בכל העולם, עונת הקיץ היא עונה חלשה לטלוויזיה. אין קהל, אנשים מעדיפים לצאת לבלות ולחוות את האטרקציות שמביאה איתה העונה: חוף הים, קייטנות, פסטיבלים, מסיבאפי - כל אלו משאירים את האנשים בחוץ ואת הרייטינג נמוך.

גם בישראל, סובלות הזכייניות מרייטינג נמוך ב"עונת המלפפונים". כולן, למעט זכיינית אחת שבכל קיץ יוצאת מנצחת. הזכיינית הזאת היא קשת.

עד השנה הנוכחית התגאתה קשת בכך שעונת הקיץ היא "העונה החמה" אשר מספקת בידור זול (ולעיתים רחוקות אף איכותי) שאמור למגנט את הקהל למסך. מסורת "העונה החמה" הוכיחה ועודנה מוכיחה את הצלחתה. גם בקיץ הזה מצליחה קשת לשבץ את תוכניות הבידור שלה במקומות הראשונים של טבלת הרייטינג השבועית כמעט בכל שבוע.



התופעה המכוערת
ההוכחה הניצחת ליעילותה של העונה החמה היא כמובן כונפ'ה אחת שקוראים לה אסתי. "אסתי המכוערת", אותה פרודיה צינית על טלנובלות מחזיקה בנתוני רייטינג גבוהים מאוד, אולי הגבוהים ביותר שהיו לתוכנית קיץ כלשהי בחמש השנים האחרונות.

הסדרה הפכה לתופעה של ממש, אבל האם היא ראויה להצלחה העצומה הזאת? האם "אסתי המכוערת" באמת יותר טובה מתוכניות כמו "תיק סגור" או "שוטטות", שהיא מצליחה למגנט כל כך הרבה אנשים למסך?

קשת יודעת מה הקהל שלה רוצה לראות: תוכניות בידוריות וקלות שלא דורשות יותר מדי עומק או, במילים אחרות, איכות. תוכניות עם מנחה חתיך או עם זוג מאוהב בסתר או עם אלי פיניש הן התוכניות שלוקחות בגדול.

בקשת למדו במהלך השנים עוד כמה טריקים שמצליחים לגרום לקהל לשבת ולצפות, ואת רוב הטריקים הללו הם למדו מארז טל. למשל, פיצול תוכנית לשני חלקים ובכך הגדלת הרייטינג שלה, פרומואים מושקעים במיוחד, פסטיבלים מופרכים כדוגמת "מי תהיי נערת הגלגל?", דחיפת "הגברים של שרון" בכל שני חמישי ושבת בין כמעט כל התוכניות, משיכת קהלים בשיטת "המקל והגזר" כמו במקרה החייזרים של דודו טופז וגימיקים זולים רבים נוספים.

פרט חשוב נוסף בשיטת שיווק התוכן של קשת הוא כמובן פרסום, דוגמת פרק ה-preview שצולם ל"קחי אותי שרון" או כתיבת השיר המיוחד ל"אסתי המכוערת" ובכלל, הסתרת פניה ויצירת קדימונים שרצו שבועיים טרום עליית התוכנית בערוץ - כולם תרגילי שיווק מוצלחים מאין כמוהם. המוזר הוא ששתי הזכייניות האחרות לא בחרו להשתמש מעולם בגימיקים מסוג זה.



קשת ואתם - המדריך לכיבוש הרייטינג
תוכנית אחרת של קשת היא "לא נפסיק לשיר, כוכב נולד" - שעשועון מוזיקלי שעשה מעין הסבה והפך, פחות או יותר, ל"אמריקן איידול" הישראלי. "כוכב נולד" מצליח להביא אחוזי רייטינג גבוהים לא פחות ממקבילתו האמריקאית.

הגימיק שמפעילה קשת בתוכנית הנ"ל הוא אינטראקטיביות. אנשים פשוטים ו"לא חשובים", אנשים שפוגשים במכולת או בתחנת האוטובוס, הם האנשים שעושים את התוכנית, סטארים לעתיד.

"כוכב נולד" היא תחרות כישרונות שבסופה מתמודד מאושר אחד זוכה בחוזה עם חברת תקליטים (וגם בקליפ מצועצע ב"מוזיקה 24", ע"ע). עכשיו, הבה נעשה חשבון פשוט: לכל מתמודד יש בערך 40 אנשים שהם חברים ומשפחה, כאשר כל אחד מאותם 40 חבר'ה מארגן עוד 5 חברים שיישבו וייצפו, ואלו מצרפים לחגיגה כמה עמיתים לעבודה ואת משפחתם, עוד 3 אנשים על כל אורח. מה קיבלנו? בוכטה של אנשים שיושבים וצופים בכל פרק.

עוד אלמנט אינטראקטיבי הוא הפעלת הטלמסר לבחירת המתחרה האהוב, דבר שגורם לעוד כמה רבבות של אנשים שמתקשרים ובוחרים את הזמר/ת האהוב/ה עליהם. אפשר לראות את אחוזי הרייטינג מטפסים מעלה בקצב הקצב.

שוב מוכיחה קשת יעילות ומקצוענות בכל הנוגע ליצירת טלוויזיה. מכל שלוש הזכייניות בערוץ 2 קשת היא המוצלחת ביותר והכי דומה לרשתות שידור משופשפות מחו"ל. היא אף פתחה מדור מיוחד הנקרא "קשת פורמט", שמטרתו ליזום תוכניות ולמכור את הקונספט שלהן לחברות אחרות בחו"ל (גם הפרויקט הקטן הזה מצליח לא רע, פורמטים של תוכניות כמו "הכספת" או "החטא ועונשו" כבר עשו חיל במדינות זרות). קשת היא גם בין הזכייניות היחידות ששומרות על תכנים התואמים את מצב הטלוויזיה באמריקה ובשאר העולם.


המופע של שרון וההוא מ"24"
קשת כאמור שומרת על תוכן מעודכן, ולכן העלתה בין השאר תוכנית ריאליטי הנושאת את השם "קחי אותי שרון" בהנחיית אקי אבני, בה 14 גברים חסונים אך נואשים מתמודדים על הפרס הגדול - בחורה בשם שרון. גרסה ציונית ל"הרווק/ה" של ABC האמריקאית.

גם הריאליטי הזה מוליד ממוצע עונתי של 20.5 אחוזי רייטינג - נתון גבוה במיוחד. הקהל שצופה בסדרה מורכב בעיקר מחובבי "טלוויזית מציאות" שנהנים לראות אנשים במצבים אינטימיים מביכים, אבל גם אנשים שנואשים לאהבה יצפו בשמחה (וביגון) ויתקרבו צעד אחד נוסף אל עבר הפנטזיה שלהם. אפילו אנשים ציניים שנהנים להשוות כל דבר למקבילה האמריקאית שלו ודאי יצפו ויתלוננו.



קשת גם מרוויחה קהל צעיר בכך שהיא לוקחת את התוכניות שהיא מפיקה עבור "ביפ, ערוץ הצחוק", ומשדרת אותן כחלק מלוח השידורים שלה, זאת כדי לאזן את לוח השידורים על מנת שיתאים לכמה שיותר פלחי קהל. כך מוצא את עצמו אלי פיניש עם תוכנית קרבות הסטנד-אפ שלו בפריים טיים של ערוץ 2, ועם אורח שונה בכל תוכנית הוא מבטיח לעצמו רייטינג גבוה ואפילו מסב קצת אושר למנויי הלווין חסוכי ה"ביפ".

כך מצליחה קשת לאחד מספר גדול של קהלי יעד - חולי טלנובלות ("אסתי המכוערת"), אנשי חלומות ופנטזיות ("כוכב נולד", "קחי אותי שרון") וכל הצעירים המגניבים ("אלי נגד העולם"). אין פלא שה"עונה החמה" לוהטת יותר מתמיד, אפילו אם היא לא נקראת כך. מסתבר שסיבה דבילית למדי הרגה את התואר "עונה חמה": זכייניות ערוץ 2 החליטו להתאחד מבחינת לוח שידורים ושיווק כנגד ערוץ 10 המדשדש, כך שאין יותר "עונה חמה" בקשת אלא יש "קיץ חם" בערוץ 2. אותו דבר עם "שישי, יהיה מצחיק בשתיים" שפעם היה "שישי, יהיה מצחיק ברשת". אבל בין אם זה "עונה חמה" או "קיץ חם", מצליחה קשת להתבלט מעל אחיותיה לערוץ עם תוכן קיצי ומנצח שגם, איך לא, מוביל ברייטינג.