אי שם, בבית רחוק בפרברים, גרה משפחת קמדן.

אבא קמדן הוא כומר חביב ונעים הליכות. אמא קמדן היא עקרת בית חסודה בעלת קול מעצבן ושיער מעצבן אף יותר. לקמדנים חמישה או יותר ילדים בלונדינים חמודים שאוכלים בפה סגור והשיער שלהם לא מתבלגן אף פעם. יחד הם חיים באושר ובעושר כששום דבר לא מעיב על שגרת חייהם השלווה.

אתם עדיין כאן?

משפחת קמדן, משפחה מאוחדת ומאושרת, חיה לה בשלווה בביתם הצנוע. מקום הבילוי החביב על בני המשפחה הוא הכנסייה המקומית (נחשו לאן הבן הבכור לוקח את החברה שלו בדייט הראשון?), שם האב נושא דרשות ועוזר לאנשים מסכנים.

קונפליקטים משפחתיים? מי שמע על דברים כאלה? הם פשוט מסכימים על כל דבר, מצבע הטפטים ועד לרוטב של הפנקייק. דברים כמו סקס הס מלהזכיר. ההורים כל כך טהורים וזכים שאפילו להתנשק אסור להם, מה שמעלה את החשד (הסביר) שילדיהם אכן הובאו על-ידי החסידה.

אם חשבנו ששני ילדיהם המתבגרים, מאט ומרי, יביאו קצת עניין לסדרה, נכונה לנו אכזבה. במקום להתמכר לסמים, להיכנס להריון ולהיכשל בלימודים (לא בהכרח באותו סדר) כמו כל מתבגר ממוצע בסדרת נוער אמריקנית - הם מבריזים מבי"ס כדי לעזור לקשישים ובשעות הפנאי עוזרים בעבודות הבית ומאמנים את אחותם על התרגיל החדש של נבחרת המעודדות (וכמובן, לא שוכחים לשיר את ההימנון של ארה"ב תוך כדי כך)



למען האמת, לא הייתי טורחת לצפות אף לא בפרק אחד בסדרה "הרקיע השביעי", לולא זכתה בתואר "סדרת הדרמה הטובה ביותר" ב-Teen Choice Awards. הפרס לא ממש משמעותי ולא מעיד, חלילה, על איכותם של הזוכים בו - רק על טעמם ה'מיוחד' של קוראי מגזיני הנוער האמריקנים בגילאי 12-18. אבל סיקרן אותי לדעת איך סדרה כל-כך שמרנית, שקהל היעד העיקרי שלה הוא קשישות חובבות הברית החדשה, או לחילופין ילדים שמאמינים בפיית השיניים, הופכת לחביבת הטינאייג'רים האמריקנים. אחרי הכל, אלו אותם האנשים שהמליכו את אמינם והציצו למחשוף של כריסטינה אגילרה - אז פתאום הם נדלקים על ה"בית קטן בערבה" של שנות האלפיים?

את פרק חג המולד, למשל, לא העזתי לראות. אני חושבת שיש גבול למה שבן-אדם יכול לספוג לפני שהוא מאבד את שפיותו - ושעה של מעשי צדקה ומוסר השכל בליווי פזמוני סנטה קלאוס ושלג שיורד ברחובות בהחלט עוברת את הגבול.

עד כאן, הכל טוב ויפה. מה רע בסדרה לכל המשפחה בניחוח ארה"ב של שנות החמישים? אז זהו, שאחרי חמישים שנה - אפילו שאנל 5 לא מריח משהו.

יחד עם אווירת הפיפטיז חזרו גם הערכים שהיו מקובלים בתקופה ההיא: פטריוטיות יתר (בוש היה שמח לראות את אבא קמדן נוזף בילדיו על שלא ידעו את כל המילים בהימנון האמריקני), גזענות (מתונה ומוסתרת, אמנם, אבל בכל זאת איך זה יכול להיות שבכל העיר אין אפילו שחור אחד לרפואה, חוץ מאלה שמסתבכים בצרות?), ושוביניזם (רוב הבנות בסדרה מסתמנות כיצורים חמודים ומקסימים שעיקר עיסוקן הוא לעשות גלגלונים עם נבחרת המעודדות ולמרוח קרמים נגד הזדקנות העור אפילו אם הן בנות 12. אפילו מרי, שלשם שינוי היא דווקא חברה בקבוצת הכדורסל של בי"ס ויש לה דעות רדיקליות בנוגע לסלטות וקפיצות עם פונפונים, מתגלה כחלשת אופי ונוטה להתחמק מאחריות, אותה אחריות שאחיה האהוב דווקא מקבל בשמחה).



וכך בעולמה האוטופי של משפחת קמדן, הכל מסתדר על הצד הטוב ביותר, דברים רעים ומפחידים כמו גירושים או עוני קורים רק לאחרים (שהם בדר"כ שחורים או לטיניים), ואין דבר שאי אפשר לפתור בעזרת אמונה וגם כמה מזמורי תפילה.

אני לא יודעת מה בקשר לחינוך לערכים, אבל גם בתור דרמה היא לא משהו. אם הייתי רוצה לראות דמויות פלקטיות ועלילות משעממות וטיפשיות, הייתי כבר צופה ב"סיטי טאוור".

ומה עם הטינאייג'רים האמריקנים, שאלתם? מה גורם להם לאהוב את "הרקיע השביעי"? האם הם מתלהבים מהרטרו של ערכי המשפחה השמרניים, או שמא מגלים את כוחה הממכר של עזרה לזולת? - מצטערת לאכזב אתכם, הם פשוט חרמנים על מרי.





"הרקיע השביעי", הולמרק (כאילו ד'ה? איפה עוד היו משדרים את זה, לפני "המורדים"?), יום שישי בשעה 17:00 ובשעה 20:30.

החל מיום ראשון הקרוב (2/3/03) - כל הפרקים מההתחלה מדי ערב בשעה 20:00.