באמצע שנות השמונים הגיחה אל עולם הטלוויזיה סדרת דרמה חדשה, "פרקליטי אל איי", ובמרכזה חבורת עורכי דין שעסקה במגוון תחומים. כל פרק התעסק בסוגייה משפטית אחת, שבדרך כלל נפתרה עד לסיומו של הפרק. הדמויות המקסימות ופיתוחן יחד עם הדימיון הפורה של היוצרים הביאו לסדרה הצלחה אדירה, שגרמה לפריחה בתחום הסדרות שעסקו בעורכי דין. על הצלחת הסדרה היה חתום אחד, דיוויד אי קלי, יחד עם סטיבן בוצ'קו.

"פרקליטי אל איי" רצה במשך שמונה עונות והביאה סיפורים משפטיים מגוונים, לצד כמה אירועים משעשעים או ביזאריים, אבל עיקר כוחה היה בדמויות שלה, שברבות מהן אפשר היה להתאהב ממש. מקנזי, ויקטור, גרייס, מייקל, אן וסטיוארט, ג'ונתן ורוקסן האחת והיחידה הצליחו ליצור טלוויזיה שכיף לצפות בה. עם עזיבתם של מייקל (הארי המלין), ויקטור (ג'ימי סמיתס) ואבי (מישל גרין) בסיום העונה החמישית, החלה ההידרדרות האיטית אך העקבית, בעניין שיצרה הסדרה אצל הצופים והסיום הבלתי נמנע הגיע שלוש עונות מאוחר יותר, למרות הצטרפותן של דמויות חדשות.

בשנת 1997, עשור לאחר פריצתה ושלוש שנים לאחר מותה, העלה דיוויד אי קלי שתי סדרות חדשות בהפרש של חצי שנה זו מזו, "הפרקליטים" ו"אלי מקביל", שתיהן סדרות העוסקות בעורכי דין. במבט מפוכח אפשר לומר ש"פרקליטי אל איי" כביכול השתדרגה ופוצלה לשתי סדרות. האחת לקחה את החלק של המשפטים המעניינים והארוכים והשניה לקחה את החלק הרגשי, החלק בו מנסים היוצרים לבנות אמפטיה כלפי הדמויות. יחד עם זאת, לקחה השניה גם את הפן הביזארי.



Meanwhile
בינתיים, בקצה השני של ארה"ב, פיתח אדם אחר לגמרי קונספט שונה לגמרי. דארן סטאר, שברזומה שלו נכללו גם כתיבת פרקים ל"בברלי" ול"מלרוז פלייס" והפקת שתי הסדרות, כתב סדרה חדשה על ארבע נשים צעירות ורווקות שכל חייהן סובבים סביב סקס. ואופנה. וקצת יחסים. וסקס. ועוד פעם סקס.

באיזשהו מקום אפשר לומר שהרעיונות שעמדו מאחורי "סקס והעיר הגדולה" ו"אלי מקביל" זהים. אלי מקביל יכלה בקלות להיות הצלע החמישית בחבורה. היא נוירוטית כמו שארלוט, רעבה לסקס כמו סמנת'ה, מתלבטת כמו קארי ועורכת דין כמו מירנדה. בשתי הסדרות טחנו הרבה יותר מדי את השאלה "אז מה בעצם קורה עם האהבה? היש מקום בו אפשר למצוא אותה?", אבל בעוד ב"אלי מקביל" בדרך כלל דיברו על יחסים אבל גם על סקס, ב"סקס והעיר" מימשו אותו.

"סקס והעיר" לקחה את המושג "שיחת נשים" לכיוונים שלא היו מוכרים לטלוויזיה עד אז. מעולם לא נראו על המסך הקטן נשים רווקות שלא מפחדות לדבר בריש גלי ובקול רם על כל אספקט בחיי המין שלהן, כולל גסויות ופעילויות שונות ומשונות (וראוי לציון מיוחד ערוץ הכבלים HBO בעל המדיניות הפתוחה לקללות ולסצינות נועזות). בעוד ב"סקס" גם דיברו על סקס בפתיחות וגם מימשו אותו, הלכה "אלי מקביל" יותר לכיוון האהבה והרומנטיקה.

ב"אלי מקביל" היה קיים אלמנט נוסף, הפנטזיה. כדי להמחיש לנו את תחושותיהן של הדמויות, בעיקר של אלי עצמה, הראו לנו מימוש של חלומות שלהן, מחשבות שלהן, תחושות שלהן. זו הסדרה בה נולד התינוק המרקד, גימיק ממוחשב שהצליח בקנה מידה היסטרי ובלתי הגיוני בעליל, אבל מוצה מהר מאד. גימיק זה ואחרים היו כמה מהדברים שייחדו את הסדרה ושגרמו לה להצליח. רעיון הפנטזיות ב"אלי מקביל" אולי לא היה חדשני במיוחד, אבל ההצלחה של הסדרה גררה גל של חיקויים בסדרות רבות, דבר שלעיתים נעשה בצורה טובה יותר, מה שגרם ל"אלי מקביל" להיראות מטופשת במקצת.

הדמויות של "אלי מקביל" היו האנטי-תזה לדמויות של "סקס והעיר", שהציגה דמויות עם סממנים רגילים לחלוטין. ביקום של דיוויד אי קלי, אין דבר כזה "דמות רגילה". לריצ'רד היה את הפישיזם הלפעמים-קורע-מצחוק לפעמים-מגוחך שלו, לג'ון קייג' היו המוזרויות הקטנות שלו (פוקיפסי, חיבה בלתי מוסברת לצפרדע מסוימת, הגמגומים, ההופעות המבריקות בבית המשפט). דווקא אלי, דמות יחסית רגילה, היתה הפחות מעניינת בחבורה, ובדיוק כמו בילי וג'ורג'יה, נמאסה מהר מאד על הצופים.



וזו היתה אחת הבעיות המרכזיות ב"אלי מקביל". המיצוי. אם לדמויות הביזאריות של פיש וקייג' לקח יותר זמן למצות את עצמן, בגלל חריגותן, הרי שהדמויות הרגילות עשו זאת ממש מהר. שחקניות חיזוק כמו נל, שהביאו עונה וחצי מעניינות, נפלו פתאום לדרגת עציץ מתקדם, בילי וג'ורג'יה הפכו מיותרים וההיפטרות מהם היתה במקום. הסדרה הלכה לכיוונים שונים, אבל לא הצליחה להתנער מהשטאנץ הקבוע שלה, דבר שהמשיך את תהליך ההידרדרות שלה.

אם יש נקודת אור בדמויות של "אלי מקביל", כי הרי המשפטים עצמם אף פעם לא היוו יותר מתפאורה, הרי שקוראים לה לינג. כמעט כל שניה על המסך שהכילה את לינג שידרגה את הרגע הטלוויזיוני הזה בשתי דרגות לפחות. ואם מזכירים רגעים טלוויזיוניים, הרי שכל שניה על המסך שהכילה את וונדה שפרד, הורידה את הרמה בעשרים ושבע דרגות, פחות או יותר.

ובעוד הדמויות של "אלי מקביל" התאפיינו ברמת טירוף זו או אחרת, היו הדמויות ב"סקס והעיר הגדולה" רגילות להפליא, כאלה שאפשר לפגוש ברחוב או ב"משביר לצרכן" הקרוב לביתך. הדברים שייחדו את "סקס" מ'סתם עוד סדרה על יחסים' היו כתיבה מרעננת, דיאלוגים שנונים, ו... מה לעשות? סקס. גורמים אלו גרמו להצלחתה של הסדרה, שכמעט לא שינתה את הקאסט שלה מיומה הראשון במשך שש עונות. הגברים הקבועים שהופיעו בסדרה, ביג, איידן, ובמידה מסוימת גם סטיב, היו דמויות מעניינות שלפחות בעונות הראשונות של הסדרה תרמו לא מעט להצלחתה.

אלא שעושה רושם שהסוס עומד להיגמר, אם הוא לא עשה זאת קודם לכן. רמת הטמטום בהתנהגותה של קארי ביחסיה עם ביג ואיידן רק עלתה עם כל עונה שחלפה וההתלבטות בין שניהם "רוס ורייצ'ל סטייל", רק פגמה בסדרה שהתחילה רעננה ובועטת וניצבת עכשיו זקנה ומקומטת.



בעוד הנישואין והגירושין של שארלוט תרמו לסדרה והוליכו אותה אל מחוזות האהבה (דבר שהיה קצת חסר בסדרה שהתמקדה רובה ככולה בסקס), הרי שהוספת תינוקה של מירנדה עשה לסדרה רק רע ולא הצליח להוביל לשום מקום מעניין באמת.

אין ספק שגם "סקס והעיר" וגם "אלי מקביל" עלו לאוויר במטרה לשרוד זמן רב. אצל דיוויד אי קלי היו אלה דמויות המשנה, שהרבה פעמים, כאמור, עניינו יותר מהדמויות הראשיות. אצל דארן סטאר היה זה החיפוש המתמיד אחר היחסים המתאימים. אם זה סקס, אהבה, או סתם קשר שמשלב בין שניהם.

נכשלנו כך
"אלי מקביל" הצליחה להמאיס עצמה על הצופים אי שם בין העונה השלישית לרביעית (ויש שיגידו שהרבה לפני), עם הגימיקים שהיו אותם גימיקים כל הזמן, עם וונדה שפרד המעצבנת בטירוף ועם האופי הלא ברור של הגיבורה הראשית. "סקס והעיר" עדיין לא הגיעה לרמות המיצוי של "אלי מקביל" אבל היא בהחלט מתקרבת. אם דארן סטאר חכם מספיק הוא יימנע מפתיחה מחודשת של משולש קארי-איידן-ביג, הוא יאזכר כמה שפחות את התינוק של מירנדה, הוא יבנה עלילות מתמשכות, לא רק לקארי, ויוציא את שתי הצלעות האחרות במרובע מהשטנץ הקבוע שלהן, או במילים אחרות ימשיך עם מה שהתחיל בעונה החמישית: יכניס קצת סמנת'ה בשארלוט וקצת שארלוט בסמנת'ה.

87% מגולשי אתר האינטרנט Jump The Shark חושבים ש"אלי מקביל" מיצתה את עצמה בשלב זה או אחר של חייה. לא מפתיע במיוחד. כמו בכל סדרה, הסיבות לדיעה זו רבות ומגוונות. נזכיר את הבולטות מכולן: 14% מהגולשים שנאו את הסדרה מיומה הראשון, 12.5% ציינו את מותו של בילי כרגע המדוייק בו הסדרה איבדה את עצמה לדעת, 25 גולשים (כ-3%) חושבים שהסיבה היא שאלי נהייתה פתאום רזה מדי (מתי בדיוק היא היתה במשקל סביר?), 24 גולשים אמרו שזה קרה כבר בעונה השניה, ו-12 מציינים שסיבת המוות היא - השירה (יותר מדי וונדה). אין ברירה אלא להסכים...

אצל "סקס והעיר הגדולה" המצב מעט טוב יותר. 81% חושבים שהסדרה מיצתה את עצמה. הרוב - 19.5% - ציינו את כניסתה להריון של מירנדה כנקודת השבירה, 6.5% חושבים שזה קרה כשקארי אמרה "כן" לאיידן. סיבות נוספות: ביג מבקר את הבית של איידן בכפר, קארי מגיעה לגיל 35, פרסום הספר של קארי, עירום גברי וקלוז אפים על שרה ג'סיקה פארקר.



מה יהיה?
דיוויד אי קלי לא אומר נואש וממשיך לעבוד על "הפרקליטים" (שממשיכים בינתיים להצליח, אם כי נראה שההצלחה לא תימשך עוד זמן רב, עקב נטישה רבה של יותר מדי כוכבים ראשיים) ועל "בוסטון פאבליק" שנכנסת לעונתה הרביעית. למרות הכישלון הטראומתי-משהו עם "Girls Club" שעפה מלוח השידורים אחרי שני פרקים בלבד, הוא מעלה סדרה חדשה בעונת השידורים 2003-2004, בשם "The Brotherhood of Poland, New Hampshire".

דארן סטאר העלה לפני כשלוש שנים שתי סדרות חדשות, וקיווה לשחזר בעזרתן את ההצלחה של "סקס והעיר הגדולה". "גרוס פוינט" היתה סדרה חכמה ששרדה עונה אחת בלבד וחבל. "וול סטריט" היתה סדרת דרמה סתמית במיוחד שלא הגיע לה לשרוד אפילו עונה אחת (ואכן שודרו רק שישה פרקים בארה"ב, מתוך ה-12 שהופקו).

"אלי מקביל", כאמור, נפחה את נשמתה בסוף העונה שעברה, בתום חמש עונות, יחד עם חצי-עונה מיותרת לחלוטין של סדרת הבת "אלי" שפשוט ניסתה ב-99' לרכב על גל ההצלחה של אמה והציגה את אותם האירועים בדיוק מהעונה הראשונה של "אלי מקביל", בעריכה שונה ובקיצוץ לפרק של חצי שעה ברוטו.

לאחר הפסקה של תשעה חודשים, בגלל הריונה של שרה ג'סיקה פארקר, התחילה לא מזמן בארה"ב העונה השישית של "סקס והעיר הגדולה" וסטאר כבר הודיע שזו תהיה העונה האחרונה בהחלט. אם תצליח "סקס" להתעלות על עצמה, לחדש את הפורמט הקבוע שלה ולפתח קשת עלילתית רחבה יותר לכל ארבע הדמויות, יתכן שהיא אפילו תצליח, בניגוד ל"אלי מקביל", לפרוש בשיא.


חזרה אל הפרויקט