10. אז חזרתי מלונדון, נמנע מצפייה בפרק סיום העונה השניה של 24 כמו מכייסים ב-Tube. ומה הדבר הראשון שרצתי לבדוק? נכון! מה שלום משפחת באוור. מסקנות ועדת החקירה: הפרק הקודם היה קצת סתמי. שום דבר באמת חשוב לא קרה בו. אבל הפרק ששודר כאן השבוע? זו היתה כבר אופרה אחרת. אקשן, בלגנים, מיתות, איבוד זיכרון. כמו בימים הגדולים באמת.

9, של שגיא, כי אני פספסתי: זפזופ אקראי אל מחוזות השעות המאוחרות ביום שישי ערוץ 2 הביא אותי להיתקלות בפנינה של ממש. "שוד לאור היום", הפקה בריטית מבריקה (ככל ההפקות הבריטיות?) גוללת את סיפורן של ארבע עקרות בית, חברות בשנות השלושים לחייהן, שגלגל גורלן התהפך והן מוצאות עצמן בצורך קיצוני לכסף. קאתי היא אישה נשואה ועשירה שמגיעה לביתה ביום בהיר אחד לגלות שבעלה עזב אותה, רוקן את כל חשבונות הבנק שלהם, והשאיר אותה ואת שני ילדיהם בלא כלום ובחובות מכאן ועד הודעה חדשה (כולל לבריונים השכונתיים); קרול היא אישה קשת יום שמגלה שבנה הצעיר חזר לשימוש בסמים ולגניבה, והיא נחושה בדעתה לשולחו לגמילה אך היא חסרת אמצעים; ואלרי, אישה נשואה אף היא, מנסה להיכנס להיריון מבעלה (הלבן) במשך שבע שנים, ובחפוז אחד שניהלה עם חברו הטוב ביותר היא מוצאת עצמה נושאת את עוברו (השחור); ופולה, התוססת שבחבורה, מחפשת ריגושים ובצעד חסר תקדים מוצאת עצמה מבצעת שוד מוצלח ומקרי בפאב מקומי ומגלה שזה עושה לה את זה. פולה משכנעת את ארבע חברותיה החובבניות לתת כמה מכות ולהרוויח את הכסף שהן זקוקות לו כל כך. תסריט מבריק, ליהוק מבריק, צילום מבריק, מבטא מבריק. מבריק וחובה לראות. (שגיא אישה)

8. אתמול שודרה בערוץ 2 בשידור חוזר המתיחה הכי טובה של "פספוסים" מאז ומעולם: שירי הלר, שחקנית אנונימית ומופלאה, משחקת את המתמודדת הכי טמבלית שהשתתפה ב"מי רוצה להיות מיליונר" ובכל זאת עושה את כל הדרך עד למיליון, גורמת ליורם ארבל להזיע, לצחוק ולחטוף שוק בו זמנית. רעיון נפלא, ביצוע מושלם. כמה חבל שרק חלק קטנטן מהמתיחות שלהם מגיעות לרמה הזאת.

7. וממיליון אחד למיליון אחר: ספיישל המיליון של ארז טל, שהיה מותח ומעניין וכלל מספר הפתעות חביבות, כמו הקטע עם גרייניק ואלתרמן, שאמנם באו לקדם את תוכניתם החדשה בשבוע הבא, אבל עשו זאת בחן ("וואללה, לא יודע. יש לי מחסום, ארז"). חמודים.

6. ב"סאות' פארק" של השבוע שיחקו אותה עם פארודיה מופלאה ל"שר הטבעות" והוכיחו שוב שכשהם רוצים הם יודעים לא רק להגעיל.

5. קוריוז קטן, אך נכון במידה מסוימת: יהורם גאון הראה בתוכניתו "שישי בגאון" קטע מ"אסתי המכוערת" ששודר יום קודם לכן בקשת ואמר "אנחנו הולכים להראות קטע ששודר אתמול בערוץ השני. אתם קולטים? הערוץ השני. בערוץ השני זה לא היה קורה". צודק.



4. "אסתי המכוערת". הדברים הרעים: הדמויות מוגזמות מדי, קריטוריסטיות מדי. הצילום זול והעריכה נוראית. נראה כמו הפקה של ערוץ מקומי. הצד הטוב: שייקה לוי. הבנאדם ענק ועושה תפקיד שתפור כמו כפפה למידותיו.

3. דקה וחצי - זה ההבדל בין לעשות טלוויזיה טובה לבין לעשות סתם טלוויזיה, בה רואים שזה טלעד. עשר דקות בתוך פרק פתיחת העונה השלישית של "להתחיל מחדש" עברו שם לפרסומות. הם עברו בנקודה פחות מעניינת ממה שקרה שם דקה וחצי לאחר מכן, המקום הנכון בו היו אמורות להיכנס הפרסומות, שם היה קטע שהיה אמור למשוך את הצופה לחכות בשקיקה לשובה של הסדרה מהפרסומות. מדקה וחצי אפשר לראות שזה טלעד. חבל. הפרק עצמו, אגב, היה טוב.

2. יאיר לפיד. שהוא סוג של דון ז'ואן עאלק ישראלי ("גם רגיש, גם חכם, גם יפה וגם מנגב בדוך") מנצל את אהדת נשות הארץ אותו בפרט ואת העליה לפרסום פתאומי וחסר עמוד שדרה של משפחתו (מעתה: "הלפידים") בכלל, בהופיעו באחת מהפרסומות הגרועות והביזיוניות שהארץ הזאת ידעה. זוהי הפרסומות החדשה לבנק הפועלים: גיבוב לא ברור של משפטים סנטימנטליים ואסוציאטיבים משפחתית, על ארץ ישראל הישנה ועל נוסטלגיה, אשר כל קשר ביניהם לבין המוצר המפורסם מקרי בהחלט. ניצולו ביודעין של לפיד לצורך קלוזאפ מחמיא (בעיני מי?) בפרסומות המגוחכת להפליא הזאת ("פעם לא שאלו אותך באיזה טעם תרצה את הקצפת של הגלידה שלך") רק מוריד את ערכו לערך של עוד חתיכת בשר (מורן אייזנשטיין?) טלוויזיונית שתעשה הכל בשביל ג'ובה (בוכטה, סטיפה) של ירוקים. זה הישראלי היפה שלנו? (שגיא אישה)

1. והלפידה השניה. ליהיא לפיד. שהיא סוג של עיתונאית עאלק ציפי ברנדית. מנסה את כוחה במדיה הויזואלית אחרי שכאילו מיצתה את המילה הכתובה (את בטוחה?). בניסיונה הפתטי לחקות את השארם והניחוח הקוסמי של קארי בראדשו מורתנו הריבונית אותה נסגוד לנצח, מייצרת סדרה כאילו מגניבה וכאילו סקסית, על עולם הגברים, הנשים והתנוחות שביניהם. אלא שהיא לוקה בחסר: בקריינות, בחקרנות, בסקרנות. בקריינות שוב. מייצרת מוצר תפל ומשעמם שמנסה ולא מצליח. כמי שחשבה כך ונוכחה אחרת, למדה על בשרה לקח חשוב ומועיל: לא כל דוקומנטרי הוא הצלחה בטוחה וכסף קל. (שגיא אישה)