החיפזון מהשטן. כך אומרים. והאמת? צודקים. לא מזמן התפרסמה פה כתבה פרי עטי בה "שטפתי" את אנשי "יס פלוס" על לוח החורף הממוחזר שלהם. עד כדי כך רעשו הגלים בביצת האינטרנט עד שמנהלת הערוץ בכבודה ובעצמה באה לבקר והשאירה תגובה.

"יס פלוס" הוא ללא ספק הערוץ האיכותי ביותר בטלוויזיה כיום. אם נזכרים שתקציב התוכן של יס כולה הינו מחצית מתקציב התוכן של חברות הכבלים (ע"פ מגזין TheMarker: שמונים מיליון דולר בשנה לעומת 160 מיליון דולר בחברות הכבלים) ושיס משדרת יותר ערוצים מקוריים / מתורגמים מהכבלים, ההישג הזה נראה אפילו גדול עוד יותר.

יס הצליחה למצב עצמה כאלטרנטיבה איכותית מול הכבלים וככזאת שסוף סוף מעניקה לצופה הטלוויזיה תחושה שלא דופקים אותו, אלא להיפך, חושבים עליו מבלי לעגל פינות.

טלוויזיה היא משהו שגורר רגשות חזקים. אנחנו מתעצבנים עליה כשאין מה לראות או רואים משהו פוגע, ואוהבים עד אין סוף אם מצאנו סדרה / ערוץ שנראה כאילו נתפר במיוחד עבורנו, אוהבי הטלוויזיה.

לכן הכתבה ההיא. אינני מתחרט על אף מילה שכתבתי שם. כל מילה שם נאמנה להרגשתי באותו רגע בו שזפתי את עיני על לוח שידורי החורף של ערוץ "יס פלוס". בתור "צופה נאמן", הרגשתי נבגד מהיצע שנראה, לי לפחות, כירוד (יחסית, כמובן) מההיצע הרגיל שהערוץ הציע עד כה. לאו דווקא מבחינת התוכן אלא, כאמור, ממספר רב מדי של תוכניות ששודרו בערוץ בעבר ויותר מפעם אחת.

אבל כאשר נרגעים מה"קריז", כאשר לוקחים צעד אחד אחורה כדי להסתכל על התמונה בכללותה, הדברים נראים טיפה אחרת. קודם כל נתחיל בחדשות. הערוץ העלה שלוש סדרות חדשות בינואר. "אין כמו סטן" ו"לחיות לפי החוקים" בימי חמישי והחל מסוף החודש, תעלה גם הסדרה "שיניים לבנות", שהיא עיבוד טלוויזיוני מוצלח לספר באותו שם. בחודש הבא מגיעה סדרה חדשה מבית היוצר של ראסל טי. דייויס ("קוויר בעיר", "בוב ורוז") ובאופק מנצנצת העונה החדשה של "רגלים קרות". במקביל, ממשיכות לרוץ תוכניות חדשות של סדרות קיימות כמו "וויל וגרייס" ו "גראהם נורטון כזה".



שנית, המצב אצל המתחרים לא הרבה יותר טוב, בלשון המעטה. אחד ה"אסים" החזקים של הכבלים היה החוזה עם "וורנר" עבור סדרות הלהיט "חברים", "אי.אר" וכמובן, "הסופרנוס", כמו גם סדרות רבות נוספות. זמן קצר לאחר פרסום הכתבה התברר שסכסוך פרץ בין "וורנר" לחברות הכבלים, סכסוך שנכון לכתיבת שורות אלו טרם ידוע אם ומתי יפתר, דבר שמעכב את בואן של עונות חדשות בסדרות הללו לארץ.

את התגובה שלי לסכסוך של הכבלים עם "וורנר" אפשר לתאר כסוג של שמחה לאיד. "יופי!" חשבתי לעצמי, "חשבו שיוכלו להתחכם ואכלו אותה - בגדול". ככה זה ביחסי האהבה-שנאה עם הטלוויזיה. יש את ה"קבוצה" שלי (נבחרת הלוויין) ויש את המתחרים (נבחרת הכבלים). זה שהפסד של הקבוצה המתחרה מזיק גם לקבוצה "שלי" במידה מסוימת, פחות חשוב בשלב זה.

זה בעצם ההבדל הגדול בין היחס שלי לכבלים והיחס שלי ללוויין. מהכבלים אני לא מצפה לכלום. אם "התפלק" להם משהו טוב אז זה בטח בטעות. או שהם היו פשוט חייבים לבצעו מכורח החוק (ואתם חשבתם שפרוייקט "סרטים מכאן" של הכבלים הגיע מטוב ליבם ונדיבות כיסם, נכון? אם אתם הייתם הכבלים הייתם מוציאים 50 מיליון ש"ח על הפקות מקור? בדיוק!). ואם הגעתם הביתה ושוב אין מה לראות, נו טוב, זה הכבלים, למה כבר ציפיתם?

כך אני נראית תדמית הכבלים בעיני (ואני מניח שאני לא היחיד). מונופול דורסני שמקפיד שלא להקפיד על אף חובה שמעוגנת בזכיון. אי-חיבור הפריפריה לתשתית, צמצום דרסטי בתקציב החדשות המקומיות ועוד ועוד.

הלוויין הגיע על תקן רובין הוד, האביר על הסוס הלבן והאקדוחן הבודד שבא להציל את העיירה מהשריף המושחת, בחבילה אחת. הכבלים לא חיברו את הפריפריה לתשתיתם שלהם? נתחיל לחבר קודם אותם. הכבלים שידרו שידור אנלוגי מיושן וגם השידור הדיגיטלי שלהם לא משהו? קבלו מפענח דיגיטלי קל לתפעול ואיכות תמונה וקול העולים בהרבה על מה שהכרתם. הלוויין הביא עמו גם שפה טלוויזיונית חדשה ופנייה למגזרים שבדרך כלל לא קיבלו ייצוג מרכזי בערוצים השונים. החל מערוץ "בריזה" ועד רצועות השידור ה"גיי-פרנדלי" ב"יס פלוס".

יס וערוץ "יס פלוס" עדיין נותנים את התמורה הטובה ביותר לצופה הטלוויזיה בישראל. לפחות לזה שמאס בתוכניות בידור זולות ששורפות תאי מוח וטלנובלות ששורפות את מה שתוכניות הבידור לא הצליחו.

הכעס שלי על "יס פלוס", עד כמה שהוא היה נכון באותו רגע, כבר לא קיים.

אולי זו 2003 שהרעיפה עלי סבלנות. ואולי לא. לא שאין בי עדיין כעס בכלל. אבל אני ממהר לרסנו בתירוצים אלו ואחרים. (היי גם "ביפ" ממחזר לא מעט! טוב נו, מסכנים אלו. אין להם כסף).

כמו בכדורגל ובספורט בכלל, גם אם נדמה שהמצב לא בשמיים, לא נוטשים את הקבוצה שלך. ואת "יס" אני אמשיך לעודד עד שגרוני יהיה ניחר.

ואני גם משאיר לי את הזכות לכעוס. מותר לי, לא?