כדי שקומדיה תשרוד בערוצי הטלוויזיה בעידן הנוכחי, ותצליח לעבור את מחסום העונה הראשונה מבלי שתבוטל, היא צריכה, מלבד כתיבה טובה ומתוחכמת, שיהיו לה אפקטים מיוחדים ורעיונות חדשניים. ב"סקרבס" וב"אנדי ריכטר" למשל, הלכו על אנימציות וצילומים המתארים את מחשבותיו של הגיבור. ב"ככה זה בחיים" (Grounded for life) מצאו פתרון חביב שלא מצריך אפקטים או אנימציות: "הפרק ההפוך".

זו אינה הפעם הראשונה שהרעיון הזה מיושם. כבר ב"סיינפלד" לקחו את קונספט "הפרק ההפוך" ועשו ממנו פרק עטור פרסים, ששודר מהסוף להתחלה והראה לנו את מעלליה של הרביעייה מניו-יורק בהודו, לשם נסעו בשביל חתונה. אלא שמעולם לא נוצרה סדרה שלמה שבה כל פרק נעשה בתבנית זו.

כל פרק של "ככה זה בחיים" מתחיל מהסוף, שבדרך כלל מראה לנו את אחת הדמויות חוזרת הביתה לאחר אסון נוראי שקרה לה, ובמהלך הפרק מספרת הדמות לבני משפחתה על שהתרחש, תוך כדי שילוב פלאשבקים. כנראה שאלמלא קונספט "הפרק ההפוך", הסדרה לא היתה מצליחה בכלל. סדרות מסוגה כבר ראינו פעמים רבות: זוג שהפך להורים בגיל צעיר, ילדים מתמרדים וצעקניים, סבא קלולס שמספר סיפורי עבר על כיצד הוא חינך את ילדיו בזמנו, שלא לדבר על הדוד המופרע שמסתבך עם המאפיה, ונותן דוגמא רעה לילדים.



השחקנים מוכרים פחות או יותר (מייגן פרייס, "לייטליין"; ריצ'ארד רייל שמוכר מהופעות אורח ב"באפי" וב"אי.אר"), היוצרים הוכיחו בעבר שהם יודעים לעשות טלוויזיה (טום וורנר, מפיק "מופע שנות ה-70" ו"מפגשים מהסוג האישי") ובנוסף, למפיקים נשק סודי בדמות ידידות עם כוכבי "מופע שנות ה-70" שחלקם אף התארחו בסדרה (אשטון קוצ'ר ודני מסטרסון בעונה השנייה וקיימות שמועות לא מבוססות על הופעת אורח עתידית של לורה פרפון בעונה הרביעית, שאמורה להתחיל רק בעוד כמה חודשים).

כותבי הסדרה הוכיחו לא פעם את גאונותם. כתיבת פרק הפוך קשה יותר מכתיבת פרק רגיל בעיקר בגלל העובדה שמצפייה בדקה הראשונה של הפרק, יודע הצופה איך הסיפור נגמר. ולמרות זאת מצליחים הכותבים לגרום לצופה לצחוק בכל פרק מחדש והגימיק הזה של מבנה הפרקים, שלבדו לא יכול היה להחזיק סדרה שלמה, מקבל חיזוק בעזרתה של כתיבה חדה ומעניינת. אלא שאם הייתם מוציאים את אלמנט "הפרק ההפוך", כנראה שהסדרה לא היתה עובדת, למרות הכותבים הטובים שלה. נסו לראות את הפרק ההפוך של "סיינפלד" מהסוף להתחלה (כלומר, בסדר הכרונולגי), ותבינו למה הכוונה.

הסדרה נראתה מבטיחה כבר מן הרגע הראשון וזכתה להצלחה מינורית, עם כמות צופים מכובדת אך לא מוגזמת מדי. היא שודרה במשך שתי עונות ברשת פוקס וזכתה לרייטינג סביר. עם תחילת העונה השלישית, רשת פוקס לא מצאה מקום לסדרה, היא סבלה משינויי ימי שידור והרייטינג ירד. לאחר ששידרה את שני הפרקים הראשונים של העונה השלישית, ויתרה עליה פוקס, והסדרה עברה ל-WB. "ככה זה בחיים" סיימה בארה"ב בחודש מאי את עונתה השלישית, ועונה רביעית בעלת 30 פרקים כבר נקנתה ע"י ה-WB.



בישראל עברה "ככה זה בחיים" עינויים אפילו קשים יותר מאלה שעברה בארה"ב. הזמן - ימיו הראשונים של ערוץ 10. הערוץ, שהתגאה בסדרות הרכש שלו (אד, ג'ורדן) שידר אותן בשעות סבירות. הסדרה "ככה זה בחיים" נקנתה ע"י החינוכית שבחרה לשדר אותה ברצועתה בערוץ 10 בשעות הצהריים. הסדרה סבלה משיבוש שעות, שידור פרקים בסדר רנדומלי והפסקות פרסומות ברגעים ממש לא מתאימים (ששיאן היה כשמשפט נעצר באמצע ונמשך לאחר הפרסומות). העונה הראשונה הסתיימה בצליעה, וכך למעשה תם שידור הסדרה בערוץ 10. הסדרה הועברה ע"י החינוכית לערוץ 23, אך מכיוון שרוב קהל היעד של "ככה זה בחיים" אינו מזפזפ לערוץ זה, זכתה הסדרה שוב לרייטינג נמוך.

האוהדים המעטים של הסדרה מצאו קרן אור בפרסומת של סטאר וורלד לעונתו החדשה (דאז) שכללה את העונה החמישית של "באפי", השניה של "אנג'ל" וכן, גם העונה הראשונה של "ככה זה בחיים". הפעם, השיבוץ שלה היה מצוין: ערב הקומדיות של סטאר, שכלל גם את "כולם אוהבים את ריימונד" ו"פרייז'ר". סטאר שידרו ברצף את שתי העונות הראשונות של הסדרה, שידור שהסתיים ביום שני האחרון, 14/7/03.

כל שנותר לנו זה לקוות שסטאר יביאו לנו במהרה גם את העונה הבאה, שהיא, כאמור, קצרה במיוחד עקב חילופי הרשתות, ובה כל פרק קרוי על שם להיט ידוע, החל משנות ה-60 ועד ימינו. וכשזה יקרה - השתדלו לא להחמיץ אותה. זה בהחלט שווה את המאמץ.