"אם אלוהים היה בן תמותה שחי בינינו, אני בטוח שהוא היה עובד בתוכנית סיי-פיי. הוא היה מעריך את האירוניה" - אדם בוש על האמונה הרווחת של רובנו שג'וס = אלוהים.

The English version

את אדם פגשתי בתור מעריצת באפי נלהבת וישראלית. בעזרתה האדיבה של הגברת בוז'רסקי, מצאתי אתרים המפרסמים הופעות ציבוריות של שחקני באפי, בין אם בכנסים ובין אם כהופעות עם להקתם, ומסתבר שחברות בלהקה היא לא קונספט כזה נדיר בקרב שחקני באפי. מאחר שלהקתו של אדם "Common Rotation" הופיעה במועדון קטן ברחוב בליקר הניו יורקי, שמתי פעמיי בערב ההופעה לכיוון הסוהו, עמוסה בהתלהבות בלתי נדלית. לא ידעתי דבר על המוזיקה של הלהקה, אבל זה לא שינה לי. הייתי נחושה בדעתי.

להפתעתי הרבה, הסתבר שהמוזיקה של "Common Rotation" ממש מוצלחת. ומה אתם יודעים, בסיום הערב אף רכשתי את הדיסק האחרון שלהם "הפחד הגדול" ומאז הוא הדיסק האהוב עלי ביותר כרגע, לפחות בינתיים.

אדם מאוד אנרגטי ומלא הומור, ומייד תיווכחו בכך בעצמכם. מתוקף ההבדלים הגדולים בין עברית ואנגלית, והמכלול השונה כל כך של שתי השפות, יש דברים שאולי לא עברו כל כך טוב בתרגום. במקרה כזה, אתם יותר ממוזמנים לקרוא את הגרסה המקורית, באנגלית.





אתה שחקן כבר שנים רבות. האם התרגשת כשנודע לך שאתה עומד להופיע ב"באפי", תוכנית שכבר צברה פופולאריות מטורפת, כשצורפת לקאסט?

ממש לא הייתי מודע לכל מעמד הקאלט שהתוכנית זכתה לו כשרק צורפתי. היה זה רק כשאנשים ניגשו אלי ושאלו שאלות עוד טרם שודר הפרק הראשון בהשתתפותי, שהבנתי עד כמה מעריצי הסדרה מקושרים. לא למאפיה, פשוט לאנשי טלוויזיה אחרים.

באפי היא סדרת פנטזיה וכל שאר הרשעים בסדרה היו דמוניים משהו. וורן הוא למעשה בן האנוש היחיד מביניהם. האם זה הקשה עליך, בהיותך כל כך נחמד, לשחק בן אדם כה מושחת?

מצאתי את זה קל באופן מפתיע למדי.

כותבי התוכנית הודו שביססו את דמויות ה'טריו' עליהם עצמם. כמה מוזר זה לשחק מישהו שאתה אשכרה מכיר, וממש נמצא על הסט, צופה בך?

מראש ביססתי את דמותו של וורן על תיאור של ג'וס שקראתי באיזה ראיון. בסופו של דבר יצא שהתיאור ההוא לא מאוד מדייק לגבי מיהו ג'וס, אבל אם הייתי יכול למצוא אותו שוב, זה היה עכשיו בול וורן.



אתה זמר מקצועי ומוכשר, איך הייתה ההרגשה לגלות שהולך להיות "באפי" מוזיקלי ושלא תיקח בו חלק?

העבודה על המחזמר החלה הרבה לפני שאני הגעתי לתוכנית, כך שלא ממש ציפיתי לקחת בו חלק. יחד עם זאת, דני (סטרונג, "ג'ונת'ן"), טום (לנק, "אנדרו") ואני הכנו עצומה להיות להקת חנונים מרושעת, עם מוזיקה כל כך גרועה, שתפיל את כל סאנידייל בקסמנו. השגנו שישה או שבעה שמות, שניים מתוכם לא של בני משפחה!

אתה הכי רחוק מלהיות חנון במציאות. זמר ראשי בלהקה, כל התיכון שלך מגיע להופעות שלכם כשהן קרובות לבית. זה מקשה על הנגינה, או דווקא מקל עליה (יש האומרים שקל יותר כשאתה לא ממש מתקשר)?

אני מעדיף מצבים שבהם אני יכול ממש לראות את הקהל שלי. להבין מי בדיוק נמצא מולי, ואיך הם מגיבים. כשאתה מביט סביבך וכל מה שאתה רואה הוא מסה גדולה ובליל של פרצופים, אז מתחילות לרעוד לי הברכיים.

איך הגעתם לשם "קומון רוטיישן"?

זה רפרנס לשיר הראשון שאריק (קאפס, הגיטריסט וכותב השירים) כתב.

האם זה השם שהיה ללהקה מאז ומתמיד או שגם השם עבר "רוטציה" עם השנים?

היו לנו המון שמות לאורך השנים: The Shitbox Orchestra, The Lame-o's ,The Ken Beck Experience וכו'.

האם אתה מנגן על כלי מוזיקלי כלשהו ואם כן (ואני חושדת שהתשובה חיובית), מדוע אינך מנגן על הבמה?

אני יכול לנגן על מרבית הכלים המוזיקליים. אני פשוט לא מנגן טוב.

אתה מרגיש לפעמים שיש שני אדם: אדם שעל הבמה, ואדם שמחוץ לבמה?

כשאני לא על במה, אני הרבה יותר צנוע. החיים ללא מיקרופון יכולים להיות מאוד קשים.

איזה אדם אתה מעדיף, אם כך?

את אדם של השירותים.

ללהקה שלך סגנון מאוד ייחודי, מעין פופ פולק שכזה. מנין המקורות?

ניו יורק.



בשלב הזה, "אדם של הבמה" מתחיל להרים את ראשו מלא ההומור, וקשה לדעת מתי הוא רציני ומתי הוא רק צוחק. הפעם הוא רק צוחק, אבל מצד שני… לעולם אין לדעת.

מי כותב את רוב החומר שאתם מבצעים?

יש לנו בן ערובה במרתף של אריק. אנו מאכילים אותו רק בעוף ואלכוהול, ונותנים לו לקרוא תעמולה דתית ובוקובסקי בלבד. זה מעודד שירי פופ טובים. זה מעודד שירי אהבה נפלאים.

על הבמה אתה ניחן באנרגיות בלתי נדלות וחוש הומור מפותח. לפעמים נדמה שאתה בכלל מריץ מופע סטנד-אפ. מאיפה כל האנרגיה והבדיחות?

זו אנרגיה שנובעת מעצבנות. אם אני נע כל הזמן, קשה להשליך עלי דברים.

מהו השיר האהוב עליך מתוך האלבום האחרון שלכם, "הפחד הגדול", ולמה?

אני אוהב את מה שיצא מ-"Fortunate" בסופו של דבר. הרבה יותר קרוב למה שדמיינתי בראש. אני ממש אוהב אותו. זה שיר שאני יכול להשמיע להורים שלי.

מה השיר שאתה הכי נהנה לבצע על במה?

נעימה חדשה שלנו בשם "It's always more then once before it takes". גיליתי שככל שהכותרת ארוכה יותר, כך השיר יותר טוב.

מנין הגיע הכינוי שלך "פיפין"?

זה רפרנס לדמות ששיחקתי בהצגה בזמן חטיבת הביניים. זה לא כי אני שחקן כדורסל מחונן או משהו. רק ההצגה.

מה אתה הכי אוהב לעשות כשאינך מופיע?

לישון ולשחק סקי-בול.

מהן ההטבות המועדפות עליך בעבודה הכל כך יוצאת דופן שלך?

להתראיין אונליין...

מהו תפקיד חלומותיך?

אני רוצה לשחק נרקולפטי.

נו, זו אך תשובה הגיונית לאדם שתחביבו העיקרי הוא שינה. אמרתי לכם שהבחור משעשע, לא?



אתה גם שחקן מוכשר מאוד. אם מסיבה כלשהי יכולת להגשים רק קריירה אחת, במה היית בוחר?

הייתי רוצה להיות קאובוי. או מתנדב בקיבוץ. ולו יכולתי ממש להתפרע, אז קאובוי שמתנדב בקיבוץ.

זה המקום לציין שבין אם מדובר בהומור גרידא או לא, אדם מתמצא למדי בכל הקשור לישראלים/יהודים. כשנפרדנו הוא בירך אותי ב"שלום" כשר למהדרין, וכפי שאתם רואים, הוא מתבל הוויי ישראלי בתשובותיו. חכו, זה רק הולך ונהיה יותר טוב.

מה קשה יותר, לצלם תוכנית טלוויזיה או להופיע על במה?

אף לא אחד מהם קשה כמו למלצר במסעדה.

אומרים שלשחקן אסור לעולם לפקפק במניעיה של הדמות אותה הוא משחק. איך יישמת את זה עם וורן?

אני מפקפק בכל דבר מטבעי. ואז, אני מוותר ופשוט ממשיך הלאה.

שאלת ספוילר עונה שבע. טדים - הישמרו לנפשותיכם.

ציינת בעבר את תפקיד ווילו בפרק "הרוצח שבי" כרגע המאתגר ביותר עבורך בסדרה. מה היה הרגע הכי מאתגר עבורך בצילומי הפרק הזה?

את סצינת הסיום צילמנו ביום שישי בשעה חמש לפנות בוקר, כאשר התסריט הוגש לנו רק בשעה 10 בערב הקודם. זה היה קשה. בכלל לא היינו בטוחים איך אנחנו רוצים לבצע את הסצינה בסופו של דבר והיה מאוד קשה להכריע בעניין.

זהו, הסדרה נגמרה. וורן בכלל מת עוד בסוף העונה הקודמת. מצד אחד, החיים ממשיכים. מצד שני, אתה ממשיך לקחת חלק, הולך לכנסים, מזוהה כוורן. איך ההרגשה?

זה מרגיש מאוד נימוח.



מבין כל חברי הקאסט שעבדת אתם, מי היווה עבורך את ההשראה הגדולה ביותר? עם מי הכי נהנית לעבוד?

ג'ף קובר ("רק"). הוא המועדף עלי. הוא לעולם לא חוזר על אותו הטייק ויש לו כזו נוכחות! הוא מאיים, מצחיק ושרוט לגמרי. אני מת על האיש הזה!

האם יש חברי קאסט שממש רצית לעבוד אתם אבל לא התאפשר (ובבקשה אל תאמר משהו כמו "כן, הייתי שמח לאיזו סצינת סקס עם כריזמה / ג'ולייט / שרה")?

אני חושב שהיתה צריכה להיות יותר קרבה בין טארה לוורן.

האם מרגש אותך לדעת שיש לכם גרעין מעריצים קטן אך נאמן בארץ מרוחקת כל כך כמו ישראל?

כשגדלתי שמעתי וחלמתי על ישראל. תמיד הרגשתי שהיא כמו הבית שמעולם לא ביקרתי בו, אם זה בכלל נשמע הגיוני. אני משתוקק להגיע לשם ומאמין שחלק ניכר מגורלי ממתין לי שם. אני אגשים את החלום הזה, יום אחד, בקרוב.

נו, לכו תבינו. צחוק? רצינות? נשבעת לכם שאין לי שמץ של מושג.

האם יש משהו אותו היית רוצה לומר לאותו גרעין מעריצים (קטן אך נאמן)?

בשם אלוהים, הישמרו לנפשותיכם!

ושאלה אחרונה חביבה… איך שרה באמת? האם הכלבה עליה כולם מדברים בשנה האחרונה, או המותק עליה דיברו כולם בשש השנים שקדמו לה?

שרה מאוד מאוד מקצועית...





תם ונשלם חלק השאלות והגענו לחלק שאולי יותר יעניין את חלקכם. מה ההרגשה להיות ממש קרובה לאדם, איך זה לצפות בו על הבמה, או לעמוד לידו ולנהל סמול טוק. וואו. קודם כל, כמו שכבר ציינתי, כשאדם על הבמה, אתם לא יכולים לתאר לעצמכם כמה נוכחות יש לו. השותפה שלי, שנגררה איתי לראות את ההופעה, היתה ממש מאושרת כשנכנסנו. "מי זה מביניהם?" היא שאלה. "הזמר הראשי" עניתי לה. "או וואו, הוא ממש מדליק!" היתה התשובה.



אחרי שהסתיימה ההופעה, מצאתי דרך להיכנס לחדר בו נחו להם חברי הלהקה. הרגשתי קצת כמו לוקחת חלק פעיל בצילומי "כמעט מפורסמים", נדחקת עם כל הגרופים והגרופיות. הרגשתי פיק ברכיים נורא. הייתי בטוחה שאפשל. ופישלתי.

בחמש הדקות הראשונות במחיצתו של אדם, התנהגתי כמו בת שתיים עשרה. הוא מצדו, נינוח, טבעי. מחייך, מדבר. מנסה לתת לי את ההרגשה הכי טובה בעולם. "אז את מישראל?" הוא אומר, ואני מהנהנת נרגשת. בראש רק עובר לי באנר אחד "יו, זה וורן. יו, זה וורן. תיאורטית, את יכולה להושיט יד ולגעת בו עכשיו". אבל ברור שלא העזתי.

סיפרתי לו על פנטזית קון הכוכבים בישראל, ואדם נתן את הסכמתו העקרונית להגיע (ואולי לזה הוא מרמז בשאלה לגבי עתידו וישראל?) ואז הוא עשה סימנים של רוצה לנוח קצת מאנשים, ממעריצים.

"טוב אז... תודה" סיכמתי את הביקור ובאתי ללכת, ואדם תפס אותי, נתן לי חיבוק מחמם לב והודה לי.

אחר כך הכל היה ממש פנטסטי. איכשהו מצאתי את עצמי הולכת לכיוון הבר בו ישבו חברי הלהקה לנוח וליהנות אחרי ההופעה. פגשנו בדרך את מאט וניהלנו שיחה נינוחה ונחמדה. בסיום הערב, ביקשתי ממנו לנסות לארגן ראיון עם אדם והחלפנו פרטים. והנה עוד עובדה חשובה. השמועה שהפיצה בוז'רסקי, שאדם הוא הבחור הכי נחמד בעולם (או לפחות בשואו ביז) נכונה אבל רק חלקית. אחיו הבכור, מאט, שהוא גם המנהל שלו, הוא מועמד ראוי לא פחות לתואר. מאט הוא זה שיצר את רוב הקשר ביני לבין אדם, והוא זה שעזר לראיון להתקיים, תיאם ציפיות (אדם רצה להתרכז במוזיקה, אני רציתי להתרכז בוורן, ומאט גישר בין שנינו ביעילות) ודאג לפרטים הטכניים. אחרי הכל, ארצות הברית או לא, אדם נמצא בחוף המערבי, שזה אלוהים יודע כמה שעות טיסה ממני (ג'וס הרגע מסר לי שהתשובה היא שמונה). אני מאוד מקווה שנהניתם, ואני מקווה, בשבילי לא פחות מאשר בשבילכם, שזה לא הראיון האחרון. לא עם אדם, ולא עם שחקני ויוצרי באפי באשר הם.