בארבע השנים בהן קיימת הסדרה "אנג'ל" היא סיפקה לנו הפתעות לרוב. הטוויסטים, האירועים הבלתי-צפויים, והאינטנסיביות שלהם, יכולים לאכלס בכבוד בערך שבע סדרות אקשן ממוצעות שהן לא "באפי".

הגדילה לעשות העונה השלישית, שטרפה את כל הקלפים והוכיחה לנו שוב, שאין לנו מושג מה יכול לקרות מרגע לרגע, שחוקי המשחק משתנים כל הזמן, ולעולם אין לדעת מה עומד לבוא. בין פיתולי העלילה המפתיעים ביותר שקרו בעונה זו (ובאמת לא חסרים כאלה בסדרה שלא מפסיקה להשתפר), בולט במיוחד קו עלילה שהקיצוניות שלו הציבה אותו כנקודת מפנה בסדרה כולה.

אני מדבר על ווסלי, קונור התינוק ואנג'ל, ורצף האירועים המטורף שהוביל לכך שהכל השתנה:

ווסלי הצליח לפענח את הנבואה, בה נאמר באופן חד משמעי:
The Father will kill The Son והחליט להציל את התינוק מפני אביו. הוא לקח איתו את קונור, היכה את לורן כדי שלא יעצור בעדו ושיקר גם לאנג'ל, גם לגאן וגם לפרד לפני שהצליח לחמוק מהמלון. לורן, שהספיק לקרוא את ווסלי לפני שזה היכה אותו, מספר לאנג'ל את מה שהוא יודע: ווסלי נפגש עם הולץ פעמיים, ומתכוון לקחת את קונור ולא להחזיר אותו. ווסלי נתקל בג'סטין, שמשספת את גרונו, גונבת את קונור ולוקחת אותו להולץ. אנג'ל רודף אחריהם, אבל סה ג'אן פותח פורטל למימד אחר והולץ בורח לשם עם קונור.



כשאנג'ל רואה את ווסלי בבית החולים, לראשונה אחרי אירוע החטיפה, הוא פשוט תופס כרית ובהתקפת זעם ובזעקות שבר מחרידות מנסה לחסל אותו. מותו של ווסלי נמנע הפעם בידיהם של אנשי צוות בית החולים. אנג'ל מתרחק משם תוך כדי איומים שהוא יחסל את ווסלי.

השתלשלות העניינים הזאת מעלה שאלות רבות על דרך התנהלות הדמויות, ועל תגובותיהן השונות למצב החדש, ולווסלי עצמו ספציפית.

נקודת המבט של אנג'ל
אנג'ל עיוור לעובדות. הוא שיכור מזעם ואינו מצליח לעצור ולנסות להבין מה בעצם קרה, למה ווסלי בגד באמונו. מבחינתו הדברים פשוטים: ווסלי חטף לו את הבן, מסר אותו אל האויב הכי גדול שלו, הולץ, שלקח אותו אל מימד גיהינום זו או אחר. ווסלי גרם לאנג'ל לאבד את בנו. ווסלי צריך למות. הוא לא עוצר לשאול שאלות, הוא זקוק לנקמה המיידית.



נקודת המבט של ווסלי
ווסלי הצליח לפענח את הנבואה. האב יהרוג את הבן. מבחינתו, המשימה שלו כחברו של האב - היא להציל את הבן ויהי מה. הוא חוטף את קונור, מציל אותו מגורל אכזרי ומנסה לקחת אותו למקום בו אנג'ל לא יצליח למצוא אותו. ווסלי כמעט הקריב את חייו בניסיון להציל את התינוק ובמקום לקבל את הכרת התודה של חבריו, הוא זוכה מהם לבוז במקרה הטוב וניסיון לחסלו במקרה הרע. ווסלי איבד הכל כשאיבד את קונור, אבל בעיקר את האמון של חבריו בו.

האם ווסלי בגד באנג'ל? האם הוא ניסה למסור את התינוק לאויביו? האם היה לו משהו להרוויח מהמהלך הזה? נראה שהיה לו רק מה להפסיד. הרי מן הסתם, גם ווסלי עצמו מודע לבור שהוא כורה לעצמו, ולחומרת המעשה שלו.

קראתי מישהו שכתב שווסלי פעל ממניעים לא טהורים. נניח שזה נכון. מישהו יכול להסביר לי מה היו המניעים הלא טהורים של ווסלי? הוא רצה לפרק את החבורה? הוא שונא בסתר ליבו את אנג'ל? הוא התאהב בליילה ורצה לרצות אותה? הוא מזדהה עם הנקמה של הולץ? מכל מקום שמסתכלים על זה, זה לא מסתדר.

לעומת זאת, הטיעון החזק של המקטרגים את ווסלי הוא, שחטאו הגדול ביותר היה שלא פנה אל אנג'ל והחבורה עם המידע שהיה לו. הרי זו לא הפעם הראשונה שאנחנו רואים את הנטייה של ווסלי להקריב את הפרט למען הכלל. ראינו את זה כבר בעונה השלישית של "באפי", כשווסלי חשב שזה לגיטימי להשאיר את ווילו בידיו של ראש העיר, כדי למנוע את ההתעלות. גם בפייליאה יכולנו לראות אותו שולח חיילים למותם הברור, בתור בשר-תותחים, כדי להציל את רוב צבא המורדים. אז כן, יש פה דפוס של קבלת החלטות תוך הסתכלות על התמונה הגדולה יותר, ולא על הפרטים. ניתן להניח שווסלי לא פנה לאנג'ל וסיפר לו על הממצאים שלו, מכיוון שיכול היה לנחש מה יקרה: או שאנג'ל יזלזל במסקנה שלו (הרי, אנג'ל לעולם לא יפגע בתינוק שלו, לא?), או שפשוט ינסה למצוא הסבר אחר, ינסה לדחות את דבריו של ווסלי, ותוך כדי כך יקרה הדבר ממנו פחד יותר מכל, והנבואה אכן תתגשם.

הדבר המרגיז והמקומם ביותר בכל האירועים הללו (ורק כדי להבהיר, אם למישהו יש ספק, לא מדובר בלהתרגז על כך שהעלילה לא מעניינת, או שהפרקים היו גרועים. ההיפך הוא הנכון), הוא היחס של שאר החבורה להתנהגותו של ווסלי. מרגע שהתגלה המעשה שעשה, הוא מקבל יחס של בוגד מהסוג הגרוע ביותר. איש לא מנסה באמת לראות את הצד שלו, וגם אלה שטוענים שהם מבינים (פרד ואנג'ל למשל), לא באמת מתכוונים לראות מעבר לעובדה אחת: ווסלי פגע באנג'ל. עצוב שידידות אמיצה נקטעת בגלל חוסר בתקשורת. וזה בכלל לא משנה מה היו המניעים של ווסלי, מבחינתם מדובר במעשה שלא ייעשה.

גאן: אתה מצפה שנאמין שווסלי, ווסלי שלנו, הלך להולץ ומסר לו את קונור?
לורן: הוא נפגש איתו בחשאיות מספר פעמים. זה מה שהספקתי לקרוא לפני שווסלי תקף אותי.
גאן: אז קראת אותו לא נכון!
לורן: הוא לא לקח אותו לטיול, צ'ארלס. כשהוא עזב עם קונור הוא לא תכנן לחזור. לעולם.
פרד: למה?
אנג'ל: לא אכפת לי למה. כל מה שמעניין אותי עכשיו זה להחזיר את בני חזרה. אחר כך אתמודד עם אלה שאחראים לזה. כולם עומדים לשלם, כולל ווסלי.



בפסיקה הזו של אנג'ל מסתכם העניין. אחרי זה כבר אין יותר מחאה אמיתית לטובת ווסלי. גאן, שהיה חברו הקרוב בשנים האחרונות, זה שלחם לצידו והיה מוכן להפקיד בידיו את חייו, השתכנע בקלות מפתיעה באשמתו (מפתיעה במיוחד, מפני שידוע שגאן ואנג'ל לא בדיוק תמיד מסתדרים). פרד הגדילה לעשות, כשהלכה לבקר את ווסלי בבית החולים, אמרה לו שהיא מבינה למה הוא עשה את מה שעשה, אך באותה נשימה אמרה לו שאין לו סיבה לחזור הביתה. היא הפטירה את העובדה שהנבואה היתה למעשה שקר, בלי להתעכב על זה, כאילו לא מגיע לווסלי לשמוע למה הכל השתבש: "רק רציתי שתדע שאני מבינה את זה וגם שאני חושבת שמה שאנג'ל ניסה לעשות לך היה לא בסדר ואני מצטערת. אבל הוא צדק כשהאשים אותך, ווסלי, היית צריך לבוא אלינו, היית צריך לסמוך עלינו במקום ללכת להולץ מאחורי הגב שלנו. היית אמור להיות חבר שלנו ואפילו לא... אם אנג'ל יראה אותך שוב הוא יהרוג אותך, ווסלי. הפעם באמת. אל תחזור למלון יותר. לעולם. הנבואה היתה שגויה. אנג'ל בחיים לא היה פוגע בקונור. הכל היה לחינם."

קשה לי במיוחד להבין את קורדיליה. היא הרי לא היתה שם בכלל. כשהיא חזרה מהחופשה שלה, הבגידה ותוצאותיה כבר התרחשו. קורדיליה אפילו לא העלתה בדעתה ללכת לראות מה קורה עם ווסלי, החבר הטוב שלה מזה שנים, שכמעט מת כשהיא נעדרה. מבלי לשמוע את הצד שלו, היא הכריעה בדעתה נגדו. מבלי לנסות לדבר איתו, ועם שמיעת הצד הנגדי בלבד, היא ביצעה את הפסיקה שלה. היא מיהרה לעמוד לצידו של אנג'ל, כאילו רגשותיו של הערפד הם היחידים החשובים, כאילו אין אנשים אחרים להתחשב בהם, כאילו אין צדדים אחרים לסיפור. אולי היה זה רגש האשמה שלה עצמה, על כך שלא היתה בסביבה כשהטרגדיה התרחשה, ובכך בגדה גם היא באנג'ל בדרך מסוימת. היא מיהרה לפצות אותו על ידי כך שעמדה לצידו ללא סייג.

זהו דבר שמאפיין את השינוי בדמותה של קורדיליה בעונה הזו. אנג'ל הוא, מבחינתה, מעל לכל אשמה. שלא כמו בעונות הקודמות, בהן היתה קורדיליה המצפון של אנג'ל, זו שהעמידה מולו מראה והראתה לו את המקומות המסוכנים בהם הוא נוטה לאבד את השליטה, בעונה הזו (במיוחד בחצי השני שלה), קורדיליה הפכה ל"עזר כנגדו" מושלמת.



אסור לשכוח שאנג'ל ניסה להרוג את ווסלי. להרוג אותו ממש. ולפני שעשה זאת, הוא הבהיר בקור רוח מצמרר לאדם השוכב חסר אונים מולו, שהוא עומד להרוג אותו בתור עצמו, אנג'ל. לא אנג'לוס, הערפד האכזר. לא בתור שד חסר נשמה, או אפילו הגרסה האפלה והלא-ברורה של עצמו שגילה בהתמודדות מול דרלה ודרוסילה, אלא אנג'ל עצמו: "היי ווס. רק רציתי שתדע שאני מבין למה עשית את זה. אני יודע על הנבואה ואני יודע כמה היה לך קשה לעשות מה שעשית. חשבת שאני עומד להפוך לרע ולהרוג את הבן שלי. זה לא קרה. חשוב שתדע את זה. זה לא אנג'לוס שמדבר, זה אני, אנג'ל. אתה יודע את זה, נכון? טוב. (תופס כרית ומצמיד אותה לפרצופו של ווסלי) בן זונה! אתה הולך לשלם על מה שעשית! לקחת את בני! בן זונה! אתה חושב שאסלח לך? לעולם לא! אתה הולך למות, אתה הולך לשלם! לקחת את בני, לקחת את בני... אני אהרוג אותך... אתה מת... מת!"

אנג'ל איבד שליטה ועבר קו מסוים שהקפיד לא לעבור עד היום. אבל אף אחד מהאנשים הקרובים לו לא העיר על כך, רובם תמכו בו בדרך זו או אחרת. כולם חרצו את גורלו של ווסלי מבלי לשמוע את הגרסה שלו לאירועים. מבחינתם, האדם בו הם בטחו מעל באמונם ולפיכך הוא "שרוף". לא הוגן לשפוט ככה אדם שנחשב כחבר. בחיים אף פעם אין שחור ולבן, יש המון גוונים של אפור. ערפד עם נשמה אמור לדעת כבר את הדברים הללו.

הכאב של אנג'ל כאב טרי הוא גדול ומובן מאליו, במיוחד כשמדובר בערפד שכלל לא אמור או יכול להביא ילד לעולם. ההזדהות של חבריו (קורדיליה, גאן, פרד ולורן) לכאב הזה היא דבר טבעי ומובן, אבל הזדהות זו לא אמורה לבוא במקום השכל הישר והמחשבה הבהירה. אותה מחשבה שאמורה להדליק נורה אדומה ביחס לווסלי ולנסות להבין מה בדיוק גרם לאותו חבר-לשעבר לבגוד באנג'ל. למעשה, אף אחד לא ניסה לבדוק אפשרויות אחרות. אולי בעצם לא מדובר כאן בבגידה? אולי סחטו את ווסלי? שיקרו לו? הפעילו עליו איזה קסם כלשהו? אולי פעלו כאן כוחות גדולים יותר? - במיוחד בעולם של "אנג'ל" אסור להתייחס להתנהגות של אדם זה או אחר כמובנת מאליה, על אחת כמה וכמה כשמדובר בהתנהגות לא רגילה. "ווסלי בגד באנג'ל? אה, נו, זה ברור. הוא מכר את עצמו לרעים. צריך להרוג אותו" - הוא קו מחשבה שגוי, שאולי אין צורך להאשים בו את אנג'ל בגלל הכאב העצום שאולי קצת מעוור אותו, אבל בהחלט יש להאשים בו את גאן, למשל.

מבחינתי, לווסלי נגרם עוול של ממש, עוול שאפשר וחייבים לפתור. ווסלי אולי טעה בצורת הפעולה שלו, כי צורת פעולה זו למעשה חשפה את קונור לסיכונים אחרים ובסופו של דבר גרמה לאיבודו, אבל אי אפשר להאשים את ווסלי בכוונתו. ואנג'ל, למרות הכאב, צריך להבין את זה. ואם לא אנג'ל - לפחות חבריו האחרים של אנג'ל, כי בסופו של דבר, לפני הכל, ווסלי הוא מהטובים.