מיכל ב?ו?טל, 34, החלה לעבוד בחברת yes עם הקמתה באוגוסט 1999, לאחר לימודים אקדמאיים שאינם קשורים לתחום ומספר משרות ב"קשת" (בין השאר, מפיקת Post של "רק בישראל" ותפקיד במחלקת התוכניות של הזכיינית). תחום האחריות הראשוני שלה היה איסוף, הקמה וניהול של צוות איסוף המידע האלקטרוני (ה-EPG, מדריכו המנטלי של כל בטלן טלוויזיה מצוי). עם הקמת ערוץ יס פלוס, אז בניהולה של דנה שטרן, מונתה לעורכת הערוץ ולאחר שנה קיבלה את התואר הנכסף "מנהלת הערוץ", בו היא מחזיקה כבר שנתיים תמימות, במהלכן אף עשתה את הבלתי ייאמן והצליחה לטפח חיים אישיים מחוץ לעבודה (תאמינו, יש גם דבר כזה) - התחתנה וילדה בת.

רינת זסלבסקי, 29, הצטרפה לשורות yes לפני כשנה וחצי כחלק מצוות איסוף המידע ("אני ראיינתי את רינת!" מכריזה מיכל בגאווה) והיתה אחראית בעיקר על הכנסת והזנת מידע עבור ערוצי הסרטים. עם הזמן נוצר ב"יס פלוס" הצורך בזוג עיניים נוסף וחוות דעת אחרת בכל הקשור לענייני תכנים ורכישות, ורינת שהיתה ועודנה ידועה באהבתה הבלתי גוועת או מעורערת לטלוויזיה, חיש קל נאספה לה אל צוות הערוץ וכיום היא אוחזת בתואר "עורכת הערוץ", כשבאמתחתה הג'וב הכה נחשק של צפיה בסדרות וסרטי טלוויזיה, אמריקאים, בריטים או אוזבקיסטנים אם יש וצריך, והחלטה ראשונית לגבי עתידו של המוצר ביס פלוס. היא זו שצופה בפיילוטים חדשים, למשל, אבל לא כאלו שמפוקסלים על גבי מסך מחשב, לא ולא - בקלטות וידאו, עם תמונה חלקה, ואריזה מפוארת, ותמונות של שחקנים מחוייכים. לכן, אגב, זכתה רינת במהלך המפגש להמון "דאממ, איזה כיף לך" ו"וואו, ממש אבל ממש כיף לך!" מצד שלושתנו מחד, ולכיווצי עיניים צהובות חדורות קנאה, מלמולי שפתיים, הטיות ראש ו"סססס"ים מאידך. בהזדמנות זו מעוניין "המסך המפוצל" להביע את תנחומיו על גלגליה המפונצ'רים של הגברת זסלבסקי ועל כתובות הגרפיטי שכיסו את מכוניתה בסוף אותו היום. לא שהיה לנו כל קשר, כמובן.

אבל לעבוד ביס פלוס, מסתבר, זה לא רק גן של שושנים, ריחוף על גבי ענני צמר גפן, גורי כלבלבים ועוגות יומולדת. נשות יס פלוס הן לא חליפות מטויידות ומבושמות מצויידות במשקפי שמש שמגיעות בצהריים (אל בניין ההסתדרות) ואל המתאבנים וכוס השמפניה (הסדוקה) שלהן, מחככות את ידיהן זו בזו בזממה, מנסות למצוא דרכים מקוריות על מנת להרוויח עוד כסף על גבם של הצופים, ויוצאות לעיסוקים אחרים כעבור שעה. ממש, אבל ממש, להיפך. מיכל ורינת הן שתי בחורות צעירות מאוד, נחמדות, חינניות ומקצועיות, ללא טיפת התנשאות או סנוביזם, למרות שבאמת יש להן על מה. הן מדברות, מסבירות ומשתפות אותנו כאילו היינו חלק מה"ברנז'ה", עיתונאים לכל דבר. קשה לתאר עד כמה היתה השהות במחיצתן נעימה ונינוחה, כמה הלצות והתבדחויות רצו בחלל האוויר, ובאיזה יחס חם רציני ומקצועי נתקבלנו שם. אכן, טלוויזיה יוצאת מן הכלל.

"מדובר בהמון עבודה קשה ובימים לא קצרים" מסבירה מיכל. "בוקר עד ערב, סופי שבוע לפעמים, ומאז עליית 'פריים טיים' זה אומר גם עריכה, צפיה, טלפונים ולילות עם מעט מאוד שינה". בניית הערוץ כולו נעשתה בתחילה בעיקר על-ידה ובריכוזה ובשליטתה המלאה, אך בעקבות ההריון וחופשת הלידה שלה התבזרו הסמכויות, פחות או יותר, גם לעבר מוקדים אחרים, אם כי האחריות הכוללת עדיין שייכת לה. "כיום אני פחות עושה במובן התכני, כי יש המון פגישות, החלטות ועניינים שיותר קשורים לניהול מאשר לעשיה per-day". רינת כותבת תקצירים, צופה, ממלאת כמויות על גבי כמויות של דו"חות צפיה, מטפלת בענייני דיומא ומסייעת למיכל בכל אשר צריך. קיימת גם עורכת שניה, ענבר סובוצקי, שהיא אחראית התפעול של הערוץ וגם מעורבת בערוץ בתחומי התוכן השונים. ענבר נעדרה מהפגישה כי נסעה לטיול במרכז אמריקה.

"יש גם רגעי משבר" מודה מיכל, "בהם הרגשתי ש- וואו, זה יותר מדי". בהשוואה לשאר התופינים שיש לעבודה להציע, אם אי פעם נעמוד בפני הדילמה, אנחנו ניקח את הסיכונים ת'נק יו וורי מאץ'. "יש גם המון צחוקים" אומרת רינת, "אנשים שאוהבים טלוויזיה".



"המטרה העיקרית שלנו היא להעניק אלטרנטיבת צפיה משמעותית לכל הערוצים הקיימים" אומרת מיכל. ולכן לוח השידורים של יס פלוס מעוצב בעיקר ע"פ קווים מנחים של תוכן שונה ו'יוצא מן הכלל', אך גם במידה מועטת בהתאם ללוחות השידורים של הערוצים האחרים. למשל, מדי יום בשמונה, כשבערוצי הברודקאסט משודרות מהדורות החדשות השונות ובערוץ 3 טלנובלה כזו או אחרת, אצלנו יש את "דוקו-פלוס", שהיא בערך הקיצוניות הכי אלטרנטיבית שיש".

אבל לא רק זה מבדיל את יס פלוס משאר המתחרות בזירה, לפי הבנות. האינטראקציה של הערוץ עם הצופה היא ישירה, לקוחות הערוץ הם הצופים בלבד והטלוויזיה הטובה קיימת למען היותה טלוויזיה טובה ותו לא, בניגוד לערוץ 2 לדוגמא, שם הלקוחות האמיתיים הם למעשה הפרסומאים והצופה הוא רק צלע מרוחקת בתוך משולש שכולל גם את הזכיינית והספונסרים. כך למשל, כשנשאלה מיכל על אמצעי מדידת אחוזי הצפיה הקיימים ברשותם, ענתה בנונשלנטיות ובחצי חיוך "אין לנו כאלו, לא ממש". מכיוון שאין תלות תוכנית בגורם מכתיב חיצוני ואין חוות דעת משמעותית אחרת מלבד שביעות הרצון של הצופים - אין צורך ממשי ברייטינג, או לפחות לא בצורה המקובלת שלו. את הפידבק האמיתי הן מאוד משתדלות לקבל ע"י שיטוט באתרי אינטרנט ובפורומים שונים, כתבות בעיתונים, the word on the street וכו'. "רייטינג הוא גם הגזר וגם השוט" היא אומרת, ולכן מבחינה מסויימת הן מאוד שמחות להשתחרר מנטל ההשתעבדות לטבלאות ולמספרים ולהתמסר לחלוטין לעשיה גרידא.

ולמרות כל זאת, מתקבלת לעיתים תחושה בעניין תפיסה של צופים ש"אין כאן טלוויזיה אמיתית", שיס פלוס ממחזר תכנים הרבה יותר מן המקובל ושעקרון ה'אמת בפרסום' מופר על ידם לעיתים קרובות, נקודות קצת רגישות במסדרונות המערכת. כי במסגרת סיפוק האלטרנטיבה, משתדלים שם לאפשר לצופים כמה שיותר מרווח נשימה וכמה שיותר אינטראקטיביות בלוח השידורים, כלומר צופה שפספס את השידור הראשון או שהעדיף משהו אחר באותו הזמן, יוכל לצפות או להקליט את הרצועה הבאה, שבד"כ משובצת בטווח זמנים קבוע וידוע (פעם אחת בבוקר שלמחרת ופעם נוספת כמה שעות לאחר מכן), ולעיתים קרובות צעד שכזה נתפס במשמעות אחרת לגמרי מן הכוונה המקורית וכלא חיובי במיוחד. "חוץ מזה, זו נוסחה מאוד מקובלת בעולם, בפרט עבור ערוץ שמשדר ברציפות 24 שעות ביממה" הן מסכמות. דוגמא נוספת היא השקת עונות שידור חדשות שלאו דווקא כוללות תכנים חדשים ונועדו בעיקר לתהליך של דה-אורגניזציה ורענון של לוח המשדרים, צעד שעורר בקיץ האחרון המון תגובות לכאן ולכאן. ובערוץ שבנוי בעיקר מסדרות בריטיות קצרות-טווח ומתחלופת תכנים מהירה, העניין קצת בעייתי. מיכל: "הייתי מאוד שמחה לעשות ספיישלים נושאיים מתי שרק אפשר, בסגנון 'חורף בעקבות האהבה' שהיה די מוצלח מבחינתנו. אלו אירועים שקשה לייצר אבל הם חשובים. לעומת זאת, לפעמים שיווק חשוב יותר מתוכן וכשזה קורה זה מתסכל גם אותנו".





יש די הרבה נשים פה, זה באמת משפיע על התוכן?

מיכל: בעיקרון, את הערוץ עושות נשים. יש את יונה ויזנטל שהוא סמנכ"ל התוכן, והוא מכוון, מתוקף תפקידו לכוון את כל הערוצים. בפועל, מה שקורה ביום יום ובשבוע שבוע זה נשים. משפיע? אני מתארת לעצמי שבאיזשהו אופן כן, אבל אני לא חושבת שמבחינת תכנים ביס פלוס יש יותר תכנים נשיים, אבל יש איזה משהו -
assafTV: טאץ'?
מיכל: קו מאד כללי, כן.

מי בעצם מחליט על התכנים?

מיכל: מדובר על תהליך שעובר כל מיני שינויים תוך שימת דגש כזו או אחרת. הרוב המכריע של התכנים הם בריטים, חלקם גם בריטים יותר "כבדים" ממה שהיום. "דין וחשבון" זו דוגמא לסדרה מהדור החדש, שמאוד אהבנו. זו דרמה יותר קצבית עם יותר צילומי חוץ וצילום קצת יותר תזזיתי. אני ממש זוכרת את דו"ח הצפייה הראשון שרינת כתבה על זה, (פונה לרינת) את זוכרת?
רינת: לא (רינת ומיכל צוחקות).
מיכל: היא אמרה שיש לזה אופי תזזיתי, מהיר, בסגנון "הבית הלבן".
רינת: גם מדברים שם מהר.
מיכל: בתור צופה, זה מכניס אותך לאיזשהו "דרייב" כזה. בניגוד לסדרה כמו "ליגה משלהן" או אפילו "רגלים קרות", שגם בה יש, כמובן, הרבה מאד אלמנטים חדשניים. אבל ב"דין וחשבון" יש איזו קריצה לאמריקאים. כאילו, "אנחנו עושים משהו דומה לכם, אבל עושים את זה יותר טוב". אני חושבת שיס פלוס מלווה את ההתפתחות, גם של הטלוויזיה הבריטית.
אתם רואים פה? (מצביעה על עשרות - אם לא מאות - הקלטות הנמצאות בחדרה) זה בערך חצי מהקלטות שמסתובבות כאן. חלק נמצא בחדר של רינת בתהליכי צפייה ובעקרון, יש כמה תהליכים שקורים במקביל. אחד, דברים ברמת החוזים הגדולים המאוד מאוד משמעותיים שנסגרים, מה שנקרא "אאוטפוט". סוגרים עם ספק מסוים חוזה וקונים ממנו 100 שעות שנתיות.
רינת: שגם אותן בוחרים.
assafTV: בכבלים גם היה את חוזה וורנר שרכשו מהם הכל.
מיכל: לא, זה לא בדיוק ככה. אני לא מתמצאת ברכש מספיק, אבל כשסוגרים חוזה, אז נגיד רוצים סדרה אחת. מה שקורה בדרך כלל עם האולפנים הגדולים, זה שמתוך הרשימה אתה רוצה את שתי הסדרות החדשות, הטובות המצליחות, אז יחד עם זה בחבילה אתה צריך לקחת עוד שלוש שלא כל כך הצליחו וכאלה שירדו באמצע העונה וכאלה שהן בינוניות.
רינת: וכאלה ששודרו מלפני שנים.
מיכל: בדיוק. והרבה פעמים מדובר בחבילות שקושרות סרטים וסדרות. כך שאם אתה רוצה לעשות חבילת סרטים אתה צריך לקחת גם סדרות, או להיפך. ולכן, פלטפורמות שידור רחבות כמו yes, או כמו הכבלים, יש להן את האפשרות.

assafTV: בניגוד לערוצי ברודקאסט למשל?
מיכל: בדיוק. לערוצי ברודקאסט יש פחות משבצות שידור לשדר סרטים ובטח אין להם חלונות השידור.



אוקיי, אז יש חוזי אאוטפוט. אילו עוד חוזים יש?

מיכל: חוזי ה"אאוטפוט" הם חוזים שנעשו בעיקר בהתחלת הדרך עם גרנדה, קרלטון, שהם ספקים בריטיים חזקים וגדולים. מהספרייה שלהם קיבלנו, למעשה, גם דברים חדשים וגם דברים פחות חדשים, לפי הצרכים של הערוץ. איתם אנחנו עובדים באיזושהי מסגרת של שעות שנתיות. בעצם, על סמך חוזים כאלה נבנה הבסיס בהתחלה ועם הזמן נוצרו קשרים נוספים עם יותר ויותר ספקים. תוך כדי הליכה לפעמים נקבעים האופי שלהם ולאיזה כיוון הולכים. ואם הולכים על שם משני של "טלוויזיה יוצאת מן הכלל" אז זה מחייב גם לבחור תכנים שהם מהסוג הזה.

assafTV: אז קורה שאת רואה סדרה מסוימת ואומרת "אוקיי, סדרה טובה אבל זה לא 'יס פלוס'"?
מיכל: יש הרבה כאלו.
assafTV: "דד לייק מי" למשל?
מיכל: בדיוק, שזו סדרה מאוד חמודה שמאוד אהבנו, אבל...
assafTV: יש את עשר הדקות האחרונות בפיילוט שהן קצת...
רינת: זה לא רק העשר דקות, זה היה גם הפרק הבא. אנחנו לא אוהבות לבחור על פי פרק אחד. פרק אחד זה הדבר הכי מטעה שבעולם. פיילוט יכול להיות מדהים.
מיכל: גם משקיעים בו כדי שתקנה וכדי שהסדרה תמכור.
רינת: זה פחות או יותר כמו לבחור סדרה על פי טריילר.
מיכל: לפעמים גם עלילה לא מחזיקה סדרה שלמה.
assafTV: "ניפ/טאק" גם ראית?
רינת: כן.
assafTV: זה נהיה שם מלרוז כזה. הכל קורה שם...
מיכל: אני לא יודעת, שני הפרקים שראינו הם לא היו "מלרוז".
רינת: זה לא מלרוז. אפשר להגיד שהעלילה שם אמריקאית, אבל יש לזה "אקסטרה", יש בזה משהו...
מיכל: וזה בדיוק האקסטרות האלו של הטלוויזיה היוצאת מן הכלל.
assafTV: ויש לזה, בגדול, מקום ביס פלוס?
מיכל: בעיקרון, כן. נעשית פה צפייה מאד מסיבית. כיום, רובה נעשית ע"י רינת, שעושה את הסינון. לפעמים זה לא כזה כיף. כי בתוך מעט הדברים המצוינים שמגיעים אחרי זה למסך, יש הרבה דברים שהם לא מצוינים, ואתה צריך לצפות בזה. אתה גם נותן כבוד לקלטת, ואם משהו ברבע שעה הראשונה גורם לך לפיהוק אחד גדול אז זה די ברור שגם הצופה אחרי זה לא ימשיך לראות. יש גם דברים שמתלבטים לגביהם ויש דברים שאחרי צפייה מלאה גם רינת מגיעה לסימן שאלה. ואז אנחנו מתלבטות יחד ושואלות את עצמנו אם כן או לא. ואם כן אז איפה, לא כל דבר מתאים למסגרת של יס פלוס, ובצורה שהוא בנוי היום יש משבצות שהן מוגדרות. יש משבצת שמתאימה לדרמה לפנות ערב, ויש משבצת שמתאימה לדרמה של פריים טיים. ויש משבצת שמתאימה לסוף שבוע. לפעמים אנחנו גם לא מסכימות. אם יש סדרה שהיא נראית לי נורא "ערוץ 3" ו"דד לייק מי" זו דוגמה לזה. סדרה נחמדה לאללה אבל היא נורא "לא יס-ית" כי אין בה איזה משהו, כאילו יש בה ניסיון לתת את המשהו הזה ולדעתי הוא לא כל כך מוצלח.
רינת: הם לא הלכו עם זה עד הסוף.
מיכל: כן, בדיוק.
ברק: אני מבין שאני היחיד שלא מסכים.
assafTV: זו סדרה נחמדה, כיפית.
רינת: זה מתנדנד, אוקיי, זה מתנדנד.
מיכל: זה לא ברמה שווה.
רינת: יש שם רעיון מעולה.
JW: ככל שהפרקים מתקדמים, זה נהיה לא ברור הסיפור הזה. הם ממציאים חוקים משלהם, אבל הם גם נשארים אותו הדבר.
מיכל: זהו, בדיוק. זה הקטע של האקסטרה.
ברק: אבל גם באפי התחילה ככה, אנשים!
רינת: באפי היתה מצויינת מההתחלה.
ברק: לא נכון, העונה הראשונה...
assafTV: היה שם ניצוץ של משהו...
ברק: ברור שהיה ניצוץ, אבל גם ב"דד לייק מי" יש ניצוץ.

assafTV: גם לכן יש ויכוחים כאלה?
מיכל: הרבה פעמים כן ואז אנחנו עושים איזושהן פשרות. או שהפשרה היא לא לקנות, או שהפשרה היא לתת לזה זמן ואז לחזור לזה. אם אנחנו מגיעות להסכמה שאנחנו אומרות "אוקיי, זה נחמד, אבל זה לא ליס פלוס", ויש לנו בטחון כמעט מלא שמישהו ישדר את זה פה בארץ, אז מוותרים על זה. אפילו שיס פלוס הוא ערוץ שיכול לשדר שבעה ימים בשבוע, 24 שעות ביממה, אנחנו מנסות לא להכניס בלוח של הערוץ דברים שאנחנו מרגישות לא שלמות איתם, שזה לא מתחבר לקונספט של הערוץ. והקונספט, אם לתמצת אותו, הוא לתת איזשהו ערך מוסף, איזושהי אלטרנטיבה לכל ערוץ אחר. כך שאם יש משהו שבקלות יכול להיות משודר בערוץ 3 או בערוצים המסחריים כמו מה שקרה עם המאבק על "הבית הלבן", שחלף מעלינו. "הבית הלבן" גם פחות מתאימה בעיני ליס פלוס.

JW: כי היא מיינסטרים מדי?
מיכל: בדיוק, זו מילת המפתח. "ניפ/טאק" היא לא מיינסטרים. יש שם דברים שאם אנשים יראו בערוץ 2 הם יבהלו. "הסופרנוס" דווקא כן מתאים לערוץ 2, כי אני חושבת שהיא הפכה להיות קונצנזוס. מרגע שסדרה הופכת להיות קונצנזוס כבר אפשר לשים אותה בערוץ ברודקאסט.

JW: מה לגבי פיוצ'רמה? ערוץ 10 רכש אותה, לא משדר אותה בינתיים (כמו את אנג'ל), אבל לא מוכן למכור אותה. חשבתם לקנות?
מיכל: שקלנו את פיוצ'רמה כי אני חושבת שזה נחמד, אבל זה לא "סימפסון".
assafTV: ב"פמילי גאי" צפיתם?
מיכל: כן, ואנחנו מאד אוהבים את זה.
assafTV: זה קשור לחבילת רכישה אחרת?
מיכל: אני לא חושבת, אנחנו בודקים את זה. מעבר לזה שאני באופן אישי נורא אוהבת אנימציה, יש גם דברים שמשודרים ביס פלוס שהם לא הקאפ אוף טי שלי.
assafTV: מאז שהתחברתי ליס אני ישן פחות.
מיכל: (צוחקת) שזו כבר מחמאה מאד גדולה. זו השאיפה הגדולה של יס - למנוע מהאנשים שינה.


אל החלק השני
חזרה אל הספיישל