"24" היא סדרת מתח נפלאה. זה לא המשפט הכי נועז לומר, למען האמת. רבים חושבים ככה. למעשה, כל כך הרבה אנשים חושבים ככה, שזה נהייה לא פופולארי להגיד דברים קצת שונים עליה. אז הבה נלך הלאה עם הקונצנזוס לפני שנעבור לדברים הפחות חיוביים.

"24" היא סדרת מתח נפלאה קודם כל ולפני הכל בגלל הפורמט הכה מדובר שלה. אירועים רודפים זה את זה בזמן אמיתי, כשהם משודרים לפעמים על המסך בו זמנית ביותר מזווית צילום אחת, דבר שיוצר תחושה של לחץ, של "זה באמת קורה", של טלוויזיה שונה ממה שמרגילים אותנו אליה בסדרות אחרות. גם אין פלאשבקים. מלבד בתחילתו של כל פרק בו משודר תקציר של האירועים הקודמים, אין מצב של "הבה נראה בהילוך חוזר מה בעצם קרה פה לפני שלוש דקות". אם המטוס של ג'ק באוור התרסק, אבל באותה השניה הדברים היחידים שנראים על המסך הם הפרצופים המודאגים של חבריו ב-CTU, אז ההתרסקות עצמה כבר לא תשודר על המסך. זה תורם לתחושת הלחץ, תחושת הזמן האמיתי, תחושת החוסר אונים אל מול ההתרסקות הבלתי נמנעת.

אבל "24" היא סדרת מתח נפלאה גם בגלל דברים אחרים: היא מצליחה להפתיע את הצופה הנאמן כמעט על כל צעד ושעל, היא מטפלת - בעיקר בעונה השניה - בנושאים לא שגרתיים (מתי בפעם האחרונה ראיתם אדם ששואף אדים רעילים ובשעות האחרונות של חייו מנסה להציל את חייהם של רבים אחרים? זוהי דרמת מתח במיטבה), היא מצולמת, משוחקת וערוכה בצורה הכי טובה שאפשר ועושה במסך המפוצל (לא זה בו אתם נמצאים כרגע) את השימוש הכי נכון שאפשר.



"24" היא סדרת מתח נפלאה גם כי היא הצליחה לקחת חלק מהטעויות שעשתה בעונה הראשונה ולתקן אותן: סוף סוף נהייה ממש מעניין בחברתו של הנשיא פאלמר ולא רק כשג'ק באוור מגיע לביקור נימוסין, סיפורי בגידה למיניהן שקשורים לאשתו של ג'ק נזנחו ובמקומן צריך הסוכן החשאי המוצלח שלנו להתעסק אך ורק בניסיונות ניטרול הפצצה, דמותה של נינה שודרגה מ"עוד אחת מהחבר'ה הטובים" לנבלת-על מרשימה, עוצמתית, ערמומית וסקסית בטירוף ועלילה נוספת התווספה - סיפור ראזה, אשתו המיועדת, אחותה ואביהן התחמן. אה, וגם אקי אבני קפץ להגיד שלום, שזה כבר שיפור.

אלא שלא הכל ורוד בממלכת באוור. לעיתים נדמה שהלכו שם עם בניית המתח קצת יותר מדי רחוק. דוגמאות? בבקשה: אשתו (לשעבר? בנפרד? לא ממש ברור) של נשיא ארה"ב מנסה להיכנס למשבצת הביצ'ית, אבל מצליחה בעיקר לעצבן ולגרום לצופה הממוצע לתהות כמה פעמים היא עוד תגיד את המילה "דיוויד" בטון ההמום והנעלב שלה לפני שתיגמר השעה. הסכסוך האחרון שלה עם לין היה מטופש, לא מעניין, ולא במקום. מה כבר קרה שם? הבחורה בסך הכל עשתה הגהה קטנה, לא צריך להפוך את זה לכזה אישיו. וגם אם זה כן כזה אישיו, זה לא מעניין במיוחד אף אחד.


דוגמא נוספת היא, איך לא, קים באוור. בואו נעשה סקר קטן: כמה אנשים פה היו תופסים את המטוס הראשון למדינה אחרת אם היו שומעים שקיים סיכוי מעולה שפצצת אטום קטנה עומדת ליפול להם בגינה? כולכם, נכון? אבל לא קים שלנו, מה פתאום? קים משחקת אותה גיבורה: היא אצה רצה להציל את החבר המסומם שלה, קופצת בדרך לדאוג לילדה שתחת חסותה, מכניסה קצת מכות לאביה המתעלל, מנסה לברוח מהשוטרים ומקווה תוך כדי פליק-פלאק לאחור שהכל יהיה בסדר ושהפצצה תתפוצץ רק כשהיא תגמור את כל המשימות שלה. מה היא חושבת שהיא? וונדר-וומן? הכל כדי לנסות ולתפור עלילה שתחזיק מעמד ל-24 שעות איפה שאין כל כך איך.

הנקודה הבאה שחייבים להגיד היא גם הנקודה הבעייתית ביותר בכל הסיפור הזה. המוסריות היתרה של הנשיא האפרו-אמריקאי הראשון של ארה"ב, דיוויד פאלמר. מר פאלמר היקר מתחבט דקות ארוכות בשאלה האם לוותר על ג'ק באוור על מנת להציל חיי אדם רבים ובסופו של דבר מחליט את ההחלטה הנכונה ("לא היתה לך שום ברירה" אומר לו ג'ק בהירואיות אופיינית). הדרמה והמתח הגדולים שנבנו פה קצת פספסו כמה נקודות: ראשית, האם בכלל יש סמכות לנשיא ארה"ב להתיר למישהי לבצע רצח? שנית, האם זה כל כך מסובך להגיד לנינה "כן, בטח" ואז, שניה אחרי שהמידע החשוב מתקבל לדפוק לה כדור בראש? מדובר במרגלת נגד ארה"ב, שכבר גרמה למותם של עשרות אנשים (במידה מסויימת, הרי, גם הפיצוץ ב-CTU היה בגללה), היא כבר רצחה את אשתו של ג'ק, ואומרת בפה מלא שהיא מתכוונת להרוג גם את ג'ק עצמו. כזה אדם פשוט הורגים, בלי שום נקיפות מצפון או בעיה של חוסר מוסריות.

ואם כבר הוזכר הרצח של טרי באוור, הבה נניח גם את הקלפים הללו על השולחן: כל הסיפור הזה של סוף העונה הראשונה היה טריק מלוכלך, פשוט טריק מלוכלך, כדי שגם הצופים יגלו, יחד עם ג'ק עצמו, את המראה של טרי ההרוגה. לא היה שום רמז מצידה של נינה, שהיא מתכוונת להרוג אותה. ההיפך הוא הנכון. היא כל הזמן הבטיחה לה שהיא לא מתכוונת להרוג אותה, אז למה בעצם היא כן ירתה בה? מה היה המניע לרצח הנוסף והכל כך מיותר הזה? מיותר מבחינת אופי הדמויות, הכוונה. כי מבחינת דרמה, מתח ו... מה לעשות, רייטינג, ברור שהיתה לרצח הזה הצדקה. כולנו ראינו את הסיום האלטרנטיבי, כולנו שמנו לב כמה שהוא היה רע.



גם בתחום הפריטה על נימי הרגש יש ל"24" עוד מה ללמוד מסדרות מתח אחרות. "24" היא סדרה קרה ומנוכרת, תמיד, בכל שניה ושניה. היא מכאנית לגמרי וגם כשאנשים בה מתרגשים או בוכים, הם עושים זאת בגלל שההיגיון מחייב שזה מה שיעשו ולא כי באמת זה מרגיש כמו לבכות, וזאת מלבד בכמה סצינות בודדות, כמו אז, בסצינת הפגישה בין מייסון לבנו, שהיתה סצינה מרטיטה. דווקא הרגע הכאילו-דרמטי עם הנשיא שנאלץ, כביכול, לוותר על חייו של "חברו הטוב" ג'ק באוור ועומד לפרוץ בבכי בשל כך היתה חסרת טעם, רובוטית, ובהסתמך על הפיסקה הקודמת גם לא כל כך הגיונית.

אבל אני מניח שזה תמיד ככה. כשמוצר טלוויזיוני הוא כל כך טוב, כל כך מדובר, מלווה בכל כך הרבה הייפ, רק טבעי שמעט הפגמים שבכל זאת יש שם צפים בקלות רבה יותר אל פני השטח. אלמנטים שבסדרות אחרות, רגילות, לא היו אפילו זוכות לאיזכור קצרצר, קצת מקוממות כשמדובר בסדרה כל כך מקצוענית. ככה זה. כל חטאו של משה היה שהוא היכה בסלע כדי להוציא ממנו מים במקום לדבר אליו. העונש שקיבל היה קשה מנשוא.

כל הדברים הללו לא משנים את השורה התחתונה: "24" היא סדרת מתח נפלאה. יש בה פגמים, אבל יחסית למוצר הסופי הם זניחים. קדימה, ג'ק, הצל את אמריקה!