קללה עתיקת יומין אומרת "תיזהר עם משאלותייך. הן עלולות להתגשם". נראה כאילו לגבי מכורי הטלוויזיה למיניהם, המשאלה, כמו גם הקללה, התגשמה - ובעוצמה.

מכורי טלוויזיה הם זן מיוחד של אנשים. לגביהם הטלוויזיה איננה "סתם" מכשיר בידורי. טלוויזיה היא השתקפות של החיים והחיים עצמם במעין תערובת מוזרה ומושכת עד מאד. שלא תטעו בהם, באותם מכורי טלוויזיה. הם אינם מנותקים מהמציאות כמו שניתן, אולי, לחשוב. מכורי הטלוויזיה פשוט נטמעו עמוקות בתחביב המהנה אך מתיש ומתסכל לעיתים, בדיוק כמו אנשים שהתמכרו לפעילות ספורטיבית כזו או אחרת, וורקוהוליקים למיניהם ואפילו אספני בולים, אך ללא ההילה שנלווית לעיתים לחלק מהתחביבים הנ"ל ובתוספת מבטי בוז וחמלה המשוגרים חליפות כלפיהם.

עד לפני עשור וקצת, חייהם של מכורי הטלוויזיה בישראל היו פשוטים למדי. ככלות הכל, במדינה בת ערוץ אחד - מה כבר יש לראות? ילדי הניינטיז על 40 ערוציהם, שלא לדבר על ילדי שנות האלפיים ה"מרדניים" יכולים להרשות לעצמם להתמכר לשלל ז'אנרים, ערוצים ותוכניות. אבל מה היו לנו? אלו שגדלו במדינה עד שלהי שנות השמונים? תשדירי שירות לבטיחות בדרכים, תוכניות ללימוד עברית לילדי הגן והכיתות הנמוכות, תוכניות לימוד אנגלית, חשבון וכד'. מאד אהבנו ללמוד באייטיז הא? אז זהו. שלא. לא ממש. ככה זה במדינת-ערוץ-אחד. זורקים לך עצם מיובשת ועבשה? אתה מזנק לעברה ומלקק את השפתיים בעונג רב. אוי מיס קפלן הזאת! איזו קרועה!



אני זוכר שבילדותי, קרובת משפחה נסעה לארה"ב. אמריקה. "מה אתה רוצה שאני אביא לך?" שאלה. ילד נורמלי (קרי: לא-אני) היה עונה משהו כמו "משחק מחשב", אולי איזה כדורסל כמו ב-NBA, חולצה של גאפ אולי? וואט דה פאק איז גאפ?!
אבל לא.
אני ביקשתי משהו אחר.
"טי וי גייד".
אתם קולטים? הדודה נוסעת לאמריקה ומה הילד מבקש? פאקינג פנאי פלוס! אבל באמריקאית.
'פגר.
הו איזו התרגשות היתה כשקיבלתי את המתנה מאמריקה! חוברת עבת כרס שכל כולה טלוויזיה. כמה סדרות! כמה סרטים! כמה ערוצים!!! כל מיני שמות מוזרים שטרם שמעתי עליהם מימיי. או-פרה ווינ-פרי? ג'וני קארסון? זה לא כמו אד סאליבן? שמעתי פעם על אחד בשם אד סאליבן. אפילו הביטלס היו אצלו. זה אותו דבר? זה אותו אחד?!
כל מה שנותר לאותו ילדון היה לדפדף בהתרגשות במגזין ולהיאנח בשקט "מתי, מתי כבר אצלנו?".

ברי המזל בינינו באותם שנים, נהנו גם משידורי הטלוויזיה הירדנית. (איזה כיף! כל יום ב-20:30 יש קומדיה! ממש סטריפ יומי!) אלו מאתנו שהיו ממש ברי מזל, זכו לשזוף את עיניהם גם בשידורי ה"מידל איסט טלוויז'ן". וואו! איזה כיף! "קשרי משפחה"! המייקל ג'יי פוקס הזה! איזה מצחיייק! יש אפילו "מסע בין כוכבים"! אבל לא עם ספוק. עם איזה קרח אחד. לא יודע. לא מכיר.

לחלקנו היו גם כבלים (פיראטים. כמובן) אבל זה לא אותו דבר. סרטים וסדרות זה משהו שונה. אם כי כמובן לא התנגדנו לתוספת הפוטנציאלית לשעות הצפייה. שלא לדבר על ז'אנר סרטי ה... אהמ... "חינוך מיני" ששודרו בלילות שישי. לא שהם היו כל כך חינוכיים, אבל מין, בצורה מאד מסויימת, היה שם. אוהו! ועוד איך היה.

באותם ימים תמימים, למכורי הטלוויזיה היתה עבודה קלה יחסית. כל פיפס ששודר קוטלג מיידית בזכרונם. ואם הזכרון לא משהו אז הוקלט בוידאוטייפ החדיש (עם הקלטת שנכנסת מלמעלה!) שקנינו באלפי שקלים. מונו. כאילו ד'ה. מה זה סטריאו בכלל? לא היה משהו שלא שמענו עליו. הרי במדינה של ערוץ אחד אי אפשר לפספס הרבה. היה אתמול את הבדרן הצעיר דודו טופז עם איזו פליטת פה קטנה? ברור שראינו. לריטה נפלה הכתפייה? בטח שראינו. בלי "משה תעביר מהר לערוץ שתיים אתה חיייייייבבבבב לראות משהו מהררררר! אוי פספסת...".

אבל היום? שלושה ערוצים ארציים. עוד כמה עשרות ערוצים בכבלים ובלוויין, שלא לדבר על ערוצי השפות למיניהם. היום אם יש איזה קטע שסוחף את המדינה אז זו בעצם רק אשליה אופטית. אז כן, כל מיני אנשים באים אל משה באמצע הרחוב וצועקים לו "אתה לא קיפוד!". משה מהנהן במבוכה שהוא אכן לא קיפוד ותמה מה לעזאזל האנשים האלו רוצים ממנו. כי משה לא רואה ערוץ 2. או שכן רואה אבל לא יצא לו לראות את התוכנית הספציפית הזו. הוא בדיוק ראה משהו בערוץ 8. אבל אז חבר שלו התקשר ואמר שיש משהו מדהים ביס פלוס וחבל שהוא לא בלוויין. אחיינו של משה נקרע מאיזה קטע ב"ג'קאסס" ואחותו צמודה ל"המורדים". בעבודה כולם מדברים על הנוכל הזה שתפסו ב"כלבוטק". או שמא אצל "רייכר בשטח"? אולי "חשיפה עם חנן עזרן"? ומי ראה אתמול את אילנה דיין? אה ראית גראהם נורטון במקום? רק אל תפסיד את יצפאן! בוי'נה האוזי אוסבורן הזה קורע! וקרוע! בינתיים באפי מצילה את העולם והמכושפות? גם. כריסטינה אגווילרה שוב לא לובשת כלום באיזה קליפ חדש ב-MTV למרות שמי שבאמת COOL רואה בכלל M2. (ואלו שאוהבים לעשות הכל שונה - MCM). בינתיים נשארו עוד שמונה דקות ביום וההייפ על מאד.טי.וי גובר. אבל לך תחפש את החברים שלך בחדר מיון עמוק באדמה כי הסופרנוס תיכף מתחילים. תזהר שאני לא אשלח אותך לאוז. הנה, זה כבר גרם לך לחטוף רגלים קרות. ו... ו... ו...

טוב. הבנתם. הכל משתלב ומתערבב והניסיון להשתלט על שטף המידע העצום להיות בעניינים הינו קשה מנשוא.

הילדון שהייתי התבגר, פחות או יותר אבל האהבה לטלוויזיה? רק גדלה עם הערוצים הרבים ששטפו את הארץ.

מכורי הטלוויזיה של ימינו נמצאים בתקופה מענגת ואיומה בעת ובעונה אחת. המון, אבל ה-מ-ו-ן סדרות ותוכניות מהעילית שבעילית. ועוד הרבה יותר מזה - זבל שלא יאומן.

מכור הטלוויזיה שפעם היה זה שנתן את הקצב לדופק, מנסה להדביק את הקצב. אז הוא רואה את מה ש"נכון" ומקליט כל מה שזז, אבל עדיין, המכור שלנו חש בתחושת החמצה. פה מדברים על ההוא שנשך, שם מחקים את הסטנדאפיסט החדש, ההוא ממליץ על סדרה חדשה בערוץ נידח וההיא לא מחמיצה את...

די! כמה אפשר!





אז נכון, קשה להיות מכור. אבל מכור הטלוויזיה שלנו מתענה ונהנה בו זמנית.

ששש! אל תפריעו לו עכשיו. הוא בדיוק באמצע סדרה. לא, לא, זה לא באף ערוץ. הוא הוריד מהאינטרנט... יד על הדופק. כבר אמרנו לא?