"וויל וגרייס" - הומו ובחורה שחולקים דירה יחדיו, מכירים? לו יש ידיד צעקני ומזעזע, לה יש מזכירה עשירה ובטלנית. וויל זה ההומו, גרייס זו הג'ינג'ית הנוירוטית, ג'ק הוא ההומו האחר והמוחצן וקארן היא אשת החברה הסנובית נוטלת-הכדורים. עלתה בשנת 1998 בארה"ב, סיימה שם את עונתה החמישית לפני כחודש. העונה הראשונה שודרה כאן בערוץ 3, השאר רק בלווין. לא מצלצל? חבל. כי באמריקה זה די להיט, וב"הוליווד" זה אפילו עוד יותר.

למרות הכותבים המוכשרים והקאסט המצויין, סיפור הצלחה מיידי מהאגדות זה לא היה. לקח לאמריקה קצת זמן לעכל את החיה החדשה הזו. איכשהו, צלחה "וויל וגרייס" את עונתה הראשונה והרשימה מספיק ראשים באן.בי.סי בשביל לחזור לעונה שנייה, שבמהלכה שבתה יותר ויותר צופים והוכיחה ש"היי, תראו, זה בסדר ואפילו קולי כזה לצחוק על הומואים". הסיפורים הפכו לנועזים יותר, ההתגרות בנורמה המקובלת פרצה גבולות וכוכבים אורחים שנכללו היו דבי ריינולדס, גרגורי היינס, שון פטריק האריס, ג'ואן קולינס והבמאי סידני פולאק. בסוף העונה השניה גם הגיעה, בבת אחת, ההכרה המיוחלת מן התעשיה. מועמדויות, פרסים וזכיות החלו לזרום, בעיקר לכיוון כוכבי המשנה המהוללים ונראה כאילו הוליווד לפתע "גילתה את אמריקה". תחושת ה"ווי, יש כאן להיט" התפשטה כמו אש בשדה קוצים, ובתחילת העונה השלישית נתנה אן.בי.סי ל"וויל" את הכבוד, הבעת האמון והצ'ופר הגדול ביותר שקיים בטלוויזיה האמריקנית כשהעבירה אותה ליום חמישי האגדי במסגרת ליין-אפ ה"מאסט-סי-טי.וי", במשבצת השידור שאכלסה את "סיינפלד" ו"פרייז'ר", יחד עם הלוויתנים הגדולים "חברים" ו"אי.אר". הגייז פלשו למיינסטרים הטלוויזיוני, והם לא הולכים לשום מקום. שאלוהים יעזור לנו.



בשנים האחרונות, בתהליך (בלתי נמנע) שעובר כל סיטקום אמריקאי ממוצע, הפכו הדמויות, ובעיקר דמויות המשנה, למעין קריקטורה של עצמן ופחות או יותר נפלו אל תוך הנישה הקבועה והצפוייה שלהן, שמוגדרת ע"י הפאנצ'ליין המיוחל והירידה השנונה. וכך גם "וויל וגרייס" מצאה את עצמה משתמשת ב"כל הטריקים שבספר" - פרקים כפולים ומורחבים, פלשבקים, קליפ-האנגרים - תוך שהיא מרעננת את עצמה מדי פעם עם תוספות קאסט זמניות, עלילות עונתיות מתמשכות וכמובן, הופעות האורח. בין השאר - סנדרה ברנרד, אלן דג'נרס ורוזי אודונל (שלוש לסביות הוליוודיות תקשורתיות, כלומר הנה - גם עולם הגייז תומך נלהב), בו ברידג'ס, וודי הרלסון, מאט דיימון, מייקל דאגלס, גלן קלוז, שר וריפ תורן, רובם המכריע בהופעות רב פעמיות.

בעונה החמישית הגיע מצעד הכוכבים האורחים לשיאים חדשים - הארי קוניק ג'וניור, קווין בייקון, אנדי גרסייה, ג'ין ווילדר, טום סקריט, מקולי קאלקין, רוזאנה ארקט, דמי מור, מיני דרייבר, ורובם כאמור בתפקידים חוזרים ונשנים. אפילו אייקונים של עולם הגייז כמו אלטון ג'ון ומדונה הבינו שכדאי להם להגדיר עצמם מחדש ולהצטרף ל"הייפ" סביב הסדרה. כזו היסטריה כבר מזמן לא נראתה.

אז איך בדיוק הפכה "וויל וגרייס" ל"דפי זהב" של הברנז'ה ההוליוודית - "אם אתה לא שם, אתה לא קיים"? האם מישהו שכתב את "המדריך המלא לכוכב הוליוודי" והוסיף את השורה "רוצה להוכיח שאתה מאגניב ועדיין קיים? תן איזה קמיאו ב'וויל וגרייס' בתפקיד אורח או אפילו כפארודיה עצמית"?



הוליווד אוהבת מאוד לחשוב על עצמה שהיא מה זה מגניבה ובעלת הומור עצמי, במיוחד על גבי כנפיה של סדרה כה אופנתית, מוערכת ופוליטיקלי-קורקטית עם מוטיב "איני" כמו הומואים ולסביות. אחרי תקדים "אלן" המפורסם (יצאה מהארון ומיד בוטלה), ליחששו כולם שהגייז הם 'טאבו' - אסור לגעת בהם, להתעסק איתם ובטח שלא לצחוק עליהם. "הומופוביה" קיבלה מימד של "מקארתיזם" - חס וחלילה שתהיה מואשם בה, אחרת לא תעבוד יותר בעיר הזו לעולם. באה "וויל וגרייס", מתחה פס גדול על כל העניין ואמרה "סליחה, שטויות, מותר. אנחנו סדרה על הומואים שנוצרה ונכתבה ע"י זוג הומואים ואם כבר שוויון זכויות אז עד הסוף בבקשה". אז גם הבינה הוליווד שאם היא לא עולה תיכף ומיד על גל ההצלחה, היא נשארת מאחור. לא עוד רווקות ממורמרות, לא עוד צעירים יאפים - גייז הם הדבר החם בעיר.

ו"וויל" מצדה, רק נהנית מאבק הכוכבים והזוהר ההוליוודי ומקבלת בברכה עם זרועות פתוחות כל סטאר שמתקדם לעברה. מה 'כפת לה? היא משבצת אותו באיזה סוויפס, קוטפת את פירות הרייטינג וגם מבססת יותר ויותר את המעמד היוקרתי שלה. הצופים בכלל באטרף. הם זוכים לראות את הסטארים הגדולים והאהובים שלהם צוחקים ומצחיקים על בסיס שבועי.

It's a win win win situation.



את העונה החמישית שלה סיימה "וויל וגרייס" כקומדיה השלישית הנצפית ביותר (אחרי "חברים" ו"ריימונד"), השניה בקרב גילאי 18-49. היא ממשיכה, כמובן, לעונה שישית וניתן לצפות שהטרנד האופנתי החדש לא יחלוף גם במהלכה. אבל בסופו של דבר, כל מה שנוצץ דועך. בעונה השביעית, שמינית, שנותיה של "וויל וגרייס" יתחילו לצבור משקל עודף ולהכביד, ולאט לאט יתנערו ממנה כל עלוקות ההצלחה שאספה לאורך הדרך. עם מה בכל זאת תישאר? כתיבה שנונה, דמויות כובשות, אולי אפילו עוד "אמי" אחד או שניים. האם זה מספיק? נקווה. בכל זאת מדובר באחד הסיטקומים המוצלחים ביותר של תקופתנו. יהיה חבל לראות אותו מזדקן שלא בכבוד, נכנס לבארים זולים ומנסה להתחיל עם צעירים באמצעות התרפקות על ימים עברו. יש לה את זה, ל"וויל וגרייס", היא רק תצטרך ללמוד לענטז יותר.





וויל וגרייס, ימי שלישי, 21:30, יס פלוס בלווין.