"קנאה" - צרות-עין, אי-נחת מהצלחת הזולת, ייסורי נפש על זה שהאחר עולה עליו בעניין מסוים.

אוי, הקנאה. דומה שהקנאה היא הרגש מלא התשוקה ביותר שלנו. היא מדברת אלינו. היא מנחה אותנו. הקנאה שולטת בכולנו. ואנחנו מצייתים. יש לנו ברירה אחרת?

ווס: אתה אומר שהגרוסלאג אולי יחליף את קורדיליה?
אנג'ל: אולי לא את קורדיליה.
ווס: אני מבין. אתה חושב שאולי הוא יוכל להחליף אותך.
אנג'ל: אני לא יודע. עושה רושם שיש כאן בחור שיכול לעשות כל דבר שאני יכול... וכמה דברים שאני לא יכול...

לקנאה יש תפקיד מרכזי בפרק הזה. היא משפיעה על מצבם הנפשי של שתי דמויות מפתח בסדרה - אנג'ל ו-ווסלי. שניהם שקועים מעל הראש בהתאהבות אל מעל לראש, ושניהם נחלו אכזבה מרה, באופן כל כך (לא) מפתיע. שהרי חוק מספר 1 בעולמו של ג'וס ווידון קובע בכל מה שקשור לתחום הרומנטי, שהגיבור לעולם לא יהיה מאושר באמת. תמיד יהיה משהו שימנע ממנו את האושר, באופן טראגי ונוגע ללב. הפרק הזה לא ממש שובר את הקונספציה, אם לנסח בעדינות.

נקודת הפתיחה של הפרק היא המשך ישיר לנקודת הסיום של הפרק הקודם ("Waiting in the Wings"). רגע לפני שאנג'ל הספיק לשפוך את ליבו בפני קורדי, הגיח לו הגרוסלאג וקורדי מצאה את עצמה בזרועותיו עוד לפני שאנג'ל הספיק לומר "גרו" (בעצם, את זה הוא דווקא כן הספיק לומר. עכשיו נשאר לו רק להגיד "גררר...". היי, ערפד או לא?).

אנג'ל נותר המום. הופעתו של גרו משום מקום הרסה לו את התוכניות. גרו וקורדי נפרדו בעצם רק בגלל סיבות לוגיסטיות, ועכשיו, שגרו הגיע ליקום של קורדי, אין כל סיבה שהם לא יהיו ביחד, לכאורה. וזה מתסכל את אנג'ל שמרגיש שאולי החמיץ את הצ'אנס הכי גדול שהיה לו עם קורדי. ומה עושים כשמתוסכלים בגלל מישהו אחר? מקנאים בו, כמובן. מנסים לשוות לו תכונות שליליות, לצייר אותו באור מגוחך, להציג את הבחירה של האובייקט הרומנטי באותו אדם כתמוהה ולא ריאליסטית. וזה בערך מה שאנג'ל מנסה לעשות בתחילת הפרק. ניתן לראות שיש לאנג'ל רגשי נחיתות כלפי גרו. העובדה שקורדי נמשכת לגרו גורמת לצד השטחי והפגיע של אנג'ל לפרוץ החוצה וניתן לראות כיצד החזות מלאת הביטחון העצמי שהוא משדר בשדה הקרב, למשל, נעלמת לחלוטין כשזה מגיע לעניינים שבלב.

גרו. מה בעצם ידוע עליו בכלל? אז פעם הוא היה לוחם גדול שהפך לשליט ולאחרונה היתה הפיכה נגדו בפייליאה שהובילה אותו ללוס אנג'לס ובלה, בלה, בלה. די משעמם, האמת. בכלל, גרו די משעמם. גרו הוא כלי תסריטאי. הוא תמצית הדימוי של "היפה והטיפש". הוא מייצג את הצד השטחי של קורדי, את הקורדי הישנה, זו שנמשכת ליופי החיצוני ומתעלמת ממה שבפנים. גרו הוא פשוט סתום. יש לו לב טוב וכוונות טובות, אבל הוא טיפש. גרו יודע להילחם היטב ומתנהג באצילות כלפי קורדי, אבל הוא לא מתאים לה. הקשר שלהם מתבסס על משיכה חיצונית בלבד, וברור שהוא לא יחזיק מעמד. ובכל זאת, הם מנסים. אלא שיש בעיה קלה - קורדי פתאום רואה מפלצת מול העיניים כשהיא באה להתנשק איתו, ונבעתת ממה שהיא רואה. באסה. לא?



ווס: היא בחרה. רק חשוב לי שידאגו לה.
גאן: ידאגו לה.
ווס: טוב מאוד.

ווס המסכן. בפרק הקודם הוא תפס את גאן ופרד מתנשקים בלהט ולמד שהם הפכו לזוג באופן רשמי. והוא? כל מה שנותר לו זה לצפות (פעם watcher תמיד watcher, כנראה). וכמו אנג'ל, גם הוא נותר מתוסכל, מרגיש שהחמיץ את ההזדמנות שלו. מנסה להוציא את התסכול על הצד השלישי ש"גנב" לו את הבחורה. אבל ווסלי לפחות מצליח להעסיק את עצמו עם דברים אחרים. הוא עסוק בלנסות ולהבין מה קורה עם קונור. למה לכל השדים והרוחות (תרתי משמע) כולם מנסים לשים עליו יד?

לכן, הוא תופס את אנג'ל לשיחה חשובה והם מגיעים למסקנה שלקונור יש איזשהו תפקיד חשוב, ושמאחר שאין להם יותר את הנבואות כדי להיעזר בהן, הם יפנו את המשאבים והאנרגיות לכיוונים אחרים. מה שדי משעשע הוא לראות את ווסלי, שאינו מודע לרגשות של אנג'ל, מדבר בחופשיות על כך שקורדי וגרו ירצו "להשלים פערים" יחד כל הלילה (יופי, ווס. אחלה טקט, בן אדם!) וכמעט גורם לערפד המאוהב התקף לב (אם רק היה לו לב פועם, כמובן).

אם לא די לאנג'ל בכך שגרו גנב לו את קורדי, הוא פתאום קולט אותו בזוית העין משחק עם כלי הנשק שלו. מילא להתעסק עם קורדי, אבל להתעסק עם הבייבי שלו? (לא קונור, הנשק. כמובן). אבל כשקורדי מספרת להם על החיזיון המפחיד שהיה לה והרס להם את הסקס, אנג'ל דווקא די מרוצה. וכשהיא מגלה להם שהיא מפחדת שהסקס יגרום לה לאבד את החזיונות, הוא כבר כמעט מאושר (סליחה - "מאוד מרוצה, אבל עדיין מיוסר") והוא עושה כמיטב יכולתו כדי להיראות מתחשב ותומך ובעצם להניא את קורדי לשכב עם גרו, למרות שככל הנראה המגבלה שמפחידה את קורדי היתה תקפה רק ביקום בפייליאה. ההתנהגות הזאת חושפת את הצד האנושי הפחות יפה של אנג'ל - די אגואיסטי וקטנוני. אנג'ל שם את האינטרס שלו מעל האושר של קורדי. זה לא בסדר, אבל זה אנושי. כי הנשמה לא באה רק עם מוסר ומצפון, אלא גם עם אינטרסים ויצרים.

קורדי: לפחות אני לא אוריד את האחוזים. אף אחד כאן במשרד לא יקבל שום סקס בחיים.

אהההה.... טעות, קורדי! לא רק שיש במשרד מישהו שיקבל קצת בקרוב, יש אפילו שניים. קוראים להם צ'ארלס גאן ו-וויניפרד ברקל. והם נראים מאוד מאוהבים ביחד, בדיינר שבו נהגו לאכול כידידים. עכשיו העניינים השתנו והם זוג לכל דבר. פרד לא לגמרי בטוחה, אבל גאן מבהיר לה שזהו "הדבר האמיתי" ושניהם נראים מרוצים. פרד קצת נבוכה ומזכירה לגאן שהיא לא מנוסה בתחום הרומנטי, ומציינת (שוב!) שהיא שהתה 5 שנים במערה. גאן אומר לה שהוא מזדהה איתה עם עניין המערה, כי עכשיו הדברים נראים לו כל כך ברורים, שהעיניים שלו כבר כואבות. פרד מתכוונת להתנשק איתו, כשהם מקבלים ביפר מווס. אח, ווס המסכן. זאת היתה הנקמה הפרטית הקטנה שלו, הוא הצליח להרוס להם את הנשיקה, אבל הוא אפילו לא יודע מזה.



אחרי שקורדי נותנת לגרו את החרב האהובה עליו וזורקת לו כלי-נשק מעפן, אנג'ל עוד צריך לשתף פעולה עם הבחור הזה, גרו, שהוא הדבר האחרון בעולם שהוא היה רוצה לראות. אבל למרות הקנאה והתסכול מגרו, אנג'ל מצליח לגלות כלפיו סימפטיה כשזה מספר לו שהוא חש עצבות אצל קורדי ואומר לאנג'ל שהוא חש שזה בגללו. אנג'ל מסביר לו שקורדי מאושרת מבואו אבל היא פשוט מפחדת להתחייב. לפני שהשיחה הופכת למעניינת יותר הם נתקלים בשד שאותו חיפשו.

תוך כדי המאבק יוצא השד החוצה, אל אור השמש, כך שאנג'ל אינו יכול לצאת מהביוב ולהילחם בו, דבר שמותיר את גרו לבד במערכה. הוא מנצח את השד וזוכה לתגובות נלהבות הן מהאנשים שהיו באזור והן מאנשי החבורה של אנג'ל. זה כבר שיא השיאים עבורו - לא די בכך שגרו לוקח לו את הבחורה ואת הנשק, עכשיו הוא גם גונב לו את ההערכה של חבריו ושל האנשים חסרי הישע שלעזרתם הוא מגיע.

ההצלחה של גרו אל מול הכשלון, לכאורה, של אנג'ל משקפים היטב את המהות של שניהם - בעוד גרו הוא נסיך, אחד שההצלחה באה לו בקלות, אחד שבלי ספק האור שורה עליו - אנג'ל שייך לעולם החשוך, לצללים, לתחום האפל. זה חלק ממנו. זה לא מונע ממנו להיות גיבור בפני עצמו, אבל בדרך שונה ואפלה יותר. העובדה שהוא צופה בגרו מחסל את השד כשהוא חסר ישע בעצמו מחזקת את תחושת הנחיתות שלו אל מול גרו, תחושה שמלווה אותו מהרגע שגרו חזר, אבל זאת פשוט מפני שהוא נותן פירוש שגוי למצב, בגלל המצב הנפשי בו הוא שרוי. אנג'ל הוא ערפד, גרו לא. אנג'ל לא יכול לראות אור יום. גרו כן. זה הכל. אבל נוח לאנג'ל לייחס את חוסר היכולת שלו לפעול באותו רגע לכך שגרו "עליון" עליו, כי ככה הוא מרגיש באותו רגע. טפשי? כן. ילדותי? בהחלט. אנושי? בוודאי!



בינתיים מגיע למשרד קליינטית חדשה, אבל לאנג'ל ולווסלי אין ממש זמן וחשק אליה, כשהם טרודים בענייני האהבה הנכזבת שיושבים להם על הראש. ובכל זאת, עבודה זו עבודה, ולכן בסופו של דבר מסכימים ב"אנג'ל חקירות" לעזור לה, בלי יותר מדי התלהבות. אנג'ל מסכם איתה שהוא ישלח צוות שיעקוב אחרי בעלה וינסה להבין למה המאהבת שלו היא "מכשפה", כמו שטוענת האישה. כשווס שומע על הקייס החדש, הוא ממהר לנדב את גאן לצאת למשימה. לא יכול להיות כמובן שהוא עושה את זה רק כדי להרחיק אותו מפרד, נכון? הרי ווסלי שלנו הוא איש עקרונות! הוא בריטי! הוא היה watcher! הוא... נו, באמת... בוודאי שהוא ניסה להיפטר ממנו. כמו שכל בן אנוש שמאוהב באישה שקוראים לה פרד והיתה תקועה במערה 5 שנים ביקום מקביל היה עושה. נורמלי לחלוטין, לא? בכל אופן, פרד מתנדבת להצטרף לגאן והמהלך של ווס חוזר לו כמו בומרנג ומכאיב לו אפילו יותר.

ווס: אנג'ל, אתה הסיבה שבגינה כולנו התאחדנו. זאת המשימה שלך שנותנת לנו חיים. כולנו תורמים... זה נכון. אבל אתה... אתה מיוחד. אתה כמו אחד מהכרכים הנדירים האלה. יחיד במינו.
ספרן (חוזר עם כרכים מהספר שווס ביקש): יש לי פה שלושה מהם...

קורדי מחליטה שהיא רוצה לעשות לגרו "מהפך". היא משכנעת את גרו המודאג שזה לא ישנה את רגשותיה כלפיו. היא אכן דוברת אמת, אבל היא גם משקרת. אמת, רגשותיה לא ישתנו בגלל השינוי החיצוני, אבל הרגשות שהיא מוכרת לגרו אינם מה שהיא חשה באמת. קורדי בוחרת לעצב את גרו באופן דומה להפליא לאנג'ל. המהלך הזה מעיד, סוף סוף, קצת על הרגשות האמיתיים שלה. היא רואה בגרו מעין גרסא "נוחה" של אנג'ל. גיבור, חתיך, גברי וכו', אבל בלי הצד האפל ובעיקר בלי חוסר היכולת לממש את האהבה ולהיות מאושרת. אבל, כשקורדי מבינה את בעיית החזיונות זה מדכא אותה כי זה מזכיר לה את אנג'ל. היא רצתה למצוא מישהו שאיתו תוכל להיות מאושרת ולממש את אהבתה, ועכשיו גם אתו יש בעיה דומה. לכן, היא במצב רוח רע למדי, והיא מנסה להסביר לגרו שהיא לא רוצה לפגוע בו והוא מבין אותה.

אנג'ל (בא להציל את גרו משורש העץ שלופת את לבו): ... היי, זאת החולצה שלי!

אנג'ל חוזר למלון ונדהם לגלות את גרו נראה כמוהו ולבוש בבגדים שלו. ושוב, במקום לפרש את זה באופן הנכון, והמעודד מבחינתו, כלומר: שקורדי בעצם רואה בגרו תחליף שלו כי יש לה רגשות כלפיו, הוא בוחר לפרש את זה כאילו גרו מנסה להשתלט על העניינים במקומו. אנג'ל עצבני ומדוכא, אבל ברגע שקורדי מבקשת את עזרתו בפרטיות הוא מתרכך מייד, כמובן, ומבטיח לה לעשות הכל בשבילה. אבל כשהוא שומע שהטובה שהיא מבקשת היא לסדר שהיא תוכל לשכב עם גרו, הוא נותר המום.

קורדי מתוודה בפני אנג'ל שהחזיונות הם רק תירוץ ושנמאס לה להיות לבדה, ומודיעה לו שמצאה שיקוי שיפתור את הבעיה שלה. אה, כן... ואנג'ל מתבקש להביא לה אותו. שוב, יש כאן מקום לפרשנות לא נכונה מצד אנג'ל. הוא רואה את זה כחלק ממסע ההתעללות שהוא עובר בזמן האחרון, אבל למעשה הוא צריך להיות מוחמא מזה שקורדי סומכת עליו בעיניים עצומות בעיקר כשמדובר בעניינים חשובים לה כל כך. אבל כשגרו מגיע ומראה את התלהבותו מעזרתו של אנג'ל, "מוחמא" היא לא בדיוק המילה הראשונה שעוברת לאנג'ל בראש... אבל כמובן שהוא מסכים ויוצא לדרך עם גרו. יש לו ברירה?

אניטה: אתם ביחד?
גרו: כן, שני אלופים. יחד.
אנג'ל: לא ביחד-ביחד. רק לקחת-את-השיקוי-ביחד.
גרו: כדי שאני אוכל לשגל את הנסיכה שלי.
אנג'ל: רק כדי להבהיר: אני לא הנסיכה.

אנג'ל עונה לשיחה אחרי שהוא וגרו השיגו את השיקוי המבוקש בבית הבושת ושומע שפרד וגאן מבקשים מגרו שיבוא להציל אותם. זה כבר באמת הקש ששבר את גב הערפד. הפעם אנג'ל יכול להרשות לעצמו להרגיש מתוסכל. אין שום סיבה בעולם שפרד וגאן יחשבו שגרו לוחם טוב יותר או ראוי יותר מאנג'ל אחרי כל מה שעשה הערפד בשנים האחרונות, ואפשר לראות עד כמה זה לא נכון כשגרו נוהג בצורה פזיזה למדי ותוקף את העץ ללא שום אסטרטגיית פעולה, או לפחות טקטיקה מינימלית. והוא כמעט משלם על כך מחיר כבד, כי העץ לא מתרגש מניסיונות התקיפה של גרו ותוקע את השורש שלו בלבו. אבל אל דאגה, הערפד המתוסכל מגיע ברגע האחרון כדי להציל את המצב. הכל יהיה בסדר. במיוחד בגלל שהעץ עצבן אותו אחרי שלכלך את החולצה שלו (שגרו לבש)...



בזמן שאנג'ל נלחם עם העץ (מה לא מסתדר במשפט הזה, לעזאזל?), פרד מבינה שהעץ בעצם ניזון מהקורבנות שלו ומתחזק משאיבת ליבם. כמובן שכולם מדגישים את זה שבגלל שהעץ שואב מכוחותיו של גרו, הוא הופך לחזק במיוחד. אפילו העץ מסכים (ומה לא מסתדר במשפט הזה, לעזאזל?!) וכמובן שזה מוציא את אנג'ל מדעתו. עד כדי כך מוציא אותו מדעתו שהוא מתנפל במפתיע על גרו ואומר עליו את כל מה שהרגשנו שהוא חושב עליו בפרק הזה - שהוא טיפש, שנמאס לו מפולחן ההערצה שכולם עושים לו ושהוא חכם וחזק ממנו. העץ בולע את הפיתיון (אף מילה על המשפט הזה...), מסלק את השורש מלבו של גרו ועובר לטפל באנג'ל. אבל נכונה לו הפתעה מרה כי ליבו של אנג'ל קר הוא. כמו חורף בסיביר. והמהלך של אנג'ל יוצר אפקט הפוך - במקום להתחזק העץ הופך לחלש. גאן מנצל את ההזדמנות ומחסל את העץ, וגרו נותר בחיים איכשהו, בזכות אנג'ל. ועכשיו נשאלת השאלה - האם אנג'ל אמר את מה שאמר כי ככה הוא באמת חושב, או כי חשב שכך יוכל להציל את גרו? או אולי, בעצם, שתי האפשרויות נכונות?

והנה, באופן מדהים, אותו מבנה פיזיולוגי ייחודי לערפד שמנע מאנג'ל להציל את היום בתחילת הפרק, מאפשר לו עכשיו להציל את הלילה בסיום הפרק. דווקא העובדה שאין לו לב פועם אשר משווה לו נופך בלתי אנושי בעליל, שלא לדבר על הדימוי הכל כך לא זוהר שהיא יוצרת, דווקא היא זו שמסייעת לו לחזק מחדש את הדימוי שלו כגיבור. שלא לדבר על האנושיות שלו שבאה לידי ביטוי באופן בולט בפרק. גם הפעם יצאו גרו ואנג'ל יחד לקרב. גם הפעם הסתער גרו על האויב ללא מחשבה מראש או במהלך הקרב, אלא שהפעם זה הפך לו לרועץ. הפעם ניצל אנג'ל את חוכמתו ואת השייכות שלו ל"עולם הצללים" כדי להביא לניצחון. זה מה שמבדיל ביניהם והופך את אנג'ל למיוחד כל כך.

אבל על קורדי זה לא עושה רושם. כשאנג'ל מצטנע ואומר שגרו "גיבור", היא מאמינה לו מייד. אבל כשגרו מודה שאנג'ל היה הגיבור האמיתי, היא מתלהבת מצניעותו. האם היא עושה את זה בכוונה בכדי להתעלל באנג'ל או שהיא כל כך טיפשה? בעצם, אם ככה, אולי היא וגרו די מתאימים...

אבל לפני שקורדי וגרו הולכים עם השיקוי לענייניהם (המעניינים), אנג'ל מחליט שהוא לא היה אצילי מספיק לאורך כל הפרק, לוקח את קורדי הצידה, דוחף לה כסף כמו הדוד הטוב שהגיע עכשיו מאמריקה, מודיע לה שהיא יוצאת לחופש לשבועיים ומייעץ לה לקחת את גרו לאנשהו ולבלות. קורדי ההמומה מבטיחה לו שהיא אכן תבלה. הנה כי כן, למרות כל מה שעבר בפרק הזה, מוצא אנג'ל את הכוחות הנפשיים כדי לדאוג לאושרה של קורדי (ואיזה צירוף מקרים שהוא בוחר לעשות את זה בדיוק כשכריזמה קרפנטר ביקשה חופשה של שבועיים מהמפיקים. צירופי מקרים שכאלה בחיים...).

ובכל זאת, הצעד הזה מראה הרבה על הדמות של אנג'ל, אשר, בדומה לפעמים רבות בעבר, חושב על אחרים לפני שהוא חושב על עצמו. למעשה, לאורך כל הפרק הוא דווקא חשב בעיקר על עצמו ונהג בקטנוניות וילדותיות, אבל כשהגיע רגע האמת הוא התעלה ונהג באופן אמיץ ובוגר. מזכיר איזו נערה מסדרה אחרת, לא?...

בעצם, אנג'ל הראה כאן שני פנים לאישיותו - מצד אחד, פן אנושי אינפנטילי המזכיר ילד שמקנא בחבר של הילדה שהוא מאוהב בה. מצד שני, פן בוגר וחכם שיודע לעשות את המהלכים הנכונים גם בזירת הקרב וגם בחיי היומיום.

לילה. כולם הלכו לישון. רק שני השובבים שלנו אנג'ל וקונור נשארו בחדר. אהה... בעצם לא. מסתבר שיש שם עוד מישהו. בריטי, נחמד, קצת טרחן לפעמים. ווסלי. ווס אומר לאנג'ל שהוא חשב שהוא לבד, ואנג'ל עונה לו שגם הוא חשב כך, ומתכוון בעצם לזה שעכשיו שקורדי הלכה, עדיין יש לו לפחות את קונור. איזה יופי, נכון?

אז שהוא. שאולי לא. ווס מחכה שאנג'ל ייצא מהחדר כדי שיוכל להראות למצלמה את מה שהוא קרא והטריד אותו כל כך. הכיתוב, שנלקח מהנבואה, אומר, שחור על גבי לבן, את המשפט המצמרר כל כך, והשייקספירי כל כך, שמסיים את הפרק בקליף האנגר חזק במיוחד:

"The Father will kill the son"

בררר...