למה כל כך קשה לכתוב פרק של "באפי"?
כמרבית הסדרות בטלוויזיה האמריקאית, כל עונה של "באפי" נמשכת 22 פרקים. מדובר בכמות נכבדת של פרקים, והקושי לשמור על רמה אחידה ולעניין את הצופים גדול. מכיוון שג'וס ווידון מייחס חשיבות רבה להמשכיות עלילתית, ומכיוון שלכל עונה עלילה מרכזית משלה, נאלץ צוות הכותבים של הסדרה לעבוד קשה שבעתיים.

מאחר ולא ניתן למתוח עלילה עונתית לאורך 22 פרקים ברציפות, ניתן להצביע על שני סוגים של פרקים ב"באפי": פרקים מקדמי עלילה - פרקים שבהם עיקר הדגש הוא על העלילה המרכזית והיא עושה כברת דרך ארוכה במהלכם, ופרקים שעומדים בפני עצמם - שהסיפור המרכזי שלהם מתחיל ונגמר באותו פרק. ב"באפי", גם פרקים כאלה מקדמים את העלילה בדרך כלשהי, אם ע"י יצירת שינוי משמעותי במצב הקיים ואם ע"י פיתוח הדמויות.

בדרך כלל תחילת עונה של "באפי" משופעת בפרקים שעומדים בזכות עצמם וכעבור מספר פרקים מתחילה העלילה המרכזית להתרקם. לקראת אמצע העונה הקצב מתחיל להתגבר, עד שהקליימקס מגיע בסיומה.

בחלק זה אנסה להציג מספר פרקים בולטים מעונה 3 ולהמחיש באמצעותם מדוע אני סבור שהעונה שמרה על רמה גבוהה ועקבית כל כך. לצורך כך בחרתי ב-10 הפרקים שנראו לי כמוצלחים ביותר בעונה, בסדר עולה. עלי לציין שהבחירה הייתה קשה במיוחד. בניגוד לעונות האחרות בהן היו פרקים בולטים באיכותם ("Hush", "The Body", המיוזיקל וכו') בעונה 3 הרמה הייתה אחידה למדי וקשה היה לזהות פרקים שהתעלו מעל השאר, ובוודאי לדרגם לפי סדר. ובכל זאת, ביצעתי את הבחירה שלי. אני בטוח שיש קוראים שלא יסכימו עם חלק מהבחירות שלי, וטוב שכך - זה רק מראה כמה קשה היה לבחור. כולם, כמובן, מוזמנים להגיב ולחלוק את העדפותיהם האישיות.


הפרקים המשובחים של העונה
10. "Beauty and the Beasts" - פרק מצוין שכתוב בצורה מתוחכמת, ומספר סיפור מעניין עם מסר חשוב על המין הגברי. הפרק בודק את הקשר בין גברים לבין חייתיות רצחנית בשלושה מישורים: שני המישורים הראשונים מטעים במקצת, אבל יש בהם מסר - ווילו ובאפי מפחדות שהגברים שלהן לא שולטים במעשיהם ורוצחים חפים מפשע. במישור השלישי מגלים מי הרוצח האמיתי.

הגדולה של הפרק היא ביכולתו לשלב בין שלושת הסיפורים ובאמצעות הקשר ביניהם להעביר מסר חשוב על הצד חייתי שבכל גבר - היכולת לשלוט עליו ולהימנע מלנצלו באופן רצחני היא שמבדילה בין הגברים החזקים מוסרית ומנטלית לבין אלה שמנצלים את כוחם לרעה.



9. "Helpless" - פרק נהדר שחוקר את יחסי האב-בת בין ג'יילס ובאפי ומצליח לקדם את העלילה בצורה מקורית ובלתי-צפויה. הפרק מתמקד במערכת היחסים ביניהם דרך הדילמה של ג'יילס, שמחויב מטעם המועצה למעול באמונה של בת חסותו. בסופו של דבר, החלטתו ללכת נגד חובתו למועצה בכדי לסייע לבאפי, לא רק שמונעת את הידרדרות היחסים ביניהם, אלא הופכת אותם לחזקים מתמיד. והסצינה בסיום, בה מתנדב ג'יילס למחות את הדם מפניה של באפי, היא אחת המקסימות והמרגשות בסדרה, לטעמי.

הפרק משתמש בכמה דרכים כדי להקביל בין מערכת היחסים של הקוטלת והצופה ליחסים של אב ובתו (ההקבלה לאב הביולוגי המבריזן, הדברים שאומר קוונטין לג'יילס), ומנצל את המתיחות בכדי לחזק את היחסים ביניהם, ולבסוף ישנו הטוויסט הקטן והבלתי צפוי, כשג'יילס מפוטר מהמועצה, ובכך הופכת דמותו לחזקה יותר, וגם ל"מורדת" ו"מגניבה".


8. "Lover's Walk - פרק חמוד שבו ספייק חוזר והוא בשיאו - שנון, פתטי, חכם, שלומיאל, רגיש ובוטה. בנוסף, יש בו אחת הבדיחות האכזריות בתולדות הסדרה (הצילום של הלוויה אחרי שקורדי נופלת לבור. ברר...)

הפרק חוקר את נושא האהבה במספר מישורים ושואל מספר שאלות: האם נאהבים לשעבר יכולים להישאר "רק ידידים" למרות הרגשות החזקים? (לא!) האם ידידים שנמשכים מינית האחד לשניה צריכים לממש את התשוקה? (לא!) האם לבגידה יש מחיר? (בהחלט!) האם נאהב שנזרק ע"י אהובתו צריך להיכנס לדיכאון? (לא!) האם עליו לחזור לשגרה ולהיות עצמו? (כן!) האם זה יחזיר לו את אהובתו? (לא אם היא ערפדית מטורפת שאוהבת שמתעללים בה!).

הגדולה של הפרק היא ביכולתו לנצל את דמותו של ספייק - "השוטה של האהבה" - בכדי לעמת את כל הדמויות עם בעיות האהבה שלהן. בסופו של דבר, נדמה לנו שדווקא למערכת היחסים המופרעת של ספייק ודרו שהייתה במצב הכי גרוע בתחילת הפרק יש את הסיכוי הטוב ביותר לשרוד, וזה מסייע לנו להבין עד כמה אהבה היא מוטרפת ובלתי-צפויה.


7. "Consequences" - פרק מלא אירועים שמביא לשיאו את המסע של פיית' אל הצד האפל. הפרק מתמקד בעיקר בדמותה ובהתמודדות עם מעשיה. מצבה מתערער והופך למסוכן (הניסיון לרצוח את זאנדר), ויחסו של ווסלי למצב רק מחמירה את העניינים. ודווקא כשפיית' מחסלת את מיסטר טריק ונדמה לנו שהיא מתעשתת, מגיע הסיום המפתיע, שהוא בעצם לא מפתיע כל כך במבט לאחור.

החוזק של הפרק הוא בניצול דמותה של פיית' בכדי להעביר מסר חשוב על הכוח והפיתוי הגדול שיש בו שניתן להיכנע לו בקלות. הפרק גם מזכיר לנו עד כמה הנוכחות של משפחה וחברים יכולה לסייע לקוטלת לשמור את הרגליים על הקרקע (גם ספייק מדבר על כך בעונה 5). וממחיש את ההבדל בין באפי לבין הקוטלת החדשה.


6. "Anne" - הפרק עוסק במצבה הנפשי של באפי בתחילת העונה ומספק הסבר הגיוני לשובה. במהלך הפרק אנו מגלים שבאפי מתכחשת לזהותה ומנסה לחיות חיים "רגילים" בעיירה נטולת שם ובזהות בדויה, אך מגלה שישנם גורמים עוינים שמנסים לדכא את זהותם של אנשים במצב דומה לשלה - חסרי בית, אומללים, המחפשים משמעות וזהות. היא יוצאת בחוסר חשק מופגן לעצור את אותם גורמים ותוך כדי כך מבינה שהעובדה שהיא "קוטלת" וגיבורה היא חלק מהזהות שלה והיא לא יכולה לחמוק מייעודה - לעזור לאנשים ולהילחם ברוע.

הפרק יוצר את ההקבלה בין התכחשות באפי לזהותה לבין הניצול של אנשים שמחפשים זהות, ובאמצעותה מביא את באפי לתובנה על מהותה וזהותה. כמו כן, מעניינת במיוחד ההשוואה של מאפייני העולם של "קן" לקומוניזם ולרעיונותיו.



5. "Bad Girls" - זהו, לדעתי, פרק המפתח של העונה. קורים בו דברים רבים והוא זורע את הזרעים של הסיפורים החשובים להמשך העונה.

ההגעה של ווסלי כ-Watcher החדש והרצון להתפרק ולהשתחרר מחברים את באפי לפיית'. היא נסחפת בשל כך להתנהגות חסרת אחריות - ניהול הקרבות באופן מאולתר, הסתבכות עם החוק, אלימות מוגזמת וכו', אולם לאחר שפיית' הורגת בחוסר אחריות אדם חף מפשע, מבינה באפי שעברה את הגבול, והיא מנסה לשכנע את פיית' לעשות את הדבר הנכון. פיית' נראית מתייסרת בתחילה על המעשה שלה, אך בסיום הפרק אנו מגלים שפשוט לא אכפת לה.

נקודת השבירה של פיית', שבדיעבד נראית ברורה מאליה, היא ההתפתחות החשובה. בפרק הזה אנו נחשפים גם לצד מרדני ואפל של באפי, ובאמצעות החיבור וההקבלה בין הקוטלות, וההשוואה בין התגובות שלהן לאירוע, אנו מבינים את ההבדל בין לבין באפי לפיית', הן מבחינה מוסרית והן מבחינת החוזק המנטלי.


4. "Earshot" - פרק כתוב היטב עם המון שנינות והומור, עם תפניות עלילתיות, וסיום חביב ומצחיק במיוחד.

במהלך הפרק באפי מגלה שהיא מסוגלת לפתע לשמוע מה אנשים חושבים. בדיוק כשהיא מתחילה ליהנות מהעניין (וכך גם הצופים, שמגלים - כמה מפתיע - שקורדי חושבת בדיוק מה שהיא אומרת ושזאנדר חושב רק על סקס), היא לומדת כרגיל שלכוח יש מחיר וכמעט משלמת עליו בחייה. בדרך היא מנסה לשכנע את ג'ונתן לרדת מעניין הטבח, רק כדי לגלות שהוא בכלל ניסה להתאבד. אנו לומדים עד כמה הוא אומלל ועד כמה חטאנו, בדיוק כמו התלמידים בבית הספר, כשלעגנו לדמות הרקע הזו ולקחנו אותה כמובן מאליו. נערכת הקבלה בין ג'ונתן לבין באפי, ואנו רואים כמה דמיון יש ביניהם - שניהם "שונים" משאר התלמידים ומתקשים להשתלב חברתית. תוך כדי כך אנו לומדים שוב עד כמה היא חזקה מבחינה מנטלית.

הפרק מצליח לספר סיפור מעניין עם הרבה צחוקים, אבל גם להעביר מסר חשוב ורציני מאד, שעיקרו מגיע בסצינה החזקה של באפי וג'ונתן במגדל.


3. “The Zeppo" - לכאורה, זהו סתם פרק קומי חביב. למעשה, זוהי פרודיה מצחיקה וחכמה על הסדרה. הפרק מתמקד בזאנדר ובתחושה שלו שהחבורה לא מתייחסת אליו ברצינות ושבעצם אין לו מה לתרום למאבק ברשע. הוא יוצא למסע מטורף בלילה אחד, שבמהלכו הוא עובר את רוב נקודות הציון המשמעותיות בחייו של מתבגר אמריקאי ממוצע (קונה מכונית, מסתובב עם החבר'ה, מסתבך קצת עם החוק, עושה סקס בפעם הראשונה), ובסופו לומד שלמרות מה שחושבים עליו יש לו הרבה מה להציע, והוא צריך רק להאמין בעצמו.

הפרק מצליח גם לצחוק על כל אחת מהדמויות ועל הסדרה כולה (למשל: המלודרמה המוגזמת בין באפי ואנג'ל או כמות הפעמים המגוחכת שבה החבורה "מצילה את העולם"), גם מתאר באופן מדויק ורגיש את הדילמות וההתנהגות של נער מתבגר ממוצע בארה"ב וגם, כרגיל, מצליח להעביר מסר חשוב בצורה אלגנטית וחכמה.


2. "The Wish" - פרק גאוני, שלקח רעיון לא הכי מקורי וביצע אותו בצורה חכמה, מפתיעה ומעניינת. ומסר חשוב כבר אמרנו? חוץ מזה, אנו רואים את ווילו במכנסי עור (!), את באפי נטולת משפחה וחברים (אימפולסיבית, עצמאית מדי, חסרת אחריות ומאלתרת על חשבון טקטיקה), את ווילו במכנסי עור (!!), את ג'יילס במיטבו, את ווילו במכנסי עור (!!!) ואת דמותה של אניה לראשונה.



הפרק מתמקד בקורדיליה, הפגועה פיסית ונפשית מבגידתו של זאנדר, ומתוך כעס מביעה משאלה שלפיה "באפי מעולם לא היתה מגיעה לסאנידייל". המשאלה מתגשמת וקורדי נחשפת לעולם אלטרנטיבי שבו הערפדים שולטים בסאנידייל בהיעדר קוטלת והחיים הופכים לסיוט. קורדי לומדת שגם כשהמצב לא הכי טוב, תמיד יכול היה להיות גרוע יותר, ולכן צריך להיזהר במה שמבקשים כי זה עוד עלול להתגשם...

הגדולה של הפרק היא בעיצוב המדויק והמקורי של הדמויות בעולם האלטרנטיבי האפל והמפחיד. עיקר המחמאות הן לבחירה האומנותית להפוך את ווילו וזאנדר לערפדים מרושעים שגם נראית הגיונית למדי, גם בוחנת צד אפל באישיות של שניהם (בעיקר של ווילו שנראית מרושעת במיוחד) וגם מאפשרת לקחת את העלילה למקומות בלתי-צפויים ומעניינים. כמו כן, השימוש בדמותו של ה"מאסטר" מתבקש מאוד לאור הנסיבות. גם עיצוב דמותה של באפי בעולם הזה מרתק ומאוד מזכיר את פיית' - ובכך ורומז למסר המרכזי שבסיפור שלה (הצורך במשפחה, חברים וכו').


1. “Graduation Day" - הפרק הזה על שני חלקיו הוא הפרק הטוב ביותר של העונה, לטעמי. הפרק מלא באירועים והוא נע בקצב מהיר, מלא בדרמה, הומור ואקשן.

כראוי לפרק סיום העונה, הוא משלב בין כל הסיפורים ועלילות המשנה. החלק הראשון מתמקד בפיית' ומגיע לשיאו בקרב האינטנסיבי מול באפי. החלק השני נפתח עם ההצלה של אנג'ל ומגיע לשיאו בקרב הגדול מול ראש העיר, שהופך למפלצת ענקית. בחלק הזה מספר סצינות בלתי נשכחות: הסצינה שבה אנג'ל שותה את דמה של באפי (שמעוצבת בדיוק כמו סצינת אונס), והסצינה החשובה ביותר של העונה ואולי בכל הסדרה, לדעתי, בה לפקודתה של באפי, מסירים כל התלמידים את הגלימות, וחושפים את כלי הנשק שלהם. סצינה שמסמלת יותר מכל על התבגרות ונטילת יוזמה. סצינה מרתקת אחרת היא סצינת החלום של באפי בה מופיעה פיית', שמרמזת על כך שאולי בכל זאת אפשר להציל את נפשה מהתהום שאליה נקלעה.

הגדולה של הפרק הזה היא בהצלחתו להביא את כל העלילות של העונה לשיא, ליצור סדרה של סצינות חזקות וטעונות, להביא את הדמויות להכרה שאולי סופן מגיע וכך לבנות את המתח עד הסיום, ואז לסיים בקליימקס הטוב יותר בתולדות הסדרה (זוכרים? המצלמה מתמקדת בספר המחזור שעליו כתוב: "זהו העתיד שלנו"), כשאוז מסכם את מהות הסדרה בכמה מלים פשוטות: "אתם מאמינים ששרדנו?... לא את הקרב. את בית-הספר!".



מבצע סוף עונה
לסיכום, העונה השלישית הצטיינה בעלילה עונתית חזקה ביותר, והדרך שבה זו נבנתה היתה מעניינת ועמוקה. כפי שראינו כאן, גם הפרקים שעומדים בזכות עצמם חזקים מאד בעונה זו.

לו היו מעירים אותי באמצע הלילה ומבקשים ממני לדרג את כל העונות, היה לי בוודאי קשה מאד להחליט אילו עונות "תככבנה" בצמרת הדירוג. אני מניח שעונה 2 היתה שם, ו... טוב, תמיד סימפטתי את עונה 5. לא, רגע, מה עם עונה 7? ועונה 4? כל כך קשה להחליט... אבל אם יש דבר אחד בטוח לגבי מצעד כזה, הוא שבכל דירוג שלא אעשה, תמיד אגיע למסקנה אחת בלתי נמנעת, והיא - שעונה 3 נותנת בראש.

אל הכתבה הראשונה
אל הכתבה השניה
אל הספיישל