כל כך הרבה ערוצים יש בכל ממיר ממוצע, אם בכבלים ואם בלווין, שהגיע הזמן, לרגל סיום שנת 2002, לסכם את המעלות והמגרעות בכל אחד מערוצים אלה. אין לנו, כמובן, שום התיימרות, או יכולת, להביע דעה על כל ערוץ וערוץ, והסיכום נעשה על פי שיקול דעתנו בלבד. כולנו מקווים שבמקומות בהם קיימים דברים שנזקקים לשיפור, אכן יישמו את ההצעות שנפזר כאן במהלך הסיכום. זפזופ נעים.

הערוץ הראשון:
אין ספק שיחד עם הסלוגן החדש "הערוץ הראשון, עושים טלוויזיה", מנסים החבר'ה ברוממה להשתפר. באופן כללי, בהחלט יש שיפור: סדרות רכש מצוינות (שתי סדרות של "חוק וסדר", "זירת הפשע" - הסדרה המצליחה ביותר בארה"ב כרגע, המון המון רכש בריטי משובח וכמובן "הסימפסונז"), שיבוץ קבוע פחות או יותר, סדר שידור פרקים מדויק ברוב המקרים וגם כמה הפקות מקוריות ראויות לציון ובראשן "כנפיים", סדרת הדרמה היוקרתית שלא ממש מצליחה להמריא. אפילו הלוק של רוממה נראה טוב יותר עם מעברונים מעוצבים ועיצוב חדש למבזקי הלילה. אפרופו מבזקי הלילה, הם הסימפטום הבעייתי היחיד: קטיעת השידורים בכל שעה עגולה. החלטה, שבאופן עקרוני אין לנו שום בעיה איתה, אלא ששיבוץ הדברים המשודרים בין המהדורות החדשות יוצר מצבים בעייתיים משהו. דוגמאות: "זירת הפשע" מתחילה בסביבות 22:25 בתקופה האחרונה, נקטעת לחדשות וחוזרת לכשבע דקות נוספות (לעיתים יותר, לעיתים פחות), "חוק וסדר מדור מיוחד" מתחילה בשעה 23:50 ונקטעת קצת אחרי תחילתה. אם היו מחליטים לשבץ את "חוק וסדר" שלפניה, למשל, בשעה 23:15 והיו דואגים לשמור על השיקול הזה לאורך כל שיבוצי השבוע - היינו הרבה יותר מרוצים. ציון שנתי: 7.



ערוץ 2:
קשת: כששידרה ביום שישי את "רק בישראל הדור הבא" ומייד לאחר מכן את העונה השניה של "הבורגנים" משכה כמות נאה למדי של צופים. עם המעבר לימי שני וחמישי, השכילה למצב את יום חמישי כ"יום טלוויזיה" והציגה לוח שידורים מגוון, מקורי ואטרקטיבי עם "בנות בראון" שהגיעו אחרי שמעון ולימור ולפני "בליינד דייט" ו"בוסטון פאבליק". ספיישל "יומטוב" שהיה גם מהנה וגם השיג סכום כסף נכבד למטרות חשובות הוא יוזמה מבורכת שרצוי שתימשך. מצד שני, את ארז טל, האיש שמחזיק מניות נכבדות בהצלחה שלהם, הם הצליחו לאבד ועל דודו טופז כבר נשפכו מספיק מילות גנאי. ציון שנתי: 9.

רשת: אדיר מילר, יאיר לפיד, אסי וגורי, יגאל שילון - הטאלנטים עליהם מתבססת הזכיינית, מביאים תוכניות שמושכות קהל, אבל לא אחידות ברמתן. "שידורי המהפכה" נפלאה, "יאיר לפיד" מעניינת, "אדיר מילר" מתחיל להימאס ו"פיספוסים" נמוכה מדי. "שוטטות", הקומדיה המקורית שלהם, משובחת. גם השידורים החוזרים של "החמישייה הקאמרית" היו מהלך מוצלח. "מיי פירסט סוני", הפקת המקור החדשה שעלתה לקראת סוף השנה, רחוקה מלהיות מושלמת, אבל לפחות ניכרת השקעה. צל"ש מיוחד מגיע להם בתחום הרכש: "סקס והעיר הגדולה", "החיים האלה" ו"אוז", שמשודרת בטווח סביר ממועד שידורה בארה"ב (למעט חלקה השני של העונה הרביעית, אבל אנחנו לא קטנוניים). ציון שנתי: 8.5.

טלעד: במשפט אחד: יותר מדי תוכניות משעממות, פחות מדי רכש אטרקטיבי. בטלעד מתעקשים על יום שידורים שכולל את מסע עולמי, הטברנה ואמנון לוי. יום השידורים השני נראה טיפה יותר מעניין עם "מזל טוב" הזולה, "החיים זה לא הכל" המצחיקה, "לילה גוב 2" הסבירה וסדרת רכש אחת או שתיים ("להתחיל מחדש" ו"הפרקליטים"). אלא שאת הרכש האיכותי הם מחביאים בשעות בלתי אפשריות במהלך שכבר מותג ע"י "רייטינג" כ"טלעוד סדרות", קרי: רכישת סדרות רכש ושיבוצן בשעות שנוגדות כל אפשרות לצפות בהן בצורה נורמלית. מפחיד לדעת מה מצפה לשלל סדרות הרכש המשובחות שטלעד קנו ("Alias" ("זהות בדויה"), "Scrubs", העונה התשיעית והאחרונה של "תיקים באפלה", העונה השלישית והאחרונה של "להתחיל מחדש"). ציון שנתי: 5.



ערוץ 10:
אולי קשה להאמין, אבל לקיומו של ערוץ 10 עוד לא מלאה שנה. עם התחלה קטסטרופלית, ביקורות קוטלות ברצף, ואיומים בסגירת הבאסטה, נראה היה שתהליך גסיסתו של הערוץ הוא רק שאלה של זמן. אלא שלקראת סוף השנה החלו לקרות כל מיני דברים לא צפויים, שהבולט בהן הוא המעבר של ארז טל, הטאלנט מספר 1 של "קשת" בפרט וכנראה בטלוויזיה בכלל. מסע ההתאוששות של הערוץ התחיל עוד קודם לכן עם שידורי הכדורסל של מכבי ת"א שהתחילו להביא רייטינג נורמלי ועם איחודו מחדש של הצמד החדשותי המיתולוגי מיקי ויעקב, דבר שיקרה בתחילת 2003. הפקות מקור: היתה אחת כזאת, שירדה אחרי שלושה פרקים, אך תחזור לשידור. קראו לה "תיק סגור" וכל מי שראה אותה, אמר שהיא מצוינת, אלא שלא מספיק ראו אותה. נקווה שהסבב השני יהיה מוצלח יותר. רכש: במהלך השנה הביא הערוץ סדרות אמריקניות טובות כ"אד", "ג'ורדן", "חוק וסדר כוונה פלילית", "אנטרפרייז" ו"פילי". בשנה הבאה נזכה לקבל, לצד עונות חדשות של הסדרות ששודרו, את סדרת הבת של הקוטלת, "אנג'ל" ואת "24" - הסדרה המוערכת ביותר בעונת הטלוויזיה 2001-2002 בארה"ב. לזה אפשר להוסיף את שי, דרור וסיינפלד ארבע פעמים בשבוע. ציון הסמסטר הראשון: 5, בגלל המאמצים. ציון הסמסטר השני: 10.




ערוץ 3:
אם הסיכום הזה היה נעשה לפני כחודש, היינו מקטרים על הדברים הרגילים: למה יש רק שעה אחת של פרקים חדשים בסדרות? מי צריך כל כך הרבה שידורים חוזרים? למה "שאול"? גם היינו מציינים בסיפוק מסוים ש"יצפאן" מעניקה רגעים רבים של הנאה, ש"ערב טוב עם גיא פינס" מצליחה לעניין לפרקים וש"ראשון בדרמה" זה הדבר הטוב ביותר שיש בטלוויזיה. לסיכום היינו מעניקים את הציון הלא רע בכלל 8.5 ועוברים הלאה, אלא שסכסוך עם חברת וורנר גורם לעתידן של סדרות רבות וטובות שכרגע משודרות בערוץ להיות לוט בערפל, דבר שמתסכל, מן הסתם, צופים נאמנים רבים. ציון סופי משוקלל: 3. בדיוק כמו מתאגרף שהיה צריך להילחם במשך 12 סיבובים של שלוש דקות, היה עדיף על יריבו במשך 11 סיבובים שלמים ולאחר שתי דקות בסיבוב האחרון ספג נוק-אאוט.

יס פלוס בלווין:
הערוץ הטוב ביותר בטלוויזיה, עם סדרות בריטיות נפלאות אחת אחת, עם שתי הפקות מקור משובחות כ"ירוקות" ו"מישהו לאהוב", כמה סדרות תעודה מרתקות, קצת אמריקה עם קונאן או'בריאן ו"סאטרדיי נייט לייב", פרומואים שצריך להקליט ולנצור ו"רצח מאדום לשחור" אחת מופתית. גם אם לעיתים נדמה שקצת ממחזרים, עדיין אי אפשר שלא להוריד את הכובע בפני הערוץ שמשדר תוכניות איכות 24 שעות ביממה, 364 ימים בשנה. ציון שנתי: 10 (וגם זה רק בגלל שאין אפשרות לתת 11) .

ביפ בכבלים הדיגיטליים:
הערוץ היחיד שבזכותו שווה לעשות ממיר דיגיטלי. הערוץ שהחזיר את התרגום לקוטלת הערפדים, הביא לנו את "מלקולם באמצע" הנפלאה, את "בוסטון פאבליק" הסבירה, עונות חדשות של "סאות' פארק", את חמש העונות הראשונות של הסימפסונז בשידור יומי ואת "הקרקס המעופף של מונטי פייטון", המציא את "בליינד דייט" ו"שי ודרור", מראה לנו איך צריך להיראות ערוץ אמיתי לצעירים. הדאון-סייד היחיד: פרומואים נוראיים אחד אחד. פשוט לא ראויים למאכל אדם. ציון שנתי: 9.




סטאר וורלד בכבלים:
אמנם לא ערוץ מקורי, אמנם בלי תרגום, אבל מביא כל כך הרבה רכש אמריקני מצויין שאי אפשר להתעלם: באפי, אנג'ל, רוזוול, דארק אנג'ל, מלקולם באמצע, סימפסונז, בוסטון פאבליק, של מי השורה הזאת בכלל, מופע שנות השבעים, תיקים באפלה, חברים ועוד ועוד. אלמלא ארבע הפסקות לפרומואים (!) בממוצע, היינו הרבה יותר מרוצים. ואגב, רק לשם השוואה, שימו לב לפרומואים הנהדרים ל"מלקולם" בסטאר, לעומת המקבילים הנוראיים בביפ. ציון שנתי: 8.

ערוץ 4 בכבלים:
אפילו בלווין הבינו את מה שבכבלים עדיין לא הצליחו להפנים: "ערוץ הסרטים" הותיק כבר לא מביא את הסחורה. את הסרטים הטובים "גונבים" לו ערוצי ה"סינמה" למיניהם, כשערוץ 4 רק מקבל שאריות. הערוץ, שפעם היה מוסד לגאווה אצל הכבלים, נראה היום בדיוק כמו לפני חמש שנים: תקוע בדיוק עם אותם הסרטים. נסיונו של הערוץ לפנות למקורות רכש אחרים ומהלך רכישת סרטים אירופאיים זולים, אך איכותיים יותר, נראים טוב על הנייר וגם עושים נעים לסטודנטים לקולנוע למיניהם, אבל לצופה הממוצע שרק רוצה לנקות את הראש בסוף יום העבודה וגילה שלקחו לו את ג'וליה רוברטס וברוס וויליס לערוצים בתשלום, זה לא עוזר במיוחד. ציון שנתי: 7.

ערוצי הסרטים בתשלום:
אם כבר שלפתם 40 ש"ח נוספים מהארנק כדי לצפות באיזה סרט טוב וחדש אז לפחות קיבלתם תמורה - פחות או יותר. ערוצי הסרטים של YES ממשיכים להוביל: הסרטים חדשים יותר, יש יותר בכורות בשבוע (שלוש בכורות לעומת אחת בערוצי "סינמה") והסרטים מאורגנים בצורה נוחה וטובה יותר מאשר בכבלים. הלווין מציע חמישה ערוצים, כולל ערוץ סרטי ילדים שנשען לא מעט על התוצרת של דיסני, מעין "תו תקן" לאיכות, הן אצל ההורים והן אצל הילדים. אולם הילדים של היום אוהבים יותר טלנובלות וגם את זה הם קיבלו בערוץ. התשובה של הכבלים לערוץ YES3 וסרטי האיכות של הלוויין: ערוץ "סינמה פריים". ערוץ? רצועת שידור מורחבת, ליתר דיוק. אבל כך או כך מדובר בתשובה נאה ללוויין. החסרון העיקרי של "סינמה פריים" הינו ריקון מתוכן של רצועת "הצגה שנייה", רצועת סרטי האיכות של חבילת הבסיס, בדומה לערוץ 4 שרוקן מתוכן עם עליית ערוצי ה"סינמה". גם ל"יסבבה" הכינו הכבלים תשובה עם רצועת "סינמה קול". למרות לא מעט זבל, מסתתרות שם פנינים כמו "המבוך" של ג'ים הנסון וקאלט כמו "הרובוטריקים".

אולם ביתר ערוצי "סינמה" המצב פחות מרשים. שלושה ערוצי סרטים מציעים רק "סרט השבוע" אחד - בניגוד לשלוש בכורות בארבעת ערוצי הסרטים של YES. הדבר הכי מגוחך שנעשה בערוצי "סינמה" הוא רכישת חבילות סרטים ששודרו שנה קודם לכן בלוויין ושיבוצם בתור סרטים מרכזיים ו"סרט השבוע". סרטים כמו "סליפי הולו", "תקנות בית השיכר", "הוריקן" ועוד, שודרו בערוצי הסרטים של YES מספר רב של חודשים לפני שידורם בערוצי "סינמה". אולם השיבוץ הכפול לא מסתיים כאן. ישנם לא מעט סרטים חדשים שנרכשו ממפיצים, בעיקר עצמאיים, ששודרו באותן תקופות, לעיתים אף באותה שעה בערוצי YES ובערוצי "סינמה". באחרונה אף חתמו הכבלים והלוויין עם האולפן ההוליוודי "יוניברסל" ממנו נרכשו סרטים כמו "גלדיאטור", "הפרופסור המטורף 2", "חניבעל" ועוד. סרטים חדשים ואטרקטיביים אבל מדוע למנוי לוויין לעבור לכבלים - ולהיפך - כאשר אותם סרטים משודרים בשתי הפלטפורמות?



עוד נקודה רעה, הן בכבלים והן בלוויין, היא שבחודשים האחרונים נראה כאילו אזלו כל החוזים ונגמרו כל הסרטים. תקופה שחונה של סרטים כושלים או פחות מוכרים שנרכשו בעיקר ממפיצים עצמאיים, כבשו את המסך, מלבד בתקופת החגים, בהם היתה עדנה מסוימת עם שידורם של כמה שוברי קופות. הסימפטום הזה, של שידור סרטים כושלים רבים, תמוה במיוחד אצל הכבלים, ששילמו מיליונים על זכויות, אלא שעקב בעיות חוזיות אלו ואחרות נמנע מהכבלים לשדר לא מעט סרטים. ההסכם המחודש עם אולפני "פוקס" ("כוכב הקופים 2001", "מולן רוז'") והחוזה שהולך להיחתם מחדש עם "קולומביה" ("המלאכים של צ'רלי", "נמר, דרקון") ישנה אולי את המצב, אבל בינתיים, צופי הכבלים נאלצים להסתפק בסרטי אקשן זולים וסחורה מחוממת ששודרה בלוויין.

ציון: 9 לערוצי הסרטים בלוויין (בעיקר בגלל המיתוג והמבחר), 7.5 לערוצי "סינמה" (בעיקר בגלל המיחזור ומחסור חמור בבכורות, בייחוד בגלל החוזים היקרים שחתמו הכבלים).

ספורט:
לפני שמתחילים לדבר על תכני ערוצי הספורט עצמם, אין ברירה אלא להתייחס לאירועים שליוו ועדיין מלווים את הקמתו של ספורט חמש פלוס. עלייתו של ספורט חמש פלוס לאוויר היא תעודת עניות ופראייריות גדולה לציבור הישראלי. למרות שמדובר בערוץ, שבדרך כלל עמוס בכל טוב שגורם לכל חובב ספורט להזיל ריר, הרי שברגע שנולד הערוץ הוא רוקן מתוכן את הורו-מולידו, ערוץ הספורט ה"רגיל" וניכס לעצמו כל ענף ספורט אטרקטיבי. לחובב הספורט הממוצע שגם כך כבר משלם 180 ש"ח בחודש על חבילת הבסיס, לא פשוט לשלוף את הארנק ולשלם עוד 24 ש"ח בחודש על מה שמקודם הוא קיבל במסגרת החבילה. גם בארה"ב משלמים סכום דומה עבור חבילת הבסיס אלא שהם מקבלים 110 ערוצים - כולם אטרקטיביים, במידה זו או אחרת. ערוץ "ספורט 5 פלוס" הוא גם תעודת עניות למועצת הכבלים והלוויין שאחד מתפקידיה, להזכירכם, הינו להגן על הצרכן. המועצה אמנם קנסה את הערוץ על הפרות שביצע אולם זה היה מעט מדי ומאוחר מדי. ערוץ "ספורט 5 פלוס" לא היה צריך לעלות בצורה שבה הוא עלה. ציון, על מהלך הקמת הערוץ: 0.

ערוץ הספורט, ספורט חמש
מה שקרה לערוץ 4 בגלל ערוצי הסינמה קרה לערוץ הספורט (ספורט 5) בגלל ספורט 5 פלוס. כל הדברים המעניינים (המונדיאל למשל) הלכו לערוץ בתשלום הנוסף והשאירו את אליפות הדוקים לערוץ הספורט. אפילו הקנסות שהוטלו על 5 פלוס בגלל ריקונו של ספורט 5 מתוכן, לא ממש עזרו. הדבר האטרקטיבי היחיד שעוד נשאר לערוץ: השידורים המקבילים לשידורי חמש פלוס בליגת האלופות, אז משדרים שני משחקים בשידור ישיר, אחד בכל ערוץ. גם שידורי הכדורסל של יום ראשון נותרו בערוץ 5. זה גם הציון השנתי של הערוץ: 5.

ספורט חמש פלוס:
בניגוד מוחלט לכל הדברים הרעים שאפשר להגיד על ספורט 5 ועל המהלכים שהובילו להקמתו של ספורט 5 פלוס (כמו גם על ריקונו של ספורט חמש מתוכן), הרי שעל תוכנו של ספורט חמש פלוס יש רק דברים טובים להגיד: מודי בראון, השידורים המקצועניים מהמונדיאל (שאיכותם התבלטו אל מול השידור בערוץ הראשון), מודי בראון, אולפן ליגת האלופות, מודי בראון, שדרים ופרשנים מעולים כמו רמי וויץ, יורם ארבל, שגיא כהן, אבי מלר ועוד, מודי בראון, מודי בראון ומודי בראון. ציון שנתי: 9. היה יכול להיות 10, אלמלא המחיר.

סיכום כללי לערוצים ה"מרכזיים" בטלוויזיה:
למעט כמה אירועים חריגים - הטלוויזיה בארץ טובה, טובה מאד אפילו. עדיין לא מדובר על המבחר העצום שיש בארה"ב או על האיכות הבריטית אליה אנחנו שואפים להגיע, אבל אנחנו פחות או יותר בדרך הנכונה (למרות כל מיני מכשולים). אנחנו אופטימיים.