* לונג שוט. דני מבקיע גול. אמא מסתכלת מהצד, אור מציף את עיניה. בסלו מושין אחרי ההבקעה דני רץ למרכז המגרש, מניף ידיו כאווירון האגדי, ורבבות הזאטוטים הנוספים במגרש הקט רגל (הרבה יותר ממה שצריך להיות, כנראה השוטרים פתחו את השערים) עוטים עליו ורוצים לגעת בתהילה, אהה, באושר. כן.

* קלוז שוט. בלונדינית גדולת חזה ועלומת שם מפמפמת להנאתם של מנכ"לים לובשי חליפות שחורות (ומוצצי בינה. מצא את הקשר) משקה וורוד, מחככת בו את חמוקיה, עוברת לפניה, מחזירה לחמוקיה, משאירה בחמוקיה. הם שמחים, העם שמח, מה טוב.

* נו שוט. "סופר סופר קיץ", לוגו מעפאן מסתובב.

תיאור הפרומואים הקצר הזה של זכייניות הערוץ השני מייצג לא אחר, במודע או שלאו, מניפסט לייט למה שמחכה לנו. "העונה החמה" של שידורי קשת (כל הכוכבים הצטלמו במיוחד), הפרומו המושקע והמדהים של "רשת" ("לא זזים מהבית") והלוגו המעאפן עם הדמויות הגזורות-מוכנות-מראש של טלעד. מדובר אפוא בביטוי מושלם לכך שטלעד, על אך הרכש החדש, לא הכינה את רכבה לקיץ.

הסופר קיץ של טלעד מסתכם ב"של מי השורה הזאת", שלמרות שאהבנו אותה (בערך) בעונה הראשונה, רק מזכירה לנו כמה הגרסא האמריקנית יותר טובה. ב"דקות של תהילה", שעשו ממנה כזה שוס גדול ודיבוריישן דיבוריישן אודותיה, אבל היא מסתברת כאופרת סבון סוג ב` בלי יותר מדי פואנטה ו"המצב" שהתגלתה כמייבשת גם היא (עד שיהיה טוב. הכל פתוח), ונגיד שרכישות חוץ לא נחשבות.

מה נשאר? האם "המכון" יכניע את "חלומות בהקיציס", "הכספת", "הג`וקר", "אחלה סרט", "המהפך", "טירונות", "פאזל", "מיליונר", "פספורט", "שוטטות", "דרך האוכל" ואת החמולה של פרדס כץ? אל תחשבו על זה יותר מדי.

אה, וגם אין להם אתר. ביזיון