כשסדרה רצה יותר מעשר עונות, גם אם מדובר בסדרה מעולה, טבעי שיהיו לה רגעים פחות טובים, אפילו עונות שפחות מצליחות לעשות את זה. לעיתים מדובר גם בזקנה שמביישת את הנעורים. אבל לפעמים, כמו במקרה של "משפחת סימפסון", סדרה מצליחה לשמור על אותה רמה, פחות או יותר, במשך כל שנות קיומה.

זה אולי לא ייאמן, אבל הומר, מארג', ליסה, בארט ומגי תקועים באותו גיל טלוויזיוני כבר 17 שנים. הם התחילו כפינה בתוכנית של טרייסי אולמן, רצו שם שלוש שנים, מצוירים בקווים גסים, כשכל פינה כזו אורכת שתיים-שלוש דקות, המשיכו לפיילוט ששודר בחג המולד של 1989 והשאר - היסטוריה. כיום, מתפקדת "הסימפסונז" כסדרה המצוירת הארוכה ביותר בהיסטוריה, כשברזומה שלה מעל 300 פרקים, רובם המכריע נראים רעננים גם כיום.



מאט גריינינג, יוצר הסדרה, אחראי גם לסדרה מצוירת נוספת, צעירה יותר, שהצליחה - לצער כולנו - הרבה פחות. "פיוצ'רמה", גרסת שנות ה-3000 של "הסימפסונז", נראית לעיתים רבות חדה יותר, משעשעת יותר ומטורפת הרבה יותר מאמה הרוחנית. היא עוקבת אחר פריי, שליח פיצה שהוקפא בטעות לאלף שנים, ומקיץ אל עולם של רובוטים גסי-רוח, מכוניות מעופפות וחייזרים מופרעים.

המגוון הרחב שמאפשר רעיון הסדרה המצוירת שמתרחשת בעתיד הרחוק כל כך, בצירוף עם כותבים מוכשרים במיוחד, הוליד סדרה נהדרת שהניבה פרקים לא מעטים על גבול הגאונות, אלא ששיבוץ לא נכון וחמקמק וקהל צופים נאמן, אך לא מספיק גדול, גרם לסדרה לנפוח את נשמתה בתום חמש עונות בלבד, כשהשיא עוד לפניה.

דווקא סדרה שכביכול מתרחשת בהווה כמו "הסימפסונז", בה אין יותר מדי אפשרויות להתפרע (אם כי כותביה מצליחים להרחיב את המושג "להתפרע" כל הזמן), הצליחה הרבה יותר מבתה העתידנית. ואולי דווקא בגלל הקרקע ה"מציאותית" עליה ניצבת הסדרה (דמויות צהובות, ידיים בעלות ארבע האצבעות...), היא מצליחה כל כך. עם הומור שפונה למגוון גדול מאד של אנשים, עם קהל יעד מהרבה מאד שכבות גיל, לא פלא ש"הסימפסונז" מצליחים לשרוד כל כך הרבה זמן.

אבל האם "הסימפסונז" עברו את השיא שלהם? האם כל מה שיבוא עכשיו יימצא בהכרח בצד השני של ההר? קשה לדעת. יש הטוענים שהשיא של "הסימפסונז" היה כבר מזמן, עוד בימים בהם קונאן אובריאן היה שייך לצוות הכותבים. כשהוא עזב, הם מלינים, עזבה גם הגאונות שאפיינה את הסדרה. אלא שזה לא נכון בהכרח. גם אחרי עזיבתו של קונאן, היו ל"סימפסונז" הרבה רגעים של גאונות צרופה.



בואו ננסה להסתכל רגע בתוצאות של Jump the Shark. נכון שמדובר במדגם מאד לא מייצג של ציבור צופי הטלוויזיה ונכון שמדובר במספרים קטנים יחסית של גולשים, אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שמתוך קרוב ל-2500 גולשים, הצביעו 63% עבור האופציה "Never Jumped", כשהם מעמידים את "הסימפסונז" ברשימה מצומצמת במיוחד של סדרות שמעולם לא ירדו מגדולתן. מבין 37% הנותרים, הנה כמה דעות של גולשים שבכל זאת חושבים שהסדרה 'גמרה את הסוס':

127 גולשים חושבים שזה בגלל שהומר נהיה ממש ממש אידיוט.
118 ציינו את מותה של מוד פלנדרז כנקודת המפנה של הסדרה.
קרוב ל-2% בטוחים שמדובר דווקא בפרק המופת "מי ירה במר ברנז?"
מספר דומה של גולשים מציין את עזיבתו של קונאן אובריאן.

בניגוד למשפחה הצהובה, שכאמור פונה לקהלי יעד שונים זה מזה בו זמנית, הרי שקהל היעד של פריי וחבורתו מצומצם הרבה יותר. ילדים קטנים שנהנים מה"איי קרמבה" של בארט יתקשו לאתר את המקבילה ב"פיוצ'רמה" וימצאו, מן הסתם, את העלילות המתוחכמות של הסדרה, משעממות. אנשים שלא מתעניינים במדע בדיוני יפסלו לגמרי את הסדרה הגאונית הזאת, שמתרחשת בעידן של רובוטים מתוחכמים. זה והשיבוץ המתעתע של רשת "פוקס", גרמו כאמור לסדרה להיכשל מסחרית, עם רייטינג שהידרדר מעונה לעונה, דבר שהיה ביחס הפוך לחלוטין לאיכות הסדרה.



"פיוצ'רמה" פורשת הרבה לפני מה שהיה יכול להיות השיא שלה, וחבל. נושאים רבים היו יכולים להתפתח, עלילות מופרעות בגאוניותן לעולם כבר לא יומצאו והמון דקות של הנאה מהומור מחודד, לא פחות מזה של "הסימפסונז", ולפעמים אפילו יותר, גורמים למותה של "פיוצ'רמה" בטרם עת להפוך לאבידה של ממש - וכל זאת למרות כמה פרקים פחות טובים בשתי העונות שקדמו לעונה האחרונה.

ובעוד "פיוצ'רמה" נכשלת במקום החשוב באמת - הרייטינג, "הסימפסונז" ממשיכים לעשות חייל, מככבים באופן כמעט קבוע בטבלת 30 התוכניות הנצפות ביותר ואף חודשו לשתי עונות נוספות, ה-15 וה-16 - הישג מדהים בכל קנה מידה.

החשש ממיצוי קיים אצל יוצריה פחות או יותר בשש השנים האחרונות. אי ההתבגרות של הדמויות, אי צירוף "חברי קאסט" נוספים והתבססות על אותן הדמויות כל הזמן (חוץ מכוכבים אורחים שמגיעים באופן שוטף), גורמים לסדרה יותר ויותר קשיים בלהפתיע, להצחיק ולרגש. ולעומת זאת, הנה חלק מהדברים הצפויים לנו בעונה ה-15 של הסדרה: הסימפסונים יטוסו לאירופה בפרק בו יתארחו טוני בלייר, איאן מק'קלן וג'יי קיי רולינג, בפרק אחר תתארח ג'ניפר גארנר ("זהות בדויה") בתפקיד עצמה וליסה תקבל את תפקיד נשיאת הכיתה, בפארודיה על "אוויטה". כל הגימיקים הללו נועדו לשרת את הרצון לחדש, להפתיע ולהימנע ממיצוי ומשחיקה.



"ככל שהשנים חולפות" אומר מאט גריינינג, יוצר הסדרה, "זה הופך להיות קשה יותר ויותר לא רק להפתיע את הצופים אלא גם להפתיע את עצמנו". גריינינג גם מתייחס ל"פיוצ'רמה" ואומר: "פוקס לא ממש ניסו לקדם את הסדרה. הזיווג עם הסימפסונז הוא מצוין לפיוצ'רמה, אבל פוקס נתנה לסדרה משבצת שידור גרועה ובכלל לא קידמה אותה בכל שנות קיומה".

למרות שעושה רושם שמוצר כמו "הסימפסונז" יכול להימשך לנצח ועדיין להישאר רענן ומדהים, הרי שעם כל האהבה וההערכה לסדרה - ראוי לה לפרוש בתום העונה ה-16 ולהשאיר לצופיה טעם של עוד, מאשר למשוך את העסק שתיים או שלוש עונות נוספות ולהמאיס את עצמה. עם כל הצער שבדבר, עדיפה פרישה בשיא על פני הישארות ומיצוי. מה גם, שאסור לשכוח, שאי שם באחת המגירות הנסתרות של גריינינג, שוכנת לה ההקדמה לרעיון שיתפתח לסרט הקולנוע הראשון של המשפחה הצהובה, שיופק, כך טוען גריינינג, לא לפני שידור הפרק האחרון בסדרה.


חזרה אל פרויקט "לפרוש בשיא"