הכותבת לא מתיימרת לדעת כל מה שיש לדעת בעולם על התיאוריה הקווירית. ככל שהכותבת היתה רוצה, היא לא עשתה דוקטורט על התיאוריה ולא כתבה ספרים בנושא. היא בסך הכל שמעה על התיאוריה בשיעור אחד ומכיוון שהיא במצב חשיבת-באפי תמידי, קישרה את התיאוריה לסדרה האהובה עלייה.

"אני נערה שמרנית. אותי גידלו להאמין שהגברים חופרים החוצה את הגופות, ונשים מביאות את התינוקות." באפי

הדעה המקובלת והשלטת בעולמנו טוענת כי העולם מתחלק לשניים: גברים ונשים. שני מינים שונים, שלהם שום דבר (כמעט) במשותף. גברים ממאדים ונשים מנגה. לכל מין התכונות המובחנות שלו וכל מה שבן אותו מין עושה משויך לתכונות שלו ונובע מהן. בעולם הזה, הגבר הוא תמיד החזק, האמיץ והקשוח ואילו האישה היא היפה, המטופחת, העדינה, הפחדנית והאימהית. כך גבר שיראה סימני עדינות יחשב לגבר נשי ואישה שתצלח בעסקים תכונה "אחלה גבר".

באה התיאוריה הקווירית ואומרת: "זוכרים את כל מה שידעתם על הזהויות המיניות? יופי, עכשיו תשכחו מזה". לפי התיאוריה, הזהות המינית היא לא דבר קבוע ויציב אלא משהו משתנה וגמיש. התפיסה הזו אומרת שזהות מינית וזהות מיגדרית (זהות נשית או זהות גברית) הן תוצר של התרבות ולא של הטבע, ושבעצם אין דבר כזה "מצב הטבע", והכל הוא פרי התרבות. כלומר, אין תכונות נשיות או גבריות, ולמעשה אין דבר כזה "נשי" או "גברי". גודית באטלר, אחת מהכותבות של התיאוריה הקווירית, טוענת שמיגדר הוא לא קטגוריה ברורה ויציבה אלא סוג של הופעה, תפקיד שאנו מגלמים, המיוצר על ידי הזהות התרבותית שלנו.

טענתה זו מומחשת בצורה הטובה ביותר בפרק "Halloween", שבו התחפושות שבאפי וזאנדר לובשים גורמות להם לאמץ התנהגות נשית סטריאוטיפית (באפי הלבושה כנערה מהמאה הקודמת) או גברית סטריאוטיפית (זאנדר שלבוש כחייל). התלבושת גורמת לזאנדר להתנהג כ"גברי" יותר מהרגיל ולגלות נטיות לוחמניות מוצלחות, גם פיסית וגם שכלתנית (הוא מתכנן אסטרטגיה), והוא אפילו מציע ל"נערה במצוקה" את הז'אקט שלו. באפי, לעומתו, הופכת לסטריאוטיפ הנשי ולכן גם לפחדנית, תלותית ולא מסוגלת להילחם, מתרכזת בלהיות יפה וממתינה לגבר שיציל אותה.


"אני באפי. קוטלת הערפדים. ומי אתה...?" באפי

במשך רוב שנות קיומה של הטלוויזיה, נפלו תפקידי הנשים והגברים (בדרך כלל) לסכמות הפטריאכליות שמחלקות את העולם לשניים. אך אז, ב-1997, עשתה סדרה בשם "באפי קוטלת הערפדים" לצופי הטלוויזיה מה שהתיאוריה הקווירית עשתה לסטודנטים של תרבות, כשהיא שאלה אותם "זוכרים את כל מה שחשבתם על התפקידים המסורתיים של נשים וגברים בטלוויזיה?" וענתה, "יופי. עכשיו תשכחו מזה".

ב"באפי" הגברי והנשי מתערבבים. הדמויות הנשיות מגלות מוטיבים "גבריים" והדמויות הגבריות מראות סימנים של "נשיות", עד שהתכונות של המין השני נתפסות כחלק מהתכונות המולדות של הדמויות, ולצופים ותיקים לא נראית שום סתירה.

"למען האמת, חשבתי שתהיי גבוהה יותר, או עם יותר שרירים וכל זה. את די גמישה, לעומת זאת" אנג'ל

באפי, מעצם היותה הסופר הירו המקומית, תופסת עמדה גברית מסורתית של הגבר הגיבור. היא בעלת תכונות מסורתיות "גבריות": יש לה תושייה, קור רוח, וכוח פיזי שמכניס לכיס הקטן את הגברים בסביבתה, ולמרות זאת אף אחד לא יחשוד בבאפי שהיא גברית. הבחירה של המפיקים בשרה מישל גלר הקטנטונת ולא בעוד לוסי לולס היא בעלת משמעות, ולצד חוש אסטרטגיה מפותח מפגינה באפי גם חוש אופנה לא פחות מרשים.

את המגמה הזו אפשר לראות גם בדמויות נשיות נוספות לכל אורך הסדרה:

לווילו, החברה הטובה של באפי והעזר כנגדה, יש מוטיבים "גבריים" (במרכאות כפולות ומכופלות) - היא ה"מוח", יש לה חוש טכני מפותח והיא שולטת בכל הטכנולוגיות החדשות הרבה יותר טוב מהגברים לצידה (כן, יש בעולמנו עדיין אנשים שמאמינים ברצינות גמורה שיש משהו אצל נשים שגורם להן להיות מאוימות ע"י מחשבים).



"היא לא יכלה להתחפש לזינה?" ווילו

לעומתה, קורדיליה של העונות הראשונות התאימה כביכול לתבנית הקלאסית של ייצוג נשים בקולנוע ובטלוויזיה - הדבר הכי חשוב לה היה הרושם החיצוני, את רוב זמנה היא השקיעה בהתייפות והיא נרתעה ממאבקים אלימים. ולמרות זאת, ביחסים שלה עם אנשים אחרים (גברים ונשים) היא הוצגה כשולטת, כמתמרנת ולא כמתומרנת, ובמקום לצחקק ולהאדים ממחמאות הבנים הפופולריים היא התמחתה בהערות סרקסטיות.

גם לאניה, השדה בת אלף השנים, יש משהו "גברי" - הפתיחות שלה לגבי מין, הדיבור הבלתי נפסק שלה על תשוקותיה, תכונות שבמשך שנים רבות נחשב (ועדיין נחשב בתרבויות מסוימות) כאסור לביטוי נשי, כמשהו ששמור רק לשיחות גברים. משהו שאישה לא צריכה בכלל לחוות במסגרת היחסים המיניים.

האישה היחידה בתולדות הסדרה שענתה על הקריטריונים של הגילום הסטריאוטיפי של נשים בקולנוע ובטלוויזיה היתה ג'ויס, שלרוב הוצגה כממלאת (או יותר נכון כלא-ממלאת) את תפקודה כאם. למרות שמקום עבודתה הוזכר לעיתים, מעולם לא ראינו אותה שם וככל הנוגע לצופי באפי היא לא ממש יצאה מהבית (הספירה המסורתית לגילום נשים). אולי בגלל זה היא היתה אחת הדמויות האהודות פחות.

"הקטע שהורס אותי, אגב, זה שבאפי היא קוטלת ערפדים. היא כל כך קטנה" מיס קלנדר

להשלמת היפוך התפקידים, הדמויות הגבריות ב"באפי" מגלות דווקא תכונות "נשיות". למרות שג'יילס, הצופה של באפי, הוא המוח והרציונל מאחוריה ובדרך כלל שומר על חזות אדישה ולא מגלה את רגשותיו, לפחות בעונות הראשונות היה לו דימוי חלש ובמאבקים הוא לרוב הוכה עד אובדן הכרה. גם בתחום יחסיו עם המין הנשי (בעיקר ביחסיו עם ג'ני) הוא הוצג כביישן והססן. ג'יילס הוא כביכול הטיפוס של בעל המקצוע שכל חייו סובבים סביב עבודתו (אם נתפוס את היותו צופה כעבודה), והנה בעונה הרביעית, באמצעות החלום שלו ב-Restless, אנו מגלים שבעצם עמוק בתוכו משאלתו של ג'יילס היא משאלה "נשית": להקים משפחה משלו.



אנג'ל, הערפד המיוסר ואהובה של באפי בעונות הראשונות, הוא דמות אחרת שמערבת מוטיבים "נשיים" ו"גבריים".למרות שלאנג'ל כוחות פיזיים חזקים כמעט כמו לבאפי, הוא משמש כעזר כנגדה וביחסו אליה הוא נשלט אך ורק ע"י רגשותיו (גם כשהוא הצד ה"גברי" שלו - אנג'לוס). בעונה השלישית הוא חוזר מהגיהינום כשהוא חלש פיזית ובמצב נפשי מעורער (בעיות נפשיות מזוהות בתרבות בדרך כלל עם נשים), ובאפי היא זו שמשכנעת אותו לא לאבד עצמו למוות.

גם ספייק, הערפד השני בחייה של באפי, מפגין מוטיבים "נשיים", במיוחד בכל הקשור לחיי האהבה שלו. כוויליאם האנושי הוא היה מלא פנטזיות רומנטיות נשיות והיה כותב שירים לססילי, מושא תשוקותיו, התנהגות שעוררה ללעג מצד החברה סביבו. גם כערפד ספייק מובל על ידי ליבו, קודם ביחסיו עם דרוסילה ואחר כך בהשתוקקות האובססיבית לבאפי (אובססיה גם היא התנהגות שמיוחסת בדרך כלל לנשים). מעניין לציין שבעונה השניה ספייק הופך מהגבר החזק במערכת היחסים עם דרוסילה, ל"צלע הנשית" - כשהוא הופך לחלש פיזית ונכה (יושב בכיסא גלגלים) ועם בואו של אנג'לוס גם מקבל מעמד של ה"אישה הנבגדת" במשולש אנג'לוס-דרוסילה-ספייק, כשהוא נאלץ לצפות בחוסר אונים במשיכה בין דרוסילה לאנג'לוס.



"אני אולי שפוט של אהבה, אבל לפחות אני מספיק גבר כדי להודות בזה." ספייק

ובכלל, היפוך התפקידים בסדרה בולט במיוחד ביחסי הזוגות: קורדיליה-זאנדר, באפי-אנג'ל, דרוסילה-ספייק, ג'יילס-ג'ני וזאנדר-אניה - בכולם האישה היא לרוב החזקה והקובעת את טון היחסים (דומה שהיחידה שמנהלת מערכות יחסים שוויוניות פחות או יותר היא ווילו, שמערכת יחסים אחת שלה היא מערכת יחסים לסבית).



הדמות שמייצגת בצורה הטובה ביותר עירוב של מוטיבים נשיים וגבריים בגבר המודרני ואת התמודדותו עם הגילוי שהוא לא "גברי" מספיק, או לא עונה לציפיות ה"גבריות" של החברה ממנו, הוא זאנדר.

"אני צוחק בפניה של הסכנה. ואז אני מתחבא עד שהיא נעלמת." זאנדר

זאנדר מנסה להוכיח עצמו מול באפי החזקה ממנו פיסית, הוא מנסה לעזור לה במאבקיה אך בד"כ נפגע במהלכם, דבר המדגיש את חולשתו. בפרק "The Zeppo", זאנדר מושפל סופית כשהוא מקבל את התפקיד הנשי של אספקת האוכל - הוא נשלח לקנות סופגניות בעוד הנשים בחבורה (באפי ו-ווילו) מתכננות את הלחימה הבאה. זאנדר יוצא למסע חיפוש עצמי כדי לממש מוטיבים גבריים ולהחזיר לו את גאוותו שנפגעה: הוא שואל מכונית, מתחיל עם בחורה, מצטרף לחבורה "גברית", מקיים יחסי מין ומנטרל פצצה. אך הצלחותיו לא מקנות לו את הגבריות שבה הוא חפץ. המכונית מעוררת לגלוג, והיא הסיבה היחידה להתעניינותה של הבחורה בו, וזו שעוזבת אותו מול הסכנה הראשונה; "החבורה הגברית" מתגלה כאוסף של "מתים חיים" פסיכופטים תאבי הרג, שיכולים לממש את עצמם רק באמצעים טרוריסטים (מה זה אומר על הגבריות של ימינו?); פיית', שאיתה הוא מקיים יחסי מין בפעם הראשונה בחייו, תופסת את העמדה "הגברית המסורתית", כשהיא משתמשת בו לצרכיה ולבסוף זונחת אותו מחוץ לחדרה (וחייה) ואפילו העובדה שהוא הצליח להציל את התיכון מהתפוצצות לא מתגלית לבסוף לאיש ולכן כאילו לא קרתה.


"גלורי היא בן, בן הוא גלורי" ספייק

אבל שיא העירוב בין הנשיות לגבריות בסדרה מופיע לנו דווקא בעונה החמישית, בדמות שמעבירה בצורה הטובה ביותר את ההנחה שכל אחד מאתנו מורכב מצד נשי וצד גברי כשכל פעם צד אחר שלנו "משתלט" על התנהגותנו. זוהי גלוריפיקוס המהוללת, הידועה גם בשם בן. למרות שהם מתייחסים זה לזה כאח ואחות, הם חולקים אותו גוף ואותו גורל, מה שהופך אותם לאחד. בן הוא אולי בעל המראה הגברי מבין השניים, אבל הוא דווקא הנשי מביניהם. הוא עוסק במקצוע טיפולי, הוא רך ולא מוכן (לפחות בהתחלה) להיכנע לצד ה"גברי" האלים והאגרסיבי שבו. לעומתו, גלורי, בעלת החזות הנשית והגינונים הנשיים (השמלות, הנעליים, האמבטיות), היא זו שמפגינה תכונות "גבריות": היא כוחנית, שתלטנית, מנהיגה, חסרת רחמים, ממוקדת במטרה. חוסר היכולת של בני האנוש האחרים להבחין שגלורי ובן הם אחד מרמז אולי על ההתכחשות של החברה לכך שבכל אחד מאתנו טמונים סממנים נשיים וגבריים כאחד. לקראת סיום העונה מיטשטש לחלוטין הגבול בין גלורי לבן, ובין הגברי לנשי, כאשר בן נראה לובש שמלות אישה כחלק מהתערבבותו באישיותה של גלורי.


"אתם יכולים לתקוף אותי, אתם יכולים לשלוח אחרי רוצחים שכירים, זה בסדר. אבל אף אחד לא מתעסק עם החבר שלי!" באפי

נשים "גבריות" וגברים "נשיים", יחסי זוגות הפוכים, זאנדר כמייצג את בעיותיו של הגבר המודרני החדש שלא מרגיש גברי מספיק, בן וגלורי - כל אלה הם רק חלק מהייצוג של הנשי והגברי בסדרה. כמעט בכל פרק יש לנו אזכור לגבול הדק והלא קיים המפריד בין השניים, כמעט כל פרק מזכיר לנו את המסר של הסדרה ושל התיאוריה הקווירית בנוגע למגדר, שאומר שבעצם אין דבר כזה גברי ונשי, ולמעשה שני החלקים קיימים בכל אחד מאתנו. כל מה שנותר לנו לעשות הוא לקבל אותם כמו שהם, כמו חלק אחד שלם. אולי אז נצליח לחיות עם עצמנו יותר בשלום.