"איך הורסים סדרה טובה בארבעה צעדים קלים" מאת אנשי FOX. זה כנראה הספר אותו מתכננת הרשת להוציא בזמן הקרוב. הפרק הראשון: 'פיירפליי'.

צעד ראשון: סרבו לשדר פיילוט מקיף, המציג את הדמויות ואת סיפור הרקע באופן מושלם, בשל היותו "שכלתני" מדי. אל תשכחו לדרוש פרק חדש במקומו תוך 48 שעות, פן תקבלו משהו לא פחות טוב. וזה הרי נוגד את כל המטרה.

צעד שני: שבצו את הסדרה החדשה והלא מוכרת בשעת שידור איומה. רצוי יום שישי בשמונה בערב, שעה שבה קהל היעד שלכם מבלה בחוץ. בשלב זה אתם אמורים להתחיל לראות תוצאות. למקרה שמדובר ביוצר מוערך, לו קבוצת תומכים נאמנה, עליכם לעבור לשלב הבא.

צעד שלישי: קחו את סדר הפרקים שנתן לכם אותו יוצר, ערבבו אותו, ועכשיו שבצו את הפרקים לפי סדר רנדומלי. אם אתם באמת רוצים להתעלות על עצמכם - השאירו כמה פרקים בחוץ ואל תשדרו אותם כלל. עכשיו הסדרה כבר צריכה להיות בשלבי גסיסה מתקדמים, אבל עליכם לוודא הריגה.

צעד רביעי ואחרון: הוציאו את הסדרה להפסקה ארוכה ואל תחזירו אותה. זהו, הסדרה מתה. המשחק נגמר. היה כיף, לא?


צחוק צחוק, אבל זה בדיוק מה שעשתה FOX לסדרה החדשה מבית היוצר של ג'וס ווידון, ההוא שהביא לנו את "באפי קוטלת הערפדים" ו"אנג'ל". את הפיילוט המקורי הם סירבו לקבל ודרשו פרק חדש, שנכתב במהלכו של סוף שבוע אחד. מדובר בפרק לא רע (בכל זאת, ג'וס) אבל חלש יחסית לשאר הפרקים ולא מבצע את תפקידו כפיילוט בצורה נאותה. אלו שצפו בו כפרק ראשון התקשו לרוב להבין במה מדובר. למי שצפה בפיילוט המקורי קודם, לא היתה בעיה שכזו.

הם שיבצו את הסדרה בזמן שנחשב כזמן של מוות טלוויזיוני, ובשביל הכיף שבדבר וללא סיבה טובה (או אפילו לא טובה) שינו את סדר הפרקים. מי שכבר טרח והצליח לעבור את שני המכשולים הראשונים הללו, זכה לראות את הדמויות ומערכות היחסים ביניהן נעות במעגלים ולא הבין מה רוצים מחייו. ולבסוף, למרות רייטינג מועט אך לא מדי בהתחשב בכל מה שעבר עליה, הם הוציאו את הסדרה להפסקה, שידרו את הפיילוט המקורי אחרון(!) ולא טרחו להחזיר אותה או אף לשדר שלושה פרקים שכבר הופקו. וככה מתה עלינו בדמי ימיה פיירפליי, שלושה חודשים בלבד לאחר שעלתה לשידור, והיא מעולם לא קפצה מעל הכריש. היא אפילו לא הגיעה למים.

מהי פיירפליי? "מערבון בחלל. ויש גם זונה". זו ההגדרה הקצרה והחביבה על ג'וס. הגדרה קצת יותר ארוכה היא זו: השנה היא 2517, כדור הארץ נחרב ובמערכת שמש חדשה כלשהי הפכו בני האדם מספר לא ידוע של עולמות לכאלו שאפשר לחיות בהם. בחלק יש חיים טובים של נוחיות ופאר, בחלק בקושי אפשר לקרוא לזה חיים. ממשלת על, "The Alliance", החליטה שכולם צריכים להיות תחת שליטתה ויצאה על כך למלחמה עם מיעוט סרבן. ביניהם מלקולם "מל" ריינולדס וזואי וורן. המיעוט הפסיד. שש שנים מאוחר יותר מל הוא קפטן של ספינת חלל בשם "Serenity" וזואי סגניתו. יש גם טייס בשם ווש (ויש גם הרגשה חזקה כאילו ג'וס ביסס את הדמות על עצמו), מכונאית העונה לשם קיילי ואיש שרירים הקרוי, לא פחות ולא יותר, ג'יין. הם מוצאים לעצמם כל מיני עבודות בעלות אופי חוקי מפוקפק ומשתדלים להתרחק מאנשי הברית. אל הצוות החביב הזה הצטרפו זונה, כומר ואח ואחות מבית טוב שבורחים מן החוק. ולא, זו לא שורת פתיחה של בדיחה.



אבל את הסדרה אפשר להגדיר גם בצורה קצת אחרת. זאת מכיוון שכמו בסדרות הקודמות שלו, לא התייחס ג'וס אל הז'אנר כאל המטרה הסופית, אלא רק ככלי להעברת הסיפור אותו הוא באמת רוצה לספר, וזהו סיפור על אנשים ומערכות היחסים ביניהם. הוא לא רק משחזר את עבודתו הקודמת, הוא גם לוקח צעד קדימה ועובר שלב בהתפתחות האבולוציונית של יצירותיו. אין הסתתרות מאחורי מפלצות ומטאפורות הפעם. אמנם אלמנט הפנטזיה חי ובועט, אבל למרות שזה כל כך מתבקש, אין חייזרים בפיירפליי, אלא רק בני אנוש. מכיוון שאין לנו יצורים שונים ומשונים לבדרנו, הסיפור עצמו ומסריו צריכים להיות כובשים יותר ומספיקים כשלעצמם. והם עומדים במשימה הזו בכבוד ואף בהצטיינות.

ישנם כמה וכמה מסרים או נושאים אם תרצו, השזורים לאורך פרקי הסדרה. חופש למשל. החופש לנוע בשמיים בעזרת הספינה ולהיות אדון לעצמך ולא כלי בידי הממשלה. שיר הנושא של הסדרה מציג זאת באופן ברור למדי. דת ואמונה באלוהים היא דוגמה נוספת. מצד אחד ישנו הכומר ומן הצד השני הקפטן מל, שאיבד את אמונתו הדתית לאחר ההפסד במלחמה. נושא שלישי הוא בריחה מן העבר. סיימון וריוור (האחים) הם הדוגמה האולטימטיבית, אבל את הסיפור שלהם לומדים להכיר כבר מהפרק הראשון. אצל אינארה (הזונה) ובוק (הכומר) הדברים הרבה יותר מרומזים והצופים לא באמת יודעים ממה הם בורחים, מה שמקנה לסדרה אלמנט של מסתורין.

אבל מעל לכל אלו בולט נושא אחד, שבא לידי ביטוי בהרבה דרכים שונות, וזה הרעיון של נאמנות ושמירת אמונים. נאמנות למפקד, נאמנות לצוות, נאמנות לעצמך ולמערכת הערכים הפרטית שלך. לעיתים שלוש הנאמנויות הנ"ל משתלבות יפה זו בזו, אך לעיתים הן גם מתנגשות, מה שמביא לקונפליקטים מרתקים לצפייה. כל זה בא לידי ביטוי בפרטים הקטנים, כמו הדרך בה כולם מצייתים למל גם כשהוא מרגיז אותם, או ההתעקשות של סיימון להיות תמיד מהוגן ותרבותי אפילו שאחרים בצוות רואים זאת כבדיחה. הרעיון מובע גם בצורה בולטת יותר בפרקים שעוסקים בעיקר בנושא זה. "Ariel" למשל. יש מידה רבה של אירוניה בכך, שסדרה שעוסקת כל כך הרבה בנאמנות, נבגדה בצורה שכזו ע"י האנשים שאמורים היו לטפח אותה.

כאמור, ג'וס בחר שלא להשתמש בחייזרים ובמפלצות כדי להעביר את הרעיונות הללו, אבל הוא עדיין משתמש בעולם של פנטזיה. הוא לקח חומרים מתוך התרבות הקיימת ושילב אותם יחדיו כדי ליצור עולם מיוחד משלו. השילוב הוא בעיקרו התמזגות של שלוש תרבויות שונות. ישנה תרבות המערבונים, השולטת בעולמות הרחוקים והפרימיטיביים יותר. שם יש מדבריות, סוסים ואקדחים רגילים. שם אנשים הם פשוטים ונוטים להיכנס לקרבות מהסוג הטוב והישן של אגרופים וזריקת אנשים דרך חלונות.



מנגד לזו עומדת התרבות ה"עתידנית". תרבות זו אפשר למצוא בעולמות המרכזיים יותר, היכן שישנם בנייני פאר צפים מעל פני המים ואקדחי לייזר. העולמות הללו מיושבים ע"י בני מעמד עליון, הנלחמים באופן מתורבת יותר.

התרבות השלישית היא תרבות המזרח הרחוק, והיא בעצם מקשרת בין שתי התרבויות הקודמות. עניים ועשירים, פשוטי עם ואצילים, כולם משלבים מילים במנדרין בדיבורם. ומדובר בסינית של ממש, לא ג'יבריש. הרס כדור הארץ הביא כנראה את הציוויליזציה לנסיגה אחורה ולמרות טכנולוגיה מתקדמת, התרבות השולטת היא תרבות עתיקה. בעצם, לא מדויק לומר שזו תרבות המזרח הרחוק. זו יותר תרבות של ערכים ישנים, השואבת השראה מהמזרח.

קחו לדוגמה את מעמדה של אינארה. למרות היותה זונה, או יותר נכון בשל היותה זונה, היא זוכה למעמד מכובד ביותר. היא לא סתם זונה, היא "מלווה", "שגרירה". זהו מעמד רשמי המוכר ע"י הממשלה, מעמד לגיטימי, חוקי ומוערך. מלווה לומדת באקדמיה מיוחדת והיא משכילה, מתורבתת ובעלת כישורים רבים. מעמד זה מאד מזכיר את מעמדה של הגיישה.

וכאילו שכל זה לא מספיק, החליט ג'וס ליצור שפה מיוחדת במינה לעולם הזה שלו. מעין סלנג שכזה. למשל, 'Shiny' היא מילה חדשה ל 'cool' ו 'Gorram' היא תחליף ה 'damn'.

מבולבלים? בצדק. קשה לתפוס את הכל מייד ויש צורך בצפיות חוזרות כדי לקלוט את הניואנסים. מניסיון, גם בצפייה רביעית מגלים דברים חדשים. אבל זה בדיוק מה שיפה בפיירפליי. היא עשירה, היא חכמה, ויש בה המון מה לגלות. מה שעוד יפה בה זו רמת ההשקעה. היא מבורכת בסטים רבים ומגוונים, צילום ועריכה מרהיבים, צוות שחקנים מדרגה ראשונה, אפקטים זוכי פרס אמי ושיר פתיחה הזוי משהו בסגנון הקאנטרי, אותו כתב ג'וס עצמו. אמנם בשמיעה ראשונה מגיבים במבט מבולבל ותמה, אבל הוא מתחבב מפרק לפרק ולבסוף מגלים שהוא פשוט מושלם בשביל הסדרה, ואז כבר לא יכולים להפסיק לשיר אותו.

כמובן שפה ושם ישנם גם דברים בפיירפליי שהם לא מוצלחים. השימוש בז'אנר המערבונים נוטה להיות מוגזם, בייחוד פס הקול. ישנה תחושה שג'וס לא סומך על הצופים שיבינו את הרעיון לבד והוא מכה בהם על הראש עמו. אבל השימוש הנ"ל מתעדן עם התקדמות הפרקים ובשלב כלשהו מגיע לנקודת איזון לא רעה. חיסרון נוסף הוא המבטא הדרומי שאימצו לעצמן הדמויות, שהוא לא תמיד ברור. את מל למשל קשה מאד להבין לפעמים.



הרבה סדרות טובות יותר וטובות פחות לא מצליחות לעבור עונה ראשונה ונעלמות מהמסך לפני שהן אי פעם מגיעות לשיא. אז למה במקרה של פיירפליי זה כואב במיוחד?

ראשית, בגלל התחושה שאנשי FOX באמת עשו ככל שביכולתם בשביל לחבל בסיכויי ההצלחה שלה. אבל יותר מכך, מכיוון שמדובר בסדרה שהעונה הראשונה שלה היתה אחת העונות הראשונות הטובות ביותר שנראו אי פעם על פני מסך הטלוויזיה. סדרה שהיה לה המון פוטנציאל, שלא זכה להתממש. סדרה שהיתה יכולה להיכנס לרשימה של סדרות המשנות את הדרך בה חושבים ועושים טלוויזיה. ביטולה בשלב כה מוקדם הוא הפסד ליוצרים ולצופים כאחד.

כל היופי שהיה בסדרה ירד לטמיון. מערכות היחסים שרק החלו לתפוס תאוצה נעצרו במקום בחריקה, המסרים נקטעו באבם, העבר המסתורי של הדמויות נשאר כמות שהוא - מסתורי ולא ידוע, העולם העשיר שיצר ג'וס הוכחד והצופים כבר לא יזכו לגלות מה הוא צופן בחובו. מעבר לכאב הפרטי על פיירפליי ישנו גם פחד מפני עתיד הנוף הטלוויזיוני האמריקאי. נראה שבימינו סדרות אינטליגנטיות ומושקעות לא זוכות לקבל הזדמנות של ממש והן מהוות טרף קל לתוכניות הריאליטי ההולכות ומשתלטות. האם זה בגלל הקהל? האם זה בגלל הרשתות? סביר להניח שגם וגם. כמה חבל.

לאחר כל העגמומיות הזו, הגיע הזמן למעט אופטימיות. השמועות על מותה של פיירפליי היו, מסתבר, לא מדויקות במיוחד. הרי אצל ג'וס, מוות לעולם אינו מוות סופי. FOX אולי הצליחה להוריד את פיירפליי מלוח משדרי הטלוויזיה, אבל הסדרה מצאה לעצמה סיכוי לחיים חדשים. סרט קולנוע, זהו העתיד. חוזה עם אולפני Universal נחתם וההפקה מיועדת להתחיל ברבע הראשון של 2004. חלק משחקני הצוות המקורי כבר התחייבו להופיע בו. זוהי ידיעה משמחת כמובן אבל מקור לא מספק לנחמה. סרט זה דבר נפלא, אבל אפי ומרשים ככל שיהיה (וכזה הוא אכן יהיה) הוא לא מסוגל להוות תחליף ראוי לעונות שלמות של פיתוח דמויות, מערכות יחסים ורעיונות. התקווה היא שהסרט יהפוך לסדרה של סרטים (אם לא יחבלו גם בו), או אולי אף יצליח להביא לתחייתה המחודשת של פיירפליי על גבי המסך הקטן.

בנוסף לכך, ב-9 לדצמבר מיועד לצאת מארז DVD ובו כל פרקי הסדרה (כולל אלו שלא שודרו), בסדר הנכון, עם פרשנויות ותוספות כנהוג במקרים שכאלו. יש למה לחכות.


כצפוי עבור סדרה שלא שרדה אפילו עונה שלמה, מספר המצביעים עבורה באתר הכרישים הוא נמוך מכדי להגיע לאיזשהם מסקנות מרחיקות לכת (ובכל זאת, 43 מתוך 61 גולשים סבורים שהיא מעולם לא קפצה), אבל חלק מהערות הגולשים שם מעניינות למדי: אחת הטענות הבולטות כלפי ג'וס היא על כך שגנב מסדרות כגון "קאובוי ביבופ". לאחרים מאוד קשה עם כל הרעיון של מערבון בחלל והסדרה לדעתם לא עומדת בסטנדרטים של סדרות מד"ב אחרות. ישנם אחד או שניים שהתאכזבו כל כך מהנעשה בבאפי ובאנג'ל בעונות האחרונות, שלטעמם ביטולה של פיירפליי הוא עונש ראוי לג'וס. ויש גם אחד שחושב שבסדרה פשוט יש יותר מדי דמויות.

אולם הרוב המוחלט של המגיבים משבח את הכתיבה המיוחדת ומבכה את ביטולה של הסדרה. לא מעט אנשים חזרו על האמירה, שזו אחת הסדרות המבריקות ביותר שנראו בזמן האחרון ושביטולה מצביע על חוסר יכולת להתמודד עם סדרות מעוררות מחשבה.


חזרה אל פרויקט "לפרוש בשיא"