קהילת "המסך המפוצל" כבר מזמן ביססה לעצמה את סולם העדיפויות שלה - "באפי" ו"אנג'ל" בראש הטבלה כאשר אחריהן עומדות בגאווה הסדרות "24", "הסימפסונז" ו"מופע שנות השבעים". אלו, בנוסף לכמה אחרות, מהוות את רוב נושאי השיחה מעל דפי האתר.

מעניין שדווקא אחת מבין התוכניות המוערכות ביותר היא תוכנית שרוב ההתייחסויות אליה באתר הן בגדר "אחלה תוכנית" ותו לא, וחבל.

הכוונה היא לתוכניתו של קונאן א'ובריין, המשודרת מדי לילה בערוץ יס פלוס. תוכניתו של קונאן היא הדבר הכי טוב בטלוויזיה. נקודה. עזבו אתכם מסדרות בריטיות וממגזינים אלטרנטיביים, ערוץ יס פלוס זכאי לתוארו הנשגב בעיקר בזכות קונאן. אם יש משהו שחברת הלווין מסוגלת לנופף מול ערוץ ביפ ו"באפי", זהו קונאן. אותם מנויי הכבלים זוכים למידה מסויימת של לייט-נייט בעזרתו האדיבה של ג'ון סטיוארט וה"דיילי שואו", אבל אפילו ג'ון, על כל האפיל שלו, לא מתקרב לדרגתו של אוב'ראיין. "לייט נייט" עם קונאן אוב'ראיין היא בראש ובראשונה תוכנית אירוח בה מארח קונאן סלבז ולעיתים אף מדרבן אותם להצטרף לחגיגת האוויליות שלו.



"מדענים פרסמו לא מזמן דו"ח ובו דיווחו כי בעתיד הלא רחוק רובוטים יבצעו בשבילנו את כל המטלות הסתמיות שאנחנו עושים באופן חוזר כל שבוע, דברים כמו לשטוף כלים או להתחתן עם ג'יי לו".

קונאן הוא ענק, תרתי משמע - גובהו מעל למטר תשעים. ובנוסף לגובהו הרב ישנה גם התסרוקת המנופחת שלו אשר מוסיפה לו עוד כמה סנטימטרים. קונאן בהחלט מתבלט מעל שאר המתחרים, ולא רק במראהו. הוא לא עוד קומיקאי סדרתי שהתחיל את דרכו בהופעות במועדוני סטנד-אפ, עבר להופעות אורח בתוכניות טוק-שואו שונות, ונחת לבסוף על במה טלוויזיונית משלו. לא ולא, קונאן הוא בוגר אוניברסיטת הארוורד היוקרתית. לאחר שסיים את לימודיו עבר ללוס אנג'לס והצטרף לקאסט התוכנית "Not Necessarily the News" של HBO, שם שיפר את יכולותיו הקומיות.

ב-1988 עזב את HBO ועבר לעבוד תחת חסותו של לורן מייקלס כחלק מצוות הכותבים של "Saturday Night Live", צעד שהשתלם לו מאוד כאשר ב-1989 זכה בפרס האמי על כתיבה בתוכנית קומית. ארבע שנים לאחר מכן, שוב עזב קונאן את ביתו וב-1991 עבר מרשת NBC לרשת FOX המתחרה שם הפך למפיק ולעיתים גם תסריטאי ב"משפחת סימפסון". כבר אז היה ניתן להבחין בכישרונו יוצא הדופן של או'בראיין כאשר אחת מהתרומות היותר מוערכות שלו לתוכנית היא כתיבת פרק ה"מונורייל" המפורסם. באפריל 93 קיבל קונאן את משבצת הלייט-נייט של 00:30, שוב ב-NBC. ומאז משדר קונאן מדי לילה את השטויות המוכרות שלו לקהל האמריקאי. לקונאן יש את היכולת להחזיק את התוכנית על גבו, אך למרות זאת הוא נשאר צמוד לעוזריו ולחברים השונים שפקדו את תוכניתו במהלך השנים.

"בסיאטל, הצליח אדם לשבור את שיא העולם כאשר השיג קרוב למיליון נקודות במשחק 'דונקי קונג'. הפרס שקיבל על הישגו היה טיול למקום שהוא הכי אוהב בעולם: 1986".

אבל האטרקטיביות האמיתית בתוכנית היא מוחו הקודח של המנחה השרמנטי, שמעבר לראיונות המשעשעים, משתדל לבסס את תוכניתו דווקא סביב פינות אזוטריות שמותחות את קו ההומור יותר לכיוון "משפחת סימפסון" מאשר לכיוונה של "סיינפלד". לדוגמא, קטע בו מנהל קונאן משפט נגד הקהל שלו אשר סירב לצחוק ממערכון שכתב, או מערכוני המחווה שעשה לסדרה "24" וכמובן, הפרק הידוע שנעשה כולו בפלסטלינה.

מבין מגוון הפינות שהוצגו בתוכנית להלן שלוש מן היותר ידועות:

Desk driving
פינה שהכי מזוהה עם התוכנית, במסגרתה הוא ועוזרו בימים ההם, אנדי ריכטר, היו יוצאים לסיבוב בעולם כאשר הם נעים בעזרת שולחנו של קונאן. כך נדדו להם ברקעים שונים ויצרו מצבים מבדרים כאשר עברו במקומות מוזרים, כמו מסע באסלה של הבניין, או בתוך צוואר הרחם של אישה בהריון.

The interview via satellite
בפינה זו מדבר קונאן על נושא אקטואלי ספציפי (דוגמת המלחמה בעירק או הבחירות למושל קליפורניה) ובו בזמן מראיין אישיות ציבורית אשר קשורה לנושא, אך למעשה מדובר בתצלום אחד בלבד של אותו אדם, כאשר פיו שייך לחקיין, וביחד עם קונאן יוצר דיאלוג מצחיק ומוקצן.

בשנה האחרונה הקורבן המזדמן ביותר בפינה זו היה הנשיא ג'ורג' וו. בוש, אשר סיפק כמעט באופן שבועי חומרים אקטואליים שתחת ידו של קונאן הפכו לקטעים קומיים ברמת "של מי השורה הזאת בכלל?".

If they mate
פינה אהודה נוספת היא פינת ה"מה אם הם היו מזדווגים?". במסגרת פינה זו, מציג קונאן תמונות של שני ידוענים ומראה, באמצעות שילוב טכני של שתי התמונות, כיצד היו נראים ילדיהם. מיותר לציין שברוב המקרים התמונה שמתקבלת הינה גרוטסקית ומעוותת עד כדי גיחוך.



באופן כללי, מותח קונאן את רמת ההומור בתוכניתו לרמות אשר עוברות את גבול השנינות, כשהמטרה היא להעפיל אל הקהל הכי מסור שלו, "אנשי הקולג'". בדומה לחבר'ה של SNL, גם קונאן מכיר בחשיבותו של הקהל אליו הוא פונה, ובעוד ג'יי לנו (המשדר לפני קונאן) פונה לקהל נמוך הגבה, העממי 'לייט', קונאן פונה דווקא לקהל המורכב בעיקר מסטודנטים ומאנשים מעורבים פוליטית אשר מוצאים את השילוב בין אקטואליה לתמימות ילדותית ובנאלית מאוד משובב נפש.

גם המבקרים מחבבים את קונאן. החל משנת 1996, קיבלו קונאן וצוות התוכנית מועמדויות לפרס האמי על בסיס שנתי ואף זכו בפרסים אחרים במרוצת השנים. ב-2002 זכה קונאן להנחות את טקס האמי שעליו נאמר "אחד מהאירועים המשובחים בטלוויזיה בשנת 2002". מי שראה את הפתיח לטקס בבית משפחת אוסבורן יסכים עם האמרה הנ"ל. השנה מציינים עשור לתוכניתו של קונאן ומיותר לציין כי כבר החלו הכנות לקראת ספיישל מיוחד בו אורחים ותיקים יקפצו לבקר באולפן A6 המפורסם.

אנדי ריכטר, שהיה שותפו לכורסא במהלך העונות הראשונות של התוכנית, פרש לאחר שבע שנים כדי לעסוק בפרויקט האישי שלו ב-FOX, ולמרות הכישלון המסחרי של הסדרה היא זכתה להערות משבחות של מבקרי הטלוויזיה, ששמחו לראות כי אנדי מצליח לשמר את רמת ההומור שהפגין בזמנים בהם ישב לצידו של קונאן. קונאן עצמו אף הפתיע באחד הפרקים כאשר גילם את חברו החדש (והמעורער) של אנדי. כמו בימים הטובים.

"על פי מחקר שנערך באיטליה, מסתבר שאכילת מגש שלם של פיצה כל יום תפחית את הסיכוי לחלות בסרטן. נו כמובן, נורא קשה לחלות בסרטן אחרי שאתה מת מהתקף לב".

קצת עצוב שרק מנויי הלווין זוכים לראות את קונאן, שכן אם היה זוכה לחשיפה גדולה יותר, בערוץ 3 למשל, לבטח היה הופך לאייקון קומי גדול בהרבה ממה שהוא עכשיו בקרב הישראליים. אחרי הכל הוא נורא אוהב אותנו, מספיק לראות את הפרומו בו הוא טרח ללמוד עברית במיוחד בשבילנו. מצד שני, נשות יס פלוס חייבות לו הרבה על כך שהוא מהווה עוגן קהל רציני בקרב מנויי הלווין.





"Late Night With Conan O'brien", ימים א'-ה', 23:20, יס פלוס בלווין.


אתר התוכנית ב-NBC
אתר התוכנית בקומדי סנטרל