זה כבר כמה ימים, שבצוותא מופיע... רגע, לא.

זה כבר כמה שבועות, שיש תוכנית אחת מגניבה, הפקת מקור מושלמת לימים הנמרחים הללו של הקיץ, כזאת ששבוע טלוויזיוני אינו שבוע טלוויזיוני מבלי לסיים איתה. זה כבר כמה שבועות שהיא שם, שרה, בועטת, רוקדת ובאופן כללי משדרת גרוב, פאן והתרגשות אחת גדולה. זה כבר כמה שבועות שאני לא מצליח. לא מצליח לכתוב עליה, זאת אומרת.

אני מכור. "לא נפסיק לשיר - כוכב נולד" שבתה אותי בקונספט החכם שלה, בעטיפה הצבעונית שלה, בהגשה הכל כך מקצועית שלה, במתח הבלתי פוסק שלה. ולמרות כל הסופרלטיבים הללו, זה כבר כמה שבועות שאני לא מצליח לכתוב עליה כלום.

הדרך הטובה ביותר לכתוב המלצה על תוכנית שאתה אוהב היא ע"י כתיבה במהלך הצפייה. אבל ב"לא נפסיק לשיר" פשוט אי אפשר. את חווית הצפייה שלי ב"לא נפסיק לשיר" אפשר לתאר ב"ישיבה על הכורסא הטלוויזיונית המשוכללת שלי עם חיוך ענק ודבילי במיוחד שמרוח לי על הפנים, כשמדי פעם מופרעת השלווה בטלפון מתרגש של ידידיי להתמכרות ובויכוחים מרים על יכולות השירה של זמר זה או אחר, ויכוחים שבדרך כלל מוכרעים במילה אחת, נינט". אל נינט עוד נגיע בהמשך.

וזה אבסורדי לגמרי, מכל מיני טעמים. כי במהלך הצפייה עולים לי המון דברים שיכול הייתי לכתוב באותה ביקורת, דברים שיסבירו מה כל כך טוב ב"לא נפסיק לשיר", דברים שינמקו בצורה חד-משמעית מה ההבדל התהומי בין העונה הזאת לעונה הקודמת. וזה גם אבסורדי לגמרי כי "כוכב נולד" היא ריל טי וי. ואני לא אוהב, בדרך כלל, ריל טי וי.

אבל בואו נחזור אחורה לרגע.

בשנה שעברה העלתה קשת שעשועון חדש בפורמט מקורי. "לא נפסיק לשיר" פנתה לקהל חובבי השירה בציבור. היא עלתה על גל מסוים של תשוקה להרגשת ה"להיות ביחד, לשיר, לא נורא, נתגבר" שהלכה וגברה בעם. בכל תוכנית היו שני מתחרים אנונימיים מתחרים זה בזה, בעזרתם של שני סלבריטאים לכל אחד מהם, במשחק של זיהוי שירים.

"תנו לי שיר שמופיעה בו המילה 'חתול'", היה מבקש מהם צביקה הדר, המנחה שבע-הקרבות של התוכנית והם היו נותנים לו, מקבלים שני צלילים מהשיר המקורי עליו חשבו בהפקה ומנסים לזהות אותו, ולשיר אותו יחד עם המילים, הקהל ואסף אשתר.



והכל היה נורא נחמד, וכיפי, ומשעמם להפליא. סתם עוד תוכנית קיץ דבילית סטייל "קיץ על החוף על החוף על הקיץ על החוף".

חלפה לה שנה. אמריקה המציאה את הגלגל מחדש עם ה"אמריקן איידול" שלה, שהיה מבוסס על תוכנית בריטית, והפך להצלחת רייטינג עצומה ולהיסטריה-רבתי סביב הכוכבים החדשים שהיא יצרה. ראה ההדר כי טוב ואמר לעצמו "למה לא נשכלל את הפורמט של התוכנית שלי?". אמרו לו בהפקה, "וואללה, בסדר" ויצאו למסע חיפוש אחר אנשים שיודעים לשיר ועדיין לא מצאו דרך להצליח. "במקום סתם אנשים אנונימיים, שחושבים שהם יודעים לשיר, שיהיו שם כעוזרים לסלבריטאים בתוכנית", אמרו לעצמם, "נשים שם כאלה שבאמת ראינו שהם יודעים לשיר".

אמרו ועשו. הכריזו על שלושה ימי מבחנים, בת"א, בחיפה ובבאר שבע, תיעדו הכל במצלמות ופתאום גילו שבעצם מדובר בתרנגולות שמטילות רייטינג מזהב. "מי צריך את הסלבריטאים?" אמרו לעצמם לפתע, "הבה נלך יותר לכיוון ה'הישרדות'". ראה ההדר כי טוב והלך עם זה עד הסוף.

ובעוד התוכניות הראשונות, אלה שתארו את המבחנים למציאת המועמדים הסופיים ל"כוכב נולד", היו חביבות, משעשעות ומגניבות, היה ההמשך שהגיע אחר כך טוב הרבה יותר. מתוכנית לתוכנית השתפר מצב הרוח של כל הנוגעים בדבר, צביקה הדר התחיל ממש ליהנות, וברגע שזה קרה, התוכנית נסקה לשיאים חדשים. כי כשצביקה הדר נהנה, הוא מבריק. כשצביקה הדר נהנה, גם המצלמה נהנית. וגם הקהל. והמתחרים. והצופים. והזכיינית.

"לא נפסיק לשיר - כוכב נולד" משלבת יחדיו דרמה בשידור חי (הצופים בוחרים את מי להעלות לשלב הבא), מתח לא נורמלי ("מה קרה לך? ברור ששי וגיא חייבים לעלות, הם נתנו הופעה כל כך טובה"), המון הומור (צביקה הדר שולף בדיחות, רובן מצויינות, על ימין ועל שמאל), כיף (שירה בציבור, כשהדגש הוא על יכולת השירה של המתחרים ובדיקה מתמדת מי טוב יותר) וגם רגעים של ביזאריות, שלוקח זמן להתרגל אליה ("בצנעה, בצנעה").

המתחרים, שכאמור נבחרו בקפידה, הפכו עבור כל מי שצפה ב"כוכב נולד" החל מתוכנית הפתיחה שלה, לדמויות מוכרות ואהובות, כאלה שכואב להיפרד מהן בסוף התוכנית. בכל תוכנית בשלב הזה מתחרים שניים מהם, בן מול בת, כשהצופה בבית צריך להחליט, באמצעות שירי סולו של שני המתמודדים, מי יעוף ומי ימשיך הלאה. וההיסטריה בשיאה, כמו גם הויכוחים האינסופיים: "בן שרעבי? הצפרדע הזה? אתה באמת חושב שהוא צריך לעלות?", "בטח, מה קרה לך? תראה איזה יפה הוא שר", "אוי, איך התבעסתי שמאיה ממן עפה. היא כזאת מקסימה", "כן, אבל מורן גמליאל, שניצח אותה, פשוט מדהים", "נכון, לתאומים היה שואו יותר טוב, אבל הם זייפו שם בסוף ולכן עפו", "אני מת שאסתי שייבין תנצח את שי גבסו", "אבל הוא כזה מקסים, גבסו".

רק בנושא אחד יש הסכמה כמעט גורפת של כל צופי התוכנית. נינט. הבחורה מדהימה. יש לה קול מקסים, הופעה כובשת ולוק חביב בצורה בלתי רגילה. "הליידי", קוראים לה דורשי טובתה. נינט טייב, ילדה טובה קרית גת - שהביצוע המרטיט שלה ל"מקיץ אל החלום", במקור של גלי עטרי, עושה חייל בתוכנות הורדות השירים למיניהן - היא היא הפייבוריטית של רבים.

בסיומו של השלב הזה, יעלו עשרת המתמודדים האחרונים שישארו לשלב חצי הגמר, שיערך על פני שתי תוכניות, בכל אחת מהן חמישה מתמודדים. משלב חצי הגמר יעלו ארבעה (שניים מכל תוכנית חצי גמר) לשלב הגמר, שייערך בסוף אוגוסט בחוף ניצנים וישודר, כמובן, בשידור חי.



מי יזכה בסופו של דבר? ההימורים נוטים לכיוונה של נינט, אם כי לאחרים יש יכולת להפתיע. אבל ככל שהוא חשוב, זה הפרט השולי בכל הסיפור הזה. "לא נפסיק לשיר - כוכב נולד" היא המרענן הרשמי של הקיץ, היא משדרת כיף מהשניה הראשונה ועד לאחרונה והיא ממכרת בטירוף (אני מכיר אנשים שעבורם היא מהווה את ההיי-לייט של השבוע), אם כי יתכן שיהיה קשה להיכנס אליה מהאמצע, בלי ההיכרות המוקדמת עם המתמודדים. "לא נפסיק לשיר" עושה את זה בסטייל, בחן ובהומור והיא, בלי שום ספק, אחת מתוכניות הבידור הטובות ביותר שנעשו בארץ אי פעם.

אז אמא, תביאי לי עוף עם צ'יפס, ובואי לראות איך כוכב נולד. כמו תינוק.





"לא נפסיק לשיר - כוכב נולד", ימי חמישי, 20:30 בדרך כלל, ערוץ 2.


אל אתר התוכנית