בזמן האחרון אני חולם את אותו חלום. הפרטים שונים כל פעם, אני לא אסף בחלום. לעיתים אני ג'ייקוב, בן 22 מנאשוויל, טנסי. לעיתים אני קאריסייה, בת 19 מדטרויט, מישיגן. אבל התבנית דומה.

שמעתי שיש אודישנים בעירי, הצטופפתי יחד עם עוד כמה אלפי אנשים על המדרכה במשך לא פחות משלושה ימים (ולילות). כאשר נכנסתי סוף סוף, שילמתי את דמי ההשתתפות (250 דולר. לא הולך ברגל) וחיכיתי כמו ילד טוב ג'רוזלם לתורי. בינתיים לגמתי לי מבקבוק קוקה-קולה צונן וטעים. המממ... טעם החיים. הרהרתי לי האם כשאהיה כוכב ארכוש לי רכב חדש, של "פורד" כמובן.

לא יודע מאיפה בא לי הרעיון. אולי בגלל ש"קוקה-קולה" ו"פורד" הן הספונסריות של התחרות ולוגואים ענקיים שלהם מפוזרים בכל מקום. בסך הכל היה די נחמד באולם ההמתנה, ניסיתי להפיג את המתח בשיחה עם יתר האנשים מסביבי ואפילו ריאן סיקרסט, המנחה, עבר בסביבה והחליף איתי כמה מילים. שאל למה אני רוצה להיות בתחרות, האם אני מתאים, כאלה.



סוף סוף הגיע תורי. שיואו! איזו התרגשות! צעדתי נרגש כולי לחדר האודישן שם המתינו לי שלושת השופטים (והכל מצולם! אמאל'ה איזה פחד!). הנה רנדי ג'קסון, הוא כל כך קו?ל! והוא בן דוד של הג'קסון הזה נו... לא, לא מייקל! אה נזכרתי! סמואל אל. ג'קסון. אמרתי לכם, קו?ל. רנדי מה זה ותיק בביז (ביזנס. תלמדו את הלינגו בייבי). עשרים שנה, אם לא יותר. עבד עם מריה קארי, עבד ב"דף ג'אם רקורדס". יש ריספקט. לידו יושבת פאולה עבדול. לא צריך להציג אותה נכון? איזה מאמי! היא כבר פחות זמרת בשנים האחרונות. יותר כותבת ועושה כוריאוגרפיה. לידה - אמאל'ה! - סיימון קאוול. הוא בריטי, הוא היה שופט גם בתוכנית "פופ אידול" הבריטית שלפיה עשו את התוכנית הזאתי. והוא מזה קטלן - חבל על הזמן! אבל מה, אני דווקא מכבד אותו. יש לו ניסיון והוא גם זה שיחתים אותי... אהמ, כלומר את הזוכה, על חוזה ההקלטות הנכסף.

טוב, הצגתי את עצמי והכל וטוב, צריך לשיר לא? בחרתי ב"Fallin" של אליסיה קיז. שיר חזק. טוב אני מודה, הבנתי שהרבה בחרו לשיר אותו אבל בינינו, אני שר יותר טוב. אחרי כל האפסים שנבחנו מולם היום אני אראה להם שב יש אנשים עם כשרון!

אז נעמדתי מולם ונתתי את כל-כולי. איזה שואו! אני אומר לכם בליינד אני עובר לשלב השני, לאודישנים בהוליווד, שם יבחרו את 32 הפינאליסטים שיחולקו לארבע קבוצות שהזוכים מכל אחת מהן יהוו את הקבוצה הסופית בת 10 המשתתפים שמתוכה יבחר הזוכה.

שיואו אז אחרי שנתתי את כל כולי באודישן, פקחתי את עיני ומה אומר? דמעות, דמעות נקוו בעיניהם. הם ישבו שם המומים, לא יכלו להוציא הגה. ידעתי שהכנסתי אותם להלם. ידעתי! אני טוב הא? הו הנה, הם מגיבים. לרנדי יש מה לומר. "תשמע" הוא נאנח "זה היה נורא. מצטער לומר לך אבל אני לא חושב שצפון לך עתיד בעולם המוסיקה. הכל, רק לא זה".



אני המום. לא מאמין.

עכשיו גם פאולה אוזרת כוחות "אתה... אתה שמעת את עצמך? זה לא נשמע טוב. אתה זייפת בכל תו, בכל צליל. מצטערת. באמת". טוב, נראה מה יש לסיימון לומר. "אני לא רוצה לפגוע בך או משהו אבל אתה ללא ספק אחד הזמרים הגרועים ביותר שפגשתי בימי חיי, ואני עוד עבדתי עם ה"ספייס גירלז". אין לך טיפת כשרון מוזיקלי, אתה הוצאת כל טיפת נשמה מהשיר, אתה עלבון לכותביו ולמבצעיו ואני יכול להבטיח לך שלעולם לא תהיה לך קריירה בעולם המוזיקה".

אני בשוק. "א... אבל... אני התאמנתי והכל... אני אולי הייתי קצת עייף מזה שישנתי על המדרכה שלושה ימים... לאא! אל תעשו לי את זה! אני ה"אמריקן אידול" הבא! אני! אני!!!"

בנקודה זו אני בדרך כלל מתעורר, שטוף זיעה קרה. "זה רק חלום".

אז זהו. שלאנשים רבים, כ-50,000 שנבחנו לעונה השנייה של "אמריקן אידול", להיט הריאליטי של רשת FOX שעלתה בסוף ינואר האחרון, זה לא היה חלום. הם באמת חיכו ימים ולילות על המדרכה, בקור של החורף האמריקאי (האודישנים החלו כבר בנובמבר), הם באמת שילמו 250 דולר תמורת הזכות להשתתף, הם באמת חשבו שהם טובים וחלקם - הקטן - באמת היה טוב. אבל הרוב זכו לקטילות, די מוצדקות, מצד השופטים. במיוחד מסיימון קאוול שאפילו מאלו שהוא כן אהב, הוא לא תמיד חסך הערה "בונה" כזו או אחרת.



מה הופך את "אמריקן אידול" ללהיט ענק כל כך? אני מניח שלתשוקה הסמויה להיות מפורסם, הנטועה ברבים מאיתנו, יש חלק לא קטן בהצלחה. הסדרה פונה לכל הגילאים והיא מהווה צפייה קבוצתית, אם כמשפחה ואם כקבוצת נערות בנות 14 עם גשר על השיניים שמהמרות מי יזכה. גם אין להמעיט בכוחה של הדרמה - ועוד בשידור חי! מדי יום שלישי מתחרה קבוצה בת שמונה זמרים וזמרות והצופים מוזמנים להתקשר ולבחור באחד מהם. לא פחות משמונה מיליון איש אכן התקשרו לאחר שהקבוצה הראשונה התמודדה. בתוכנית השנייה התקשרו כבר 11 מיליון.

למחרת, ביום רביעי, בשידור חי, מתפרסמות התוצאות. שלושת המתמודדים שקיבלו את מירב הקולות מוזמנים לשבת במרכז הבמה. חמשת הנותרים מנגבים את דמעותיהם, שולפים חיוך אמריקני מזויף. אבל מתוך השלושה רק שניים עולים. אחד מהם יחזור - לאחר הפרסומות, כמובן - לספסל, לשבת עם יתר הלוזרים. אה, סליחה, המתמודדים.

זוהי אמריקה, מולדתו של ג'רי ספרינגר. האמריקאים גם אוהבים נבלים בריטיים. אז למה שלא לשלב בין השניים? סיימון קאוול השופט קוטל ללא רחמים וחלק מהמתמודדים אף מעזים לענות לו בחזרה, לקול תשואות הקהל.

זוהי תוכנית שיש בה הכל: זוהר מזויף של עולם הפופ, חלומות שמתגשמים אבל לרוב, מה לעשות, נשברים, דרמה אמיתית בשידור חי וזוכה אחד, או אחת, שמגשימים את החלום, להיות אליל, אליל אמריקני. "אמריקן אידול".



בעוד העונה השנייה של התוכנית נמצאת כיום בעיצומה, כך גם צילומי הסרט "מג'סטין לקלי". נעורון-מוזיקלי בהשתתפותם של קלי קלרקסון, זוכת העונה הראשונה של "אמריקן אידול" שהוקרנה בקיץ האחרון בארה"ב, וג'סטין גוואריני, אחד מהפינאליסטים שרבים ניבאו שדווקא הוא יזכה, דבר שכאמור לא קרה. לא לדאוג, גם הוא הוחתם על חוזה. הרי לא יעיזו לוותר על מישהו שכבר צבר פופולריות.

האם התוכנית תגיע לארץ? סיכוי קלוש לדעתי. אבל אל תתפלאו אם התוכנית, או פורמט מתחרה שלה, יגיעו להתעברת פה בארץ. יכול להיות נחמד. מעניין רק מי יהיה פה ה"סיימון קאוול". שמעתי שפנינה דבורין פנויה.