החל מהעונה השנייה שלה התאפיינה הסדרה "באפי קוטלת הערפדים" בכך שהדמויות שלה מתבגרות. לא ההתבגרות המלאכותית שמתלווה בהיכרות טובה יותר עם הדמויות עם הזמן שעובר, או שמלווה במעבר בין כיתות ככל שהעונות מתקדמות (והדוגמה הקלאסית כאן היתה "בברלי הילס 90210", במידה והייתי צופה בה, כמובן). הדמויות ב"באפי" מתבגרות מול עיני הצופים. הבעיות שאתן הגיבורים צריכים להתמודד לא רק עולות ברמתן בין עונה לעונה, הן גם מתאימות לגילם. בעונה השנייה הן התמודדו עם אהבה ראשונה; בעונה השלישית, שנתם האחרונה בבית הספר; בעונה רביעית, ההתמודדות עם הקולג'; ובעונה השישית, מגיעה ההתמודדות עם החיים עצמם.

עם סיום התיכון נפרדו הסקוביז לדרכיהם השונות. בעונה הרביעית, ההתנתקות היתה התרחקות נפשית שהתפתחה לאורך העונה. בסוף העונה הרביעית ובעונה החמישית, הם חזרו להיות מלוכדים, אבל מסלולי החיים שלהם נשארו נפרדים: זאנדר התחיל לעבוד בבניין, ולאחר הפרק "המחליף" גם קיבל תפקיד ניהולי והתחיל לפתח קריירה. ווילו, במקביל לפיתוח יכולתה כמכשפה וכלסבית, אף פעם לא ממש הפסיקה ללמוד בקולג'. ואילו באפי, שאף פעם לא ממש הסתדרה בקולג', פורשת מהלימודים אחרי מותה של ג'ויס, במטרה לטפל בדון. בעונה החמישית, הטיפול הזה התבטא בעיקר בשמירה עליה בחיים מפני גלורי.



אבל בעונה השישית סובלת באפי מבעיה הרבה יותר חמורה. כמו הרבה מאד אנשים שפתאום מוצאים את עצמם מטפלים במשפחה, לבאפי חסר כסף. הקטילה היתה פעם עבודה במשרה מלאה, אבל על קטילה לא משלמים כסף (אלא אם כן קוראים לה "משרד חקירות"). החשבונות ממשיכים להגיע, החסכונות המעטים שג'ויס השאירה נאכלים לאיטם, וכאשר מגיעה נקודת משבר - פיצוץ בצינורות במרתף שעולה כמו מספר טלפון (תשעה מיליון זה לא כסף! זה כולל עבודה, חומרים ומע"מ) - כל הבעיות האלה עולות אל פני השטח. והקוטלת, אחרי יותר מחמש שנים, צריכה לחשוב על האיום הגדול ביותר בתולדותיה - האיום הפיננסי. כמובן, שבהתחלה היא לא מתייחסת לזה כאל איום ממשי - כמו כל אחד שנחשף לראשונה לעובדות החיים - אבל אניה, מומחית הסקוביז לפיננסים, עוזרת לחומרה של המצב לשקוע. וכשהמצב שוקע, באפי מתחילה להתייחס לבעיות הפיננסיות שלה כאל עוד אחד מהרשעים העונתיים - מפחדת ללכת לישון, שמא תתעורר בצווחות בארבע בבוקר - אבל ג'יילס, שחזר לבסוף מלונדון, אומר לה בדיוק את המילים הנכונות: "אמא שלך התמודדה עם דברים כאלה כל הזמן. היא התמודדה עם משבר אחד בכל פעם, ללא עזרה של כוחות-על. היא התגברה על כל זה. גם את יכולה." הפתרון היחיד שיש כאשר את מוצפת בבעיות, אומר ג'יילס, הוא לנקז אותן לאט לאט. ג'יילס, המבוגר היחיד מהסקוביז (אניה, למרות יותר מאלף שנותיה, היא אנושית רק שנתיים - ומתנהגת בהתאם), הוא היחיד שמצליח לתת את נקודת המבט הבוגרת, ולכן הנכונה, על המצב.

ג'יילס עושה זאת במקרה נוסף בפרק, כאשר הוא היחיד שנוזף בווילו על הקסם שהיא עשתה, והיחיד ששם לב להתחזקות הגדולה שלה. גם התחזקות זאת היא סוג של התבגרות. ובנוסף, ג'יילס נותן נקודת מבט נוספת על החזרה מהמתים של באפי, והראשון מבין הסקוביז שמעלה את התהייה שמה היא חזרה פגומה בכל זאת. בתגובה להתפרצות הכעס של ג'יילס מציגה ווילו, גם אם לשניה אחת בלבד, פן מטריד מאוד שלה. "אתה צודק," היא אומרת לו בקול קפוא, "הקסמים בהם השתמשתי הם בעלי עוצמה רבה. אני בעלת עוצמה רבה. ואולי זה לא רעיון כל כך טוב לעצבן אותי." ממתי מדברים ככה לג'יילס? אפילו באפי לא העזה מעולם. בהתנצחויות הקשות ביותר שלהם תמיד היה כבוד בסיסי לג'יילס ולדעות שלו בכל עניין, והעניין הזה בפרט. ולמרות שווילו ממהרת לפייס אותו בטון מתנצל ואפילו אומרת שתחשוב על מה שאמר, עדיין האיום של רגע לפני נשאר ביניהם באופן ברור.



וכאילו כדי להדגיש את מגמת ההתבגרות של הסקוביז, זאנדר מכריז בעצמו על שלבי ההתבגרות שהוא עבר - משכורת קבועה, לעזוב את הבית של ההורים, ועכשיו אירוסין - והוא רוצה לדחות את ההתבגרות שלו כמה שיותר, לדחות את ההכרזה בפני החברים שלו על האירוסים כמה שיותר, ועל ידי כך גם לדחות את החתונה עצמה ככל האפשר - דחייה של ההתבגרות. זאנדר, בבסיסו, עדיין רוצה להיות בן הנוער, שקורא חוברות קומיקס (ומהווה לכן את הפוסק העליון בענייני גיבורי על, למשל). אבל זאנדר חייב להתבגר.

אפילו דון מתבגרת. היא אמנם לא נפטרה מנטייתה לצרוח בקולי קולות, אבל היא כבר מספיק גדולה, לדעתה, לבצע מחקר (מה שמתברר כטעות), והיא מפחידה את ג'יילס בתיאוריה את סדנת העבדים המאווררת בקושי. דון, שעכשיו, בגיל חמש-עשרה, היא עדיין צעירה יותר משהיו הסקוביז כאשר באפי הגיעה לסאנידייל, כבר מתחילה להתעסק בענייני שדים ומחקר - סימן להתבגרותה המוקדמת.

את האנטיתזה לשלושת חברי הסקוביז, שחייבים להתבגר, מהווים הרשעים החדשים, חברי הטרויקה (הידועים גם בכינוי "הטריו"), שלא רוצים להתבגר. חברי הטרויקה הם חנונים, האנשים שהחברה צוחקת עליהם, ויותר מהכל הם עדיין ילדים ברוחם. בעוד באפי נאבקת עם הדרכים הרגילות לשרוד, הם מחפשים דרכים לקבל את הכל מן המוכן: "יש לנו את כל מה שאי פעם רצינו", אומר אנדרו, "בלי שנצטרך להרוויח אותו" משלים אותו וורן. ובאמת, הם לא עבדו עבור הכסף שלהם, הם שדדו בנק. הם החליטו, יום אחד באמצע משחק תפקידים, שהם רוצים להשתלט על סאנידייל. לא בגלל שיש להם תוכניות מיוחדות, רק בגלל שזה מגניב. הם חיים בעולם הפנטזיות שלהם, בו אין לשום דבר תוצאות, בו אם אתה רוצה משהו, אתה רק צריך לקחת אותו. הם לא יצאו אפילו מבית ההורים. הם לא מתמודדים עם הקוטלת בעצמם - הם שולחים את השד מ'פשניק לטפל בה. הם לא מתמודדים עם החיים, משבר אחד אחרי השני, אלא כותבים את התוכניות שלהם על הלוח, ומנסים לבצע את כולן במקביל. חברי הטרויקה הם בערך בגילם של הסקוביז, חלקם למדו איתם באותה שכבה, אבל בעוד הסקוביז המשיכו עם החיים שלהם, הטרויקה נשארה, מנטלית, בתיכון.



ומי הם, חברי הטרויקה האלו? הם האנשים שאותם השפילו בתיכון ואחריו, הם הדחויים חברתית, והם הגיקים שמסתתרים בתוך כל כך הרבה צופים של הסדרה (ואפילו בתוך זאנדר). ג'ונתן, הגמדון במצוקה שהיה שיאם של הפרקים "טווח-שמיעה" ו"סופרסטאר"; וורן, האחראי לתכנון ובניית הבאפיבוט; ואנדרו, הידוע יותר כאחיו של טאקר, ההוא שאימן כלבי-שאול כדי לתקוף את נשף הסיום (אנדרו הוכנס לסדרה מכיוון שהשחקן ששיחק במקור את טאקר לא היה יכול להשתתף). שלושת החנונים החליטו יום אחד להפוך לברוני פשע, נבלי-על (אבל עדיין, הם מפחדים מהחוק ולא מוכנים להרוג את באפי), ולהשתלט על סאנידייל בלי תוכנית, רק בשביל הכיף.

הטרויקה הם מחווה של ג'וס לצופי באפי, שחלקם הגדול חנונים בעצמם, והם מאופיינים בשלב זה בנטייה בלתי פוסקת לצטט רפרנסים תרבותיים של חנונים. הם זורקים מילים כמו פארסק וסקרין-וויפ במקומות הנכונים, הם משחקים בקוויק, ג'ונתן משווה את החיים לטיסה בין-כוכבית, אנדרו משווה את וורן לג'דיי, וכו'. הטרויקה הם מה שכל חנון שצופה בבאפי היה רוצה להיות, והם אומרים את כל המילים הקטנות שהצופים אוהבים לשמוע. התוכניות שלהם, שרשומות על הלוח, הן השאלות מסרטים ותוכניות (למזער את פורט נוקס -מ"גולדפינגר"; לשלוט במזג האוויר - מ"אקסמן" ועוד כמה נבלי קומיקס; קרן מכווצת; "הדבר הזה עם הגורילה" (בטח רעיון של אנדרו); וסילונים אישיים), אבל ביחד עם כל זה יש את הדברים שכל חנון אמיתי, גם אם אין לו שאיפה להיות נבל על, רוצה לעשות: להשיג תעודת זהות מזויפת, ובנות, בנות, בנות. גם כשתוכניותיהם מתחילות להתבצע, והם משיגים את כל הכסף שהם צריכים ומ'פשניק מת בלי שיעלו עליהם, הם מרהטים את מאורת הפשע שלהם כמו שכל חנון היה רוצה, עם פריסקופ (שמכוון לבחורה משתזפת) ו-action-figures בארון מתאים. אם באפי והסקוביז הם מה שצופי באפי הם באמת (מלבד העובדה שהם קוטלת ומכשפה), הטרויקה הם מה שצופי באפי רוצים להיות (אני יודע שאני רוצה להיות כמוהם).



"Let her cross over", כבר אמרנו? בסוף הפרק מקבלת באפי שיחת טלפון מפתיעה ("מי מתקשר אלי? כל מי שאני מכירה גר פה.") מאנג'ל, ששמע על נס החזרה שלה לחיים. היא עוזבת הכל ונוסעת לפגוש אותו, באיזשהו "מקום". זהו רגע נוסף של ארס-פואטיקה: המקום היחיד שבו יכולים באפי ואנג'ל להיפגש עכשיו, משנפרדו דרכיהם סופית עם המעבר של "באפי" לתחנת שידור אחרת, הוא במקום ניטרלי שאותו אנחנו הצופים לא נזכה לראות לעולם. לא בעולם שלה, ולא בעולם שלו, ובלי שום ניסיון להתאמה בין הסדרות: האם ווילו צלצלה ל"אנג'ל חקירות", או שמא השיחה התחילה בצד של לוס אנג'לס? אי אפשר לדעת.

פינת הצנזור השבועי: במפתיע, אין השבוע שום צנזור (מלבד בקטע הפתיחה). לא יפה, טארה, לא נתת לווילו שום צומי שאפשר לצנזר!