עונה 3 היא לטעמי העונה הטובה ביותר בסדרה. לא די בכך שזו העונה המגובשת ביותר מבחינה תסריטאית, אלא שהרמה של הפרקים לאורך כל העונה היתה גבוהה באופן עקבי.

עונה 3 לא רק הציגה בפנינו דמויות חדשות ומרתקות (ראש העיר, פיית', מיסטר טריק), אלא גם פיתחה דמויות ותיקות (באפי, ווילו, זאנדר, קורדי וכו'). אחת הדמויות הבולטות שזכתה לפיתוח במהלך העונה היתה דמותו של אנג'ל. אנג'ל חזר מהגיהינום כשהוא בעל נשמה, לתדהמת כולם, ללא כל הסבר הגיוני. היחסים בינו לבין באפי ובינו לבין שאר החבורה היו לא הכי ברורים. בדיעבד הסתבר שג'וס התחיל לתכנן לתת לו סדרה משלו, ולכן, היה צריך פרק שיסדר את כל העניינים הבלתי פתורים ויתחיל לתת לדמות של אנג'ל כיוון. הפרק הזה שאותו כתב ווידון בכבודו ובעצמו הוא הפרק העשירי של העונה - "Amends". אני חייב להודות שלא אהבתי את הפרק בצפייה ראשונה, אבל לאחר הצפייה השניה והשלישית - ולאחר שידעתי מה יקרה בעתיד - אהבתי אותו מאד ואף הבנתי עד כמה הוא חשוב לעתיד הסדרה ולעתיד של "אנג'ל". מכיוון שלא ראיתי יותר מדי אזכורים לפרק ברשימות הפרקים האהובים הגעתי למסקנה שמדובר בפרק שלא זכה להתייחסות הראויה לו. אז בואו וניתן לו את הכבוד הראוי לו וננתח אותו כאן.

תקציר העלילה
חג המולד מגיע. ג'ויס משכנעת את באפי להזמין את פיית' לארוחה, זאנדר מבלה את החג לבד, קורדי טסה לסקי ואוז מפתיע את ווילו ומחליט לתת סיכוי נוסף ליחסיהם.

אבל בעוד כולם עסוקים בענייני החג מתחיל אנג'ל לראות מול עיניו דמויות של אנשים שנרצחו ע"י אנג'לוס ואף לחלום על רציחתם. בהמשך באפי "נכנסת" לאותם חלומות ומתחילה להבין את פשר התנהגותו המוזרה. אותם נרצחים ובהם ג'ני קאלנדר ממשיכים לרדוף את אנג'ל ומתחילים לדבר אליו ולהתעלל בו נפשית. "ג'ני" מספרת לו כי היא זו שהחזירה אותו מהגיהינום, מסבירה לו כי היה בעל ערך רק כשהיה מרושע ומנסה לשכנע אותו לרצוח את באפי. אנג'ל מסרב ואומר שהוא מעדיף למות בעצמו ו"ג'ני" מחליטה כי גם זו אופציה טובה ומנסה לשכנע את אנג'ל להמתין לזריחה ולמות. בינתיים, מגלים באפי וג'יילס על רוח קדמונית בשם "הרוע הראשון" (או בקיצור "הראשון") שמסוגלת "ללבוש" צורות שונות והיא מועלית באמצעות כישוף ע"י יצורים מוזרים בשם "הרברינגרז". באפי יוצאת להשיג מידע ומצליחה לגלות על המזימה. היא מגיעה בזמן כדי לנסות ולשכנע את אנג'ל שחייו חשובים, אך לא מצליחה בניסיונותיה. אלא שאז מתחיל לפתע לרדת שלג בפעם הראשונה בסאנידייל ואנג'ל ניצל.



הסצינות הבולטות והדיאלוגים הטובים
כבכל פרק של הסדרה, גם הפרק הזה משופע בסצינות נהדרות. חלקן מצחיקות, חלקן מותחות, חלקן מעניינות מבחינה פסיכולוגית וחלקן מרגשות. בין הסצינות הבולטות אפשר לציין את הסצינה שבה אנג'ל רואה בפעם הראשונה ברחוב את "דניאל", הנרצח הראשון, שהיא מפתיעה ומפחידה מאד. כמו כן, הסצינה שבה אוז מודיע לווילו כי הוא סולח לה כי התגעגע אליה מאד היא מרגשת וסוחפת. הסצינה שבה אנג'ל מגיע דווקא לביתו של ג'יילס כדי לבקש עזרה היא טעונה ומעניינת במיוחד לנוכח העבר של שתי הדמויות. גם הסצינה שבה כל הדמויות חולפות מול עיניו של אנג'ל הנדהם מרשימה מבחינה ויזואלית ומעניינת מבחינה תסריטאית. סצינה חזקה מאד היא הסצינה שבה אוז מסרב להצעתה של ווילו להיכנס יחדיו למיטה.

אבל מעל לכל עומדת לה בגאון סצינה אחת שהיא לא רק החשובה ביותר בפרק, אלא אחת החשובות בתולדות שתי הסדרות. מה שיפה בה הוא שחלק ניכר מהחשיבות שלה יובן רק אחר כך, ובצפייה ראשונה היא נראית כמו סצינה קיטשית מדי. הכוונה היא כמובן לסצינת הסיום שבה מנסה באפי לשכנע את אנג'ל שיש טעם לחייו. הסצינה הזו משקפת למעשה את תמצית היחסים בין באפי לאנג'ל - הטראגיות, האהבה האמיתית שלהם האחד כלפי השניה והכאב הרב שהיא מסבה לשניהם.

הסצינה הזו מעניינת גם מבחינה אמנותית. לדעתי, יש כאן מחווה של ווידון לסרט חג המולד המפורסם "אלה חיים נפלאים" בהם נשלח מלאך לשכנע אדם שעומד להתאבד כי יש טעם לחייו. הסצינה הזאת היא טוויסט מקורי לסרט ההוא - כאן יש ערפד, שפעם היה מרושע ומעוניין לסיים את חייו עם בוא השמש, דווקא משהו שבדרך כלל מסמל תקווה. כאן, למרות ששמו של הערפד הוא דווקא "מלאך" הוא זה שצריך להיות משוכנע להישאר בחיים, ועוד ע"י מי? ע"י האויב הגדול ביותר של הזן שלו - הקוטלת. מאד אירוני ומאד מרתק.

הנה מספר פנינים מהדיאלוג הטעון בין באפי ואנג'ל:
באפי: ... "הדבר הזה שרדף אותך".
אנג'ל: "הוא לא רדף אותי. הוא הראה לי".
באפי: "הראה לך?"
אנג'ל: "מה אני".
באפי: "מה היית".
אנג'ל: "ותמיד אהיה. רציתי לדעת מדוע חזרתי. עכשיו אני יודע".
באפי: "אתה לא יודע. מה, אז איזה כוח מרושע גדול לוקח קרדיט על שובך ואתה מייד קונה את זה?"

אנג'ל: "תראי, אני חלש. מעולם לא הייתי דבר אחר. זה לא השד שבי שצריך למות, באפי. זה האדם!".

באפי: "ומה איתי? אני אוהבת אותך כל כך... ועשיתי הכל בשביל לגרום לך ללכת. הרגתי אותך וזה לא הספיק. ואני שונאת את זה כל כך! אני שונאת את זה שזה כל כך קשה ושאתה יכול להכאיב לי כל כך. אני יודעת על כל מה שעשית, מפני שעשית את זה לי! הו, אלוהים! הלוואי שהייתי יכולה לאחל לך שתמות. אני לא. אני לא יכולה".

ואם כבר דיאלוגים, בואו נתענג על עוד כמה שורות מוצלחות מהפרק הזה:
באפי: "מה את עושה בחג המולד"?
ווילו: "נשארת יהודיה. זוכרים אנשים? לא כולם סוגדים לסנטה".

זאנדר: "זאת רוח חג המולד!"
ווילו: "הלו, עדיין יהודיה! רוח חנוכה, אתה מתכוון".

אנג'ל: "מה את רוצה?".
"ג'ני": "אני רוצה למות במיטה מוקפת בנכדים שמנים. אבל אני מניחה שזה כבר לא בתפריט".

"ג'ני": "את חושבת שאת יכולה להילחם בי? אני לא שד, ילדה קטנה. אני משהו שאת אפילו לא יכולה לתפוס. מעבר לחטא. מעבר למוות. אני הדבר שאפילו האפלה מפחדת ממנו. את לעולם לא תראי אותי, אבל אני נמצא בכל מקום. כל קיום. כל מחשבה. כל טיפת שנאה...".
באפי: "בסדר, הבנתי! אתה מרושע. אנחנו צריכים לדבר על זה כל היום?".
"ג'ני": "אין לך מושג עם מה את מתעסקת!".
באפי: "תן לי לנחש... זה... מרושע?".


פיתוח הדמויות בפרק
חלק מהדמויות בפרק הזה, זאנדר וקורדי למשל, לא ממש חשובות. לכן, אתמקד כאן בניתוח של כמה דמויות עיקריות בלבד.

נתחיל עם אנג'ל. זהו פרק משמעותי ביותר בתולדותיה של הדמות. כל מה שעשה אנג'לוס בעבר חוזר אליו עכשיו כבומרנג. הרוח הזאת משחקת על חולשותיו הגדולות. הוא מתקשה אפילו להסתכל על אותן דמויות שרצח אנג'לוס. הוא משתכנע שאין לו שום זכות קיום במצבו הנוכחי, אלא כרשע. אבל הוא לא רוצה לחזור להיות רשע. הוא אוהב את באפי בכל ליבו, וחלק ממנו רוצה לממש את אהבתו אפילו במחיר איבוד הנשמה. אבל הוא יודע שזה אסור והוא שונא את זה. הוא לא מוכן בשום אופן לרצוח את באפי, ומגיע למסקנה שהפתרון היחידי בשבילו הוא למות. אחרת, יהווה סכנה לעולם ולבאפי. הוא בטוח שהעולם רוצה אותו מת, ושאין לו בשביל מה לחיות יותר. הגישה הזאת של אנג'ל לא מפתיעה לנוכח מה שראינו בפרקים הקודמים - מאז שאנג'ל חזר מהגיהינום הוא מתקשה למצוא את עצמו מחדש ומנסה למצוא משמעות לקיומו. ראינו אותו קורא ספר של סארטר הפילוסוף שעסק במהות הקיום האנושי (בפרק "Lovers walk") וראינו שמשהו מציק לו ושהוא לא ממש מרוצה מעצמו. התחושה הזאת, שכל עוד הוא לא אנג'לוס אלא אנג'ל אין ממש טעם לחייו מובילה אותו להחליט להתאבד עם בוא הזריחה. אלא שהשלג גרם לו להאמין. הוא הבין סוף סוף שבאפי צדקה, שיש לחייו תכלית - הוא יקדיש את עצמו למאבק ברוע כדי לכפר על מה שעשה. ואולי יום אחד יזכה לגאולה.

באפי - גם עבורה זה אינו פרק קל. היא רק רוצה להעביר את החג בשקט ובשלווה. אבל שוב אנג'ל חוזר לחייה. ושוב היא צריכה להתמודד עם הכאב שהאהבה גורמת לה. בתחילה היא מתקשה להבין את התנהגותו המוזרה, עד שהיא "נכנסת" לחלומו. היא יודעת ש"הראשון" ניסה לגרום לאנג'ל להרוג אותה ושאנג'ל לא היה מסוגל לעשות זאת, אבל לא מבינה מדוע הוא מתעקש למות ללא קרב. היא מגייסת את כל כושר השכנוע שלה כדי להצילו אך לא מצליחה. היא מתוסכלת מזה ומוציאה את כל אשר על ליבה כצעד של ייאוש, אך גם זה לא עוזר. עד שהיא משלימה עם ההחלטה שלו ואחרי שהיא מטיחה בו כי הוא חלש ופחדן, היא אומרת לו שהיא פשוט לא יכולה לראות אותו מת מול עיניה. ודווקא אז בא השלג ומפיח בה רוח חדשה. רוח של תקווה. אפשר לראות עד כמה האהבה אליו קשה לה ועד כמה מותו היה עלול לפגוע בה נפשית. במהלך הפרק אנו גם מגלים שלמרות סלידתה מפיית' באפי מוכנה להזמין אותה לחג המולד לביתה, בעצת ג'ויס. באפי מגלה נדיבות ואכפתיות כלפי פיית' נטולת המשפחה והחברים. זה היה יפה מצידה. ניתן לראות גם שחלה התקרבות קלה בין שתיהן.



ג'יילס - אפשר ללמוד על ג'יילס הרבה מהפרק הזה, בעיקר מהסצינה שלו עם אנג'ל. מצד אחד, העובדה שאנג'ל בחר בו לעזרה מעידה עד כמה הוא מעריך אותו ואת חוכמתו. מצד שני, עבור ג'יילס זה קשה במיוחד לנוכח מעשיו של אנג'לוס, והוא מתייחס אל אנג'ל בצורה קרירה וזועפת. אבל למרות זאת הוא מתעלה על עצמו (כרגיל) ועושה ככל שביכולתו לעזור לו. למרות הזעם הרב העצור בפנים, ג'יילס מצליח להבחין בין אנג'ל לאנג'לוס, וממשיך לפעול למען כוחות הטוב אל מול הרוע.

ווילו - מלבד ההזדהות עם היותה יהודיה שאינה חוגגת את חג המולד (תראי להם מה זה!), אנו שמחים מאד בשביל ווילו לגלות שאוז סלח לה. אלא שהתגובה שלה בהמשך הפרק, מעידה על חוסר בגרות מסוים מצידה. היא מציעה לאוז "לעשות את זה", אבל ברור לנו שהיא עושה זאת כדי לרצות אותו על שסלח לה. למזלה, אוז בוגר מספיק בשביל להבין זאת, והיא לומדת שיעור חשוב על אהבה אמיתית ובגרות נפשית. ההחלטה של אוז רק מרשימה אותה יותר והיא מבינה שהוא "הבחור הנכון". בנוסף, אפשר לראות שהיא חשה רגשות אשמה על הבגידה כשהיא מציעה לסלוח לקורדי על התנהגותה כלפיה וכלפי זאנדר, לנוכח מה שעשו לה.

אוז - זה דווקא היה פרק מצויין בשביל אוז, בו הוא התגלה במלוא גדולתו. בתחילה, הוא מתעלה על עצמו ומפתיע את כולם ובעיקר את ווילו כשהוא מודיעה לה שהוא סולח לה על הבגידה בו, למרות שהוא לא בטוח שהיא וזאנדר התגברו האחד על השניה. מהלך כזה מצריך הרבה בגרות והרבה עוז-רוח מצידו (או אולי אוז רוח), ואוז מוכיח שהוא קורץ מחומר מיוחד. אבל אם לא די בכך, באה ההצעה המפתיעה של ווילו בשביל להראות עד כמה אוז בחור נהדר ולא "חיה" כמו שאר הגברים (או שאולי כן...), ולמרות ההזדמנות הנפלאה שיש לו להיכנס עם בחורה מדהימה למיטה, הוא מוותר כי הוא יודע שהנסיבות הן לא מתאימות. וזה מראה על גדלות נפש מרשימה מצדו.



"הראשון" - לא ממש דמות, אלא רוח רעה, ובכל זאת חייבים להתייחס אליו. מה אנו יודעים עליו? ובכן, "הראשון" הוא "רע" שונה לחלוטין מכל מה שבאפי התמודדה עמו עד היום. הוא לא גשמי, הוא נמצא בכל מקום ובכל אדם. הוא בעצם מקור הרוע בעולמנו. הוא מסוגל להופיע בפני אנשים וככל הנראה ללבוש דמויות של אנשים שנהרגו והוא אוהב כנראה להתעלל בקורבנותיו פסיכולוגית, מכיוון שהוא לא יכול לעשות זאת באופן פיסי. למעשה, באפי לא מצליחה "לנצח" את הראשון, ובואו של השלג, ככל הנראה מבריח אותו. לא ברור מדוע, לא ברור איך. מה שברור הוא ש"הראשון" נכשל במשימה ושהוא לא יטריד יותר את אנג'ל. וזה מה שחשוב, בעצם. לא?


הרעיון המרכזי
הרעיון המרכזי של הפרק הוא חטא וגאולה. הרעיון הזה משתלב היטב עם העלילה העונתית, בעיקר עם סיפורה של פיית', אבל במקרה הזה הוא כוון אך ורק במטרה לפתח את דמותו של אנג'ל.

במהלך הפרק אנג'ל מתמודד עם חטאיו של אנג'לוס וחווה אותם באופן ריאלי. החוויה מזעזעת אותו וגורמת לו לחשוב על מקומו בעולם ועל הקיום שלו. מאז החזרה הוא התקשה למצוא סיבה לחיות, והמפגש עם הרוח הרעה רק מחזק את אותן תחושות. למעשה, באמצעות הדמות של אנג'ל הפרק מעביר לנו מסר חשוב על החיים - גם אם חטאנו, גם אם אנו לא מוצאים את מקומנו, גם אם אנו בטוחים שאנו היצורים הכי מסוכנים על פני כדור הארץ, עדיין יש לנו בשביל מה לחיות. כי עם קצת רצון ואמונה בעצמנו, נוכל להתמודד עם מה שעשינו ולכפר על אותם מעשים. זה לא קל וזה מצריך עבודה קשה וסיזיפית, אבל זה אפשרי. הרעיון המרכזי עוסק בנושא ההזדמנות השנייה שהחברה מעניקה גם למי שחטא ופשע. משפט המפתח הוא מה שאומרת באפי לאנג'ל - "אתה חלש. כולם חלשים. כולם נופלים... יש לך את הכוח לעשות ממש טוב, לכפר על מעשיך. אבל אם תמות עכשיו כל מה שהיית זו מפלצת".

המפלצת היא המטאפורה לחטאיו של אותו אדם. הנשמה היא המטאפורה לצד הטוב שבו שמעוניין לכפר. והשלג הוא המטאפורה לסערה הרגשית של אותו אדם והטלטלה שהוא עובר, כשהוא מחליט למצוא טעם לחייו. הנושא של החטא והגאולה מעסיק את הנצרות באופן שוטף, ולכן אין פלא שווידון בחר במוטיבים דתיים כדי לתאר את המהפך הנפשי שחל באנג'ל. אבל אין ספק שהוא התכוון לאמונה של אדם בעצמו בלבד, ולא באל. זה משקף את הכתיבה שלו וזה מתאים בדיוק לדברים שבאפי אומרת לו, שהם המפתח להבנת הפרק. רעיון חשוב אחר הוא שהתאבדות אינה הפתרון למצוקות של אדם, גדולות ככל שיהיו. ההתמודדות עם הבעיות היא הפתרון האולטימטיבי.

כמו כן, אפשר לשים לב לדמיון רב בין אנג'ל אחרי שחזר מהגיהינום לבין באפי אחרי שחזרה לחיים בעונה 6. כמו אנג'ל, גם באפי מתקשה מאד להשתלב מחדש בעולם ומחפשת תכלית לקיומה. גם היא מחליטה שטוב מותה מחייה אך מבינה לבסוף שהיא חייבת להמשיך ולחיות. מעניין לראות שלמרות שאנג'ל חזר מהגיהינום ובאפי חזרה דווקא מגן עדן הקשיים של שניהם לחזור לחיים רגילים זהים.



סיכום
הפרק הזה מתחיל, למעשה, לבנות את דמותו של אנג'ל לקראת סדרת-הבת שלו. אנג'ל מוצא טעם לחייו ומחליט להילחם ברוע. זה יהיה גם הרעיון המרכזי של "אנג'ל". השלג נשלח ככל הנראה ע"י כוחות "טובים" בשם "The Powers That Be” שמשתמשים בו כדי שיילחם למען כוחות הטוב.

הפרק משפיע גם על סדרת-האם הן מבחינת הדמויות ומערכות היחסים (באפי ואנג'ל, ווילו ואוז, באפי ופיית' ואפילו ג'יילס ואנג'ל) והן מבחינה עלילתית, שם תהיה לו חשיבות מסוימת להמשך.

הפרק הזה יוצא דופן - אפילו יחסית לסדרה - בעיקר מפני שה"רע" המרכזי שבו הוא לא שד שניתן להרוג אלא רוח שהיא אינה גשמית. כמו כן, בסיום הפרק באפי אינה "מנצחת" את הרוח, אלא השלג מגיע והרוח נעלמת. בסך הכל גם מבחינת האקשן והמתח אין כאן את הסטנדרטים של פרק רגיל. עיקר המתח והדרמה מתמקדים בפן הפסיכולוגי, והמאבק המרכזי הוא מאבק נפשי של אנג'ל עם עצמו ועם עברו. כל זה רק הופך את הפרק הזה למיוחד ומעניין כל כך.


חזרה אל "פרויקט הרשימה האלטרנטיבית"