זה התחיל טוב

דרמת נעורים מתקתקה מהסוג הנדוש ביותר, כזו שראינו כבר כל כך הרבה פעמים, אבל בכל זאת מושכת. איזה סוג של קסם. במיוחד עכשיו כשכבר נמאס לי סופית מעלילות דוסון וחבריו, הגיע הזמן למצוא כמה אלילי נוער חדשים. כמה כוכבים יפים, יפים מידי, עם גומות חן וחיוך של ילדים עשירים ומפונקים שמזכירים קצת את החבורה של דוסון לפני שאלה התחילו להישמע ולהתנהג כמו בני 30.

אוירה פסטורלית, פנימיה יוקרתית, חופשת הקיץ, בנים בנות, וכמובן המורה התורן שהושפע יותר מידי מרובין ויליאמס ב"ללכת שבי אחריו", ובנקודה מסויימת הייתי בטוחה שהמשפט הבא שיצא מפיו יהיה קרפה דיאם...



זה הידרדר מהר מידי

עשרים דקות בערך נמשכה האשליה והעתיד נראה בהחלט מבטיח. אבל אז זה קרה, ומדרמת נעורים הפכה פתאום הסדרה לפריים-טיים סואפ מהסוג השמאלצי ביותר, כזה שאהרון ספלינג אוהב במיוחד. פתאום הכל קרס: בחור אחד בעצם התקבל לפנימיה היוקרתית במרמה. בחור אחר הוא בעצם בחורה, עם זהות מינית מבולבלת במיוחד. והחבר של הבחור/ה פתאום נמשך אליו, ובטוח שהוא עכשיו הומו. אבל שיא השיאים עוד לא הגיע, והוא קשור כמובן לזוג הטרי של הסדרה - הבחור העשיר וטוב הלב סטייל ברנדון וולש, והבחורה שהיא מעין הכלאה של ג`ואי פוטר (על השנינות) וג`ן לינדלי (על הסקסיות והבוטות). בקושי עשר דקות נתנו להם הכותבים להשתעשע באהבתם החדשה עד שהפילו עליהם את הקללה ממנה תרא כל אנטונלה וכל בובה פראית: כן כן, ניחשתם נכון - הם בעצם אחים.

אז נכון, למה בעצם אני מופתעת? הרי התרגלתי כבר לטירוף של הטלוויזיה האמריקאית, וכבר לא יפתיע אותי אם בפרק הבא אחת הדמויות פתאום תדמיין שהיא רואה שדים במראה (ורצוי שתהיה לה צלקת ענקית על הקרקפת, זכר לניתוח שעברה). לכל סדרה זה קורה מתישהו, חייבים להכניס את הבגידות, התככים, הבלבולים - האקשן. אבל עם כל הכבוד, למלרוז פלייס לקח כמה עונות טובות (מושג יחסי) עד שסידני הצטרפה לכת וקימברלי שרפה את בית הדירות. היוצרים של "אמריקנים צעירים", לעומת זאת, החליטו להביא עלינו את השואה כבר בפרק הראשון.

ואני לא רוצה לדמיין לעצמי מה יקרה בהמשך הסדרה, אם ככה נראה הפרק הראשון...