יום שלישי, שבע בערב.

הבית בתזזית הכנות, קערת הפופקורן מוכנה לתזוזה, השלט מכוון ביד רוטטת, ולפתע - הס. בחיל וברעדה, אנו מכינים את עצמנו לקראת חזונם של מנהיגי עתידנו.

טוב, בעצם, אולי לא.

חוץ ממני ומאבא, אף אחד לא ממש מתעניין בעובדה שתשדירי התעמולה עומדים להתחיל, את מקום הפופקורן מחליף סטפר מול המסך (לפחות נשרוף בינתיים קצת קלוריות נוסף על תאי המוח), והגישה, באופן כללי, היא יותר צינית ואירונית מאשר כל דבר אחר.

שעה שלמה של צפייה בתעמולת בחירות מזוקקת (אם להודות על האמת, באמצע פרשתי לטובת "חברים". אבל השלמתי את החסר בסיבוב בערוץ 1! הכל למען האמינות בתקשורת...) הניבה מספר תובנות מרתקות, שכדאי מאד שמישהו יפנה לתשומת ליבם של המפרסמים:

שאם לא היו מדברים כל כך הרבה על "תשדירי הבית הלבן" של מצנע, לא הייתי חושבת אפילו בכיוון של הנשיא ברטלט.

שהכוכב הגדול של בחירות 2003, היה לא אחר מאשר ראש הממשלה המנוח רבין. כנראה מישהו בעבודה החליט להפיק לקחים מבחירות 96'. אבל, לא קצת פיספסתם את המומנטום? (ובמקום השני בתואר "הקאמבק הגדול של המנהיג המת" זוכה לא אחר מאשר בגין! הוא ולא מלאך, הוא ולא שרף, הוא שינהיג את ישראל למציאות חדשה! אה, שוב מאוחר מדי)

שהילדה הקטנה מהתשדיר של המפד"ל דומה באופן מעורר השתאות ללואיסינה מ"קטנטנות".

שעם כל הכבוד ל"מיליון אזרחים שומרי חוק" (בתשדיר של עלה ירוק) - עדיין עישון גראס הוא, איך נאמר, עבירה על החוק. חוצמזה, יפה איך לאף אחד מהם לא היו עיניים אדומות. והם ממש לא הצליחו להתעלות על הטראנס-תקווה מהסיבוב הקודם. אבל העיקר שהם הזכירו למצביעים שלהם להביא תעודות זהות. ואפרופו הימנונים - דווקא חירות ניסו. אבל הגירסא שלהם נפסלה מפאת "חילול כבוד ההימנון" או משהו כזה. אנחנו (בצפייה מוקדמת אתמול) הגענו למסקנה שהפרסומאי שלהם צריך לקבל איזה תואר גאונות של כבוד. כבר הרבה זמן שלא הרגשתי צורך עז כל כך להסתתר מתחת לספה עד יעבור זעם.

שהסמל של "שינוי", יותר מכל דבר אחר, פשוט מזכיר את הסוללות של דורסל או אנרג'יזר.



ולעומתם מר"צ, עם כל ניסיונותיה להצטייר כ"מפלגה לצעירים", הפגיזה בקליפ-היפ-הופ שבעיקר היה מביך. זאת אומרת, כשמישהו קורא לי "אחותי", אני מבינה שקטע רומנטי כבר לא יצא לי. אל תתחילו גם אתם.

שש"ס ויתרו על השופרות, אבל גייסו במקומם את הטילים. מה השלב הבא, נחמן שי במקום הרב עובדיה?

שאת התשדיר של המפד"ל, בכיף אפשר היה להציג כתשדיר של מרצ / שינוי / עבודה, ואף אחד לא היה חושב שזה מוזר.

שלקרוא למפלגה "מרכז", ולהצהיר שהם בימין, זה, איך נאמר, קצת מרוקן מתוכן את מהות המושג "מרכז", לא? (ואם כבר במפלגת המרכז עסקינן, אם מישהו מצליח לגלות מי מופיע אחרי דוד מגן ברשימה, הוא מוזמן לשתף את כולנו)

שלמפת החלוקה של "האיחוד הלאומי" יש דימיון ביזארי לפרופיל של דוד בן גוריון. ושמספר 9 אצלם יכולה בכיף להחליף את יונית לוי, אם גם היא תחליט לעבור לערוץ 10.

שאף אחד לא באמת ישים לב אם יתרגמו קצת אחרת את הרב כדורי.

שעם הכתום של "עם אחד" והסגול של המפד"ל, חסרה רק תואמת פלאפון.

ש"ישראל אחרת" לא ממש אומרת משהו. (אבל נראה כאילו כיף להם, בפיקניק)

של.ה.ב.ה. רוצים שהרבה דברים רעים יפסיקו, וסחטו הנהונים נמרצים מכיווני, אבל חבל רק שהם לא אמרו מה הם יעשו אם הג'יני שהם בונים עליו לא יגיע.

שזה באמת לא נורא שלירוקים לא היה כסף לזמר אמיתי. ומילא שלא היה תקציב לליווי מוזיקלי. אבל רבאק- כל כך קשה למצוא ילד שלא יזייף שתי שורות שלמות?!

ושרק "עם אחד" צירפו תרגום לשפת הסימנים.

מסקנות? אין הרבה. אין שום דבר שייזכר לדראון עולם כמו "קליל, קליל, קליל" של חד"ש (אי שם לפני עשור אם זכרוני אינו מטעני), וכמו מסע השורשים המרגש של הגברת רוזנבלום, אבל קערת הפופקורן תחכה למחר, ואני איתה.

תרימו ת'רגליים, ירוצו קטעים.

(ורק מילה ליאיר לפיד - זה נחמד מאד להביא את יגאל שילון שיספר על פספוסים בתשדירים, אבל אם כבר אתה רואה את הבריסטולים של הרב עובדיה משתקפים במשקפי השמש המגניבות שלו, למה שלא תשתף גם אותנו?)





יום רביעי, שבע בערב.

חדורת נחישות התייצבתי מול הטלויזיה, הפעם לבד, רק בשביל לגלות ששינויים גדולים - אין.

מרצ החליטו להתחשב בי ולהחליף את הקליפ המביך פלוס שלה בתשדיר מבריק מבריק מבריק על השחיתות בליכוד.

ש"ס, מייד אחר כך, החזירו את השופרות, אבל ויתרו סופית על הקול שלי כשאלי ישי פנה אל "מורי ורבותי" וזנח את קהל המצביעות שלו לחלוטין.

בכלל, מסתבר שהטרנד החדש בתשדירי היום השני, היה "שמירה על הצביון היהודי של המדינה". כשאגודת ישראל, ש"ס והמפד"ל (סליחה, עכשיו הם רק מפד"ל) אומרים את זה, זה לא מפתיע. כשגם שינוי החליטו שהמטרה שלהם היא בעצם לקרב את הנוער אל ערכי היהדות, התחלתי לתהות.

ורק "עם אחד", עדיין, היו היחידים עם תרגום לשפת הסימנים.