הערוץ השני חוגג עשור של שידורים ויצירה. במסגרת החגיגות, שלוש הזכייניות לא מוותרות על נוסטלגיה ומציגות בחגיגיות את שלל יצירותיהן בשנים האחרונות, כך שיוצא לנו לראות את שלל הדרמות והקומדיות מימיו הראשוניים של הערוץ ("בת ים - ניו יורק" ו"מרחב ירקון" לדוגמא), אבל מעבר לתענוג שבלהיזכר בכל הסדרות שאהבנו, מעלות אותן התקפות אגו מצידן של הזכייניות כמה שאלות מעניינות.

למה אין בערוץ 2 אף דרמה שרשמה לעצמה יותר משלוש עונות? למה בערוץ 2 אין סדרות דוקומנטאריות ראויות לשמן למעט אילנה דיין? למה אין בערוץ 2 משבצת לייט-נייט חזקה?

כדי לענות על השאלה האחרונה צריך לבחון את המצב באמא אמריקה. בטלוויזיה בארה"ב ישנן תחרויות שונות בין רשתות השידור. התחרות הבולטת ביותר היא התחרות על הרייטינג בימי חמישי הידוע גם כ"Must see TV"; יריבות ידועה ובולטת לא פחות היא הקרב על הלייט-נייט.

שני היריבים הגדולים הם ג'יי לנו ודיוויד לטרמן, אשר מתחרים ראש בראש על הרייטינג במשבצת השידור המשותפת להם. זהו אחד הסכסוכים היותר ידועים בהיסטוריית הטלוויזיה האמריקנית, בו קיבל לנו עדיפות על פני לטרמן בבחירת המנחה שיחליף את ג'וני קרסון (המנחה הקודם של ה"Tonight Show"). כתוצאה מכך עבר לנו למשבצת הנחשקת ולטרמן התפטר מ-NBC ועבר למשבצת מתחרה ב-CBS.

כאן, בארץ, מעולם לא היתה לנו משבצת טוק-שואו לילית קבועה. וזה לא שאי אפשר ליצור משבצת לייט-נייט מוצלחת בארץ, ראו לדוגמא את אלי יצפאן המשדר את תוכניתו בערוץ 3 בכבלים. יצפאן וצוות כותביו (ביניהם נמנה רמי ורד שאף הוא ניסה את מזלו בשורות הלייט-נייט, בערוץ 10) עושים עבודה מקצועית ומגישים מדי ערב 45 דקות של הומור חד וזורם אשר מצליח כמעט להשתוות לבדיחות של לטרמן ולנו בארה"ב.



לעומת הכבלים, עומד ערוץ 2 עם רשימה ארוכה של תוכניות אירוח ליליות שנכשלו בזו אחר זו ורובן לא שרדו את מחסום העונה. רק שלוש תוכניות הצליחו לדגדג את הרף ועשו שירות ציוני גאה לז'אנר בערוץ השני. הטאלנטים שמאחורי אותן התוכניות הם גידי גוב, טל ברמן ואייל קיציס יחד עם טל פרידמן.

לילה גוב (טלעד)
גידי גוב, ללא ספק חלוץ הז'אנר בארץ, העלה בראשית ימי חייו של ערוץ 2 את תוכניתו "לילה גוב". בימי השידור של טלעד היה גוב הסממן הפותח את שידורי הלילה, לפני "תיקים באפלה" (כבר אז היא "טולעדה" לשעות הקטנות והצמודות לחדשות הלילה). גידי גוב היה עולה לבמה שעוצבה כלופט חינני באמצע גוש דן ומגיש מונולוג משעשע, כאשר בידו היה אוחז גליל נייר לבן שתוכנו נשאר מסתורי עד היום. לאחר מכן היה ניגש לשולחנו, שבאופן קבוע היה עמוס בצעצועי פלסטיק חד-פעמיים ומתחיל במסכת האירוח הקבועה שכללה בין השאר את השאלה המפורסמת "רוצה מים?".

לקינוח היה גידי גוב עולה לשיר עם האורח המוזיקלי התורן והיה מרגש את כולנו לקראת המפגש הצפוי עם הסוכנים סקאלי ומאלדר.

למה כל כך אהבו את "לילה גוב"? אולי כי האלטרנטיבה באותן שנים היתה "המעגל" של דן שילון שבהחלט לא היתה מבדרת כמו השטיקים של גוב, אולי כי לתוכנית היה צוות כותבים מוכשר, שבראשו עמדה ענת גוב, אשתו של גידי. ואולי בגלל שגידי גוב הביא את ה'שואו' הנשגב. גוב הוא אדם עם חן טבעי, הוא גם בדרן משעשע, גם זמר מחונן והכי חשוב - אושיית בידור כוללת. גידי גוב הוא אמן קונצנזוס, שהיה מצליח לגעת כמעט בכל פלח קהל בארץ.

למרות שגם "לילה גוב" לא שרדה את השנים, המופע של גידי גוב נחרט בהיסטוריית הטלוויזיה הישראלית כאחד מרגעי החסד שהיו לצופה הממוצע.

לפני כשנה וחצי ניסה גידי גוב לחזור למסכי טלעד עם "לילה גוב 2", ונכשל כישלון צורב. נשאלת השאלה "מה גידי גוב עשה לא נכון בפעם השניה?" התשובה לכך היא פשוטה - "כלום". "לילה גוב 2" היתה בדיוק כמו קודמתה, אלא ששאר ערוץ 2 השתנה, הצופים כבר התרגלו לשעשועונים נושאי פרסים ולדרמות זרות. וכך גילה גידי גוב את טעם התבוסה הנוראי. וחבל.

תמיד נזכור: את תנין השיניים ואת השירים על רקע הכתוביות.
נשמח לשכוח: את "לילה גוב 2"



פרפר לילה (רשת)
טל ברמן לקח בתוכניתו "פרפר לילה" את ז'אנר תוכניות האירוח וגרר אותו לכיוון פחות מקצועי ויותר קופצני. טל ברמן בהחלט לא היה גידי גוב, דבר שגרם לו לפנות לכיוון שונה לגמרי.

התוכנית, שבמקור שודרה בימי שבת בלילה, הלכה לכיוון ההפוך מתוכניתו של גוב. במקום ללכת לכיוון המיינסטרים, בחר ברמן ללכת לכיוונים קצת יותר חתרניים, ולא התבייש להציג אייטמים כגון "מנץ'" של אייל B, סדרת אנימציה קצרה ששחטה פרות קדושות על ימין ועל שמאל ("נאפו יא בן זונה!"), או את רועי לוי הכתב המשוטט שלא פחד לפתוח את הפה על כל דורש.

בנוסף, טל ברמן לא חשש להתעלל באורחיו המסכנים במסגרת השעשועון הפרטי של התוכנית - "הרולטל" אשר במסגרתו היו מוטלות על האורחים (וגם על ברמן עצמו) משימות מוזרות ומשונות.

עם תחילת העונה השנייה עברה התוכנית מספר שינויים. השינוי הבולט היה היעדרו של רועי לוי שפרש ופינה את אור הזרקורים לשותפו השני של ברמן, רן תלם, שהגיש באופן קבוע את פינתו "מדריך תלם לחיים", כמו גם הוספה צלע נשית לתוכנית בדמותה של דילי רן, שבעונה הראשונה היתה עסוקה בעיקר ב"להסתובב מאחור".

בעונה השניה גם התמתן היחס של ברמן לאורחיו האומללים. בין השאר ניתנה להם זכות הבחירה בירק מהמקרר שהכי מזכיר להם את הבית, והפריבילגיה לבחור קליפ מהתקליטייה. בנוסף גם החלו להופיע יותר אורחים מוזיקליים.

ביוני 2000 שודרה "פרפר לילה" בפעם האחרונה. לאחר מכן פנה טל ברמן לעבוד על פרויקטים שונים וחזר לטלוויזיה, הפעם בערוץ 10, שם ניסה ליצור גרסה ישראלית ל"Daily show" של ג'ון סטיוארט. התוכנית, שענתה לשם "חדשואו", נחלה, כמו גם הערוץ ששידר אותה, כישלון צורב. מאז, דאג טל ברמן להתרחק מאור הזרקורים והיה עסוק בעיקר בהגשת תוכניות מדע בערוץ 8 ובעריכת מיזם התרומות של קשת - "יום טוב".

רן תלם המשיך לעבוד בערוץ 2, אבל בעיקר מאחורי הקלעים, רועי לוי התגלגל לעמדת מנחה "דאבל דייט" לצידה של דנה מודן. ודילי רן נשארה מאחורה.

תמיד נזכור: את חשיפת הישבנים המפורסמת, "מממממה שלומך?".
נשמח לשכוח: חשיפת הישבנים המפורסמת, החוויות בערוץ 10.



חלומות בהקיציס (קשת)
הצמד "קיציס את פרידמן" לקחו בתוכניתם "חלומות בהקיציס" את כל פורמט הלייט-נייט לעולמות אחרים. התוכנית, שעלתה ב-99', היתה אגוז קשה לפיצוח. המבקרים לא ידעו איך לעכל אותה והצופים לא ממש הבינו מה רוצים מהם השניים.

לקראת העונה השנייה שינתה התוכנית מיקום לשעת לילה מאוחרת יותר, וגם ההומור של קיציס ופרידמן התמתן, הוא עדיין נשאר פרוע וחסר פשרות אבל יחסית לעונה הראשונה ניכר הבדל עצום. זו היתה העונה בה החל הצמד לפרוח. יותר ויותר קהל התחיל לצפות בתוכנית וההומור של השניים סוף סוף הובן, התוכנית הפכה לקאלט כאשר כל מעריץ כבר הבין מה עומד להגיע מייד אחרי "תראה... תשמע... תראה ותשמע ותראה...".

האורחים של קיציס ופרידמן זכו לטיפול שכמותו לא נראה בז'אנר, הם נאלצו להיאבק על זכותם לקחת חלק בשעשועון, שבין השאר כלל משימות כגון פענוח ריקוד אינטרפרטציה של צ'ינו דה קרייזינס, ומשחק "זה הסוד שלי" בו נדרשו האורחים לנחש מה הסוד של האורח המיסתורי הבא (עם שטויות כמו האישה שמקפיצה מקל על השדיים והאלביס הישראלי).

עונתה השלישית של "חלומות בהקיציס" הגיעה לשיאי הרייטינג שלה, כאשר לקסיקון הסלנג של פרידמן, הפעם בתור חיה המחפשת בית, המשיך לגדול ולתפוס תאוצה ("תהיה פוליטיקלי קורקט!").

למעשה, מתוך "חלומות בהקיציס" התפתחו להן עוד תוכניות שזכו בעצמן להצלחה כזאת או אחרת. תוכניות כמו "החטא ועונשו", "לגעת באוכל" וטקס הפרסומות "ביצת הכסף" - כולן התאפשרו רק בזכותה של "חלומות בהקיציס".

הנפילה הגדולה של קיציס ופרידמן באה דווקא כאשר הם חזרו אחורה, לשעות הפריים טיים. תוכניתם החדשה "נבחרת החלומות (בהקיציס)" נחשבה גם לעונה הרביעית של התוכנית המוכרת, רק עם שינויים בולטים: האולפן המוכר ננטש יחד עם צ'ינו דה קרייזינס ו-DJ נעמת ובמקומם הגיע אולפן ענק ואדמוני.

הפעם האורחים נאלצו להיאבק על ה"רייטינג" שלהם ע"י ביצוע מעשים ביזאריים (אבי גרייניק שר "ילדה שלי" בהונגרית לדוגמא) וטל פרידמן הפך מכוכב הערב לדמות המתרוצצת בין פינות, פעם בתור שמחה המבקרת ופעם בתור שלי יחימוביץ'.

ההומור של השניים, בניגוד לזה של גידי גוב, לא היה קונצנזוס. לפתע נראה היה ששוב לא מבינים הצופים מה הצמד רוצה מהם, וכך גם נראתה טבלת הרייטינג.

העונה הרביעית חתמה את פעילותם של השניים בערוץ 2, עד השבוע, כי החל מיום שישי הקרוב השניים חוזרים לתוכנית הבידור החדשה "ארץ נהדרת" יחד עם אורנה בנאי, דב נבון ואחרים.

תמיד נזכור: פינת "אמץ חיה", רעיון ה-DJ בתוכנית אירוח.
נשמח לשכוח: את המעבר לפריים-טיים.



שלוש התוכניות הללו הן כאמור רק חלקיק קטן מסדרות שניסו את מזלן בערוץ 2, סדרות כמו "מקרה לילה" עם שי אביבי, "שישי שואו" של צביקה הדר, "טיאר ברשת", "עכברי לילה", "ערב אדיר", "המעגל של דן שילון", "רפי רשף מארח" ואחרים.

בכל פעם מחדש ניסה ערוץ 2 ונכשל באיושה של משבצת הלייט-נייט הנחשקת. סיבה אחת לכישלון החוזר ונשנה הזה הוא המבנה של הערוץ. חלוקת הערוץ לשלוש זכייניות יצרה ימי שידור שונים ומנעה מכל תוכנית לייט-נייט לזכות במשבצת שידור קבועה לו היתה זקוקה כדי שהקהל בבית יתרגל לראות את המנחה באותה שעה. זה מה שנותן ליצפאן יתרון כל כך גדול (ורייטינג גדול עוד יותר) בערוץ 3.

סיבה נוספת היא הציפיות הגבוהות שיש לזכייניות מהטלאנטים שלהם. עקב אותן דרישות, צריך המנחה להביא מנה גדושה של רייטינג בשעות לא סבירות. זכיינית שמצפה ממישהו שיביא לה את הרייטינג של דודו טופז ב-23:00 בלילה היא זכיינית עם סטנדרטים גבוהים מדי. הזכייניות בונות על כסף, הן רוצות שכל תוכנית תחזיר את ההשקעה שהשקיעו בה. זו גם הסיבה שבגללה זכינו לראות יותר ויותר טלנובלות ושעשועונים זוללי רייטינג ופחות ופחות דרמות על מסכי הערוץ.

אולי בעתיד, כאשר הערוץ ינוהל ע"י שתי זכייניות (ומאוחר יותר, ע"י זכיינית אחת בלבד) יוכל להתפתח הז'אנר מחדש ונזכה לראות תוכנית שמשתווה לקרסוליהם של לנו, לטרמן ואו'ברייאן.

עד אז נצטרך להסתדר עם אדיר מילר ועם כל הטלנובלות וה"קחי אותי שרון" שמסתובבים שם בערוץ.