בילי הוא ילד טוב.

הוא בא ממשפחה מיוחסת, הוא בחור צנוע, מודע לחובותיו האזרחיות, והוא מוגן על ידי סוללת עורכי דין שתדאג להוציא מכלל פעולה את כל העומדים מולו. בילי הוא השידוך המושלם להביא הביתה לאימא... הבעיה מתחילה כשהוא פוגש את אבא. בילי הוא חצי שד, לא דבר רע בהכרח, אלא שבילי משתמש בחציו הפחות אנושי כדי להסית גברים נגד נשים. כאשר בילי נוגע בקורבנו המיועד, אותו אדם מאבד את חוש הפוליטקלי קורקט שלו, מתחבר ליצר ניאנדרטלי רדום, וכך מתגלה שבעצם מתחת לכל גבר יש שוביניסט שאוהב להתעלל בנשים ולהסביר להן את מקומן - במטבח או מתחת לאדמה.

בילי נהנה ליצור כאוס, הוא אוהב לצפות, אך לא להיות החלק הפעיל. הוא אנרכיסט מאמין - כולם מושחתים, אז למה לא לתת להם להרוג זה את זה וליהנות מהמופע. ועל אף שהדבר הביא לכליאתו כבר פעם אחת, הוא ממשיך לזרוע הרס וחורבן ואיש לא עוצר אותו - עד אשר הוא פוגש את אנג'ל וחבריו.

כזכור, ב"העסק הזה עם החזיונות", ניצלו אנשי "וולפראם והארט" את חזיונותיה של קורדיליה על מנת להכריח את אנג'ל לשחרר את בילי מכלא במימד גהינומי זה או אחר. אנג'ל היה נחוש בדעתו שזה היה הדבר היחיד לעשותו באותו זמן, והכריז שעם התוצאות הוא יתמודד כשהן תגענה. והינה הן הגיעו, וכעת נאלצים חברי AI לעמוד מול ההשלכות של המעשה. הפרק עוסק באחריות ואשמה, ההגדרה וההבדל ביניהן.



ניתן לטעון שאנג'ל צריך להרגיש אשם על כך שמעשיו שוב העלו את מספר המתים בעיר, אך בדרך לא אופיינית לו, הוא לא. הוא אמנם מרגיש אחראי ובהחלט מתכוון לעצור את בילי ולתקן את המעוות, אך כידוע לנו, אנג'ל גם מאוד רכושני בנוגע לאנשים סביבו ומוכן לסכן אחרים ואת עצמו, כל עוד הם יהיו בטוחים, ועל כן הוא ממשיך לדבוק במחשבה שבמקרה של בילי הוא החליט את ההחלטה הנכונה. דווקא קורדיליה, שכלל לא הייתה חלק מקבלת ההחלטות בנוגע לשחרורו של בילי, חשה אשמה על כך שאנשים חפים מפשע מתו על מנת שהיא תוכל להמשיך לחיות.

לאורך הפרק אנו רואים את ההבדל בגישות של אנג'ל וקורדיליה. אנג'ל רואה את עצמו כמגן, ומרגיש שעל קורדיליה לסמוך עליו שיגיע ויעזור לה בעת צרה. הוא מודע לכך שהיא מסוגלת להגן על עצמה מול כוחות הרשע, אך לא רואה צורך שתנקוט קו אגרסיבי יותר. ניתן להצדיק את דרך חשיבתו בכך שהוא דואג לה ומבקש לשמור שתהיה בשולי הקרב, ויתכן שגם באנג'ל נשאר דבר מה מאותו גבר עם נבוט שרוצה את האישה רחוק משדה ההרג ובבית. אך קורדיליה מעולם לא הייתה טובה בציות להוראות ומבקשת להיות אקטיבית במרדף אחרי בילי ובכלל, ועל אף שהגברים כבר מטפלים בבעיה, גם היא יוצאת אחר הנער הסורר.

לעומת חברי AI, גאווין וליילה, אלה שכן אחראים לחופש של בילי, לא מרגישים אשמה, ואז הם זוכים לחוש את השפעתו. כאשר גאווין מנסה לגנוב את בילי כלקוח מליילה, אנו רואים את השינוי שיוצר מגעו של חצי השד. גאווין אמנם הוכיח שהוא מטרד לאנג'ל ובעיקר לליילה, אבל הוא מעולם לא הראה יכולת אמיתית לעמוד מולה, ולרוב הוא מנוצח בדו-קרב מילולי כל שהוא ונזנח לעמוד במסדרון פעור פה. הפעם, נטול עכבות (מסתבר שאפילו לעורכי דין מהגיהינום יש כאלו), הוא מעמיד את ליילה במקומה בעזרת אגרופיו. ליילה מודה בפני קורדיליה שהיא מודעת לסיכונים בעיסוק שלה ומקבלת אותם, ובשבילה מה שקרה עם גאווין זה פשוט עוד אחד מהמחירים שהיא מוכנה לשלם כדי להגיע לצמרת. בשבילנו הצופים, זה החטא ועונשו. ועם זאת, על אף התחושה ש"מגיע לה", קשה לנו לראות את ליילה כה מעורערת, כפי שהיא מתגלה בפני אנג'ל, ואחר-כך בפני קורדיליה, כשהם מגיעים לדירתה.



על אף שאנג'ל הוא חלק מהקבוצה עכשיו, אפשר לראות אותו חוזר לדרכיו הישנות - הוא נפרד מווסלי וגאן, שולח אותם חזרה למלון לנתח את דמו של בילי, וממשיך לעקוב אחריו לבדו. שוב אנו רואים כיצד אנג'ל לוקח חזרה את הפיקוד, למרות שבזמן זה הוא רישמית רק שכיר. מול ליילה בוחר אנג'ל מיד בגישה האלימה ומאיים עליה, אך האיום "אני אקרע לך את הגרון" הוא לא הכי אפקטיבי כאשר הערפד המאיים עליך נמצא מעבר לסף הדלת, וכך נאלץ ערפדנו להמשיך בחיפושיו.

קורדיליה, לעומתו, מצליחה יותר מול ליילה, מאחר שהיא מבינה אותה. קורדיליה, בגרסתה הצעירה, הייתה ליילה, והיא יודעת שלא רגשות אשמה, חוש צדק, או אפילו איומים יגרמו לליילה לעזור לה. היא פונה למכנה המשותף של שתיהן - כלבתיות בלתי מתפשרת. קורדי יודעת שהצורך של ליילה לעמוד בזכות עצמה, לא להרשות לאף אחד לרמוס אותה, תפעל לטובתם. מה שמוביל את ליילה פה זה הכבוד הפגוע שלה, ולקראת סוף הפרק אנו רואים שהנאמנות שלה לעצמה חזקה יותר מהנאמנות שלה ל-W&H.

במלון, ווסלי מנסה לגלות את המרכיב בדמו של בילי שמאפשר לו לשלוט על אנשים, והוא נעזר בפרד על מנת לעשות זאת. בתחילת הפרק גילינו כי ווסלי מגלה התעניינות בפרד - היא היחידה שיכולה להבין את כל הרפרנסים של הצופה שבו, יש לה את הידע המדעי המתאים לעזור לו, והוא הגן עליה והקשיב לה כשהיא הייתה זקוקה לכך. זוהי אהבת-האתנחתאות-הקומיות ממבט ראשון (או שני...). ובדיוק כאשר נראה שהם חולקים את אותו ה-רגע, לאור הנורה הקטנה של המיקרוסקופ, אנחנו מגלים שווסלי הושפע מדמו של בילי.



פרד מרגישה בשינוי ומנסה להתאים את עצמה אליו, ומציגה לנו באותם רגעים ראשונים את הפורטרט הקלאסי של האישה המוכה (מי יותר טוב מפרד להציג זאת, הרי היא ידועה גם ככה בתור העכבר הקטן שמתחבא בנבכי המלון). היא מנסה לפייס את ווסלי, לרצות אותו ובלבד שיניח לה, אך כאשר העניינים מסתבכים היא בורחת.

ווסלי רודף אחר פרד ברחבי המלון בסצנה אה-לה-"הניצוץ" (רק עבודה ללא משחקים הופכים את ווסלי לילד רע), הוא משתמש בשיטות של גבר מכה - הוא מכיר את פרד, יודע את החולשות והפחדים שלה ומשתמש בהם על מנת להכאיב לה ולפגוע בה. מה שהופך את הסצנות האלו לכה מצמררות זה לא העובדה שווסלי מסוגל לפגוע בפרד פיסית אם יתפוס אותה, אלא הדברים שהוא אומר בקולו הקר, וההבנה שלמרות שהגרסה הזאת של ווסלי לא דומה לשום דבר שראינו ממנו עד היום, הרי שמתחת למילים בכל זאת אפשר להבחין בהגיון של ווסלי, בדרך המחשבה שלו. זה נשמע כמוהו מאחר שזה אכן הוא.

פרד נמלטת מווסלי ונתקלת בגאן, שאומר את מספר השורות הייצוגיות שלו, ומיד מאבד את ההכרה וחוזר לרקע. ווסלי לא מראה עניין בחברו המעולף, כל כולו ממוקד במטרה שלו, ונראה שהכל אבוד - ואז מראה פרד את הצד המפתיע שלה. נכון, היא מפוחדת וחסרת ביטחון עצמי, היא נהנית מתשומת הלב שחברי AI מרעיפים עליה ומההגנה שלהם, אבל אחרי חמש שנים בפייליאה, פרד יכולה לדאוג לעצמה והיא מוכיחה זאת לווסלי ולנו.

לאחר שראינו כיצד בילי פוגע באנשים בצורה עקיפה, הגיע הזמן לראות זאת ישירות. כאשר קורדיליה ניצבת מולו, היא מוכנה לעשות דבר שהוא איסור חמור בעולם של ג'וס - לקחת את חייו של יצור עם נשמה. האשמה שהיא חשה כעת עולה, לדעתה, על זו שתרגיש בעתיד אם בילי ימשיך להסתובב בעולם ולפזר את הרעל שלו, וחייו לא שווים בעיניה לאלו שבהם הוא יפגע.



כשאנג'ל מגיע בדיוק בזמן כדי לעצור את קורדיליה, ושוב מבקש להגן על נפשה הרכה על ידי כך שיהרוג את בילי בעצמו ויחסוך ממנה את עגמת הנפש, הוא עושה בדיוק את מה שהיא התלוננה עליו בתחילת הפרק. הוא לא מבין את הצורך שלה להיות מעורבת, מפני שמבחינתו היא לא הייתה אחראית על שום שלב באירועים שהובילו לשחרור בילי, ויותר מזה הוא פוחד מההשפעה שתהיה עליה אם תהרוג אותו.

ובעוד אנג'ל וקורדי מתחרים על הזכות לחסל את בילי, ליילה חוסכת משניהם את הרגע בו יאלצו להרוג אדם, ויורה בו בקור רוח. אנג'ל אולי לא מבין מאיפה נובע הצורך של קורדיליה לנקום על חוסר האונים שנגרם לה, אבל ליילה מבינה. אף אחת לא צריכה לסבול את שטויות המין השני, בטח לא כלבת-על הנועלת נעלי וראסצ'י של האביב הבא.

הפרק נגמר כפי שהוא התחיל - קורדיליה ואנג'ל מתאמנים ודנים בשאלה מדוע מגעו של בילי לא השפיע על אנג'ל. בסופו של דבר הם מגיעים למסקנה שמהווה קו מנחה לסדרה - אנג`ל הוא אמנם שד, אבל יותר אנושי מרבים אחרים.

כביכול, הכל שב למקומו בשלום, ובסדרות אחרות בהן כל שני וחמישי מישהו הופך לאליל רשע לא היינו מצפים לראות את אותם אנשים מכים חטא על פשע, אך ידוע שב"אנג'ל" לכל מעשה יש תוצאה. ווסלי נהנה תמיד מעליונות מוסרית, אך הוא אדם בעל עכבות נפשיות רבות, ולא משנה איזה מהפך עבר בשנתיים האחרונות, הוא עדיין בבסיסו נער פנימייה אנגלי שמחפש את אישורו של אביו. גם אם היה תחת השפעתו של בילי, המחשבה ששמץ מההתנהגות שהוא הפגין אכן טמונה בו, מערערת אותו קשות. איך הוא יכול להיות צודק, להיות ראוי, אם גם בו טמון רשע כל כך עמוק?