אני מאוהבת, אני מודה. מאוהבת עד עמקי נשמתי. זו לא היתה אהבה ממבט ראשון, גם לא ממבט שני. כן, היתה סקרנות בהתחלה ואולי אפילו משיכה מסוימת. אבל זאת לא סתם עוד התאהבות ילדותית, היסחפות עיוורת אחרי איזו דמות שבניתי לעצמי ללא היכרות מעמיקה - זוהי אהבה אמיתית, אהבה שלוקח לה זמן להיבנות... אהבה בוגרת.

"סטארגייט" היא סדרה שנכנסת לנשמה. היא לא ממהרת לשום מקום, היא מושכת אותך לאט לאט - עד שאתה נופל ברשתה. יושבים ורואים פרק אחד, ופרק שני, ולאט לאט מגלים שקשה לחכות לפרק של שבוע הבא, כי הסקרנות מציקה. זהו תהליך איטי, ההתאהבות הזו, ומעבר לכך, תהליך לא מודע. ככה סתם, קמים יום אחד וקולטים - יש אהבה.

אז מהי בעצם סטארגייט? כנראה שמייקל שאנקס (ד"ר דניאל ג'קסון) הצליח לתמצת את העניין באופן מושלם: "ג'יימס ספיידר, קורט ראסל, עיגול גדול מתגלה במדבר של מצרים. הם מבינים שחוצנים בנו את הפירמידות כפלטפורמות נחיתה, העיגול מעביר אותך לעולמות אחרים וקוראים לו סטארגייט".

בראשית ברא אלוהים את הסרט, ראה כי טוב וברא את הסדרה. הרעיון הבסיסי פשוט למדי: הרעים הם בני גזע הגואלד שרוצים לשלוט על העולם ע"י שיעבוד כל החיים בו. הם לקחו בעבר הרחוק את בני כדור הארץ ופיזרו אותם ברחבי הגלקסיות על מנת שיענו על צרכיהם של שליטי הגואלד השונים. על כל עולם כזה התפתחה למעשה תרבות חדשה, יש שדומות מאוד לתרבות של כדור הארץ, פלוס או מינוס קידמה אחת או שתיים, ויש ששונות לחלוטין מזו של המקור. הטובים בסדרה הם אנשי כדור הארץ (האמריקאים ליתר דיוק) אשר נתקלו ממש במקרה בסטארגייט וגילו כיצד הוא פועל. כאשר הם לקחו את אותו צעד גורלי קדימה לתוך הסטארגייט הם נתקלו בבני גזע הגואלד ותפיסת עולמם השתנתה לחלוטין. לאחר שראו, ואף חוו על בשרם, את זוועות מעשיהם של בני הגואלד, הם הכריזו מלחמה על הגזע. בני האדם הקימו את "פרויקט סטארגייט", שמטרתו לחקור את אותם עולמות חדשים ולאסוף מידע וטכנולוגיה אשר יעזרו במלחמה נגד הגואלד. כמובן שבאותה הזדמנות הם גם מצילים את חסרי הישע, אותם בני העולמות האחרים.



עד כאן הכל טוב ויפה. יש לנו עלילה מקורית (פחות או יותר), עולמות חדשים וקהילות חדשות. אבל מה בעצם מייחד את הסדרה הזו משאר סדרות המדע בדיוני אשר נמצאות היום על מסכי הטלוויזיה שלנו?

סטארגייט היא יותר מסתם עוד סדרת מדע בדיוני. הלב של הסדרה אינו מצוי באותם מסעות של הצוות בעולמות אחרים או בספינות החלל הגדולות של הגואלד ואפילו לא ברעיון של ביקור כל שבוע בעולם אחר ופגישה עם גזעים חדשים. לב הסדרה מצוי באנשים, אותם אנשים אשר מרכיבים את צוות SG1 - הצוות החוקר המוביל את פרויקט סטארגייט. קולונל ג'ק אוניל, מייג'ור סמנתה (סם) קרטר, ד"ר דניאל ג'קסון וטיאלק מגיעים (כמעט) כל שבוע לעולם חדש ונתקלים במצבים שמוציאים מהם את המיטב, אבל לפעמים גם חושפים את חולשותיהם הגדולות. לאורך שש וחצי העונות האחרונות התמודדו אנשי הצוות עם כישלונות, הצלחות, אובדנים אישיים ומעל לכל - הבנה שבחברים שלהם הם יכולים למצוא ביטחון, הבנה ותמיכה. אבל אל נא תחשבו שסטארגייט היא סדרת קיטש, או שהצוות המוביל דוחק הצידה את העניין שבגילוי תרבות חדשה. לפעמים ההתרכזות היא בצד האנושי ולפעמים דווקא בצד המעשי של הגילויים, הקסם שבכך והדילמות שנלוות. בסופו של דבר אנחנו מקבלים מהכל, גם מהפן ההרפתקני וגם מהפן האישי. היופי בסדרה הוא ביכולת שלה לשזור הכל באופן נפלא ובמינון הנכון.

אז מיהם אותם אנשים?

קולונל ג'ק אוניל
כשם שבסרט הקולנוע היתה דמותו של ג'ק הדמות המובילה, כך גם בסדרה. אבל בכך מסתיים הדמיון בין ג'ק של הסרט לג'ק של הסדרה. קולונל אוניל של הסרט היה המפקד הקשוח, הרציני, האדם אשר ויתר על חייו לאחר שחווה טרגדיה אישית (בנו ירה בעצמו בטעות בנשקו האישי של ג'ק ונהרג) - והוא היה מוכן להקריב את חייו ולהחריב עולם שלם על כל יושביו. ג'ק של הסדרה הוא אדם אחר לחלוטין.

כבר בפרק השישי של הסדרה טופל נושא הטרגדיה האישית של ג'ק. כאשר ריצ'ארד דין אנדרסון לקח על עצמו את התפקיד הוא החליט, בחוכמה רבה, לסגור את המעגל של נושא כאוב זה ולפתוח דף חדש בחייו של ג'ק. כך זכינו לקבל את ג'ק שלנו - עדיין המנהיג, עדיין איש הצבא, אך בו זמנית אדם בעל חוש הומור ציני במעט (אך מיוחד במינו). אדם אשר יצר קשרי חברות אדוקים עם אנשי צוותו ובעל המאפיין הכי שובה לב שלו - מן פשטות מחשבה שכזו (יש מי שיקרא לזה טיפשות מעודנת) אשר בולטת בעיקר כאשר ג'ק ניצב מול הסבריה המדעיים של סם. פשטות זו מורידה ממנו את כובע איש הצבא, המנהיג הקשוח, ומתארת אותו כאדם אנושי.



ד"ר דניאל ג'קסון
דמותו של דניאל, כמו דמותו של ג'ק, נשתמרה מהסרט המקורי. אולם בניגוד לדמותו של ג'ק, שאת השינוי בה ניתן היה לראות כבר מהפרק הראשון, לדמותו של דניאל לקח זמן רב יותר להבשיל ולהתפתח לתוך משהו מורכב יותר.

דניאל התחיל את הסדרה כאותו מדען שהכרנו בסרט - לפלף במקצת, מפוזר מעט, הולך בעקבות ליבו ומצפונו ונלחם בלהיטות על אמונותיו. אותו לב רחב סנוור במקרים רבים את עיניו, אותה נאיביות שכה אפיינה אותו אפשרה לו לראות רק את הלבן והשחור שבעולם, כאשר העובדה שבמקרים רבים ישנו אותו שטח אפור בין לבין נעלמת מעיניו. נוכח כל אותם מאפיינים בולטים שלו, מהרגע הראשון היה דניאל המצפון של הצוות. במקרים רבים הוא צדק, אולם במקרים אחרים הוא נוכח לדעת שהעולם מורכב יותר מחלוקה לטובים ולרעים.

דמותו של דניאל התפתחה והשתנתה עם השנים. מבחינת התנהגות ניתן היה לראות את השינוי בכך שהוא לקח על עצמו תפקיד פעיל בצוות. אם פעם הוא היה נשרך מאחורי הלוחמים ולא סחב איתו נשק - היום תמצאו אותו בחזית יורה כמו כולם. מבחינה חיצונית דניאל עבר טרנספורמציה ראויה להערצת הבנות - מאותו חנון שפוף בעל נפח שיער מרשים למדי, הוא הפך לבחור בעל שרירים (אשר מתחילים להיראות באופן מדאיג כשריריו של טיאלק) ועם תספורת קצרה שלא היתה מביישת איש צבא מן המניין. אך השינוי החשוב ביותר הוא השינוי בדרך החשיבה שלו. יותר מכל איש צוות אחר, דניאל חווה על בשרו ונשמתו אירועים מאוד לא קלים במהלך השנים. אירועים שפתחו את עיניו לאותם גוונים אפורים בחיים. כוחו של דניאל עדיין נמצא בעובדה כי ליבו הוא המוביל, ותפקידו בצוות כמצפון הדובר עדיין בולט במקרים רבים, אך כיום הדברים נמצאים הרבה יותר בפרופורציה מציאותית.



מייג'ור סמנתה (סם) קרטר
כמו בכל סדרה הנמשכת עונות רבות, כאשר מסתכלים במבט לאחור על הפרקים הראשונים, לא ניתן שלא לגחך. דמותה של סם התחילה כדמות פמיניסטית - הבחורה שלא מוכנה לשמוע מישהו מתייחס לעובדה שהיא אישה בעולם של גברים וכפי הנראה מרגישה צורך להוכיח שהיא טובה כמו כל גבר. גאונותה של סם היתה גם נקודת התורפה המרכזית שלה בהתחלה - המשפטים בהם דיברה, משפטים אשר צריך תואר בפיסיקה על מנת להבינם, השאירו את הצופה עם מבט סתום על פניו והרגשה לא כל כך טובה על כך שאולי פספס משהו חשוב.

אבל כמו בכל סדרה טובה, התפתחה דמותה של סם עם הזמן והוכיחה את עצמה ככוח מאזן בצוות המוביל. מצד אחד, הצד ה"אונילי" - הלוחמת שמוכיחה את עצמה בקרב לא כאישה לוחמת, אלא פשוט כלוחמת, ומצד שני, הצד ה"דניאלי" - המוח והמצפון. סם מצליחה לשלב הכל באופן מושלם. למרות הידע הרב שלה, היא כבר לא זורקת לאוויר משפטים מפוצצים, וכשצריך היא מסבירה דברים באופן שאפילו אנחנו יכולים להבין (ברוב המקרים). והכי חשוב, מיעוט הרגעים בהם אנו זוכים לראות את חוכמתה גורם לצופה להעריך את יכולתה החשיבתית במקום לבודדה משאר החבורה. בו בזמן מספקים רגעים אלה גם את הרגעים היותר משעשעים של הסדרה - אותם רגעים בהם היא עומדת ומנסה להסביר לקולונל אוניל למה בדיוק היא מתכוונת.

סם קרטר של היום היא עדיין תעלומה במידה מסוימת, מעט דברים ידועים על חייה האישיים (חוץ מהעובדה שכל הקשרים הרומנטיים שלה מסתיימים במות הבחור, נושא שהפך לבדיחה בקרב צוות הסדרה) וישנה הרגשה שאולי אפשר ללמוד להכירה יותר לעומק ממה שניתנה הזדמנות עד היום. אבל זה אינו אומר שדמותה של סם מעורפלת - סם קרטר היא דמות חזקה בסדרה. היא אינה דמות מובילה כמו דמויותיהם של אוניל או דניאל, אבל בזה בדיוק טמון סוד כוחה - בעובדה שהיא קצת מזה וקצת מזה. סם היא החוליה המרכזית, אותה חוליה אשר מחברת בין החלקים ובלעדיה השרשרת תתפרק.


טיאלק
בתחילת הסדרה נדמה היה כי החומרים אשר נלקחו להרכבת דמותו של טיאלק הונחו בעדינות רבה לתוך אותה תבנית אשר ממנה נוצרו ספוק ודאטה. כמה דקות בתנור והכל היה מושלם. אותו חייזר, האדם מבחוץ אשר מנסה להבין את התרבות החדשה שאליה הגיע. אפילו הרמת הגבה של ספוק אומצה באהבה רבה כסמל ההיכר שלו. ניתן בהחלט להגיד שדמותו של טיאלק היתה חד ממדית בתחילת הסדרה. ידענו עליו מעט מאוד, אולי בגלל העובדה שהוא כמעט לא דיבר - עיקר הנוכחות של הבחור נוצרה מממדי גופו הגדול (והמרשים למדי) ושפת הגוף שלו אשר כללה מבטים חודרים והרמות גבה בשפע.

אולם לאורך העונות השתנתה דמותו של טיאלק והתפתחה למשהו מורכב ומיוחד. למדנו להכיר אותו, את משפחתו ואת האנשים היקרים ללבו, את מורכבות בני עמו ואת השליחות הנכפית עליהם מרגע היוולדם. הכרנו את טיאלק האדם - את אומץ ליבו, גאוותו, אמונותיו, חולשותיו ונקודות החוזק שלו, ומעל הכל - נאמנותו. כיום טיאלק הוא חלק בלתי נפרד מהצוות, נאמנותו לאנשי כדור הארץ בכלל, ואנשי צוותו בפרט, הוכחה מעל לכל ספק יותר מפעם אחת. טיאלק כבר אינו אותו חייזר אשר נבדל מכולם באופן ברור, היום הוא פשוט אחד מהצוות, שווה בין שווים. וכהוכחה מוחצת לכך, לא רק מספר השורות שהוא מוציא מפיו גדלו, כיום ישנם אפילו פרקים אשר סובבים סביב דמותו (פרקים הנמנים עם היותר טובים של הסדרה).



זוהי, אם כן, "סטארגייט", ואלו הם האנשים אשר גרמו לי להתאהב בה. ישנה בעייתיות מסוימת בכל הנוגע לשידורה של הסדרה בארץ. גם כך אין בטלוויזיה שלנו כבוד רב לסדרות המדע בדיוני אשר משודרות בה, ו"סטארגייט" לא קיבלה יחס טוב יותר. לאורך השנים, היא שודרה בערוץ הראשון, וכמעט שלא זכתה לחשיפה תקשורתית כלשהי. למרות זאת, סטארגייט הצליחה לרכוש לעצמה מאמינים בארצנו הקטנטונת, ובמהלך שידור עונתה השישית בארץ במהלך השנה האחרונה אף זכתה לאזכורים בעיתונות הכתובה. נדמה כי אנשים מתחילים לשים לב שהסדרה קיימת. וברגע שהם שמים לב לכך ומתחילים לעקוב אחריה - הם מגלים את סוד קסמה ונשבים ברשתה.

סטארגייט הגיעה לאמצע עונתה השביעית בארה"ב וקיבלה כבר אור ירוק לעונה שמינית. היא אינה משודרת בימים אלה בישראל. הערוץ הראשון, אשר בו שכנה הסדרה בבטחה במהלך השנים האחרונות, מנהל כיום מגעים לרכישת העונה השביעית. את חמש העונות הראשונות ניתן לרכוש ב-DVD.

פורום סטארגייט הישראלי באתר הבית של מועדון סטארבייס 972