אפשר לצחוק איתו, אפשר לדמוע איתו, אפשר לאהוב אותו, אפשר להתעצבן עליו, אפשר לזרוק עליו עצמים כבדים, אבל אי אפשר להתעלם מעובדה אחת פשוטה: ערוץ 2 הוא הערוץ הנצפה ביותר במדינה בשנים האחרונות, הערוץ שמקבל את הרייטינג הגבוה ביותר, מדי יום ביומו, בקרב קהל צופי הטלוויזיה (או לפחות בקרב משפחות הפיפל-מיטר). והו, כמה נדוש, מדורת השבט החדשה. בעידן של הרבה מדורות קטנות, זו המדורה הגדולה ביותר, זו המאחדת את כולנו.

עשר שנים ביחד. עשר שנים. לטוב, אבל גם לרע. קשת, רשת, טלעד. דודו, שילון, אייל פלד. לימור, המהפכה, החמישייה. כוכב נולד, שריקי ובנבנישתי, לילה גוב. אלי מקביל, סקס והעיר הגדולה, תיקים באפלה. דארמה וגרג, אוז, סקרבס. מיקי ויעקב, גדי ומיקי, גדי ויונית. ערוץ 2. עשר שנים איתנו, עשר שנים של שידורים לקהל הכמה שיותר רחב.

עשר שנים של קונצנזוס, של פרסומות, של יחס מעניין אל סדרות רכש (לעיתים מלטף מדי, לרוב מזלזל, תמיד תזזיתי), של טאלנטים שמרוויחים המון כסף, של קרב על מידרוג, על לבו של הצופה. עשר שנים ביחד.

עשר שנים הן זמן נהדר לסכם. בקטנה, בלי לקפוץ מעל הראש. בסדרת כתבות זו ננסה לסכם את יחסי האהבה / שנאה הייחודיים הללו בינינו לבין הערוץ המסחרי המצליח היחיד (בינתיים) במדינה וגם ננסה להציץ בתוכניות של שלוש הזכייניות אל עונת החורף שלמעשה כבר התחילה.

אז מזל טוב, ערוץ 2, וחג שמח.


אל כתבת הפתיחה