סליחה על תקופת השתיקה הארוכה שעברה בלי טור חדש של "ונעבור לפרסומות". פשוט, עם כל הפרסומות לטלפונים סלולאריים, שמתייחסות אל הצופים והמשתתפים כאילו הם מטומטמים מזילי ריר (ומי ששוכח שהטלפון שלו הוא גם טלפון, ייזכר בזה מאד מהר כשיגיע החשבון), שלתקופה מסויימת הייתי משוכנע שאני באמת מטומטם מזיל ריר, וחשבתי שכל הפרסומות בטלוויזיה הן פסגת היצירה הקופירייטרית.

אבל זה עבר לי. בכוחות מחודשים ועקב דרישת הציבור, מיציתי את המיטב מיבול הפרסומות הבינוני של התקופה הפוסט-מיאו-חתולאית, והנה, לשיפוטכם, טור "ונעבור לפרסומות" חדש, גם אם מצומצם.

נ.ב. אין בטור הזה פרסומות סמויות ושום שם מסחרי לא טושטש. כאן זה לא ערוץ 2. אצלי הכל גלוי. אני לא חושב שהקוראים שלי לא יכולים להבחין בין פרסומת ובין חלק מהכתבה.

גבינות לבנות: רק עברנו את פורים, אבל אצל המחלבות הגענו כבר לשבועות. אחרת איך אפשר להסביר את שטף הפרסומות לגבינות לבנות ומוצרי חלב אחרים? אפילו את הפרסומת ליוגה, עם הזאת שכבר כמה שנים עושה מדיטציה במזרח החזירו. אבל לפחות קיבלנו את פרסומת "סידן נמצא?", שמשתמשת בעובדה מדעית נכונה כדי למכור גבינה ועושה זאת בצורה מרנינה. רק שלא יעבדו עליכם - רוב הסידן שאוכלים באמת לא נספג. רק מה, הגוף באמת לא צריך לספוג כל כך הרבה סידן.

קרב האינטרנט המהיר: נט-מן ומלוא קסל"שיו (ומי שלא רוצה להתקשר לתמיכה טלפונית: זה קילו סימנים לשנייה) מעופף, בכבלים גולשים בים התיכון (אחרי הכל, רוב האינטרנט זה באמת חרא), בבזק עדיין נוסעים ברכבת אבל בבזק בינלאומי מטילים מטבע, בברק סתם "גולשים" ואני משוטט ברשת במקום לראות פרסומות. אבל מי צריך אינטרנט כל כך מהיר, כשבכל מקרה פרק של באפי מגיע רק פעם בשבוע, וגם זה בשבוע טוב?

אבקת כביסה קליה: כביסת עניבות כסרט ראינוע? שאלה אחת יש לי. השמן שאותו הקליה מנקה כמו שצריך, זה שמן בריא?

טמבור: ולמה אנחנו צריכים עכשיו פרסומת לצבעים? שתזכיר לנו כמה החיים אפורים עכשיו?

קרליין: שטיפת המוח של נערות צעירות מגיעה לשיא. אחרי שאומרים שהן צריכות להיות רזות, וללבוש בגדים יפים, עכשיו הן גם חייבות לשים את השפתון המתאים בשביל שיראו אותן. זוהי קריאה נרגשת: אני רואה אתכן! ואני מוכן לראות אתכן עד שיקראו לי פדופיל!

מחסני תאורה: חנות שלמה מלאה במנורות? כבר שום דבר אחר לא מונע מעובדים להירדם בזמן העבודה?

נקה 7: מתי היה מבצע של מסאז'יסט בתוך כל סבון?

תפוזינה: כבר התרגלתי לכך שמוכרים לנו מיץ באמצעות בחורות שופעות, יפהפיות ככל שיהיו. אבל מיץ פומלית?

גלילונית: שלא תבינו לא נכון, אין לי שום דבר נגד אנשים שנהנים להוציא את הזבל (ועוד עושים את זה כל כך מצחיק, ועם טל פרידמן כקריין). אבל אם הם מבלים את כל זמנם בלזרוק את הזבל, מתי יש להן זמן ליצור אותו?

רשתות בגדים: אביב הגיע, פסח בא, הגיע הזמן להחליף את הקולקציה. על מתאים לי והנשיקה שצונזרה כבר נאמר הכל. בקסטרו מראים שלא תמיד צריך דוגמניות שמפמפמות קלישאות, וגם שחקנית עם תסריט משובח (וסקסי, oh my!) יכולה למכור בגדים, ואפילו בלי לפתוח מעיל. לעומת זאת, הדוגמנים של H&O כנראה מטומטמים בהחלט, אם הם יודעים מראש שתיזל עליהם גלידה ואפילו מורידים את הבגדים במיוחד. ושום מילה על הפרסומת של ליוויס.

מברשת שיניים אוראל-בי: המברשת שמנקה יותר מהמברשת המובילה. תרגום: לא יכולה להיות המובילה בתחומה. מה שנקרא, שאיפות מקצועיות.

קווי זהב: אחרי "סימור שם?", ו"יש לכם קולה במקרר?", מגיע הדור החדש של הטרדות בטלפון: "יש לכם מצעי כותנה?". אני רק מקווה שבפאב של מו מבינים עברית.

אורנג' משפחה: (הוסף תגובה) (שם משתמש) (אתר בית) (טאב) (טאב) (שיפט-אנטר) סתם פרסומת מגניבה. (שלח תגובה)

ונסיים בפינת הטרוניה: אני מבין למה צריך לכתוב "המציג אינו רופא" בפרסומת למברשת שיניים, שמא יחשבו (לא שזה נותן כבוד למסעודה שחושבים שהיא כל כך מטומטמת) שפרסומת היא יעוץ מקצועי. אבל למה, שמישהו יסביר לי, צריך לומר על מישהו במדים בפרסומת לטלפון סלולרי "המציג אינו חייל"? האם לחיילים יש סמכות בנושאי סלולרי? ובמדינה שבה כל דוגמן שני התחמק משירות צבאי, כמה קשה כבר להשיג חייל אמיתי לפרסומת?

אחרי סגירת הגיליון: "המציג איננו זמר חתונות".