הפרק הראשון בעונה נפתח באקספוזיציה קצרה, במהלכה אנחנו פוגשים מחדש את אנשי "אנג'ל חקירות", כשהם בדיוק חוזרים מאחת המשימות שלהם. מהשיחה ביניהם אפשר ללמוד שהם כבר משופשפים בעבודתם, מקצועיים יותר, וגם לא חסרים להם קייסים כמו שהיה בעבר. אמנם נראה שכל זה בא על חשבון החיים האישיים שלהם, אבל בסך הכל מצבה של חברת החקירות טוב מאי פעם. ובכל זאת, משהו בתמונה הזו לא מסתדר - אנג'ל עצמו לא נמצא ביניהם.

עברו שלושה חודשים מאז שראינו את הדמויות לאחרונה, כשחזרו הביתה בשמחה מפייליאה רק כדי לקבל בשורות מרות, והפרק הזה עוסק כולו בהשלכות של החדשות האלה על אנג'ל וחבריו. כמו כן, הוא עוסק בדימוי של אהבה בעיני הדמויות (שם הפרק פירושו גם "אהוב" או "אהובה"). האנשים שחיים באנג'לוורס צריכים להתרגל למציאות חדשה - מציאות ללא באפי - בדיוק כמו האנשים שחיים בבאפיוורס.

נראה שאנג'ל עזב בחיפזון כששמע את החדשות הרעות בסוף העונה השניה, ונסע לעשות חיפוש-נפש במנזר טיבטי. כמובן, שמכיוון שהוא אנג'ל, הוא לא זוכה לשקט ולשלווה במנזר. שוב העולם הדמוני שהוא חלק ממנו הורס את ניסיונותיו להחלים, והבעיות שעליהן הוא היה אמור לעבוד עם עצמו בטיבט הרחוקה נשארו בלתי פתורות. קורדיליה, שהיא הקרובה ביותר לאנג'ל מכל החבורה, מבחינה כמעט מיד שהוא לא הספיק לעבד את כל מה שהיה לו לעבד.



כשאנג'ל חוזר הביתה אנו רואים שוב כמה קרובים כולם מרגישים זה לזה, כמה הוא חסר לחבריו כשלא היה, וכמה הוא התגעגע אליהם. הוא מצא את הזמן לבחור לכל אחד מהם מתנה מתאימה, מחווה שאנג'ל הישן והמנותק מהמין האנושי מעולם לא היה מדמיין לעצמו לעשות. בנוסף, אחת השאלות הראשונות שלו כשהוא חוזר היא בעניין פרד, הבחורה שהלכה לאיבוד לפני חמש שנים במימד הגיהינום פייליאה, שם מצא אותה אנג'ל והציל אותה מחיים כפליטה נרדפת.

במסגרת האקספוזיציה של הפרק למדנו שעם החזרה ל-LA קיבלה פרד חדר ב"היפריון", ולא יצאה משם מאותו הרגע. היא מתרכזת בכתיבת מחשבותיה על הקירות ואכילת טאקו, וכהגדרתה של קורדילה, "מחליפה כלא אחד בשני". הקשר בין פרד לאנג'ל הוא אמנם טרי וקצת מסורבל (אחרי הכל שניהם לא מופת לתפקוד חברתי), אבל ברור. הוא דואג לה, והיא מתרגשת מאוד מהחזרה שלו הביתה, וברור שהיה לה קשה מאוד לקבל את עזיבתו הפתאומית שלושה חודשים לפני כן. אפשר לראות קווים מקבילים בין שתי הדמויות האלה - אנג'ל הוא הקשר של פרד לעולם, כמו שבאפי היתה בשבילו כשרק פגש אותה. כשהוא היה צריך להתחיל להסתגל לעובדה שהנערה שהוציאה אותו מתוך חיי הבדידות והפרישות איננה, פרד נאלצה להתמודד עם דבר דומה כשהגבר שהציל אותה מחיי בדידות במערה הלך. בתחילת הפרק נראה ששניהם התמודדו בדרך של אי-התמודדות - שניהם הסתגרו בעצמם.



העלילה מתחילה באמת כשקורדיליה נתקפת בחיזיון. בעוד הבנים רצים להציל את חסרי האונים, אנו מגלים שקורדי בצרות - החזיונות שלה הופכים לקשים וכואבים יותר ויותר, ממש עד בכי. "החזיונות האלה הורגים אותי," היא אומרת. ארון התרופות שלה מלא כדורים, האור מכאיב לעיניה, והיא מתקשה לבצע פעולות קטנות כמו לרחוץ את עצמה. מזל שיש לה רוח רפאים שממהר לדאוג לכל צרכיה באמבטיה, ומי יכול להאשים אותו.

בעקבות החיזיון אנו פוגשים את אליזבת', ערפדה שמזהה את אנג'ל כאנג'לוס שניה אחרי שהוא משפד את ליבה, וכל מה שנשאר ממנה הוא תליון בצורת לב, שבזכותו אנג'ל נזכר בעבר, ואנו זוכים לפלאשבק הראשון לעונה. תודו שהתגעגעתם לפלאשבקים. שוב העבר הרחוק של אנג'ל נוגע בהווה שלו, בזמן שהוא מנסה להשלים עם העבר הקרוב שלו.

מה בפלאשבק? אנג'ל ודרלה, על תקן הערפדים המנוסים, הבוגרים, שבעים-מהחיים (או מחסורם), שכבר היו שם, עשו את זה, וגם יעשו את זה שוב מחר, ומולם ג'יימס ואליזבת' (זאת מהתליון), שהם צמד ערפדים צעירים ומאוהבים שאפשר בהשוואה לתאר כתמימים. ואכן, זהו רוב תפקידם של ג'יימס ואליזבת' - לשמש השוואה.

הם מתחילים את הפרק כהשוואה לאנג'לוס ודרלה, להראות כמה חסרי לב הם, להזכיר שלמרות שלערפדים אין נשמה ושהם שדים אכזריים, הם יכולים להרגיש רגשות עזים, גם אהבה. אנג'לוס רואה באהבה משהו נתעב, מעכב. בעיניו, בני הזוג לא מממשים את טיבעם האמיתי כערפדים, את הפוטנציאל שלהם, כי הם מאוהבים (בעולם מושלם, היו משתמשים פה בספייק ודרוסילה, אך אין לנו כזה מזל). אך ההשוואה מחזקת את המחשבה שלמעשה אנג'לוס ודרלה הם החריגים. אפילו בקרב הערפדים, הם צמד אכזרי וחסר-לב באופן יוצא דופן. הם מסתובבים בעולם מאות שנים, חולקים הכל זה עם זו, ועדיין רואים באהבה חולשה, אינם חשים אותה או מבינים אותה, ולא מצפים לקבל אותה זה מזו, או בכלל. טוב להם כמו שהם, אחד עם השנייה, כשבכל רגע נתון הם יודעים שאחד מהם יכול לתקוע לשני יתד בגב.



בשאר העלילה, זו שמתרחשת בהווה, משמשים ג'יימס ואליזבת' גם לצורך השוואה עם אנג'ל ובאפי. כשאנחנו פוגשים את אליזבת', היא נוסעת במכונית עם זוג צעירים שחטפה. הבחור מתחנן על חייה של חברה שלו, ואליזבת' מציעה לו להקריב את חייו כדי להציל את חייה של אהובתו. כשהבחור בוחר בעצמו, הוא הוכיח לערפדה שהוא לא באמת מאוהב. "נו, באמת. אתה קורא לזה אהבה? כשנגיע הביתה, אני אראה לך מה זאת אהבה." וכבר אנו נחשפים לעולם האבסולוטי בו היא וג'יימס חיים. אהבה בעיניהם היא מעל הכל, הסיבה לחיים ולמוות (ערפדים והאובססיות שלהם). מי שאוהב באמת לא יהסס להקריב את עצמו עבור אהובתו, ומי שאהובתו מתה, יעשה כל דבר כדי לנקום את מותה, וכמובן שגם יקריב את חייו כדי לעשות זאת. ממילא חייו בלעדיה אינם חיים, מוטב כבר שיוציא לעצמו את הלב (והמטאפורה ברורה - הלב שלו חסר תועלת עכשיו שאהובת ליבו איננה).

כשג'יימס מאתר את אנג'ל, הוא מצפה למצוא את אנג'לוס - מאנייק חסר רחמים שאין בו אהבה לאיש מלבד לעצמו. ההצהרה של אנג'ל שהוא השתנה, שהוא אכן אהב אהבה אמיתית, שאהובתו מתה (ולתשומת ליבם של האנטי-סטאר-קרוסים: אנג'ל אמר "האישה שאני אוהב מתה", ולא "האישה שאהבתי"), לא משכנעת את ג'יימס, אלא רק מחזקת את התיאוריה שלו. לפי נקודת מבטו של הערפד הצעיר, אם אהובתו של אנג'ל מתה, אין מצב שהוא ימשיך בחייו כרגיל. בעולם של ג'יימס הכל מאוד שחור או לבן - אנג'ל לא ביקש את נפשו למות, ולכן הוא כנראה לא באמת אהב אותה. "אני חייתי, אתה רק התקיימת" הוא אומר לפני שהוא הופך לאבק.

ג'יימס אומר בקול רם את מה שאנג'ל חושב בליבו. הוא נותן לו דוגמא קיצונית לאהבה אבסולוטית, אך ובאיזשהו מקום, אנג'ל מסכים איתו שכך צריך להיות. איך הוא ממשיך להתהלך בעולם כשבאפי מתה? איך אפשר לתפוס את זה בכלל, שהיא מתה הרחק ממנו, בקרב שהוא לא היה חלק ממנו, בלי הזדמנות להציל אותה, אבל יותר מזה - בלי הזדמנות למות לצידה? אנג'ל מרגיש אשם על שהוא, בסך הכל, בסדר. על שהתגובה הראשונה שלו לא הייתה לבצע חרקירי על הקבר של באפי.

באפי תמיד תהיה זו שנתנה משמעות לחיים שלו, שגרמה לו לצאת מהמערה הפרטית שלו ולעשות אינטראקציה עם האנושות, ועכשיו פתאום מתברר שהוא הצליח לארגן לעצמו חיים בלעדיה. היא כבר לא הקשר היחיד שלו לעולם, כי עכשיו כבר יש לו את קורדילה, ווסלי וגאן, פרד ואפילו לורן. ואם נראה בתחילת הפרק שאנג'ל, כמו פרד, יתכנס בתוך עצמו ולא יתמודד עם המציאות החדשה, אז בעקבות העימות עם ג'יימס מתברר שאנג'ל עשה תהליך הפוך - הוא נפתח, הוא מצא את המקום שלו בעולם גם ללא באפי (וברמת הארס-פואטיקה, לסדרה "אנג'ל" יש בסיס מספיק חזק כדי להיפרד מהסדרה "באפי" לחלוטין. "אנג'ל" מתקיימת ללא השפעת "באפי", וזה בסדר. זה אפילו בריא).

אם נחזור שנייה לפלאשבק, נוכל להתרכז בנקודה החשובה הנוספת שלשמה התכנסנו כולנו בצרפת של המאה ה-18: הולץ קוטל הערפדים. מהשיחה הקצרה של הערפדים עימו אנו מגלים שהוא אדם ששם לעצמו מטרה לתפוס את אנג'לוס ודרלה ולהביא לסופם, ואף רודף אחריהם ללא הפסק לאורך כל אירופה. יש לו סיבה טובה מאוד לכך - הצמד רצח את ילדיו ואת אישתו (אנג'לוס גם רומז לכך שאנס אותה). הם אמנם מצליחים שוב להימלט מידיו, אך הולץ, ברדיפה הממוקדת שלו אותם, מצליח להדאיג את שני הערפדים שבעי הקרבות הללו, מצליח לאיים על הקיום הזחוח שלהם.



על דניאל הולץ כבר שמענו פעם. אמנם ממש ברמז, אפילו לא בשם, בפרק "המבחן" של העונה הקודמת, שם ראינו את אנג'לוס ודרלה נרדפים על ידי בני תמותה (שבדיעבד, בראשם עמד הולץ) ומתחבאים באסם. כשנראה שאין תקווה להינצל, דרלה בוחרת בהישרדות של עצמה, ובורחת כשהיא משאירה את אנג'לוס בתוך אסם בוער, ללא סוס, למעשה ללא פתח מילוט. זוהי עוד דוגמה לסוג מערכת היחסים שיש ביניהם. דרלה באמת קיוותה שאנג`לוס ינצל איכשהו ויפגוש אותה בוינה, אבל היה חשוב הרבה יותר להציל את עורה - וזאת שוב בניגוד ישיר לדרך בה ג'יימס ואליזבת' רואים זה את זו כדבר החשוב ביותר, ויגנו זה על זו עד המוות ואחריו. אנג'לוס ודרלה לא זקוקים לשטויות האלה.

"החיים משעממים. את מלאת הפתעות" אומר אנג'ל לדרלה, ואכן בסוף הפרק אנו מגלים שלדרלה יש הפתעה קטנה בתנור - היא בהריון מתקדם, ולא מראה שום סימנים שהאימהות שינתה אותה...