/ trilliane / 17/04/2010
חמש עונות קצרות (כ-12 פרקים בעונה) אבל כל פרק הוא שעה (ככה זה ב-HBO) ופרקי סיום עונות ארוכים יותר. זה כמעט כמו לצפות במיני-סדרה בהמשכים, כשכל פרק הוא "סרט" בסדרה, עמוס בעלילה מורכבת, סוחפת ומרתקת. אגב HBO, כיאה לסדרת כבלים יש סצינות מין, עירום וכמובן הקללות נשפכות כמים. תוך כמה פרקים אי אפשר שלא להידבק ב"פאק", "שייייט" וה"אייט" של הבולטימורים (ולא מדובר רק בחבורות הרחוב...).
בשל כמות הדמויות ומורכבות העלילה עוברים כמה פרקים עד שמצליחים להבין לגמרי מי נגד מי ולמה, אבל חבל להתייאש. אם אני הבנתי הכול (ואני מאלה שבסרטי ג'יימס בונד / משימה בלתי אפשרית וכו' צריכה שיסבירו לי כל פיפס) כולם יכולים. מומלץ מאוד לחכות לפחות עד פרק 7, ואז העלילה כבר כ"כ סוחפת ושואבת פנימה שאי אפשר לא להמשיך עד סוף העונה (וכשהיא מסתיימת לעונה הבאה וכן הלאה).
הסדרה אותנטית, מציאותית מאוד ומאפשרת הצצה ייחודית לעלילה מכל הכיוונים. ברוב הסרטים והסדרות מראים לנו צד אחד - השוטרים נגד הפושעים, או הפושעים נגד השוטרים, או הפוליטיקאים שמנסים לקדם משהו. ב"הסמויה" כולם שווים ומקבלים זמן מסך ראוי. אפשר להזדהות עם הרבה דמויות, מכל צדדי המתרס, על אף שהמוסריות שלהן בעייתית משהו. המציאות מורכבת, היא לא שחור-לבן טוב-רע מוחלט וברור, ועל אף שאלה לא נשמעות תמות חדשות, לא ראיתי אף סדרה או סרט שהצליחו להעביר אותן כמו בסמויה.
הסדרה שומרת על המשכיות מדהימה; בניגוד לסדרות שבהן דמויות לפעמים "מתאדות", בפרט דמויות משנה, ב"הסמויה" אין דבר כזה; אין אף דמות שהתחילה בעונה הראשונה שלא יודעים מה קרה לה. בג'אגלינג מדהים וקסום הסדרה מצליחה להוסיף עוד רובד ועוד דמויות בכל עונה מבלי לזנוח את הדמויות הוותיקות ובלי לאבד את הצופה. בעונה הראשונה אלה בעיקר שוטרים-פושעים-שופטים, אבל בהמשך מתווספים פוליטיקאים, שוטרים ממחלקות אחרות, הילדים בשכונה, התקשורת ועוד, ואנחנו מקבלים עוד ועוד חלקים מהפאזל של התמונה הגדולה שנארגים לסדרה במלאכת מחשבת.
על אף שהיא נשמעת כמו סדרה כבדה, היא דווקא לא. לצד הדרמה, המתח, התעלומה הבלשית, קצת אקשן וכו' (שאנחנו כבר מכירים בסדרות משטרה וכו') יש לא מעט הומור ורגש, שמובאים בצורה כנה ורגישה, ואין תחושה שהתסריטאים הכניסו גם את החיים האישיים של הגיבורים כדי ש"תהיה דרמה סבונית" או כדי למשוך גם נשים לסדרה. הכול חלק בלתי נפרד מהעלילה, אין הפרדה בין תפקידו של האדם לבין מי שהוא. זו לא סדרת דרמה כבדה שגרמה לי להרגיש כאילו כל פרק הוא מעמסה רגשית, החיים קשים ועכשיו נלך לישון באנחה כבדה. באורח פלא זו סדרה שנהניתי מעצם הצפייה בה, היה לי כיף אמיתי. האמינות והאמת שהיא מביאה איתה, הדמויות הכובשות, העלילה הסוחפת הקסימו אותי. על אף שכל פרק הוא כשעה, מיד בסופו היינו רוצים לצפות בפרק הבא...
לסיכום: מומלצת בחום. אחת מהסדרות שכל אוהב טלוויזיה חייב לעצמו.
המלצת צפייה: עם תרגום לעברית. אפשר להסתפק גם בכתוביות באנגלית אם אתם קוראים מהר ושולטים היטב באנגלית רחוב אמריקנית, אבל קחו בחשבון שהקצב מהיר ולא כדאי להשתרך מאחור. שפת הרחוב הבולטימורית, המבטא והדיקציה אינם דומים למה שאנחנו מכירים מרוב הסדרות האמריקניות, אז גם למי שטוחן סדרות אמריקניות בלי בעיה כדאי להיעזר בתרגום.