“you’re seeing demons where there’s just life”

החיים בזבל. המחזמר, טבולה ראסה ועלילות ווילו בעולם ה(ק)סמים כמעט והצליחו להשכיח את העובדה הזאת מאיתנו. באפי הצליחה להדחיק את העובדה הזאת בעזרת קצת כיף בלתי נראה. אבל לחיים יש סבלנות. המחזור בכספים אותו הכרנו ב"מוצפת" והבעיות בחיפוש העבודה אותן באפי עברה ב"חיים סדרתיים" לא נעלמו, ההמחאה אותה נתן ג'יילס לבאפי רק סיפקה לה מרווח נשימה. ועכשיו, כשאיום העובדות הסוציאליות עדיין מרחף מעל ראשה של דון, והכסף שג'יילס הביא נגמר, באפי חייבת להתמודד עם החיים במלוא כיעורם. ואין דבר מכוער יותר ממדים של מזללת מזון מהיר.

באפי אף פעם לא תהיה עורכת דין או רופאה, אומרת דון, והיא צודקת. לבאפי כבר יש עבודה לכל החיים. בתיכון העבודה הזאת הרגה לה את חיי החברה. היום, חיי החברה של באפי מתו בעצמם (יחד עם מותה של ג'ויס), אבל עד לחזרתה של באפי לחיים בפעם השנייה עדיין היה קיים שביב של תקווה שבאפי תשלב חיים נורמליים עם לילות של קטילה. אין סיכוי. באפי צריכה כסף; באפי צריכה כסף עכשיו; באפי לא יכולה להשקיע זמן בחיפוש עבודה שתתאים לכישוריה כקוטלת; "כבוד עצמי" כבר מזמן אינו קריטריון אצל באפי, שהרומן המיוזע שלה עם ספייק מסמל את התהום הרגשית שאליה היא הגיעה. חשבתם ש"הדבר הקשה ביותר בחיים הוא לחיות בהם" הוא סתם משפט קיטשי?



מזללת המזון המהיר המפורסמת "דאבלמיט פאלס" היא הדוגמה הקלאסית והממצה לעבודות שכר מינימום, העבודות בהם עובדים כל חסרי הרצון, היכולת או הכישורים לעבוד בעבודה מספקת. הלקוחות מקבלים המבורגר שמנוני מאיכות בלתי ידועה עד מפוקפקת, במחירים תחרותיים ובשירות יעיל; העובדים מקבלים שכר מינימום עבור עבודה משעממת, חדגונית, חסרת אתגרים או צורך בחשיבה - "גיוון הוא טעם הרוע". לגריל יש כפתור מיוחד שמסמל מתי צריך להפוך את ההמבורגרים. חס וחלילה שלמי שעובד על הגריל יהיה מה לעשות חוץ מלהניח את ההמבורגרים, להפוך אותם ולהניח אותם על הלחמנייה (רגע, למה בכלל אין כפתור בשביל זה?). זאת העבודה המושמצת ביותר, עבודה שהמטרה היחידה שלה היא לקבל את תלוש המשכורת בסוף השבוע או החודש, עבודה שאפילו לא צריך בשבילה בני אדם - אפילו קוקר ספאנייל יכול לעשות אותה, או אולי רובוטים (וורן החמיץ את ייעודו בחיים - אם הבאפי-בוט היתה מתוכנתת לאהוב הכנת המבורגרים במקום את ספייק, היא היתה עובדת בחינם, ואילו וורן היה הופך לאיש העשיר ביותר בסאנידייל ובצורה חוקית לחלוטין).

סניף דאבלמיט פאלס של סאנידייל הוא זיקוק של כל הקלישאות שעבודה בשכר מינימום, עבודה במזללת מזון מהיר או עבודה יכולות להציע. האנשים שעובדים שם הם צעירים (ולכן עוד לא החליטו במה הם רוצים לעבוד), זקנים (שאף מקום עבודה אחר לא יקבל), או מוגבלים מנטלית, והעובדים היחידים ה"נורמליים" שם הם אנשי ההנהלה, שבטח התחילו לעבוד כבני נוער מחוצ'קנים וגילו שקריירה בתחום הרטבת החמוצים המיובשים היא הדבר הכי טוב שהם יוכלו לעשות. העבודה במזללה היא כל כך בזויה, שמי שהפך את העבודה שם לקריירה, ולא מתכנן לצאת ברגע שתזדמן לו עבודה טובה יותר או הזדמנות לעשות משהו אמיתי עם חייו נקרא, בתרגום חופשי, "אסיר עולם". ובסניף פי השאול של דאבלמיט פאלס, מאסר עולם מומר תדיר לעונש מוות...



מני המנהל (ותודה, ג'יין, על משחק מילים שעובד טוב גם בעברית!) הוא דוגמה טובה לאנשים שמשום מה החליטו שקריירה בטחינת בשר היא החיים בשבילם. עשר שנים תחת אור הפלורסנט של המסעדה שינו אותו. העבודה שינתה אותו. הוא מייחס חשיבות רבה לחוקים ולכללים של מקום העבודה - מגירות החמוצים הנעולות, כל המקומות אליהם באפי לא אמורה להיכנס ולכן אסור לה להיכנס. הוא מפחיד את עובדיו בדיבורים על יעילות ותולה פוסטרים תאגידיים קיטשיים על הקירות. הוא אפילו מתלהב, באופן אמיתי, מכך שבאפי עומדת ללמוד כיצד להשתמש בגריל, כפי שרק אנשים עם שכנוע עצמי עמוק ש"אני נהנה לכתוב סכפ"ש. לא, באמת!" יכולים לעשות. אבל לא מדובר רק על מני, שמתואר מלכתחילה כ"מוזר". אפילו המנהלת המחליפה שלו, שמתוארת במיוחד כמישהי נורמלית, אפילו היא מתייחסת ברצינות גמורה לעבודתה ומנסה לשכנע את באפי שמה שהיא רוצה זה לקבל סיכת "5 שנים" וקריירה בטיגון, ומתעלמת לחלוטין מהעובדה שאף בנאדם שפוי בדעתו לא ירצה קריירה של שכר מינימום. שטיפת המוח של העבודה היא כל כך חזקה, שאפילו אנשים נורמליים מתחילים להאמין בה.

גם שאר העובדים של דאבלמיט פאלס אינם בדיוק משמנה וסולתה של סאנידייל. במקרה הטוב, העבודה הרוטינית במזללה הפכה אותם לאפאטים, לאנשים שבוהים בנקודה אחת שעות עד שהם צריכים לעשות משהו, ולפעמים גם תוך כדי. "הם כולם נראים זהים", אומר מני, כי מלבד המדים האחידים, עבודה במזללה גם מלווה בשבירת העצמיות. לעבודה בשכר מינימום יש את הכוח להשאיר בתוכה רק אנשים שמסוגלים למחוק את האישיות שלהם. אינדיבידואליים, אנשים עם שמחת חיים שלא מוכנה להימחק, מרגישים צורך לעזוב את העבודה כמה שיותר מהר, אפילו אם אין להם אפשרות עבודה אחרת ובמיוחד אם יש. זוהי בדיוק התחלופה הגבוהה עליה מדובר בפרק, תחלופה בה אנשים עוזבים אפילו מבלי להחזיר את המדים שלהם או לפנות את הארונית. זוהי בדיוק התחלופה שמאפשרת לגברת הפיאה לאכול עובדים מבלי שישימו לב.

כל תיאורי העובדים האלו, ביחד עם תיאורי העבודה הלא מחמיאים שמשובצים במהלך הפרק, נועדו כולם להראות את עומק התהום אליה באפי נמשכה. העבודה נוראית - באפי מתנהגת עם הלקוח הראשון שלה באותו חוסר ביטחון בו התנהגה ב"חיים סדרתיים", כשניסתה לעבוד בחנות הקסמים, וכמו שהשומן הצטבר באוזנו של האיש על הגריל, כך באפי ובמיוחד השיער הקצוץ שלה (שמעולם לא נראה רע יותר) מסריחים משומן וטיגון. והכי גרוע - כל מי שמדבר איתה בפרק אומר לה שהיא תישאר בעבודה לתמיד. "את יותר טובה מזה", מנסה לשכנע אותה ספייק, "המקום הזה יהרוג אותך!". באפי מרגישה שהיא מאבדת את תחושת העצמיות שלה, את מה שהופך אותה לבאפי, והדרך היחידה שלה להמשיך להרגיש כמו עצמה הוא קוויקי קצר (שצונזר כולו) עם ספייק, נשענת על קיר ליד שלט "עבודת צוות" במהלך אחת מההפסקות שלה. אם לרגע חשבנו שספייק הוא בסך הכל נער שעשועים בשביל באפי, הוא חוזר כאן לתפקידו מתחילת העונה - העוגן היחיד של באפי למציאות.



דאבלמיט פאלס הוא נטע זר בין פרקי העונה השישית. יותר מהכל, הוא דומה לפרקי העונה הראשונה, פרקי "המפלצת השבועית", שבהם ישנה מפלצת שהורגת אנשים, והסקוביז צריכים למצוא (ולהרוג) אותה, בדרך כלל תוך כדי פיזור רמזים מטעים. והרמזים בפרק הזה מטעים בהחלט. כל הדיבורים המיסתוריים על ההמבורגרים, על הבשרים המעובדים ועל המרכיבים הסודיים (האם זה חתול? גארי?), ביחד עם חלקי הגופות והתחלופה הגבוהה, ה"הם יכולים להיות בכל מקום" המלווה בהטחת חבילת בשר על הדלפק, כולם גורמים לבאפי להאמין ש"Double medley is people!", ובכך גם לקרוץ לסוילנט גרין. אבל כמובן, תיאוריות קונספירציה מתאימות יותר ל"תיקים באפלה" (שגם שם, דרך אגב, היה פרק על מפלצת במסעדת מזון מהיר שאוכלת אנשים, וגם שם הפרק לווה בגועל מרנין לב. לעבודה מגעילה מגיעים פרקים מגעילים). בסאנידייל, הפתרון הפשוט ובדרך כלל הנכון הוא שד, גברת הפיאה, המפלצת השבועית שבאה, אוכלת ובסוף הפרק מתה. אבל מי היה מאמין, וכן יש תיאוריית קונספירציה - המרכיב הסודי בבשר הוא... בשר! תאגיד דאבלמיט פאלס משקר לכל הצרכנים, מוכר להם ירקות ושומן בקר בתור בשר. הסוד הזה שווה הרבה כסף לתאגיד. והוא מה שמציל את עבודתה של באפי.

אבל העונה השישית של באפי שונה מהראשונה, למרות הכל. עיקר עלילת הפרק הוא עלילת המפלצת השבועית, אבל הפרק מהווה חלק מהעלילה הנמשכת של העונה עד עכשיו. באפי אולי נלחמת בשד בעבודה, אבל בסופו של הפרק היא ממשיכה לעבוד בדאבלמיט פאלס, ובכך ממשיכה במסלולה המגעיל דרך החיים הבוגרים.

זאנדר ואניה ממשיכים לתכנן את חתונתם. כפי שבישר השיר שלהם במחזמר, וכפי שראינו כמעט בכל פעם שהם דיברו על החתונה, יש לשניהם ספקות. את הספקות של זאנדר אנחנו כבר מכירים - כפי שבאפי מפחדת לעבוד במזללה כל חייה, כך זאנדר מפחד להעביר את כל חייו במקביל לאניה - ואם אותנו, במשך פרק אחד בשבוע, אניה מצליחה לפעמים לעצבן, תארו לעצמכם חיים שלמים איתה. אבל הפעם, לראשונה, נחשפים במלואה גם פחדיה של אניה מהחתונה, על ידי שימוש בהאלי.



האלי היא שדת נקמה, חברתה של אניה ממזמן. בתור שדת נקמה, היא אומרת את מה שבא לה (גם אם אצל האלפרק הכל נשמע מתוכנן בעוד אצל אניה זה נשמע כחוסר טקט). ומכיוון שהאלי מופיעה כאן לראשונה, וסביר להניח שמדובר בפעם הראשונה שבה האלי ואניה נפגשו מאז שאניה הפכה לאדם, האלי יכולה לשאול את כל השאלות שמהם אניה מתעלמת - למה אניה מתחתנת עם זאנדר? למה דווקא עם זאנדר? למה זאנדר כל הזמן מתקן את אניה? האם החתונה היא לא טעות ממש, אבל ממש גדולה? האלי זורעת את זרעי הפקפוק באניה, שעד עכשיו היתה שבויה באהבתה לזאנדר ולא טרחה לשאול שאלות.

ווילו נמצאת בשלב מתקדם של הגמילה שלה. היא מצליחה להתגבר על הצורך בקסמים (למרות שעיניה נדלקות כשהיא מדברת על החפצים הקסומים שאותם באפי מצאה במאורת החנונים, בעוד ווילו הישנה היתה מתלהבת יותר מכל הטכנולוגיה שוורן השאיר, ואילו זאנדר מתלהב מהתמונה של הוולקנית מאנטרפרייז), אבל עדיין סובלת מתחושת הגמילה.



ווילו מתעסקת בעצבנות בכוס הקשים במזללה, היא רועדת כשהיא מנסה לגלות בעזרת כימיה האם ההמבורגרים עשויים מאנשים או לא (ובתור מישהו שעשה בדיקה דומה לבשר במהלך לימודיו, אני יכול לומר שאין לווילו מושג מה היא עושה). היא משותקת מפחד כאשר איימי מכשפת אותה, מפחדת שהחשיפה לקסם תגרור אותה בחזרה, ובאותו זמן מנסה להסתיר זאת מהסקוביז כדי שלא יחשבו שהיא חזרה לכשפים.

איימי היא השפעה רעה על ווילו. היא זאת שגרמה לה לפרוץ את כל הגבולות בברונז. היא זאת שהכירה לה את רק. ואם עד עכשיו ווילו לא הבינה עד כמה איימי משפיעה עליה לרעה, הקסם שהיא הפעילה עליה בלי רשותה או רצונה (מישהו אמר המוח של טארה?) גורמת לאסימון ליפול. ווילו אף פעם לא תתנתק לחלוטין מהקסם כל עוד איימי תמצא בסביבתה, ולכן אסור לווילו לראות את איימי, אפילו באמתלות לגיטימיות כמו אבקת כביסה. "אם את באמת חברה שלי, כדאי שתתרחקי ממני. ואם את לא, כדאי שתתרחקי ממני". הסצינה בה מבקשת ווילו מאיימי לעזוב אותה לנפשה, כששתיהן עומדות בפתח הדירה, ווילו מבפנים ואיימי מבחוץ, מזכירה את סצינת ההפעלה מחדש של ה"אין כניסה", כשבאפי חוסמת את ביתה בפני ספייק ב"קראש".



ההתעלמות מדון ממשיכה, ווילו נמצאת בתהליכי גמילה, וזאנדר ואניה ממשיכים בתכנוני החתונה. החיים על פי השאול ממשיכים כסדרם, רק עם עבודה בשכר מינימום.

אם סטאר מצנזרים את איצ'י וסקראצ'י, מה הם יצנזרו מהפרה והתרנגולת? חלק מסרטון ההכנה שאותו באפי רואה, הכולל תיאור של איך פרה ותרנגולת נפגשים בתוך המבורגר (עם קולות אילוסטרציה).