כמו סדרות נעורים רבות, "באפי קוטלת הערפדים" עקבה אחרי קבוצת בני עשרה, תהליך התבגרותם ומערכות היחסים שלהם. אך שלא כמו סדרות אלו, במרכז "באפי" נמצא גם הפן המיסטי. המשענת הנוספת שהעניק לה יוצר הסדרה, ג'וס וודון, עזרה לה להימנע מההידרדרות האופיינית של סדרות הנעורים לאופרות סבון, אם כי היא לא היוותה את העיקר ולא מנעה מהסדרה לפתח את הקשרים בין הדמויות שאחריהן עקבנו בשבע השנים האחרונות.

וכך, בניגוד לסדרות נעורים אחרות, ניתן להפריד ברוב מערכות היחסים בסדרה את התפתחות היחסים וקידום העלילה על פיהן, לבין ההשפעות של העלילה העונתית והעולם המיסטי של ג'וס עליהן.


באפי
שלא במפתיע, מערכות היחסים העיקריות ב"באפי" הן של באפי עצמה. כל מערכת יחסים היוותה שלב אחר בחייה של הדמות ושל הסדרה, ולרוב נקשרה לעלילה העונתית. הן לא חזרו על עצמן, לא הורכבו מפרידות וחזרות של הגיבורים זו לזה תוך כדי החלפות בני זוג באמצע, ומספר המאהבים של באפי הוא קטן יחסית למה שנהוג לראות בסדרה שהתנהלה במשך שבע שנים.

אנג'ל, חבר מס' 1, הוצג כבר בפרק הראשון כגבר שבאפי תוכל להמשך אליו. בתחילה הוא שימש כ"גבוה, נאה ומסתורי", מבוגר מדי בשביל באפי ומהווה את הבלתי מושג - חלומה של כל נערה בת-עשרה. מאוחר יותר הוא הפך לחבר האידיאלי, ובסוף הוא היה הבחור שעזב.

"באפי" היא לא הסדרה הראשונה בה הופיעה אהבה של בן/בת עשרה לאדם מבוגר, אבל בסדרות כגון "דוסון קריק", שהציגה את עצמה כשוברת מוסכמות, או ב"בברלי הילס", לאחר שכבר מוצו כל קווי העלילה האפשריים, מערכת היחסים התפתחה ונעשתה בסתר, ולוותה באזהרות חוזרות ונשנות על האיסור בשבירת חוקי החברה. בנוסף, לאחר שמערכות היחסים התגלו, התוצאות היו הרסניות כלפי שני המשתתפים, כאשר בדרך כלל הצד המבוגר נאלץ לעזוב בבושת פנים.

"באפי" הציגה את אותו הדבר, אבל עם טוויסט. האיסור החברתי ב"באפי" היה חמור יותר משהיה בסדרות אחרות, מאחר והוא לא רק נגד את חוקי האדם אלא גם את חוקי הטבע, אבל דווקא בגלל זה הוצגו באפי ואנג'ל כ"רומיאו ויוליה" (אם כי יוליה יכלה, במקרה זה, לכסח לרומיאו את הצורה). באפי לא התייחסה למערכת היחסים שלה עם אנג'ל כאל מבישה ולרוב היתה המובילה בה, גם אם לא הצד המנוסה יותר. כאן, שוב, הדברים יוצאים מחוץ לפרופורציות, מאחר שבאפי לא הובילה רק את מערכת היחסים אלא גם את הקרבות, ולאף "חבר" בעולם אין ניסיון של 240+ שנים מאחוריו.

מערכת היחסים עם אנג'ל היוותה את שבירת חלום "החבר" ו"החיים המושלמים ביחד" של בת-עשרה טיפוסית, איבוד התמימות וההתפכחות בנוגע לחיים הבוגרים. למזלו של אנג'ל, הופעתו הראשונית בסדרה כג'נטלמן המושלם, בשילוב עם ההסבר שרוב הפעילויות הפוגעות שלו היו בעצם באחריות האלטר-אגו הדמוני שבו, אפשרו לו להמשיך לתפקד כחביב הנשים במשך 3 שנים, ואף להמשיך הלאה לסדרה משלו.

ריילי, חבר מס' 2, היה האידיאל האמריקאי. בחור יציב, שמח ובעל השתקפות... מה עוד יכולה נערה לבקש? אך על אף שבאפי היתה חופשיה לחפש את מערכת היחסים הנורמלית, הסתבר שהנורמה לא סיפקה אותה או את הצופים.

באפי היתה תמיד הצד החזק, גם אם לא הדומיננטי, במערכות היחסים שלה. לפי הערכים האמריקאים, התנהגות זו מותרת לאישה רק אם היא ממלאת את נישת הכלבה. לרוב, דמות נשית המוגדרת כ"טובה" לפי לקסיקון הסדרות האמריקאיות, היא דמות שמחפשת את "עצמה" במערכת יחסים. היא מהססת, היא מתפלפלת, היא נקרעת בין X - אהבת האמת שלה, ל-Y - החבר האוהב הנוכחי. אך נשים בעלות חוזק נפשי שיודעות מה הן רוצות כמעט שלא מופיעות במשבצות השידור האמריקאיות, אם בכלל.



באפי, שבעונה הרביעית כבר היתה מגובשת על זהותה ומודעת לכך שהיא אינה יכולה לקחת הפסקה מהיותה הקוטלת, פגשה את ריילי, שהיווה את האידיאל האמריקאי לחבר - הוא רצה להיות ה"גבר", האחראי, המגונן, ראש המשפחה. למען הסדר המיסטי קיבל אותו גברבר את תפקיד החייל (שוב, חלק מהאידיאל הכל-אמריקאי) שצד למחייתו שדים (חלק מהעולם הבלתי-נמנע של באפי), אך הווייתו כ"ג'ו הרגיל" (לרוב, זהו בדיוק האדם שסביבו סובבות סדרות הנעורים האחרות) היתה חזקה מאישיותו כצייד-שדים, ומנעה ממנו לקבל את היפוך התפקידים, ודרך חשיבתו לא תאמה את רצונה של באפי - למצוא שותף ולא מוביל.

הצד המיסטי ערער את מערכת היחסים מאחר שהוא היה חלק בלתי נפרד מבאפי, חלק אותו סירב ריילי לקבל. באפי לא יכלה להישען על ריילי, מבחינת כוח פיזי כמו גם נפשי. ריילי, שגם כך סבל מתסמונת "אני לא קוטל ולא ערפד, אז מה אני שווה?", ניסה להבין את עולמה של באפי ואת המשיכה שלה ל"צד האפל" ע"י פיתוח חיבה לבילוי לא בריא עם ערפדות, ובכך "שרף" את דמותו בעיני הצופים. בכל סדרה אחרת היו אלפי מעריצות מבכות את עזיבתו של ריילי ומקללות את באפי על כך שלא הסכימה להשתנות. לעומת זאת, קהל היעד כאן ,פשוט נאנח לרווחה.

הגענו לספייק, חבר(?) מס' 3. המקבילה של ספייק בסדרות אחרות תהיה - הבחור שמדרדר את הגיבורה לסמים. המחשבה שמערכת יחסים בינו לבין הגיבורה הראשית (וע"פ רוב בתולית באופייה) בסדרות נעורים אחרות תוצג כדבר הכרחי, חיובי או עוזר לדמות הראשית, היא בערך כמו לומר ש"פיירפליי" היתה הצלחה מסחרית מסחררת.

ספייק הינו בן הזוג היחיד של באפי שלא הובא לסדרה בתור אהובה העתידי, אלא דווקא כחלק מקשת העלילה. למען האמת הוא היווה חלק כה מוצלח ממנה עד שהוא ניצל מגורל המוות לו מצפה כל נבל עונתי. כבר בימיו הראשונים בסדרה הוצג ספייק כיצור שמונע על-ידי רגשותיו ולא על פי סטנדרטים חברתיים (אנושיים או אחרים), אי לכך הוא לא נאלץ לחפש איזה חור-לולאה מיסטי שמאפשר לו להתגבר על היותו "רשע" ולזכות בלב הנערה, הוא התחבר לבאפי בזכות אופיו מוכה האהבה, כוח התמדה וההידרדרות הנפשית שלה לאחר חזרתה לחיים.

אך, שוב, שלא כמו בסדרות אחרות, לא הכל הוא כפי שהוא נראה, וספייק לא היה הגורם שהניע את מערכת היחסים, זו היתה באפי. לאחר חזרתה לחיים, באפי לא חיפשה גיבור שיושיע אותה, או שותף לחיים - באפי חיפשה ריחוק נפשי ואותו היא מצאה בסוג היחסים הזה. כמובן שהדבר אירוני, מאחר שדווקא עם ספייק, הצליחה באפי לספק איזה יצר או צורך שלא היה לו מענה אצל חבריה הקודמים.

מערכת יחסים זו היא הראשונה שהתבטלה בגלל אותם מערכות כללים מיסטיים שהסדרה הציגה. הפעם זו היתה באפי שלא יכלה להשלים עם היות ספייק אדם בפני עצמו, כי אין לו נשמה, בעוד ספייק היה שלם עם עובדה זו. במובן מעוות, אותה רשת כללים חברתיים שהתבטלו עבורה כאשר היא היתה עם אנג'ל, נראים ברורים מתמיד במערכת היחסים שלה עם ספייק, היא מסתירה את האינטראקציה ביניהם, וחוץ מלהוסיף כתוביות של: "זה לא בסדר" על המסך, הכותבים עושים הכול כדי להעביר מסר זה.

האינטראקציה בין שתי הדמויות נבנתה כדי להדגיש את המהפך שחל בחייה של באפי, וחוסר הרצון שלה בהם. הדבר התבטא ביחסים הרסניים, עבור באפי וגם עבור ספייק.



לאחר שבאפי חוזרת לעשתונותיה ומבינה שהיא עשתה עוול לעצמה ולספייק, היא אינה פוטרת אותו כלאחר יד, והוא אינו נעלם מהסדרה כמו כל סוחר סמים / חבר מכה / האיש המגניב-אבל-רע-לגיבורה, שהוא ביקומי בברלי למיניהם. ספייק מתפתח הלאה, לוקח אחריות ומשיג לעצמו נשמה.

היכולת של הסדרה לזרוק את הגיבורים למצבים קיצוניים (מאוד), שימשה כאן כדי לממש מערכת יחסים שהיתה מתבקשת ע"י הצופים, אך בכל סדרה אחרת, היא היתה הרסנית כלפי הדמויות (ספייק לעולם לא היה מצליח להתגבר על הניסיון לאונס, כי אין דבר שיכול להיעשות במציאות שהוא גרנדיוזי מספיק על מנת שהצופים יסלחו לו).

כמובן שבאפי היא לא היחידה בעלת מערכות יחסים מעניינות. האנסמבל של "באפי" הציג תהליך התבגרותי משלו בבחירת בני הזוג והיחסים ביניהם (ויש שיאמרו, גם יותר מעניינות מאלה של באפי). היתרון הניכר במערכות אלו היה שלרוב הן לא היו קשורות לסיפור הכללי, ולכן גם לא היו מחויבות להתקדם או להינתק בהתאם לעונות הסדרה.

זאנדר
זאנדר הוא הדמות הראשית במערכות היחסים שהציגו זוגות קומיים, הדבר השתלב היטב בקיומו של זאנדר בתור האתנחתא הקומית של הסדרה.

תחילה היו זאנדר וקורדיליה הדוגמא הקלאסית ל"הפכים נמשכים". הם נאלצו, והצליחו, להתמודד מול היוהרה של קורדיליה והאווילות של זאנדר, כמו גם מול לחץ מהמעגלים החברתיים של שניהם, ושאר בעיות שנפוץ לראות בסדרות נעורים אחרות. כמובן שההשפעה החיובית של היחסים היתה ניכרת על שניהם, היחסים מיתנו את קורדיליה והכינו אותה למעבר מכלבה אנוכית לסיידקיק של אנג'ל, ובעוד שקשה לומר שהם ביגרו את זאנדר, הוא ללא ספק למד שיש לקחת אחריות על מעשיו בעזרתם. חלק נרחב מלקחיו עם קורדיליה יישם זאנדר (או ניסה ליישם) במערכת היחסים שלו עם אניה.

הצד המיסטי של הסדרה כמעט ולא נגע בזוגיות שלהם, על אף ששימש כזרז להיווצרות מערכת היחסים, וכפי שנהוג בסדרה, שימש להקצין כמה מהמצבים אליהם נקלעו ביחד (לדוגמת חג האהבה) ולתבל את מוסרי ההשכל שנובעים מהם בהומור.



היחסים בין זאנדר ובין אניה התחילו בתור ניצול פיזי זה של זו והמשיכו למערכת יחסים אוהבת ובוגרת שהדגישה את הנורמליות של זאנדר ואת האופן בו הוא נפרד משאר הדמויות. אניה אמנם הוצגה כשד לשעבר, עם ניסיון של 1000 שנים, אך נראה ששימושה העיקרי באותו ניסיון הוא איבוד טאקט ומציאת דרכים חדשות לבייש את זאנדר, כאלו שקורדיליה אף לא חלמה עליהן. אך מלבד זאת היא אינה מופיעה כבעלת כוחות כלשהן ואיתה הצליח זאנדר ליצור את החלום האמריקאי.

למען האמת, זאנדר הוא הדמות היחידה שהצליחה לבנות חיים נפרדים מהעולם המיסטי, גם אם הצלחתו בהם נוגדת את זו שלו בעולם הפנטזיה וגם בחיי האהבה. בשתי מערכות היחסים של זאנדר הפרידה היתה באשמתו, ובשתיהן המניעים היו אנושיים גרידא.

זאנדר וחברותיו, סבלו מחוסר תשומת הלב שמאפיינת את רוב דמויות המשנה הקומיות. מבחינת גיבורי סדרות באשר הם הוא החבר שתמיד אפשר לסמוך עליו, אבל גם זה שסביר להניח יפשל ויגרור אותך לצרות. ועל אף שלא נדיר לראות סרטי "הגיבור הפופולארי שמתאהב בתולעת הספרים ולפתע היא נהפכת לחביבת התיכון", נדיר לראות את ההיפך. מספר הפרקים הקשורים לזאנדר ואל מערכות היחסים שלו היה מועט. באותם פרקים הוא זכה להיזרק למצבים קיצוניים, והם, בשילוב המאורעות השנתיים של הסדרה, העניקו עומק לדמות ולמעשיה, לטוב ולרע, שנדיר לראות ברוב האתנחתאות הקומיות.



ווילו
בעונות הראשונות היתה ווילו החנון-יודע-הכל, האנדרדוג החברתי שרוב הצופים הזדהו איתו, וחביבתו של אדונינו ג'וס. אי לכך ובהתאם לזאת, זכתה ווילו באביר על הסוס הלבן, או בגרסת הסדרה - הרוקיסט בוואן המנומר.

על אף המראה המטעה של אוז, הוא היה התאמה מושלמת לווילו: אוהב, מבין, "קו?ל", מתנה משמיים לחנונית המצויה. מסגרת סיפור מערכת היחסים שלהם אינה נדירה, ולמען האמת נצפתה כל כך הרבה פעמים שהפכה לקלישאתית, אך אוז אינו נכנס לקטגוריית מלך השכבה, או הרוקיסק המחוספס שאנו רגילים לראות. רבים היו מאושרים אם מערכת היחסים בין השניים היתה נמשכת לנצח ולו רק כדי לראות את הפנטזיות שלהם מתממשות בחייה של ווילו.

ווילו ואוז זכו בפן על-טבעי במהלך הסדרה (שלא כמו הדמויות העל-טבעיות האחרות), אך מכיוון שהדמויות היו כה אהובות ורוב העניין בהם היה היחסים ביניהם ולא אותו צד מיסטי, הוא שימש בעיקר כדרך קלה לפתירת בעיות עלילתיות או קידומן אך לרוב לא מרכזן, לכן גם לא מפתיע שהכותבים בחרו בדרך "הקלה" להפריד בין השניים והאשימו את טבעו הזאבי של אוז, ולא השניאו את אחת הדמויות והאשימו אותה בפרידה.



לאחר הפרידה הקשה מאוז מצאה ווילו את טארה, ובכך הוכיחה שהסדרה היא מאוד פוליטיקלי קורקט, וגם, שאם כותבים את זה טוב ואמין, לצופים לא איכפת מה מין המשתתפים במערכות היחסים בהם הם צופים.

שלא כמו עם אוז, קשה להשוות את מערכת היחסים בין ווילו לטארה לכל דבר אחר המשודר כיום, מאחר שהם היו זוג חד-מיני שגדולתו היא בכך שהוצג ככל זוג אחר (ובמשך קרוב לשנה אף היה הזוג המוצלח ביותר בתוכנית). בנוסף, מערכת היחסים שלהן התחילה על בסיס הפן המיסטי, שהמשיך להיות חלק אינטגרלי ביחסיהם שהיוו חלק מניע בסדרה בעונה 6.

טארה הופיעה לראשונה כדמות מפוחדת שדורשת תשומת לב וטיפול על מנת להיפתח. גם אם ווילו הוצגה כצד הלא מנוסה והמעורב פחות בעולם הקסמים, התלות של טארה בה, אפשרה לה להתפתח ולהיות הצד הדומיננטי במערכת היחסים, ומעבר לכך לדמות חזקה נפשית ופיזית.

טארה עצמה התפתחה מאותו עכבר מפוחד, וכאשר היחסים שלה עם ווילו הידרדרו עקב התמכרותה לכוח, היא הפכה לדמות עצמאית לחלוטין שמשמשת כאוזן קשבת לדון ולבאפי ולעיתים אף נראתה כדמות הכי בוגרת מנטאלית בסדרה.

הצמיחה ביחסים של ווילו עם טארה הקבילה לגדילתן בתחום הקסם, ובזמן שהותן ב-WB, הוא איפשר להן מדי פעם להמחיז דברים שבדרך כלל לא היו עוברים את הצנזורה.

למיטב ידיעתי, ווילו וטארה הן הזוג הראשון בטלוויזיה שהוצג כחלק אינטגרלי מסדרה וטופל כשווה לכל זוג אחר, ובסדרות נוער, בהן הרצון להתפלסף על כל דבר קטן, המעבר של ווילו להומוסקסואליות היה נטול אירועים והתייחסויות, מלבד בפרק אחד. חבריה קיבלו אותה כמי שהיא ובכך הסתיים הדבר.



המבוגרים
שלא כמו בסדרות אחרות, ב"באפי" התעלמו כמעט לחלוטין מהדור שלפני. לא ידוע לנו על אחים נוספים לדמויות, רוב ההורים בסדרה תמיד נעדרו, כמעט שלא ידוע לנו על האינטראקציה שלהם עם ילדיהם ביום יום, למעשה, המעט שכן ידוע לנו מציג אותן כגרסה השטנית של אבא ואמא וולש: ההורים של הדמויות הראשיות הם הורים מזניחים, אלכוהוליסטים, ומקנאים בכוחם של צאצאיהם.

יחסים בריאים של זוג אוהב ובוגר כמעט לא מופיע בסדרה. ב"באפי" אין הורים שיסבירו לנו את מסר השבוע, להיפך, כללי המשפחה הנוקשים של הטלוויזיה מוצגים כאן כמגוחכים. בעוד ברוב הסדרות ניתן לשמוע: "את נשארת לאכול עם המשפחה ואת לא תצאי עם ג'ון, הוא פרחח ונבל!" בבאפי זה יוצא: "את לא יוצאת מהבית כדי להציל את העולם, צריך לאכול ארוחת ערב ביחד!"

אביה של באפי נראה מעט בסדרה בעונות הראשונות, אך לאחר מכן הפך לסטריאוטיפ האב שנטש והדבר האחרון שנאמר עליו היה שהוא טס לארץ טרופית כלשהי עם מזכירתו.

ג'ויס היא ההורה היחיד שהוצג במשך רוב הסדרה. מעט ידוע לנו עליה ועל בעלה. כביכול, הוצגו לנו כאן גירושים טיפוסיים בהם ההורים השלימו עם חוסר יכולתם לחיות ביחד אך ללא מרירות בנוגע לכך.

כל ניסיון של ג'ויס למצוא אדם אחר בחייה הסתיים באסון שבאפי נאלצה לקטול (טד, דרקולה), הדמות עצמה כמעט ולא פותחה ושימשה בעיקר כרקע בבית של באפי. התפקיד שלה עד עונה 5 היה בעיקר לסכל את תוכניותיה של באפי לקטול, לצאת ולבלות.

המבוגר היחיד בעולמה של באפי שהוא גם דמות בפני עצמו, ולכן גם "זכאי" לבנות זוג, הוא ג'יילס. כבר בעונה הראשונה סידרו לג'יילס מורה פגאנית לצאת איתה, במפגשים שלו עם ג'ני ראינו שגם למבוגרים יש חששות. היחסים נבנו לאט, בניגוד לחופזה בה נקטו בני הטיפש-עשרה, והמניע בהם היה זה של חיבה ורצון לחברה בוגרת בעולם המיסטי שהם היו חלק ממנו ואכלס רק צעירים. פעמים רבות סבלו היחסים של רופרט עם ג'ני מעכבות, בין אם בגלל הבדלי הדעות בין השניים, אסון זה או אחר, או הסכסוך בין ג'ני לבאפי. במשך קרוב לשנה התקרב ג'יילס לג'ני, ואנו כמעט זכינו לראות יחסים שלא הושתתו בעיקר על בסיס הורמונים בסדרה. אחת הסיבות לכך שמותה של ג'ני היה כה מצער היא, שדווקא לאחר גילויים רבים של שתי הדמויות זה על זו, נקטעו היחסים שאפילו לא הספיקו להתפתח למערכת.



ג'יילס זכה למערכת יחסים נוספת בסדרה, אחת שהתנהלה בעיקר מחוץ למסך, זו עם אוליביה. אוליביה הוצגה לנו כעובדה בחייו של ג'יילס, ואנחנו לא יודעים על עומק ההיכרות שלהם או לאן נעלמה אוליביה לאחר העונה הרביעית. היא באה בעיקר להראות שלג'יילס היו חיים לפני הסקוביס, ומחוץ לאלה המוכרים לנו. בנוסף, אוליביה גם הדגישה את ויתורו של ג'יילס על אותם חיים בגלל מסירותו לבאפי ולמשימה שלה.

היתרון שניתן לצופה על פני ההורה הממוצע בסדרות, נובע מכך שאין הוא ההורה הביולוגי, ולכן ניתנה לו הזכות, לה לא זכאי הורה, להיות איש בפני עצמו ובעל מערכות יחסים שמנותקות מה"ילד". העובדה שלמרות זאת, ג'יילס בחר והציב את באפי כראשונה בסדר העדיפויות שלו רק חיבב את הדמות על הקהל, מה גם שההקרבה שלו בכך היתה בעצם גדולה מזו של הורה רגיל, שלרוב לא מאבד את בן זוגו, כשהחבר של הילד מתעצבן.





ג'וס הציג לנו ב"באפי" עולם פנטסטי בו הטובים טובים והרעים רעים, ולמרות זאת מערכות היחסים בין הדמויות כה מעניינות - מאחר ואנו אוהבים את כולן. ניצול הפן המיסטי של הסדרה פטר את כותביה, לרוב, מלהציג צד זה או אחר במערכות היחסים כאשם ואם כן היו טעויות, הן נכתבו בצורה אנושית המוכרת לנו - כבעיות ועכבות של שני אנשים שרק רוצים להיות ביחד.