ניסיתי, באמת שניסיתי למצוא מספיק אירועים טלוויזיוניים גרועים שיאכלסו את המקומות הפחות טובים בממיר של השבוע, אבל פשוט לא הצלחתי. היו כל כך הרבה דברים טובים השבוע, שכל אחד מהם בשבוע רגיל היה אמור לקבל 10. זו הסיבה שהשבוע, באופן חד-פעמי, נזנח פורמט הציונים בין 1 ל-10 והאירועים חולקו לשלוש קטגוריות, כשהראשונה פשוט עמוסה בכל טוב.

הלוואי שכל שבוע היה כזה.

המעולים:
10. אמרו עליה שהיא מתלהבת, חסרת כיוון ושינקינאית, שהצילום מזכיר בר-מצווה ושאין כאלו מערכות יחסים במציאות. אבל "שבתות וחגים", הבונבון הכי ישראלי שלכד את המסך בשנים האחרונות, נעלה עוד עונת מופת. רפי ויואל, אלה ודניאלה, דורון ושירה ממשיכים לצלם אותנו לתוך תמונות חייהם; לעתים מלוטשות וקצת קיטשיות, אבל תמיד קסומות ומהפנטות. סוף עונה, איתם, זה תמיד כמו להיפרד מחברים טובים. עכשיו רק נותר לחכות לגלויות ולדפדף באלבום התמונות. יצירה עברית במיטבה (שי מגל)

10. ביום ראשון האחרון הסתיימה העונה הראשונה של "תיק סגור". רענן שקד טוען שככה לא גומרים עונה. באופן עקרוני אני נוטה להסכים עם חלק מהדברים שנאמרו שם, בעיקר הפיסקה האומרת ש"תיק סגור" היתה עונת-בכורה כמעט מושלמת, אבל בכל הנוגע לשיר הסיום - הוא דווקא היה עשוי בצורה חכמה והיה אחד מרגעי השיא בפרק, שבכללותו היה די בעייתי. הסיבה שהפרק היה בעייתי הוא שלמרות הירי בתורג'מן הוא הכיל לא מעט רגעים משעממים ומעט מדי רגעי מופת שהתרגלנו לצפות אליהם בסדרה. ובכל זאת - השורה התחתונה והמעודדת היא שמדובר בסדרה מצוינת, שהלוואי שיימצא לה מישהו שישקיע בעונה שניה שלה.

10. על סקרבס כבר המלצנו לכם כאן (והפרק ששודר השבוע הוכיח כמה שהסדרה הזאת משובחת), אבל ראוי גם לציין את היחס הסביר-בצורה-מפתיעה של טלעד לסדרה. שני הפרקים ששודרו התחילו בדיוק בשעה בה הם היו אמורים להתחיל (23:30) והיציאה לפרסומות נעשתה בדיוק במקום בו היא אמורה היתה להיות. רק שימשיכו ככה.



10. המחווה של ליגת האלופות ל"24". מודי בראון (שמדי שנה מצליח להוציא את הקומיקאי המוכשר שבו), שגיא כהן (באחת ההופעות הביזאריות ביותר שנראו על המסך - וזה נאמר דווקא בחיוב), אבי מלר, נדב יעקובי, רמי וויץ (שהיה החוליה החלשה כשראו בבירור שהוא קורא את הטקסט שלו מהמסך) אלי אוחנה וכל שאר הצוות הנהדר של ערוץ הספורט שיחק אותה עם תסריט הזוי להפליא ועריכה נכונה. מעולה.

10. הראיון של אילנה דיין עם ארז טל ואורנה בנאי היה מרתק, לא פחות. הנה רק חלק מהדברים שנאמרו שם: "מעולם לא הבטחתי לך גן של סאטירה" (בתשובה לשאלה מדוע מייד אחרי קטע סאטירי מבריק חזרו להומור הנמוך), "באיזה שהוא מקום בפנים יש בי משהו משמעון החננה, למרות שזה קצת הפריע לי בהתחלה שהיא קראה לי ככה" (ארז טל), "זה ברור שמי שמעיז לצחוק על עצמו יוצא גדול. בדיוק כמו שארז מרשה שאני אגיד שיש לו קטן וזעיר. זה ברור, כי אין לו" (אורנה בנאי). הדיון גם נגע בנקודה הבעייתית של "האם לשדר תוכנית בידור לאחר פיגועים או לא?", דיבר על המערכון הנועז עם רפעת טורק ואפילו קיבלנו את הסיפור המלא לשאלה "מדוע לימור חזרה?"

10. הנה חלק מאירועי השבוע ב"מופע שנות השבעים": אריק ודונה עשו את זה סוף סוף, אריק הלך עם אמא שלו לקולנוע וחלק איתה כמה רגעים קסומים, הסבב המרובע של פז, אריק, הייד וקלסו נעשה בגירסה מצוירת, הפארודיה על וודי אלן - והכל בהומור, בחן ובשנינות שכל כך מאפיינים את הסדרה.



הבינוני:
5. בפרק של סאות' פארק ששודר ביום רביעי האחרון רצתה אחות של סטן לצפות ב"באפי, קוטלת הערפדים". על מסך הטלוויזיה הופיע לוגו דומה לזה של האחים וורנר, עם האותיות WD. הכל נורא נחמד, אלא שבזמן שידור הפרק, "באפי" כבר עברה ל-UPN.

הגרועים:
1. ולמרות כל הדברים הטובים שיש להגיד על "תיק סגור" אי אפשר שלא להתעצבן על ערוץ 10 ששיחק עם שעות השידור של הסדרה כמעט בכל שבוע, גורם למעריציה המעטים של הסדרה לפספס לא אחת את שידור הפרק. כל כך חבל.

1. בעיקרון מגיעים בעיקר שבחים לביפ, ערוץ הצחוק, שהביא לנו את באפי, את מלקולם, את סאות' פארק, את שש העונות הראשונות של הסימפסונז (אם כי בפרומואים דווקא מתעקשים על "חמשת", שגיאה דקדוקית מעצבנת, אגב), אבל אין ברירה אלא להגיד שהערוץ פשוט עושה מעצמו צחוק. כדי לדעת מתי משודר פרק חדש של סאות' פארק צריך מחשב עם מעבד חזק במיוחד, כי הפרקים החדשים משודרים בימי שני ורביעי בשעה 23:05, דבר מבלבל במיוחד בגלל השידור החוזר היומי לפרקים ישנים בשעה 20:15. אם אתם רוצים את השידורים החוזרים לפרקים החדשים, הרי שאחד מהם נמצא במוצ"ש ב-00:35, מייד אחרי פרק מעונה קודמת. איפה השני, מישהו יודע? למה לסבך את הצופים המבולבלים?