YTV, ערוץ הצעירים של yes, לא מוכר כערוץ אנין במיוחד. ההשוואה המתבקשת היא לערוץ "ביפ", ערוץ הצעירים ("ערוץ הצחוק", כך הוא ממותג כיום) של הכבלים. בעוד "ביפ", בעזרתה האדיבה של מאמא-קשת הביא לנו תוכניות פרועות עם קיציס ופרידמן, אלי פיניש, דנה מודן ורועי לוי, סדרות רכש נחשבות כמו "מלקולם באמצע", "סאות' פארק" ו-כ-מ-ו-ב-ן "באפי", YTV הביא תוכניות אולפן עם מגישים צעקניים, שיחות סקס, סקס ועוד סקס (רגע, זה ערוץ לצעירים, לא?), תוכניות קליפים שמוחזרו שוב ושוב ועוד. רק בתחום תוכניות הרכש נרשמה עדנה מסוימת עם סדרות שאולי לא היו נחשקות כמו ב"ביפ" אבל בהחלט היו טובות ("עלי G”, "שיחות מלוכלכות", "פארסקייפ", "העולם האמיתי" ועוד).

והנה, דווקא אותו YTV, ערוץ שבאמת לא ציפינו ממנו להרבה, הרים פרויקט שאפתני במיוחד: תוכנית ריאליטי שתכליתה למצוא מנחה חדש שיצטרף לשורות הערוץ. הפרויקט - "פרויקט Y” - איגד תחת קורותיה של וילה אחת, 15 צעירים וצעירות אשר גרים יחד ללא קשר לעולם החיצון. בזמן שהותם הם זוכים לשיעורי משחק, שירה, ריקוד וכד', ממיטב המורים בתחום. מדי שבוע בשבוע מתבקשים הצופים לבחור את מי להדיח מהוילה. האחרון שיישאר בסיום הפרויקט יזכה, בנוסף למתנות כמו מערכת קולנוע ביתי, חופשה וטלפון סלולרי, גם בתוכנית משלו בערוץ.

שיגעון הריאליטי העולמי שסחף את העולם הגיע לארץ ולקהל הצופים כאן כבר יצא להתוודע לגרסאות ישראליות של שלל תוכניות מהז'אנר, "קחי אותי, שרון" ו"כוכב נולד", למשל. אפילו טקס מלכת היופי של השנה הבאה יהפוך בחלקו לתוכנית ריאליטי, כאשר מצלמות הטלוויזיה יעקבו אחר 20 המועמדות הסופיות.

אבל, וזה המקום להסיר את הכובע, אם עד כה לא הסרתם, לראשונה בארץ נערך פרויקט בסדר גודל שכזה. למרות שהתוכנית אינה חפה מפגמים כאלו ואחרים, הצליחו בערוץ להפיק תוכנית ריאליטי מרתקת, צהובה במידה, עם תככים, מתח, סקס, צחוקים וסקס. והכי חשוב - היא ממכרת בטירוף. במקומות עבודה נערכים דיונים לוהטים על תוכנית ליל אמש, ויכוחים נערכים בשאלה מי צריך לעוף ולמה ובעיתונים עוקבים מדי שבוע בשבוע אחר הקורה בוילה. אפילו צופי הכבלים שאינם צופים בתוכנית בודאי שמעו על התוכנית מפי חבריהם המלווינים, במיוחד כשנעימת התוכנית בביצוע מיכל אמדורסקי כבר חורכת את גלי האתר בתחנות הרדיו השונות.

גם פה ב"המסך המפוצל" התמכרו לתוכנית ולכן ארזנו את עצמנו ומצאנו את עצמנו בדרכנו לבקר בוילה, לראות מה בדיוק קורה שם מאחורי הקלעים.

הוילה נמצאת אי שם באיזור השרון, בשכונה שקטה ומבוססת. מאבטחים נמצאים סביבה, מונעים מסקרנים להציץ ולהפריע ליושביה. יוסף, המכריז בכל שבוע מי מועמד להדחה וכן עסוק בלחלק שאר משימות ואזהרות ליושבי הוילה, מקדם את פנינו. בניגוד למה שעלול אולי להצטייר מהתוכנית, יוסף ("תקרא לי יוסי") מתגלה כבחור חביב להפליא. הוא מכניס אותנו לוילה שם הוא מציג בפנינו את העורכת הראשית, איתה נערוך את הראיון, אילנית סימן-טוב.


אילנית, בחורה נמרצת וחמודה, מחפשת מקום נח לשבת ולהתראיין ומוליכה אותנו בין כבלים, מעברים צרים וצפופים ביותר, אנשי צוות שאוכלים את ארוחת הצהריים שלהם ומביאה אותנו בסופו של דבר לחצר קטנה בה התמקמנו.

איך התחיל הרעיון של הפרויקט?
אילנית: הז'אנר של תוכניות ריאליטי קיים בעולם המון זמן ומזה זמן רב שרצינו, במערכת YTV, לעשות את זה. אבל בכל פעם אמרנו לעצמנו "רגע, יש לנו את Y בלילה, יש לנו את סקר הסקס הגדול, את המדריך להתאהבות". לא כל כך ידענו איך לעשות את העניין הזה. נוצר מצב שבו עונה אחר עונה התחלנו לצרף למערכת מנחים חדשים. ואז החלטנו, לי ירדני, העורכת האחראית, בשיתוף עם מיה קלו?ג, יועצת קריאטיבית ועם הבמאי הראשי, דרור סבו, על הנוסחה המנצחת והיא להביא מנחה באמצעות תוכנית ריאליטי. זה שילוב שלא נעשה בעצם בעולם.
אסף: שילוב של "ביג בראדר" ו"פיים אקדמי" כזה.
אילנית: גם וגם, ויש פה גם אלמנטים מ"הישרדות". כך בעצם נקבע הרעיון לתוכנית. בחצי השנה האחרונה יצא לנו לעבוד על זה משהו כמו 14-16 ואפילו 18 שעות ביום. זה בכלל לא פשוט, אבל זה כיף.
עידו: להיות מציצן מדרגה ראשונה.
אילנית: אהה... לא. זה ממכר, אבל זה לא מציצנות מדרגה ראשונה. מציצנות מדרגה ראשונה זה לא לשמור על הפרטיות של האנשים ואנחנו מאד מקפידים דווקא כן לעשות את זה כאן, ולא רק כלפי הקהל בבית, אלא גם אצלנו בצוות. יש אזורים שבהגדרה לא מצולמים.
אסף: כלומר יש מראש צנזורה.
אילנית: ודאי, זה היה כלל ראשון שהצבנו.
אסף: למה החלטתם על רמה כזו של צנזורה?
אילנית: כי לפני הכל, מדובר פה בחיים של אנשים וזה דבר שאסור לנו לשכוח. עם כל כמה שהם נכנסו לפרויקט בכל האמביציה והרצון, מדובר פה בכבוד של אנשים ואנחנו מחויבים לשמור על זה. הם יודעים בדיוק למה הם נכנסו, והם יודעים שיש אזורים שבהם רואים כל מה שהם עושים ושהם צריכים לקחת את זה בחשבון. אם יש דברים שהם רוצים לעשות בלי שכל העולם יידע הם ילכו לאיזורים המיועדים לכך.
עידו: כבר ראינו ריקוד חושני מאחת המתמודדות. יש דברים שאתם בחיים לא תראו?
אילנית: ודאי, יש דברים שאתם לא ראיתם.





לא כל האנשים שנמצאים בוילה מועמדים לניפוי מדי שבוע. המורים מעניקים ציונים לתלמידים ומי שלא עומד ברף השבועי - מועמד לניפוי. שאלנו את אילנית מדוע נבחרת רק קבוצה מסוימת ומדוע הניפוי אינו מתבצע מכלל המשתתפים.

אילנית: שתי סיבות: הראשונה היא מכיוון שהמורים לא הגיעו לכאן לחינם. זה נחמד ללמד משחק, אבל הרבה יותר מעניין ללמד משחק ולתת תוקף לציונים של המורים. שנית, צריך ליצור עניין מסויים. זה קצת משעמם לבחור כל שבוע מתוך כל ה-15. מדובר בשיקול טלוויזיוני. נקודה.
עידו: בפורומים השונים היה הרבה זעם על כך שיש רק שני מתמודדים. גם הדו-קרב בין דניאל לצ'ינו היה קצת מגוחך. שבוע קודם לכן אמרו שדניאל וצ'ינו מוכשרים והשבוע פתאום התפתחה מלחמת גוג ומגוג בנושא.
אילנית: אז אני אסביר, השיטה מאד ברורה. הצגנו את זה גם בתוכנית עצמה וגם כמובן למתמודדים עצמם. מדובר על שיטה של ציונים, כאשר כל מי שנמצא מתחת לציון מסוים - מועמד לניפוי. עד היום היו לעיתים חמישה אנשים, לעיתים ארבעה אנשים, אבל בזמן האחרון הרמה עלתה בצורה ניכרת. בשבוע האחרון, דניאל וצ'ינו קצת נרדמו ולא השקיעו ולכן הם היו השניים היחידים. יש לנו מחוייבות, שאנחנו צריכים לעמוד מאחוריה, שלפיה אנחנו הולכים רק על פי הציונים וגם המשתתפים יודעים אותו. זה פשוט יצא ככה.





בוילה יש שלוש קומות: קומת מרתף בה נמצא אחד מחדרי הבנים, קומת הקרקע בה נמצא חדר הבנים השני (וכן הסלון והמטבח) ובקומה העליונה, חדרי הבנות.

איך הגעתם למיקום הזה של הוילה?
אילנית: הו, זו מסכת ייסורים. זה פרויקט לא פשוט, גם לשכן 15 דיירים בוילה אחת וגם את כל המצלמות. היינו צריכים למצוא בעלי בית נחמדים שיסכימו שנעשה את זה. חיפשנו בכל הארץ וילה עבור הפרויקט, ראינו גם וילות עם 12 ו-13 חדרים, אבל בסוף החלטנו ללכת על חדרים גדולים שאפשר לשים בהם כמה דיירים. בהתחלה חשבנו להכניס לא יותר משניים בחדר. וזהו, פשוט התמזל מזלנו ומצאנו את הוילה המדהימה הזו.
אסף: יש לכם שני בתים בעצם, שתי וילות.
אילנית: נכון, אחת לנו, ואחת להם. אנחנו נמצאים בוילה השכנה.
אסף: מגיעים לכאן סקרנים למיניהם?
אילנית: יש כאן שמירה 24 שעות ביממה, ועומדים לתגבר אותה ככל שהתוכנית נהיית יותר ויותר פופולרית, אבל כן, אנשים מזהים את הוילה, בעיקר כאלה שגרים באיזור, מגיעים, ואנחנו מצליחים, So Far, לשמור על המיקום הסודי של הוילה.


איך הפופולריות של התוכנית נמדדת, יש יותר התחברויות ל-YTV?
אילנית: ודאי. הרבה יותר ובצורה משמעותית. עזרו לזה גם כל הכתבות בעיתונים. אין רגע איטי.
עידו: נהייתם מותג בתחום הריאליטי טיוי.
אילנית: לא יודעת אם מותג, אבל אנחנו פופולריים. טוב, אולי מותג...

חשבתם גם למכור את התוכנית לערוץ 2 או לערוצים אחרים?
אילנית: כן, היו גם מחשבות כאלה, אבל נכון לעכשיו ומכיוון שאנחנו ערוץ נישה, אנחנו מעדיפים שיבואו אלינו. זה פתרון מאוד קל ללכת לערוץ 2. הרבה יותר קשה להישאר בערוץ נישה.
אסף: יש לכם כבר רעיון לתוכנית של הזוכה?
אילנית: אין לנו מושג מי יזכה, אבל מדובר באנשים מאוד מאוד שונים ואופי התוכנית תלוי באדם שייבחר. ברגע שאותו אדם יזכה, פשוט תיבנה לו תוכנית משלו.

בכוונה הלכתם על כזה טייפ-קאסטינג לכל אחד מה-15?
אילנית: לא הלכנו על טייפ-קאסטינג אבל בפירוש הלכנו על גיוון ושוני. רצינו לייצג את כל השכבות בחברה הישראלית, שזו היתה אחת המטרות בבחירת האנשים. חוץ מזה, שהתמזל מזלנו ונפלנו על אנשים מאוד מוכשרים ומאוד שונים זה מזה.
אסף: אבל לא כולם הגיעו דרך האודישנים של התוכנית, אליענה בייקר למשל.
אילנית: אליענה הגיעה לאודישנים להפקות אחרות ושמנו עליה עין כבר אז. אז נכון שהיא לא היתה בשלבים הראשונים של האודישנים לפרויקט וואי, אבל ודאי שהיא כן היתה באודישנים. אמרנו לה לבוא לשלב השני וכמובן לשלישי והיא עברה אותם בהצלחה.

ההפקה דואגת למזון ולשתיה ממיטב ספונסרי ארצנו ("קלוז אפ על דיאט קולה") בשביל דיירי הפרויקט, אבל את הסיגריות הם הביאו מהבית כך שאין מה לחשוש, ההפקה לא מעודדת עישון. ומי שתמה איך זה שיש להם כל כך הרבה סיגריות אם הם לא יוצאים החוצה, שוב, התשובה פשוטה ביותר, החבר'ה הצטיידו מראש במלאי סיגריות לשלושה חודשים. כנראה שהאפשרות של גמילה מסיגריות ולו לשלושה חודשים, לא ממש עלתה בדעתם.

עם הגעתם לוילה הסתחררו ראשיהם של 15 המאושרים. כבר בלילה הראשון חגגו כולם עד לפנות בוקר והתפרעו להם. מכולם בלט לרעה שגיב לויפר, הצעיר ביותר בחבורה, בן 17.5 אשר שר ללא הפסקה ("חתול הקסססססם!"), מצץ את בהונותיה של קמילה, והקש ששבר את גב הגמל, או ליתר דיוק, את גב המפיקים, היה הימצאותם של דגי הזהב ללא רוח חיים לאחר שסנפיריהם נתלשו. למרות שכבר למחרת היום קיבל שגיב התרעה שהוא "על-תנאי", זה לא ריסן את התנהגותו ולאחר שבוע הוא הודח מהוילה ע"י מפיקי התוכנית.

בואי נחזור רגע לעניין הניפויים בכלל, ולשגיב בפרט
אילנית: שגיב הוא בחור מוכשר ומקסים. כשכולם הגיעו לכאן הם היו ב"היי" מאוד מאוד גדול. שגיב פשוט לקח את העניין של ההתרגשות לא צעד, אלא 20 צעדים קדימה ופשוט לא הפסיק להשתולל. אז אחרי אזהרה אחת, ועוד אחת, הגיע סיפור הדגים וזה היה הגבול שאף אחד מאתנו לא יכול היה לשתוק, אבל ממש לא רצינו שהוא יילך.
אסף: יש תוכנית בהן הפוקוס הוא על דקלה ואורן והיתר לא מורגשים כמעט. זה מכוון או שזה יוצא ככה?
אילנית: אלו שיקולי עריכה. היה גם דיבור עם ליהי (השלישית שנופתה) על זה אחרי שהיא עזבה. כל בנאדם שייצא מהוילה יגיד "רגע, לא ראו אותי מספיק". זה מאוד קשה לעשות את התוכנית על 15 איש, אפילו פחות, בו זמנית. זה בלתי אפשרי. אנחנו גם צריכים לברור מתוך כל הסיפורים שאנחנו שומעים כל הזמן, אז אנחנו מתמרנים. השבוע שעבר היה שבוע מאוד אינטנסיבי: אורן, דקלה, יוגב, כל הסיפורים האלה. עכשיו הנחנו לזה כי הם הניחו לזה. הם אומרים לנו מה להראות, ולא ההיפך, הם יוצרים את הדרמה. אנחנו רק מסתכלים.



אסף: זה מאד אינטנסיבי, כבר עבר חודש וחצי ואנשים עברו כל כך הרבה. לפעמים זה נראה קצת מבוים.
אילנית: הלוואי. אתה יודע מה? עזוב. אני לא מכירה תסריטאי שהיה יכול לכתוב כזו דרמה, באמת. אני גם לא מכירה שחקנים שהיו יכולים לשחק ככה את הטקסטים האלה. זה הכל בא אצלם מהבטן, מהלב. יותר מזה, אני בטוחה שאם אנחנו ננסה להתערב, אפילו קצת, זה יהרוס את כל מה שקורה שם.
אסף: שמתם עין על אנשים שגם אם הם לא יזכו אתם עדיין מעוניינים בהם?
אילנית: לא, אבל זה כל כך משתנה. יש שבועות שאנחנו אומרים "וואו! איך זה השתפר! ואיך ההוא מעולה" ושבועות אחר כך המורים בעצמם נותנים להם את הפידבקים ואת הציונים ואומרים "תשמעו, ההוא ממש על הפנים, מה קורה לו?". אני אתן לך גם דוגמאות ספציפיות: יוגב התחיל נורא! הוא לא הבין מה הוא עושה שם, המורים לא הבינו מה הוא עושה שם, גם שני (למרבה האירוניה שניהם מועמדים השבוע להדחה) ביצע קפיצה גדולה, דניאל התחיל מאוד מאוד חזק, אבל פתאום היתה לו נפילה.
אסף: באודישנים אמרו עליו שהוא "Over-qualified"
אילנית: נכון, הוא מאוד מאוד מוכשר וגם לנו היה מאוד קשה העניין הזה. כולם חייבים לזכור שמדובר במשחק, בתור התחלה, שיש לו חוקים מאד מוגדרים. הם מאוד נקשרו אחד לשני, הפכו להיות כמו משפחה. שני וכל החגי ישראל והארוחות המשותפות שהוא טורח ודואג שייקרו, הדבר הזה מאד קירב בין כולם ובכלל כל אחד תורם שם משהו לדינמיקה.

יש מקרים שבהם יש איזו מנורה או משהו דומה שמסתיר את המתרחש, חשבתם לשנות דברים בוילה שלא יפריעו למצלמות?
אילנית: לא, אנחנו לא נכנסים לוילה מאז תחילת הפרויקט. אם משהו יסתיר, אנחנו נשלח צלם לזווית אחרת.
אסף: לא תמיד שומעים את המיקרופונים כמו שצריך.
אילנית: נכון, אבל זה גם תלוי בהם, אם הם שמים אותם לא נכון. ולפעמים הם לוחשים ואז לא יעזור לנו גם אם נשים את המיקרופון הכי משוכלל בעולם. הם עושים את זה הרבה פעמים, למען האמת.
אסף: כדי לשמור על הפרטיות.
אילנית: fair enough, מותר להם.
אסף: קשה מאוד לשמור על הפרטיות במקום שמצולם כל הזמן.
אילנית: נכון, אבל אתה יודע, זה נראה לי הדחף הכי בסיסי של האדם, לשמור על פרטיות.
אסף: אליענה נראית לי מאד עצבנית.
אילנית: אני לא חושבת שהיא יותר לחוצה מכולם.
אסף: לפחות מבחוץ זה נראה ככה.
אילנית: לא, זה עניין של אופי, היא לא כזו לחוצה, יש אולי סצנות שבאמת היא קצת יותר אגרסיבית, אולי בטון הדיבור...



איך הגיעו המורים לפרויקט? מה משך אותם לפרויקט?
אילנית: קודם כל, לקבל קבוצה שמתגבשת, זה אתגר. זה משהו ששמעתי מכל המורים. מעבר לפרויקט עצמו, זה מאוד הלהיב אותם גם מבחינה אנושית, מהפן הפסיכולוגי. זה מרתק. האמת היא שלא היה מורה שלא פנינו אליו והוא לא רצה או לא היה מעוניין בפרויקט. מצאנו את עצמנו במצב שאנחנו פשוט עשינו אודישנים למורים, שזה די מדהים.
אסף: אנחנו תמיד רואים בתוכניות את ההתרחשויות ביום הקודם?
אילנית: זה משתנה, זה בין חצי יום ליום. בתוכנית של היום תראו גם דברים מהיום.
אסף: מן הסתם, מדובר בלחץ היסטרי.
אילנית: נכון, חדרי העריכה לא נמצאים פה, אבל כן. התוכנית הערוכה מגיעה בדרך כלל חצי שעה לפני השידור. לעיתים היא גם מגיעה בדקה לעשר. יש פה צוות עצום. נכון להיום יש 40 איש ברחבי הוילה, מלבד המתמודדים. יש חמישה חדרי עריכה שעובדים במקביל, בו זמנית, על כל החומרים שמגיעים לשם וזה המון חומרי גלם. נולדו פה 15 כוכבים. אפילו שגיב, שהיה פה שבוע-שבועיים, הוא כוכב.

אם מעיפים כל שבוע מישהו התוכנית תימשך מעבר ל-90 יום...
אילנית: התוכנית תימשך 90 יום. בסוף יישארו חמישה, שמהם יבחר הזוכה.
עידו: יכול להיות מצב של איזה טוויסט ששניים עפים?
אילנית: יכול מאוד להיות. גם יכול להיות מצב שמישהו שהודח ימצא עצמו ב-YTV. באמת נפלנו על אנשים מאוד מאוד מוכשרים. 15 כוכבים.

אז אולי לא כל ה-15 הם כוכבים בפוטנציה, אבל בהחלט יש כמה שבולטים במיוחד. בראש ובראשונה צ'ינו אל מיזראק.

צ'ינו (שמואל) הוא מגה-ערס עם תסרוקת אפרו פרועה שבד"כ אסופה לקוקו מסודר, חמוש בעגילים ובלא פחות מחמישה זוגות משקפי שמש צבעוניות. צ'ינו חרך את המסך בכריזמה שלו. בהתחלה הוא אמנם נראה כמו "אריק משעלי - הדור הבא", אבל מהר מאוד התגלה ככשרון לוהט, בחור עם נשמה ולב טוב, שיודע בדיוק מה הוא רוצה ומוכן להשקיע את האנרגיה וללמוד, בדרך למטרה הנכספת: להיות כוכב.

קמילה פאליי, צעירה בת 19, עולה מחבר העמים לשעבר, תויקה מהר מאד כשרלילה של הוילה אשר מבקרת במיטתו של כמעט כל אחד מדרי הוילה, זוכה לשליפות ציפורניים מטאפוריות משאר נשות הוילה והמשפט שאמרה לאורן שנטש אותה לטובת דקלה "אורן, אני פאקינג אינלאאאב ווית' יו!", כבר קועקע לנצח בזיכרוננו.

אבל מתחת לחזות הזולה כביכול של קמילה, מגלים בחורה אינטליגנטית, בעלת חוש הומור שאולי רק צריכה הכוונה נכונה לכשרון שלה.



משתתפים בולטים אחרים: פיראס, ערבי-נוצרי רגיש וכשרוני, אליענה בייקר שלצד קיטלוגה כ"העצבנית של הוילה" מגלה כשרון שירה מוצלח. מבין המועמדים הבולטים לרעה יש את סיראק מ. סבהאט, שאפילו פרייז'ר היה מתעלף מחיטוטי השכל של הספק פסיכולוג בעיני עצמו ספק חוקר שב"כ ואת יוגב ברזילי יוצא "אגוז", שהוציא מפיו את המשפט האלמותי "אני רוצה שישנאו אותי".

תחזירו את כולם בסוף לאיחוד?
אילנית: עוד חושבים על זה. אנחנו מאד קשורים אליהם, אנחנו מדברים עם כל אחד מהמנופים שלוש-ארבע פעמים בשבוע. גם הם מאד קשורים אלינו, הם מתקשרים אלינו.
עידו: איך ה"חיים אחרי"?
אילנית: זה לא פשוט. אבל בסדר, הם מתמודדים, יש להם משפחות אוהבות והם בסדר, באמת.
עידו: אתם בודקים פידבקים, מהפורום?
אילנית: בוודאי! אנחנו און ליין כל הזמן, קוראים כל הזמן.
אסף: הם הרי מנותקים מהעולם החיצון, אין טלפונים, אין מכתבים, כלום. אבל אורן אמור להיפגש עם אמו הביולוגית.
אילנית: כשזה יקרה, יהיה ליווי צמוד שלנו ושל המצלמות שלנו. אנחנו נלווה אותו לפגישה וכמובן נחזיר אותו לכאן, בליווי אנשי צוות, נדאג שלא יתקשר עם העולם. וזו אכן תהיה יציאה יחידה.

בהתחלה היו להם פגישות עם סלבס (צביקה הדר, יגאל שילון). למה הפסקתם את זה?
אילנית: בהתחלה חשבנו שזה רעיון מצוין. אז הגיעו צביקה ויגאל וזה היה מאוד מוצלח והם נהנו מהביקורים הללו, אבל הרגשנו שלא צריך להביא עוד כוכבים, כי זו לא הפואנטה. הפואנטה היא הם. זה לא נכון לערבב שמחה בשמחה. זו שבירה לא ברורה של כל העניין של חיפוש אחר 15 כוכבים ע"י כוכבים ותיקים אחרים. זה פשוט הרגיש לנו לא נכון והחלטנו להפסיק עם זה.



אז מה אתם הייתם עושים במצב כזה? לחיות עם עוד 14 אנשים זרים בבית אחד ובו 30 מצלמות שמצלמות כל תנועה שלכם, ללא כל קשר לעולם החיצון. כל אחד ואחד הוא גם חבר שלך וגם אויב / מתחרה שלך. כל דקה בחייך מונצחת. את הכל רואים ושומעים. אין סודות. הכל גלוי. הכל פתוח. 15 איש נבחרו לעשות זאת. 15 איש הקריבו את הפרטיות שלהם לטובת חלומם הגדול "להיות כוכב". "כוכב מי שנשאר אחרון" אומר הסלוגן של התוכנית.

אבל הם לא כוכבים, הם בני אדם. אל תשכחו את זה.