כבר שנה מנסה ערוץ 2 למכור לנו שביום שישי "יהיה מצחיק". "רשת" מפעילה מכונת הומור רבת רייטינג של מופעי סטנד-אפ, בעיקר כאלו ממפעלו של אורי גרוס, בימי שישי. חבל שהפרויקט הנוכחי, "המופע המרכזי", לא מגיע לרמות של פרויקטים קודמים, למרות יכולותיו של האחראי על הפרויקט הזה, גורי אלפי.

אלפי, חצי מהצמד "אסי וגורי" (ז"ל) הפך בשנה האחרונה לאחראי על פיתוח פורמטים ל"רשת" ובין השאר הוא גם האחראי לגרסה הישראלית המעודכנת של SNL, "המופע המרכזי". אך כמו רוב ניסיונות החיקוי של הטלוויזיה הישראלית את האמריקאית, גם "המופע המרכזי" סובל מרדידות יתר וממחסור באלמנטים קומיים, אשר עטופים בעטיפה חמוצה המלווה במוזיקה חמוצה עוד יותר של להקת "השמחות". עם כל הכבוד למיקי גבע, הוא לא מתקרב לקרסוליים של ג'ימי פאלון.

"Live from New York..."
מערכת רשתות הטלוויזיה בארה"ב מלווה בצוות שלם של אנשים, שמטרתם - להביא את הרשת למצב בו כל תוכן אותו היא מפיקה משיג את נתוני הרייטינג הגבוהים ביותר שהרשת מסוגלת להשיג.

במטרה לחזק את רצועת שידורי הלילה שלה בשבתות חיפשה רשת NBC אחר תוכנית בידור חדשה בשם "סאטרדיי ניט לייב". בתוכנית השתתפו שחקנים, אלמונים באותה עת, אשר לפי ראשי NBC עוד לא היו מוכנים לפריים-טיים, קרי צעירים ופרועים מדי בשביל אמריקה השמרנית של הפריים-טיים. זה היה אף הכינוי שנדבק אליהם: "לא מוכנים לפריים-טיים". על התוכנית הופקד מפיק צעיר בשם לורן מייקלס שהיה - ועודנו - הרוח החיה מאחורי התוכנית.

התוכנית ההיא היתה "Saturday night live".

ב-11 באוקטובר, 1975, עלתה SNL לאוויר והיא משודרת מאז בכל שבת ללא הפסקה. במסגרת התוכנית, מוביל מנחה אורח צוות קבוע של קומיקאים בסדרת מערכונים סאטיריים ואף פוליטיים.

אותם שחקנים אלמוניים התגלו במרוצת הזמן כגדולי הקומיקאים בכל הזמנים. בעונות הראשונות השתתפו ג'ון בלושי, דן אקרויד, ג'יין קרטין (מפגשים מהסוג האישי), ביל מאריי ואנדי קאופמן. אתם יכולים לתאר לעצמכם את עולם הקומדיה ללא ג'ון בלושי האגדי? ביל מאריי? בהמשך אף הגיחו לעולם בזכות התוכנית אדי מרפי, בילי קריסטל, ג'וליה לואיס-דרייפוס, מייק מאיירס, אדם סנדלר, דנה קארבי, פיל הרטמן, נורם מקדונלד, דיוויד ספייד, קווין נילון, וויל פארל ורבים רבים אחרים.



עם השנים הפך מעמד המנחה האורח לסמל סטטוס. אתה לא סלבריטי אמיתי אם לא היית מנחה אורח בSNL (שלב אחד לפני הופעת אורח בפרק של "הסימפסונז", אגב).

"מופע שנות המייגעים"
בארצנו הקטנטונת פיתח גורי אלפי את הגרסה הישראלית השלישית של SNL, "המופע המרכזי". שתי הגרסאות הקודמות הן "מוצ"ש" הזכורה לטובה מהערוץ הראשון, ו"עם ישראל לייב" הכושלת שנחשבת כאות קלון בארכיון ערוץ 10.

בבמה המרכזית של "המופע המרכזי" ניתן לראות ליד להקת "השמחות" את ה"כוכבים" (אם אתם רוצים לקרוא להם ככה) "הצעירים" (כן, בדיוק…) של עולם הבידור: מיקי "אני יכול לנסות" גבע, שלישיית פרוזק, רותם אבוהב, אורי ואביעד, מיטל ונתי - הם ה"נבחרת הצעירה והמוכשרת" שמופיעה מולכם כל יום שישי בערב. מצחיק, נכון? מה לא?!

מצפייה ראשונית ניתן לומר כי המערכונים לא מתקתקים ולא מובאים ברמה גבוהה ונראה כאילו כל התוכנית היא פשוט "ערב אדיר", רק ללא אדיר מילר. לעומת זאת, ראוי לציין כי מבין כל המשתתפים מצליחה רותם אבוהב להתבלט על פני שאר האחרים ולא בגלל ההריון.

מצא את ההבדלים
אז מהו המוטיב הבעייתי שגורם ל"מופע המרכזי" להראות כה מביך?

ב-SNL הקומיקאים יודעים מי קהל היעד שלהם והם מכוונים את התוכן שלהם בהתאם. כך ניתן למצוא בגלגולה הנוכחי בדיחות רבות על ג'ורג' בוש ה"דביל" ועל הממשל המושחת, על צביעות הטלוויזיה ועל סלברטיז מעצבנים.

לעומת זאת, מושפע "המופע המרכזי" מהאמא "רשת", שרוצה יותר רייטינג, דבר שגורם למערכונים לפנות לקהל המשפחות הרחב, מה שקצת מקשה על מיקי גבע ועל רותם אבוהב לרדת על מוסדות השלטון בישראל. המצב מחמיר כאשר ניתן לראות שוב את שלישיית פרוזק (שבהחלט מסוגלת ליותר) מבצעת עוד מערכון של ערסים דביליים או את מיקי גבע עושה עוד חיקוי של שמעון פרנס או של אביב גפן.



בארה"ב, משודרת SNL ב-23:30 בלילה, שעה נוחה יותר להתפרעויות של אותם צעירים ש"לא מוכנים לפריים-טיים". גולת הכותרת של התוכנית הינה מהדורת החדשות הסאטירית "עדכון סוף השבוע" שמלגלגת על כותרות השבוע בצורה ארסית ואירונית.

האם שעת השידור של "המופע המרכזי" היא תירוץ להומור הבינוני? אולי בישראל. הנה דוגמה מארה"ב: קונאן או'ברייאן. ביום-יום מנחה את תוכניתו אי שם לאחר חצות. אך אותו קונאן הוזמן להנחות בשנה שעברה את טקס האמי, האמ-אמא של לב הקונזנצוס האמריקאי. האם קונאן מיתן את התנהגותו? באופן יחסי, כן, אבל הזיק הפרוע והמופרע וה"לא מוכן לפריים טיים", נשאר. איפה כל זה נמצא ב"המופע המרכזי"?

קהל יעד שונה שמוביל לקו שונה של הומור, שעת שידור שונה המקשה על הצוות הישראלי בהצגת חומר ביקורתי, ובכלל בחירת קאסט בעייתי, שנראה כאילו הם מודאגים מהמוניטין שלהם יותר מאיך שהתוכנית נראית - כל אלה מביאים לכך ש"המופע המרכזי" הוא שום דבר פרט לחיקוי עצוב של מקבילתו האמריקאית.

אך האם ישראל נועדה להישאר תקועה עם קומדיות הנתונות לחסדי הדרישות של הזכייניות? האם קומדיות כמו "שמש" ו"שאול" הן באמת השיא של ההומור בטלוויזיה שלנו?

התשובה היא לא, וכדי להוכיח זאת הבה נחזור חזרה לגורי ואלפי.

זיכרונות מן המהפכה שעברה
אז הקיץ השנה לא מצחיק ב"שתיים", לפחות לא כרגע. אבל בשנה שעברה הוא היה מאוד מצחיק, ואפילו חם ומגניב, בעיקר בזכות זוג בדרנים עם רעיונות משוגעים, "מהפכניים" אפילו. הכוונה היא כמובן לאסי וגורי, שבקיץ 2002 הביאו צד חדש ו"צעיר" באמת של קומדיה, "שידורי המהפכה".

נכון שגם "שידורי המהפכה" לא ביקרה את ראש הממשלה, אלא אם אתם מחשיבים את ההשוואה שהם עשו בין בחירת ראש הממשלה לטקס בחירת מלכת היופי ("אני אשפר את יחסי החוץ, אני אפתור את בעיית האבטלה, אני אציל דולפינים"), אבל אסי וגורי מתחו ביקורת על הטלוויזיה בארץ, על החברה אשר נופלת לחסדי הטלנובלות, על הצורך העיוור שלנו בחדשות ("כלום לא קרה היום, אכן תמונות קשות"), על בעיית המגזרים (שניר ושניר מתנצלים בפני המגזר הדתי, שיר הא'-ב' לבדווים ואחרים) ואפילו היתה התייחסות מלבבת למנטאליות של הישראלי הממוצע ב"ערב שלום עם פרוספר" כאשר פרוספר הוא ישראלי להחריד בחוסר ידיעת האנגלית שלו ובשיגעונות שלו לעבוד על סלבז מחו"ל ("I want you to say: ani kaki metumtam").



ביקורת ישירה אמנם לא הובאה, אך הסאב-טקסט של כל מערכון עבר בצורה מקסימה ומשעשעת במיוחד. אסי וגורי הצליחו ליצור סדרה שהיא מעין קונצנזוס. היא היתה רלבנטית לקהל הרחב, אך גם לחובבי SNL ולסדרות בעלות סגנון דומה.

מפתיע שגורי אלפי, קומיקאי וכותב מוכשר, יכול להיות אחראי על תוכנית עגומה כמו "המופע המרכזי". גם מיכאל הנגבי ("אקזיט"), העורך המשני, מאכזב.

בינתיים זכתה SNL ב-17 פרסי אמי לאורך ההיסטוריה שלה, "שידורי המהפכה" זכתה אף היא בפרסים שונים בתחום הטלוויזיה בארץ ועושה רושם שאם "המופע המרכזי" תקבל עונה נוספת, יהיה אפשר לתת לה פרס רק על ההישג הזה.

וניפרד כידידים
ע"פ "רייטינג", תכננה גם "קשת" להעלות גרסה משלה לתוכנית מערכונים בפורמט של SNL. אפילו דווח כי בדרנים בסדר גודל של טל פרידמן ואורנה בנאי הוחתמו להשתתף כחלק מקאסט התוכנית, אבל בעקבות ביצועיה הפושרים יחסית של "המופע המרכזי" ובמיוחד בעקבות הביקורות הקטלניות שהיא סופגת, מעניין יהיה לראות כיצד תמשיך "קשת" לפעול מכאן. האם היא זו שתביא סוף סוף גרסה מנצחת של הפורמט הכי אמריקני שיש? בשביל לגלות זאת, נצטרך לחכות לפחות עד אוקטובר-נובמבר. נקווה לטוב.





"המופע המרכזי", ימי שישי, 21:00, ערוץ 2.