הפרק הזה ממשיך מאותה נקודה שבו הסתיים הקודם - הסקוביז עדיין ברחובות, מחפשים את באפי. ווילו אומרת שבאפי בטראומה מאלוהים-יודע-כמה זמן שבילתה בגיהינום נוראי, והסקוביז מביעים חשש שהיא לעולם לא תתאושש.

ואכן כשבאפי ודון מגיעות הביתה, באפי בכלל לא מתפקדת. היא עוברת מחדר לחדר ללא מטרה, לא מסוגלת להישאר במקום אחד, בוהה בעצמה במראה באטימות, בודקת מה השתנה בעולם ומתקשה להביט בעיניה של דון. כל כולה מביעה מעין עצב אין סופי. יש כאן היפוך תפקידים בין שתי האחיות: האחות הגדולה שנמצאת בטראומה מטופלת על-ידי האחות הקטנה, שמנקה אותה, מלבישה אותה, ומאוחר יותר גם מגנה עליה מפני הכוונות הטובות של החברים שלה, שבדרכם האוהבת ממשיכים להציק לה.

"זה רק ספייק" אומרת דון כשספייק מגיע לחפש אותה ומבהיל את באפי. כרגיל, מפחיתים בערכו של הערפד ובעיקר ברגשותיו כלפי באפי. הרי אנחנו, הצופים, כבר מחכים בנשימה עצורה לראות את רגע שבו ספייק יראה לראשונה שבאפי חזרה, ואילו הדמויות מקלות בכך ראש לאורך כל הפרק. רגע המפגש אכן עונה על הציפיות - לספייק מספיקות שניות ספורות כדי לזהות שמדובר בבאפי בשר ודם ולא ברובוט, והוא בוהה בה בהלם וברוך (בעוד היא מרגישה לפתע צורך לסגור את הכפתור בחולצה - המחווה המודעת הראשונה שעשתה מאז שחזרה מהמוות). ספייק הוא זה שיודע מיד למה הידיים של באפי חבולות, והעובדה ששניהם עברו את החוויה הטראומטית של התעוררות בתוך קבר וחפירה החוצה, היא קשר ראשוני ומיידי ביניהם במציאות החדשה שנוצרה. באפי, שלא הניחה לדון לגעת בידיים שלה, מניחה לו לחבוש את הפצעים שלה ברגע אינטימי במיוחד. "כמה זמן לא הייתי?", שואלת באפי, שאלה שלא שאלה את דון. ספייק יודע את התשובה: "מאה ארבעים ושבע ימים אתמול. מאה ארבעים ושמונה היום... אבל היום לא נחשב, נכון? ...כמה זמן עבר בשבילך, איפה שהיית?". באפי עונה, "יותר זמן." ספייק מהנהן בהבנה. האינטימיות ביניהם נקטעת באכזריות כשהסקוביז נכנסים לחדר ברעש רב, דורשים תשובות. הם עומדים מעל באפי, שואלים שאלות בצרורות, מציעים הצעות, רוצים לעזור, לעשות משהו, אבל לא יודעים מה.



כשהחבורה נכנסת לחדר בהמולה, ספייק יודע שזמנו כאן תם. גם אם עזר להם עד עכשיו, נלחם לצידם, טיפל בדון, הרי שעכשיו כשבאפי חזרה הוא שוב הורד בדרגה, ולא יראו בו יותר מהערפד המטריד שכל הזמן מתעקש להיות בסביבה. הוא מתחמק מהחדר בלי מילה, אבל לא הולך רחוק. זאנדר ואניה מוצאים אותו בחצר הבית, ואנו רואים מה שהם לא - ספייק מוחה דמעה. התמיהה שלו על חזרתה של באפי מתחלפת בזעם. שוב זלזלו בו, לא סיפרו לו על התוכנית להחזרת באפי, למרות שלכאורה הוא אמור להיות המעריץ מס' 1 של התוכנית הזאת. לספייק יש תיאוריה לגבי זה, הוא טוען שווילו ידעה שלכישוף יכולות להיות תוצאות מזעזעות, שמשהו עלול להשתבש, כפי שקורה בכישופים מהסוג בדרך כלל, ושאם זה יקרה כשספייק מודע למתרחש, הוא לא ייתן לה להיפטר מבאפי גם אם היא תחזור לא בסדר. ווילו לא תעשה את זה, אומר זאנדר. אבל האם זה נכון? אנחנו בעצמנו מתחילים לפקפק בהחלטות של ווילו בעניין הזה, במיוחד שאנחנו היחידים שיודעים איזה סוג של דברים היא עשתה כדי לקיים את תנאי הכישוף.

"באפי, תשמחי. הוצאנו אותך. באמת עשינו את זה." אומרת ווילו בחיוך. היא לא מבינה למה באפי לא שמחה ומתרגשת לחזור, ובעיקר למה היא לא מתפעלת, כמו כל השאר, מכך שהכישוף המדהים הזה עבד, מכך שווילו הצליחה לתמרן את היקום ולהחזיר מישהו מהמתים. טארה אומרת שכולם ציפו שהכישוף לא יצליח, לא האמינו שהם באמת יכולים לבצע דבר כל כך גדול, ועכשיו הם לא יודעים מה לעשות לנוכח ההצלחה. אבל ווילו לא נראית כאילו היא לא באמת האמינה שזה יעבוד. נראה שהיא היתה בטוחה בהצלחה של הטקס, וגם בנתה לה בראש איזשהו תסריט של איך זה יהיה כשבאפי תחזור. וזה לא קורה כמו שהיא חשבה. היא מצפה לקבל הכרת תודה מבאפי, או אפילו הכרה פשוטה בדבר שעשתה למענה, ולא מקבלת. כשהיא חשבה שהכישוף נכשל בפרק שעבר, היא אמרה "נכשלנו" ואילו עכשיו כשהכל נראה אחרת, היא רוצה קרדיט.

יריית הפרידה של ספייק לפני שהוא רוכב על האופנוע הגנוב שלו, היא חומר למחשבה עבור זאנדר ועבורנו, וקונספט ששמענו פעמים רבות בבאפיוורס - כשמדובר בכשפים, תמיד יש השלכות. השלכות תמיד היו במרכז הסדרה, תמיד הודגשו. אין שכר בלי עונש, אין חטא בלי תוצאות. יש אפילו פרק שנקרא "השלכות", ודן בתוצאות המעשה שעשתה פיית' כשהרגה אדם חף מפשע, והשפעת העניין עליה ועל האנשים סביבה, וכיצד הנסיבות משתנות לנצח לאחר הטעות הזו. מתחילת הסדרה אנו לומדים שוב ושוב שלא מקבלים פה שום דבר בחינם – כוח הקוטלת בא עם אחריות אדירה שניתנת בגיל צעיר ועם חיי מדף קצרים ביותר, ערפד עם נשמה היה צריך לעבור לסדרה משלו כדי להספיק לכפר על כל העוולות שעשה, ותמיד תמיד תמיד לימדו אותנו שכשפים באים עם מחיר, ושהם לא דבר שיש לעסוק בו בקלות ראש.



ואכן, מהר מאוד מתחילות התוצאות להביע את עצמן. העולם לא אוהב לתת שום דבר בחינם, ומה שווילו מתייחסת אליו כ"מתנה" הוא למעשה מעשה שנוגד את הדרך הטבעית של העולם (וזו הנקודה שבה מתפקד הפרק הזה גם כארס-פואטיקה של הסדרה, ועל כך הרחבתי בכתבה "עונה 666"). הקסם החזק שהפעילו הסקוביז יצר שד כתופעת לוואי, והשד החל לרדוף את החבורה, לגרום להם לראות דברים, לעשות דברים. באפי רואה תמונות משתנות וחבריה נראים מתים (אם כי יתכן וזה תוצאה של חווית החזרה לחיים), אניה חותכת לעצמה את הפנים, דון יורקת אש כמו דרקון - אבל לכל הדברים האלה אין ממש משמעות, והם לא פוגעים פיסית. חשובים מהכל הם הדברים שאומרת באפי בתור השד לווילו וטארה: "מה עשית? את יודעת מה עשית? אתם כמו ילדים. הידיים שלכן מריחות ממוות. כלבות! כלבות מלוכלכות, מטלטלות את העצמות. האם חתכת את גרונו? האם ליטפת את ראשו?? הדם התייבש על ידייך, נכון? את היית מוכתמת. את עדיין מוכתמת. אני יודעת מה עשית!"

באנגלית, אפשר להבין את ההאשמות האלה כאילו הן מכוונות לגוף שני רבים (הפנייה היא תמיד you שיכול להיות את, אתם או אתן), ולכן אפשר לפרש את הנאום הזה כאילו הוא מכוון לסקוביז כולם, או לצמד המכשפות ווילו וטארה בפרט. אבל לדעתי, מלבד הפניה הישירה ("כלבות", "אתם כמו ילדים"), כל המילים הקשות האלה מופנות כלפי ווילו בלבד. ווילו היא זו שתכננה את הכישוף ואף ביצעה אותו למעשה, טלטלה את העצמות (של באפי, הפריעה את מנוחת המת), והיא זו שחתכה את גרונו של העופר לאחר שליטפה את ראשו. טארה בכלל לא מבינה על מה מדובר, אבל ווילו יודעת. למרות שהיא מכחישה בתמימות, היא יודעת, כמו שאנחנו יודעים.

ולא רק אנחנו מתחילים לשים לב לכוח הגדול של ווילו. ספייק מזהיר את זאנדר, ואחר כך גם מציין בפני באפי כמה חזקה הפכה ווילו להיות. זאנדר מהרהר בדברים שאמר לו ספייק, ושואל את טארה בעקיפין, "האם מישהו יכול היה לדעת?". למרות שהוא לא שואל ישירות על ווילו, טארה עונה מיד, "ווילו היא מכשפה מוכשרת, היא לא היתה עושה שום דבר שיפגע באף אחד." ולמרות שזה נכון ושטארה באמת מאמינה בזה, באיזשהו מקום גם היא כבר יודעת שווילו היתה בהחלט מסוגלת להסתיר מכולם את התוצאות האפשריות.

הכוח של ווילו מוכח בפרק הזה עוד פעם אחת אחרונה, והפעם בפני טארה בדרך מצמררת שלא מותירה ספק בכך שווילו כבר לא מה שהיא מתיימרת להיות (מכשפה צעירה, לא הכי מנוסה, שיודעת לעשות "stuff", כפי שהיא מתעקשת לקרוא לזה). ווילו וטארה מנסות לבצע כישוף שיהפוך את ה"צל" למוצק כדי שבאפי תוכל להרוג אותו. הן אוחזות ידיים לשילוב הכוחות שלהן, מדקלמות את התפילה, ולאחר דקות ארוכות של כל זה, טארה מבחינה שווילו בכלל לא מדקלמת איתה. ווילו עוזבת את האחיזה בידיים של טארה, מתחברת לכוח פנימי ששייך רק לה, וכשהיא פוקחת את עיניה, הן שחורות לחלוטין. "מוצק" היא אומרת, מילה אחת במקום כל הכישוף הארוך שניסו קודם, והציווי שלה מתבצע. קריפי.



הפרק מסתיים באווירת פוסט-קטילה שהיא לכאורה Happy End. נראה שבאפי חזרה לעצמה, חזרה לתפקיד המטפלת שהיה לה עד עכשיו ביחסיה עם דון, חזרה להיות מבוגר אחראי. כולם אומרים לבאפי כמה חשוב שהיא חזרה, כמה זה נפלא. "היה רע כשלא היית פה. עכשיו יהיה בסדר." אומרת דון, במין תמימות של ילדה שעוד לא למדה שהחיים סביב באפי הם לעיתים רחוקות בסדר. "עכשיו שהם רואים שאת מאושרת. זה כל מה שהם רוצים." ממשיכה דון, ובאפי מיד פונה אל חבריה כדי למלא את תפקידה כלפיהם, ולהרגיע אותם שהכל אכן בסדר. היא סוף סוף אומרת מה שהם חיכו לשמוע - תודה. הצלתם אותי. הייתי בגיהינום ואתם חילצתם אותי משם. אתם תותחים, אין אין עליכם. "זו היתה ווילו. היא ידעה מה לעשות" אומרת טארה, ו-ווילו מקבלת סוף סוף את הקרדיט שרצתה. היא מאושרת. הסקוביז מתחבקים. באפי יוצאת החוצה כדי להיות לבד. ופוגשת את ספייק.

בין ספייק ובאפי היו לא מעט רגעים אינטימיים במהלך הפרק העמוס הזה, שמאותתים על חוקי משחק חדשים בין שניהם. זה התחיל עם רגע החיבור הראשוני ביניהם, בשיחה בזמן שהוא חבש לה את הידיים. היה כבר רמז קטן למערכת היחסים החדשה שנוצרת כאן בזהירות - בעוד לבאפי אין תחושה של זמן, ספייק סופר את הימים ויודע בדיוק כמה זמן היא נעדרה. יש לו הרבה יותר אחיזה במציאות משלה יש, והיא זקוקה לזה. וכך, כשהסקוביז החלו לחקור את השד ובאפי לא מצאה את עצמה בתוך ריטואל המחקר, שרק גרם לה להתגעגע לג'יילס, היא עזבה בפתאומיות כדי לפטרל, ומצאה את עצמה בקבר של ספייק. הוא בדיוק הסתובב לו הלוך ושוב ללא מעש, קצת הלך מכות עם קירות (באקט של הזדהות עם הפצעים של באפי?), קצת בכה, קצת צחק על עצמו, אבל בשום אופן לא היו לו "תוכניות, דברים לעשות", כפי שטוענת אניה. אז הפתיעה אותו באפי בביקור אישי, וספייק ניסה קצת סמול-טוק, ודי מהר ויתר. הוא התוודה על האשמה שהוא הרגיש מאז שמתה, על שלא הצליח לעמוד בהבטחה שלו, על שלא הצליח לעזור לדון ולהציל את באפי. על כך שהוא חולם על הרגע בו נכשל שוב ושוב, ובחלומות שלו הוא מתקן את המעוות - "בכל לילה אני מציל אותך".

ובסוף הפרק, לאחר שבאפי מילאה את חובתה כלפי חבריה, היא מתחמקת מהדלת האחורית של החנות, ופוגשת שם את ספייק. הם נפגשים במקום שמחולק באופן חד - חציו צללים וחציו אור שמש - המקום בו שני העולמות שלהם נפגשים. "אני יכולה להיות לבד גם כשאתה פה." היא אומרת. באופן אבסורדי, דווקא איתו היא מרגישה נוח, בעוד מהחברים שלה, האנשים הקרובים אליה ביותר, היא מתחמקת. כולם כל הזמן שואלים אותה אם היא בסדר, אבל רק כשספייק שואל את זה, זה פתאום נשמע אמיתי ובאפי מסוגלת לענות על כך באמת, ומתוודה שהיא ממש לא בסדר.



ממש כמו ספייק ההמום, אנחנו נחרדים לגלות את גודל הטרגדיה של באפי - היא היתה בגן עדן, לא בגיהינום, כשהסקוביז החזירו אותה. היא השלימה את תפקידה בעולם, הגיעה למנוחה ולנחלה, ואז נגררה בכוח חזרה לעולם הזה, שהוא "קשה, ובהיר, ואלים... כאן זה גיהינום." פתאום הדברים שאמרה על המגדל בלילה בו חזרה נכנסים לפרופורציות אחרות לגמרי. ספייק לא אומר דבר, כי מה כבר יש להגיד. באפי עוזבת את המקום ולפני לכתה מזהירה אותו: "אסור שהם ידעו. לעולם". עם כל הכאב שהיא נושאת, באפי היא עדיין "The Warrior of the People". היא מעדיפה להחזיק בתוכה את כל הכאב העצום הזה לבדה, ולא לפנות לאנשים שיכולים לנחם אותה, כדי לא לפגוע בהם עם האמת.


הרעיון של יצירת שד כתופעת לוואי של ביצוע קסם כבר הופיע בפרק "סופרסטאר", בו הפיכת ג'ונתן לכוכב-על גררה יצירת שד. אך לעומת הפרק ההוא, בו הריגת השד ביטלה את הכישוף והפכה את ג`ונתן לחנון הרגיל שהיה תמיד, בפרק הנוכחי נאמר לנו שביטול יצירת השד שהגיע עם באפי יבטל גם את הקסם ויחזיר את באפי לקברה, ולכן היה צורך להרוג את השד.

בשיחה בין טארה לווילו במיטה, ווילו אומרת שכשטארה מחבקת אותה, אז פחות רועש לה בראש. זה מזכיר את השיחה שלה עם אוז בפרק
"Wild at Heart" בעונה הרביעית, בה אוז אומר שבראש של ווילו תמיד כל כך עמוס, והיא עונה שיש דברים מסוימים שמכבים את המוח שלה לחלוטין, ומתכוונת לסקס.

"בכל לילה אני מציל אותך" הוא אחד המשפטים החזקים בעונה, ואחד שג'יין אספנסון גאה בו במיוחד. היא אמרה פעם שכשבאים אליה מעריצים כדי לשבח אותה על משפט מדהים מתוך פרק שכתבה, תמיד מדובר במשפט שלמעשה הוכנס על-ידי ג'וס לאחר שהפרק כבר היה כתוב. המשפט הזה של ספייק היה כולו שלה.

מזעזע

ובפינת "לא בבית ספרנו", מככב כרגיל צמד הלסביות החביב עלינו:

בשיר הפתיחה, נחתכה תמונה של ווילו מניחה את ראשה על כתפה של טארה. סביר להניח שהשמטה זו תישאר למשך כל העונה.

טארה אומרת לווילו שהיא לא חייבת להיות אמיצה כי:
"I still love you". המשפט נחתך.

נחתכו יותר מדקה וחצי בהן ווילו וטארה מחובקות במיטה ומדברות (בתמונה למעלה). בין הנושאים שנדונו: טארה אומרת שכולם התכוננו לאפשרות שהקסם (החזרתה של באפי) יתקלקל ולא ציפו לכך שהוא יצליח. ווילו אומרת שאם הקסם היה מצליח, באפי הייתה שמחה יותר על כך שהיא הוחזרה, וציפתה שבאפי תאמר לה תודה. טארה אומרת שזה יקרה עם הזמן.


השתתף בכתיבת הכתבה: שלמקו GRAS