לכל צרכן מוסיקה יש את אותו הרגע בו הוא מאזין לדיסק חדש, לא מבין איך ליוצרים אין את הבושה להפיץ דבר כזה לחנויות (ועוד לדרוש תמורתו תשלום), פורש ידיו אל ריבון העולמים ושואל רק שאלה אחת: למה?

מילא אם אנו נתקלים בחוסר יצירתיות משווע (סי היימן), ניחא אם ניאלץ לסבול את המיחזור המוסיקלי הבלתי נלאה (יואב יצחק), נניח ואנו מוכנים לספוג את תרמית הפוזה (סאבלימינל, כמובן. מה חשבתם?) ונמחל גם על כבודו האבוד של הכבוד (שלווה ברטי המשתטה בפני כל), אבל לצרף את כולם ביחד? זה כבר מוגזם, וזו דרך הפעולה של יוסי עדן - הזמיר הבכיין שממחזר עצמו לדעת - גיבור מוסיקת הגטאות המזרחית זה כחצי עשור.




עדן צבר לעצמו קהל מעריצים לא מבוטל, אשר הולך ומתרבה עם השנים. ואולם טרנד זה תמוה מכמה סיבות: ראשית, אלבומיו של הזמר קצרים מידי, מה שנראה כזלזול במאזינים. שנית, הסגנון שלו לא משתנה במידה ניכרת משיר לשיר, ושלישית, גם הטקסטים שלו לא איכותיים ואמינים במיוחד: למרות שהוא נולד עם כפית זהב בפה, שיריו עוסקים ברובם בעוני ובמצוקה, למרות תדמיתו ואופיו המחוספס הוא שר על אהבות נכזבות, בגידות ומצוקות נפשיות וכן הלאה. החוקרים שייחקרו בעוד כמה מאות את התקופה המוסיקלית של העת הנוכחית, לא יבינו, קרוב לוודאי, את הצלחתו של יוסי עדן בקרב שוק המטרה שלו, תרתי משמע.

ואכן, קשה להבין כיצד אמנים מזרחיים שכמותו מצליחים למכור יותר מעשרים עותקים. קשה להבין מה עובד בראשם של מעריצים שרופים, כשהם רואים בעטיפת אלבומו האחרון של הזמיר שריף,לדוגמא, שורות (ואני מצטט) כ"תודה לאיתן דקל מהחנות עין החשמל, מונטפיורי 15, 5177942-03 על הלחן לשיר `לאהוב`. תודה מיוחדת `חנות קטנה ומטריפה` רח` הרצל 73 ראשל"צ, החנות הזולה במדינה" וכן הלאה. הרצל ומונטיפיורי בוודאי עושים שפגאט בקברם.

עוד אחד שבוודאי מתהפך בקברו הוא אליעזר בן יהודה. והרי לכם שלל שגיאות כתיב מביכות במיוחד, היישר מאלבומו האחרון של מיודענו, יוסי עדן: "נפלתה", "חזרתה", "נתתה", "הגעתה" וכו` . הידד לעילגות ולבורות.

ויודעים מה? נראה לי שהבנתי את הנוסחה: בכי להמונים, זו הסיסמה. יאללה כפיים, תנו איזה משהו לבכות, קצת לעשות שמח, פה ושם מילים עצובות על הבנות המאנייקיות שדפקו וזרקו את יוסי שלנו, קצת לחנים מזרחיים, בשביל הנשמה, והמון אומללות, המון. אנחנו הרי אוהבים את שער הרחמים. יאללה כפיים. יאללה, איזה קצב, איזה מסכן, איך הוא אומלל, שר "בשכונה אותכם ראו הולכים מחובקים, תסתכלי עלי תראי את מצבי, מסתובב לי לבדי ומדבר לי עם עצמי", ממש קורע את הלב. איזה מסכן, לא משנה שקראנו בשבוע שעבר ב"פנאי פלוס" שהוא כותב סתם על דברים שלא קשורים אליו, לא יכול להיות. בטח זה העיתונות המניאקים האלו המציאו את הראיון, זה יוסי עדן, הוא משלנו, הוא חייב לבכות, הוא חייב לסבול, יאללה כפיים.