לכולנו יש פחדים. הם יכולים להיות מוחשיים יותר או פחות, ולהגיע בתדירויות שונות, אבל אנחנו לא יכולים לסלק אותם. זה חלק מהיותנו בני אדם. המזל הוא שאנחנו כן יכולים להיות מודעים להם, כן יכולים להתעמת איתם, ובעיקר - יכולים להילחם בהם.

גם ליקירותינו המכושפות יש, בצורה מובנת, פחדים, שמלווים אותן בחייהן. בארבאס, השד רדוף רצון הנקמה, חוזר לתמונה בפעם השלישית והאחרונה (הפעמיים הקודמות היו בפרקים: Ms. Hellfire, From Fear to Eternity) ואיתו צצים מייד מעל פני השטח, כל אותם פחדים שהודחקו.

שד במצוקה
זה מתחיל דווקא עם הפחד של מסייה קול טרנר, שמפחד להיות רשע, לפגוע בחפים מפשע, לא לשלוט בכוחותיו. אתם רואים איזה נשמה טובה הוא? מתה עליו! בכל מקרה, קול המסכן מתנפל על עמיתים בפגישה עסקית, חושב שהוא מתקיף שני אנשים במעלית, וכל זה רק בגלל שנדמה לו שכולם צוחקים על היותו שד כל כך גרוע, ממש עלבון לשאר השדים, בגלל ניסיונותיו להיות טוב. כשגם פיבי אומרת לו שהוא רשע ושיפסיק להילחם בזה, הוא שוב משתגע וחונק אותה באלימות, רק כדי לגלות שזו לא פיבי, אלא מזכירתו המבוהלת. בצר לו, עושה קול את הדבר היחידי שנשאר לו לעשות - קורא לעזרתן של שלוש המכושפות.

אבל בארבאס מתעסק גם איתן, בזכות יכולותיו החדשות - להקרין את עצמו מתוך הכלא רוחש האש בו הוא כלוא. הוא גורם לפייג' להרגיש חסרת יכולת ולא ראויה, גורם לפייפר לפקפק באמיתות דבריו של קול, ובעיקר גורם לפיבי לחשוב שקול טומן לה מלכודת, ומנסה להחזירה לעולם הרשע שלו, מה שגורם לה להודיע בקור שהיא לא מוכנה לעזור לקול, אפילו שברור לחלוטין שהוא מסכן וסובל, ולמרות תחנוניו לעזרה. לא יפה לנטוש ככה שד מסכן במצוקה, וליבי מלא החמלה נכמר מרחמים על קול המסכן.

מזל שגם פייג' מלאת חמלה ובארבאס ממהר להתעסק גם איתה. הוא מטפח את הפחד שלה, אומר לה שהיא לא ראויה לכוח השלוש ולא טובה מספיק."את לא פרו, יקירתי!", מזכיר בארבאס לג'ינג'ית, וזה פועל, כמו קסם. הדבר גורם לכך שפייג' מתעלמת מהחלטתן של פייפר ופיבי, קול הופך להיות חסר כוחות (הוא עושה את זה למען פיבי), ואילו בארבאס הופך להיות בעלם הגאה של כדורי אש וחשמל, ויכול גם להעביר את עצמו ממקום למקום, ולעשות עוד כמה דברים מגניבים ומשעשעים.

הרשו לי לפתוח במסה מהורהרת העוסקת בטיפשותם של הרעים. במקום לנצל את כוחותיו המרושעים והחדשים לחלוטין ולעשות נזק אמיתי, שדנו הקט רוצה רק דבר אחד ויחיד: נקמה. הוא דווקא מנסה להקשיב לעצת "שותפו לתא" ולשלוט בכל שאר הרעים, אבל אין לו סבלנות לפוליטיקה, והמסכנים פשוט מוצאים עצמם חרוכים קלות. לא, בארבאס לא יהפוך למקור החדש, לא יהיה שליט הגיהינום, לא יבסס את מעמדו וילמד לשלוט על כוחותיו החדשים, אפילו לא יגרום למלחמת גוג ומגוג. במקום זה הוא יבוא לבית משפחת האליוואל, וישחק קצת משחקי מוח עם שלוש הגרציות. שלא יאשים אותנו אם זה לא יגמר טוב.

פיבי יורדת על בארבאס, שלא מסוגל לשלוט בעצמו וברצון הנקמה שלו, בנוכחות שאר הרעים ומושכת אותו אל המלכודת: הוא הורג את כולם ורץ לממש את נקמתו. הסיבה שפיבי יכלה לעשות זאת מלכתחילה היא העובדה שהיא התעמתה עם הפחד שלה בפעם הקודמת בה נפגשו. אותו פחד - לאבד אחות - גם התגשם בהמשך (שביזות לפיבי). הבעיה היא שהמלכודת של האחיות לא מצליחה, למרות קריאתן לכל מכשפות האליוול (כולל איזו ברנדה אחת) שיעזרו להן. בארבאס משתחרר מהכלוב, ומשחק הפחד מתחיל!



משחק הפחד!
אז מהם הפחדים של האחיות? קודם כל מתחיל בארבאס עם הפחדים היומיים יותר: מסתבר שהפחד של פייג' הוא קלסטרופוביה ונדמה לה שהקירות סוגרים עליה ועומדים למחוץ אותה.

הפחד של פייפר, כפי שכבר ראינו בתחילת הפרק, הוא עכבישים והיא מוצאת את עצמה מותקפת על ידי חבורה עליזה של טרנטולות שעירות ורצחניות.

פיבי מגלה שהדייט שלה הוא בעצם שד, אבל מתאוששת ראשונה, מסרבת להאמין בכך, ושוברת את האשליה. כן, פיבי היא הראשונה שמצליחה לצאת ממקסם השווא, ואולי זה גורם לבארבאס לרצות לנקום בה עוד יותר, מה שהוא אכן עושה, בזדון רב.

מכאן מתעסק בארבאס רק עם שתי האחיות המקוריות למשפחת האליוול. הוא מעמת את פייפר עם הפחדים שלה: היא מפחדת להיות מאושרת, כי אחרי כל אושר שהיא חשה, מייד מגיעה טרגדיה. הוא מראה לה זיכרונות ילדות מיום הולדתה, אותו יום בו אביה נטש אותה ואת אחיותיה, וגורם לה להתקפל מכאב בטן, חוששת לתינוק שבבטנה.

אבל זה כלום לעומת מה שהוא עושה לפיבי המסכנה, כשהוא גורם לה לחשוב שהיא מכה אותו והורגת אותו, כשבעצם היא עושה את כל הדברים הללו לפייג'. לא נאמר לנו כאן מה הפחד הגדול ביותר של פייג', אבל אפשר לחשוב, או לפחות להעלות השערה, שהפחד של פייג' מתממש גם הוא, והוא - להירצח על ידי אחותה, ולא להצליח לעשות שוב דבר כדי למנוע את זה.

מעניין לשים לב שבפרק הזה פייג' מתפקדת בעיקר על תקן הקורבן. בהתחלה היא עושה מעשה אסור (למרות שהוא לכאורה טוב), שגורם לנזקים חמורים. האחיות שלה כועסות עליה, למרות שהיא מבקשת סליחה שוב ושוב (113 פעמים לטענתה), והיא רק מרגישה עוד יותר לא שייכת ונחותה. ועכשיו היא "באה על עונשה", מוכה ונרצחת על ידי אחותה (מוסר השכל ילדים: אל תעשו מעשים טובים אם האחיות שלכן לא מרשות).

בארבאס הצליח לנקום בפיבי, היא מוכת צער ומובסת - היא עשתה את המעשה הנורא מכל, הרגה את אחותה, את אחותה חסרת ההגנה, התמימה והמתוקה. הסצנה בה היא מגלה זאת היא סצנה כואבת ומרגשת, וקשה שלא לרחם עליה ולהזדהות עם תחושתה הנוראית. זוהי אם כן נקודת התורפה של פיבי, והיא ממש מתגלה כאן במלוא מערומיה, לא מסוגלת לעשות דבר, גם לא כשבארבאס עומד מעליה עם סכין. פיבי כבר לא מפחדת לאבד אחות, היא יודעת איך זה מרגיש. היא מפחדת להיות מרושעת, וזה אכן פחד שהגיוני שירחף מעליה ויציק לה, וכמה נורא עבורה - הוא אכן התממש.



אבל כמו שפיבי היא זו שהתגברה קודם על פחדה, פייפר מצליחה הפעם, ומכאן הכל בא על מקומו בשלום. בארבאס אפילו ממוגר סופית על ידי קול שכוחותיו חזרו אליו (וגם את זה הוא עשה עבור פיבי), מה שאומר שלפחות בקרוב לא יצטרכו האחיות להתעמת שוב עם פחדיהן הכמוסים ביותר.

מוסר ההשכל
"מכושפות" היא הרי לא סדרה אפלה וכואבת, אלא סדרה עם מוסר השכל בסופה. ובסיומו של הפרק הנוכחי, כמו תמיד, האחיות רק מרוויחות מהעימות הנוראי עם פחדיהן, וזה דווקא קצת חבל, ואפילו מעט מפוספס לטעמי.

פיבי ממשיכה עם בן זוגה (הלא שדי כלל) לדייט רביעי, ואף מנשקת אותו בחופשיות ואומרת לו שהיא לא מפחדת. פייפר צוחקת ומשוחררת, ומסבירה לליאו שעולמה כבר התפרק פעם אחת, וראו איזה פלא - הכל בסדר (פרו, אני במקומך הייתי נעלבת), ופייג' מצליחה סוף סוף ליצור יונה (אפילו שתיים!), משימה שהעסיקה אותה עוד מתחילת הפרק.

לא שזה לא המשך רצף הגיוני וחמוד, שלא תבינו אותי לא נכון. אבל עימות כזה עם פחדיך האפלים, אמור לכאורה לגרום לך לחשוב. פייג' הוכתה באכזריות ושופדה בסכין ע"י אחותה הגדולה. זה לא גרם לה לטראומה? ופיבי - היא לא מבוהלת ממה שעשתה, אפילו אם עשתה זאת בלי להתכוון? אם היו מסיימים את הפרק עם פיבי היושבת ומלטפת ברצינות דכאונית את הסכין מוכתמת הדם, זה היה לדעתי סוף הרבה יותר חזק ונתון לפיתוח מאשר זה בו בחרו התסריטאים, שכמו שולחים אותנו למיטה עם חלב ועוגיות.