שהיו להם עד כה. חלק מהאנשים הללו כבר עברו את גיל 30. לחלקם יש אפילו אתרי אינטרנט על טלוויזיה.

מיסטר זאנדר האריס עדיין לא בן 30, הוא אפילו לא בן 25. הוא בסך הכל מתחיל עכשיו את העשור השלישי לחייו, והוא עומד להתחתן. לקפוץ מעל הכריש. אם לנסות ולשייך אותו לאחת משתי הקבוצות שתוארו לעיל, זאנדר יהיה קרוב יותר אל הקבוצה השניה, זו שבמידה מסוימת יש בה פחד מהתחייבות. הוא היה אמנם זה שהציע נישואין, אבל הוא גם זה שעשה כל מאמץ לדחות את האירוע המלבב (כמו ג'ורג' בשעתו).

זו שלחצה לקיום האירוע, זו ששאפה להתחתן, היא אישתו לעתיד, אניה, שמבוגרת ממנו בקצת הרבה יותר מעשור. תחושת הדחיפות שאניה מרגישה נובעת מהפחד הטבעי שלה ש"חייה עומדים להיגמר". היא חיה כבר למעלה מאלף שנה, היא ממש קרובה ליום מותה. מבחינה יחסית, זה נכון. 90% מימי חייה כבר חלפו עברו להם, ואניה בזבזה אותם על דברים בעלי גוון שלילי, על נקמות. עכשיו היא רוצה קצת אושר בחיים, היא רוצה להתחתן עם האדם אותו היא אוהבת, לפני שתזדקן ותמות.



גם זאנדר רוצה קצת אושר, קצת שפיות בחיים עמוסי התרחשויות ושדים שתוקפים אותו, אבל האם הפתרון הוא להתחתן עם שדה לשעבר? שנושמת בכבדות? שאוכלת את הגבינות המסריחות הללו? שחושבת שהוא רגיל? שמתפרצת לו לדברים? שרוקדת בטירוף?

זאנדר במילכוד. הוא מלכתחילה לא מתלהב מהחתונה שמתקדמת בצעדי ענק ועכשיו גם מציגים בפניו את הצורה בה ייראו חייו שנים לאחר נישואיו עם אניה: שני ילדים, בן ובת, הבת אפילו לא שלו והיא "פריק" עם אוזניים ארוכות - אוזני שד. חייו המשותפים עם אניה בנויים על מריבות ובאפי נמצאת תמיד בצללים - לא מראה מלבב במיוחד. ולמרות האהבה שיש לו כלפי אניה לא פלא שהוא מחליט לברוח, אפילו לפני החתונה והבגידה. היום בו הוא ירצה לברוח ולהתחבא הגיע מהר משציפה.

השיר ההוא, זה שחשף את הסודות הכי כמוסים של הזוג האחד כלפי השניה, התגלה כתחזית מדויקת למדי למה שבאמת קרה: "שיקרתי, אמרתי שזה קל. ניסיתי, אבל יש פחדים שאני לא מסוגל להכניע". נבואה שהגשימה את עצמה, והפכה את החתונה למה שכולם חששו מפניו: לגיהינום. פעמוני הגיהינום שבשם הפרק הם כנראה איזכור ציני ומר לשיר השקרים החבויים של זאנדר ואניה, זה שהסתיים במקור באופטימיות, בצניחה משותפת אל הכורסא ובצחקוקים מאושרים. אלא שלא הכל פרחים וכינורות דביקים שמנגנים, ועכשיו התקבלה ההוכחה הסופית לכך. החתונה, אותו חלום שבתוך חלום, התנפצה לרסיסים.



והיום הזה דווקא התחיל כל כך טוב: אניה הצהירה שמדובר ביום המאושר בחייה, זאנדר הצהיר שאין שום דבר בעולם שיכול לעצור את החתונה הזאת, באפי מציינת כמה שזאנדר נראה קורן וזורקת איזו בדיחה שאולי הוא בהריון. "אולי אני פשוט שמח", מתקן זאנדר. בשביל באפי זו ההוכחה שאפשר גם אחרת, זאנדר הוא האור שבקצה המנהרה, החתונה שלו היא ההוכחה שהכל יכול להיות בסדר, אפילו אם ספייק מביא בת זוג טיפשית כדי לגרום לה לקנא. וספייק? אפילו הוא שם לב שהניסיון לגרום לה לקנא היה מטופש, כי באפי באמת מאושרת, אפילו שזה לא עבור עצמה אלא עבור זאנדר. ספייק ובאפי חולקים רגע אמיתי אחד כשבתשובה להערתו של ספייק שהיא נראית זוהרת, עונה לו באפי שהשמלה רדיואקטיבית. והם צוחקים. וזה נראה כאילו הכל בסדר גם בשבילם.

גם ווילו וטארה שוב ביחד. וגם הן מאושרות. כשאניה מחפשת בפניהן את המילים הנכונות להגיד מתחת לחופה, הן אפילו לא מקשיבות לה, רק מחליפות מבטים מאוהבים. ווילו כל כך מאושרת, שהיא לא ממש שמה לב לדברים שמציקים לזאנדר. היא אומרת לו שהוא יודע כמה שהיא אוהבת אותו והוא עונה לה שזה לא קרוב לכמה שהוא אוהב אותה (והנה עוד שניים שמסכימים בדיוק בעניין החלפת הבגדים והבעייתיות שבה, לבוש רשמי וכל זה), ולמרות זאת הוא לא מגלה לה שהוא עומד להיעלם משם, שניות מספר לאחר מכן.

אפילו הקרובים משני הצדדים - הרגילים מהצד של זאנדר ו"אנשי הקרקס" מהצד של אניה - מתנהגים כפי שהייתם מצפים מקרובים להתנהג ומשדרים אווירה של "הכל בסדר". אז "נעים מאוד, אני מר שפיגלמן" אולי אין שם, אבל דיונים על נושאים שיעסיקו את הזוג אחרי החתונה, האיחולים הרגילים, ההתרגשויות, ההשתכרויות והחלפת המהלומות בהחלט נמצאים ברקע, מאיימים לפוצץ הכל, אם רק ינתן האות.

האות, במקרה של זאנדר מגיע מכיוון לא צפוי - מעצמו. זאנדר מהעתיד, או לפחות מישהו שטוען שהוא זאנדר מהעתיד (והוא עושה את זה בלי דלוריאן, הייתם מאמינים?). זאנדר מהעתיד מראה לזאנדר שלנו כמה שזה רעיון רע להתחתן עם בחירת ליבו. לפי הגרסה שלו, בעתיד האהבה נעלמה, הלחימה בשדים לצידה של באפי (אותה בכלל אסור להזכיר, כאילו היתה אניה גולשת ב"עין הדג") גבו את המחיר ואפילו הבגידה מהשיר ההוא אכן קרתה, כי לאניה יש ילדה שהיא אפילו לא ממנו.



וכמה שהחיזיון קשה לצפייה ונורא למחשבה, הדבר שמאושש סופית את ההחלטה של זאנדר לצאת מהעניין לפני שיהיה מאוחר מדי, הוא המבט שהוא מעיף לכיוון הוריו, המודל הדומיננטי ביותר למערכת יחסים שהיה לו. מאז ומתמיד היתה מערכת היחסים בין הוריו של זאנדר משהו טראומתי עבורו (אותו חג מולד שבילה באוהל בחוץ, רק כדי לא לראות אותם רבים, למשל). החלק הגרוע ביותר בחיזיון הוא שזאנדר למעשה ראה את עצמו מתנהג כמו אבא שלו, אותו הוא לא מעריך ובו הוא מתבייש. אפשר לומר שכל הבעיות של זאנדר עם ההגדרה של עצמו כ"איש טוב" או "גבר טוב" נובעות מכך שהמודל הגברי שהיה לו רוב חייו היה אביו, השיכור, האלים והפוגעני. יותר מהכל זאנדר חושש להפוך לגבר כזה, והוא מעדיף לברוח מאשר להישאר בסביבה ולחכות שזה יתגשם.

זאנדר קם ויוצא אל הגשם, עוזב את ארוסתו שניות לפני החופה. ובדיוק אז, כשבאפי מנסה להשהות את העניינים, מגיע אחד הרגעים המרגשים ביותר בפרק: אחרי שני ניסיונות לא מוצלחים במיוחד (אך משעשעים), בהם מנסה אניה למצוא את המילים הנכונות להגיד לזאנדר מתחת לחופה, היא מסתובבת מהמראה ואומרת את הגרסה הסופית שלה, את המילים שלעולם לא תאמר:

"אני, אניה, רוצה להתחתן איתך, זאנדר, כי אני אוהבת אותך, ולעולם אוהב אותך" - על רקע המילים הללו, מתמקדת המצלמה בזאנדר, שמשוטט ברחובות סאנידייל הגשומה, עצוב - "לפני שהכרתי אותך, הייתי אדם אחר לגמרי. אפילו לא בדיוק אדם, בעצם. ראיתי מה אהבה יכולה לעשות לאנשים וזה היה כאב ועצב. לבד יותר טוב. ואז, לפתע, היית אתה. והכרת אותי. ראית אותי וזה היה הדבר... הזה. גרמת לי להרגיש ביטחון וחום. אז אני מבינה את זה עכשיו. אני סוף סוף מבינה מה זו אהבה, זאנדר, אני באמת מבינה".



נאום כן, שבא מהלב של השדה לשעבר, שבאמת ובתמים אוהבת את זאנדר, כשהיא לא יודעת שהחתונה כבר לא תתקיים. והאירוניה בשיאה, כי דווקא ברגע האמת הכי חשוב שלה, מתחיל הסוף של היחסים שלהם. זה נגמר.

אניה עוד תגלה שאותו "זאנדר מהעתיד" הוא בעצם מישהו שהפך לשד בגללה, שהוא הגיע לסאנידייל כדי לנקום בה והפך להיות הטריגר לביטול החתונה. שדת הנקמה שהיא היתה חזרה אליה ביום חתונתה ופגעה בה במקום הכי רגיש.

אבל כל זה לא משנה, כי הבעיות היו שם גם קודם. השד, שחשף את הסיוטים של זאנדר, רק גרם להכל להיראות ברור יותר. זאנדר לא בטוח בעצמו, זאנדר מפחד לעשות טעות, לפגוע באישה שהוא אוהב. ולכן הוא באמת קם והולך, למרות שהשד כבר לא שם, למרות שהטריגר נעלם. השד עצמו כבר לא רלוונטי, מפני שהנזק כבר נעשה. הבעיה שהיתה תמיד מתחת לפני השטח, נותרה בעינה, יצאה החוצה, וטירפדה את הכל.

המעשה שזאנדר עשה כשניסה להגן על אניה מפני הסיוט שלו ובכך הגשים את הסיוט שלה, רק הדגיש את האירוניה שבנאום המאוהב שלה. לא באמת יש ביטחון, האהבה שוב גורמת לכאב ולצער. וזה קרה דווקא ברגע שבו מצאה אניה את האנושיות שלה, קיבלה אותה והבינה אותה באמת. ועכשיו אניה עייפה מדי בשביל להמשיך ולבכות והיא מקבלת הצעה לחזור ולעשות את מה שהיא יודעת לעשות הכי טוב - להיות שדה.