תחילת הפרק היא המשך ישיר לסוף הקודם - גלורי לקחה את דון, החבורה תקועה בתחנת הדלק באמצע המדבר, ג`יילס פצוע, טארה עדיין Brainless ובאפי? באפי התמוטטה לנוכח קריאותיה של ווילו "את חייבת לקום, אנחנו צריכים אותך", וכנראה שכל המאורעות שעברו עליה לאחרונה, אותם סיכמה באלגנטיות בפרק הקודם, התחילו לגבות את מחירם. ריילי, ג`ויס, טארה ועכשיו דון - בכל עונה "מתעללים" התסריטאים בגיבורה, מעבירים אותה מסכת ייסורים שלא היתה מבישה את איוב. אבל העונה, האם לקחו אותה רחוק מדי? כנראה שכן ואפילו ג`יילס מסכים. באפי במצב "צמחי", קטטוניה. לא זזה, לא מדברת, לא מגיבה. והחבורה ש"צריכה אותה" נותרת ללא מענה, ללא הנהגה, ללא ראש. ומה באמת עושים הסקוביס ללא הקוטלת? בתחילה נכנסים למצב של חוסר אונים, אי ידיעה מוחלטת, "We should move her, unless we shoudn`t?". ספייק, כמובן, פונה לפתרון פיסי ומכה אותה, וזאנדר מוציא עצבים. ואז קורה דבר מעניין - ווילו לוקחת שליטה ומחלקת פקודות. ווילו, אותה נערה רועדת שפחדה לשתות מהברזיה בנוכחות קורדיליה, אותה ביישנית שהתחבאה מאחורי סדין לבן בהלוואין, אותה "שמיניסטית" שהיססה לצאת משטח בית הספר בהפסקה. היא מתאוששת מהר, בטוחה בעצמה, לא מהססת לשניה ואפילו מאיימת -
"I will get very cranky". ויודעים מה? זה אמין ביותר. ראינו את הכוח האמיתי שלה ב-Tough love, ראינו מה היא מסוגלת לעשות ועכשיו היא המנהיגה החזקה השולטת. לא ג`יילס החכם, לא ספייק החזק. וזה מתקשר צעד אחד קדימה אל "The gift", בו אומרת לה באפי "וויל, את האדם החזק ביותר כאן. את יודעת את זה, נכון?". ווילו עברה דרך ארוכה מאוד והגיעה למצב בו היא יכולה לשמש תחליף ל*קוטלת*, ולנוכח סוף העונה קשה שלא לתהות האם יש כאן כבר הכנה מסויימת לעונה הבאה.

לכולם יש משימות? יפה. ומה ווילו עושה? "אני אעזור לבאפי". איך? בצורה מאוד מסוכנת ומפחידה. "את יודעת מה את עושה?", "זה מסוכן", "זו רמה מאוד מתקדמת" אלו רק חלק מהביטויים שמגדירים את מה שווילו הולכת לעשות. המתח גובר ויש כאן שוב תזכורת לכמה גדול כוחה של ווילו. "בהצלחה" מאחלת לה אניה, פעמיים. פעם ראשונה בצורה מזויפת, הפעם השניה שקטה ואמיתית. מה הולך לקרות עכשיו?...



ווילו נכנסת לחדר, מדליקה כמה נרות, מתיישבת על המיטה ומסתכלת על באפי. ויש כאן שבירת מתח מסויימת, כי לנוכח כל האזהרות הצופים כבר מצפים למפגן ראווה, "שואו" מהסוג שווילו יודעת לספק בדרך כלל. אבל הפעם זה נראה לכאורה פשוט, כנראה כדי לא להסיט תשומת לב מהעניין העיקרי כאן. ווילו נכנסת אל תוך ראשה של באפי כדי לנסות לצאת משם יחד איתה, וכאן אנחנו מקבלים הזדמנות חד פעמית להציץ אל תוך ראשה של הקוטלת, אל מה שמתרחש בפנים.

ועכשיו, לאט לאט, נעבור על מה שקורה שם:
התמונה הראשונה - באפי הילדה משחקת בבובות. "I like it here", אומרת באפי, טוב לה לשקוע בתוך העולם הפנימי שלה מאשר להתמודד עם האמת החיצונית. "It`s a big day for me", ואז אנחנו מבינים שווילו הגיעה אל נקודת ההתחלה של יחסי באפי-דון, באפי כילדה קטנה ברגע שבו דון מובאת מבית החולים והיא רואה אותה בפעם הראשונה. אוקיי, אז קודם כל אנחנו יודעים שזה לא באמת קרה והזיכרון הזה נוצר בצורה מלאכותית אצל באפי ע"י הנזירים. אבל האם זה בכלל זיכרון? או שמא סיטואציה סובייקטיבית לחלוטין שנוצרה אצל באפי עקב המצב המעורער שלה? האם אנחנו מאמינים שכך זה באמת קרה? אחרי הכל, אנחנו בתוך הראש של באפי. זה יכול בהחלט להיות זיכרון אישי לחלוטין, פרשנות מסויימת או אפילו סתם הגזמה שבאפי יצרה לעצמה כי "טוב לה כאן". אז באופן טבעי, כיחסי רוב האחים בעולם, באפי בתחילה נרתעת. "את לא רוצה להיות האחות הגדולה?" שואלת ג`ויס. "אני רוצה להיות התינוקת", "אתם תקדישו לה יותר תשומת לב ותשכחו ממני" - קנאה טיפוסית, שלב ביחסי האחיות סאמרס שאותו אף ראינו בתחילת העונה
("Real me"). ואז מגיע השלב בא, "I could be the one to look after her sometimes ... if you need a helper. Mom? Can I take care of her?", השלב בו באפי לוקחת את תפקיד האחות הגדולה, באישור האם. "Yes, Buffy, you can take care of her" אומרת ג`ויס ומלטפת את שיערה של באפי. ותנועת ליטוף השיער - סממן אימהי שמאפיין את באפי ודון לאורך כל העונה הזו, כאשר כמעט בכל פרק מלטפת באפי את שיערה של דון בצורה דומה. אמרנו נקודת ההתחלה, לא? הטיפול בדון - כאן זה מתחיל. שוב, האם כך זה אכן קרה? לא ידוע. אבל זה לא ממש חשוב, כי כך זה קורה כרגע אצל באפי, בתת המודע שלה.



נקסט - הופס, קפיצה אל באפי בחנות הקסמים, מחזירה ספר למקום. בתחילה לא ברור מה הקשר, מאוחר יותר מתברר לנו שזה הרגע בו באפי "וויתרה". "This was when i quit". הרגע בו באה אליה מין הארה שהיא לא יכולה להביס את גלורי ובאותו רגע היא הרגישה הקלה מסויימת. "I wanted it over, it`s too much for me". ובעיני באפי, זה הרגע המכריע בו חרצה את גורלה של דון, ולשלב הזה עוד נגיע הרבה פעמים בהמשך.

נקסט - סצינה מתוך "Intervention", מסע החיפוש של באפי והקוטלת הראשונה שאומרת לה "Death is your gift". זוכרים? הנבואה המאוד לא ברורה שגם באפי לא הצליחה לפרש בזמנו. או שבעצם כן הצליחה? אנחנו בתוך מוחה של באפי והקישור לסצינה הזאת הוא מאוד לא מקרי כפי שמיד נראה.

הסצינה הבאה היא חזרה לנקודת הוויתור בספריה, שמדגיש את משמעותה, ומייד לאחר מכן ווילו ואנחנו מלווים את באפי במסדרונות ביתה בדרך אל חדרה של דון. באפי נעצרת לרגע ובוהה, ונחשפת תמונת המצבה של ג`ויס. עניין המוות של ג`ויס, מלבד אזכורו כאירוע טראומתי שעבר על באפי לאחרונה, מסמל כאן את עליית המדרגה ביחסי באפי דון. באפי הפכה מאחות לדמות אם, והמוות של ג`ויס היא נקודת המעבר הזו, כמו גם הנצחת הדאגה והטיפול בדון. שלב נוסף ביחסי האחיות. "אני מצטערת" אומרת ווילו. "אל תהיי, מוות הוא המתנה שלי. זה באמת לא מסובך. זה מה שאני עושה, בשביל זה אני כאן, זה כל מי שאני". באפי מפרשת את דבריה של הקוטלת הראשונה בפעם הראשונה. היא מוקפת במוות ולכן זו מטרתה, זו מהותה. "אני אומרת לך ווילו, הבנתי את זה" היא אומרת, תוך כדי שחונקת את דון הישנה עם כרית, בדם קר. מוות הוא הכשרון שלה, המומחיות שלה ועל פי זה היא פועלת. ומכאן - הכל חוזר על עצמו. באפי כילדה, נקודת הוויתור, הקוטלת הראשונה ורצח דון...

חשוב לציין שמבין כל האירועים בלולאה התת הכרתית הזו, רצח דון הוא האירוע היחידי שלא באמת קרה ושאין לו כל בסיס מציאותי. בעוד שכל שאר האירועים ספק קרו ספק סובייקטיביים, אנחנו יודעים בוודאות שבאפי לא רצחה את דון, פיסית או רוחנית. זו הסצינה היחידה שהתרחשה במוחה של באפי בלבד, וזאת מייד לאחר שפירשה את מסע החזיון. ווילו אומרת לה: "אחותך עוד לא מתה" אבל מבחינתה של באפי היא כן. כי באפי סבורה שברגע בו וויתרה, ברגע בו דמיינה "מה היה אילו" היא גרמה לשרשרת האירועים שהובילה לחטיפתה של דון ובסופו של דבר למותה הצפוי. אם לא היתה מוותרת, אולי היתה יכולה לעשות עוד משהו, אולי היתה מתאמצת יותר. ואם מוות הוא הכשרון שלה, אז בכלל אין טעם לנסות אפילו. ובגלל זה, בעצם, באפי היא זו שרצחה את דון. או כך לפחות היא חושבת.



באפי תקועה במערבולת רגשית שנעה מן ההתחלה אל הסוף המר, לאורך כל השלבים השונים ביחסיה עם דון. ווילו מבינה את פשר העניין ומנסה לשבור את הלולאה. היא מצליחה להעמיד את באפי האחת מול השניה ולגרום לה להסביר. אבל גם זה לא מה שמביא את המשבר לסיומו אלא להיפך - שתי הבאפיות משלימות אחת את המשפטים של השניה, נופלות עמוק יותר ויותר. אפשר אף לראות בשתי הבאפיות כאן מעין סמל לבאפי האדם מול באפי הקוטלת, או במקרה הזה באפי האדם ובאפי הקוטלת. ראינו בעבר שהקשר בין באפי לדון הוא הרבה יותר מקוטלת ומפתח, ראינו שהרגש הוא מה שהופך את דון לאמיתית ואף חששנו שמא הקירבה הזו תמנע מהקוטלת בסופו של דבר לתפקד כראוי (Blood ties). והנה, התאמתו החששות ובדיוק כאשר הן נזקקות יותר מכל, באפי האדם והקוטלת מאוחדות כשבאפי האדם גוררת למטה את הקוטלת. הרי מה באפי עושה בדרך כלל ברגעי משבר? מתעשתת, לוקחת שליטה, מדחיקה רגשות ועושה את מה שצריך (AKA, "התהוות 2") אבל הפעם זה אחרת לגמרי. ולראיה - מה שתגיד לג`יילס בפרק הבא: "אז ידעתי מה היה נכון. אין לי את זה יותר".

הצבעה קטנה - מי בשלב הזה בפרק עוד לא מרחם על באפי? מי לא חושב לעצמו "יו, היא באמת מסכנה, תראו את כל מה שהיא עברה, איזו התעללות, פלא שזה עוד לא קרה קודם...". Well, לפחות מישהו אחד לא חושב כך, וזו ווילו. מה היא כן עושה? מתעצבנת, מתרגזת. שוברת את כל האווירה המדכאת ששררה עד כה ואת הטון העצוב, וקוראת לה
"Snap out of it!".

"What?", מה היא חושבת שהיא עושה? מה שהיא יודעת לעשות. מה שהיא עשתה לבאפי ב"מסיבת המתים", מה שעשתה לפיית` ב"אפשרויות" ובעוד הרבה הזדמנויות אחרות בסדרה. היא לא מלטפת, מחבקת ומרחמת אלא טופחת את האמת הקרה הישר בפנים. וכאן במקרה הזה היא קוראת לילד בשמו: "All this, it has a name. It`s called guilt. It`s a feeling, and it`s important. But it`s not more than that, Buffy. Buffys". אשמה, רחמים עצמיים - זו המשמעות של כל הסצינות שרצות במוחה של באפי. "נשאת את משקל העולם על כתפיך מאז התיכון. לא ביקשת את זה אבל את עושה את זה כל יום. אז רצית לצאת מזה לרגע אחד, אז מה??". ווילו כאן מחברת את באפי למציאות, מזכירה לה ולנו שהכל עדיין נופל במסגרת של רגשות נורמליים ואנושיים, למרות הנסיבות החריגות. עברת הרבה? סבלת? אוקיי, חבל, אבל עכשיו יש שתי אפשרויות - לבכות על חלב שנשפך או להמשיך הלאה. ובמקרה של באפי, ל"להמשיך הלאה" יש חשיבות מכרעת. לא רק לאחותה ולעולם, אלא בעיקר לעצמה. לקוטלת ולאדם. למרות כל כל כל מה שעברה.



אז בסופו של דבר, באפי שוברת את הלופ וחוזרת למציאות יחד עם ווילו. אך לאיזו מציאות עגומה היא חזרה... ההתקדמות היחידה לקראת פתרון המצב בפרק הנוכחי היתה רק גאוגרפית, החזרה לסאנידייל. הזמן הולך ואוזל, והתשובה היחידה שבאפי שומעת מיד עם חזרתה מאוד לא משביעה את רצונה. הדרך היחידה הנראית היא הריגת דון. הייתכן שהסצינה הבדיונית היחידה שהיתה במוחה של באפי עומדת להגשים את עצמה?...





משהו קורה לגלורי, משהו לא בסדר. היא סוף סוף השיגה את דון, היא גילתה שהדם של דון הוא "המפתח למפתח" (כפי שנגלה שוב, הפעם יחד עם הסקוביס, בפרק הבא) אבל היא שואלת את עצמה "למה אני לא מאושרת?" התשובה מגיעה במהלך הפרק: הגבול בינה ובין בן מיטשטש והולך. היא זוכרת את מה שעשה בן, מרגישה אותו והוא, מאידך, מרגיש גם אותה. את כל האלימות, שפיכות הדמים. ואז מתחיל הקרב הפנימי ביניהם שיוצר המון מתח. מצד אחד נראה לנו כאילו בן, קול ההגיון והשפיות, הולך לעזור לדון, לחלץ אותה ולסיים את העניין. אבל אז גלורי פונה אל היצר הכי קדום של כל יצור חי - הדחף לשרוד ולהמשיך להתקיים. בן נאלץ לבחור בין קיומו האישי שלו לבין... ובעצם, זה לא ממש משנה לבין מה. ברגע בו גלורי מבטיחה לו חיי אל-מוות ללא כל זיכרון למעשיו בעבר, הבחירה בשבילו היא מאוד קלה. והצופים, למען האמת, לא אמורים להיות מופתעים כל כך. כבר בפרק הקודם ראינו שהפיתוי קיים אצלו, ושם שיחקו על עניין ה"לפעמים דברים רעים קורים לאנשים טובים". כאן כבר לא מדובר על ערכים או על מה שנכון או לא, אלא על הישרדות גרידא. אז בסופו של דבר מצטייר בן כיצור שפל, נבל, כי בניגוד לגלורי ה"מטורפת" ה"משוגעת" והלא אנושית, ציפינו ממנו שיידע לעשות את ההבחנה בין טוב לרע ויגלה אנושיות מסויימת. ב"The gift" צועקת עליו דון "תשתנה אליה" ואומרת לגלורי "הוא מפלצת, לפחות את גלויה בקשר לזה". וגלורי משיבה "אל תהיי קשה אליו, הוא בסה"כ רוצה לחיות. רוב האנשים היו עושים את אותו הדבר". וכאן עולות שתי שאלות מעניינות. הראשונה - האם בן הוא באמת הנבל שהיינו רוצים שיהיה? בפרק הבא יגיד לו ג`יילס שבאפי היא לא "כמוהם", בהקשר של נטילת חיי אדם. למרות שבאפי יודעת שגלורי עלולה לחזור היא לא תהרוג את בן כי היא גיבורה. וג`יילס, לעומתה, כן הורג את בן. האם אנחנו חושבים שג`יילס הוא "רשע"? כמובן שלא. ובכל זאת הוא נוטל חיים, כשם שבן התכוון לעשות. נכון שבן היה הורס את העולם בדרך וג`יילס למעשה עוזר להציל אותו, יחי ההבדל הקטן. ועדיין - לא אנחנו יצרנו את האנלוגיה בין שניהם, ג`יילס יצר. ואם ג`יילס לא מתנהג כפי שציפינו, למה שבן יעשה את זה? מה שמוביל לשאלה השניה: האם אנחנו שופטים את בן ע"פ מדד סופר-הירואי? האם זה בכלל הוגן לעשות את זה?...



יהיה מה שיהיה, בן (וכל מה שמתקשר אליו) הוא דמות שנויה במחלוקת יותר מאי פעם כי הוא מקנה לכל עלילת גלורי קצת נפח שמעבר ל"רשע העונתי", וזה הייחוד שבו.





עניין נוסף - במהלך הפרק משמיעה גלורי נאום מאוד מעניין. ספק ביקורת, ספק מחאה חברתית, ספק בלבולי מוח של מיס קרייזי ליידי. הייתכן שגלורי היא למעשה מטאפורה למשהו שמעבר, אמיתי לחלוטין? או שמדובר בהגיגיו של דאגלס פטרי, כותב הפרק, וגלורי היא רק כלי להעברת המסר? לצערנו, העניין לא מתפתח מעבר לזה, וחבל. כך שכל אחד נשאר עם תהיותיו הוא. אבל בכל אופן להתעלם אי אפשר:

"I look around at this world you`re so eager to be a part of ... and all I see is six billion lunatics looking for the fastest ride out. Who`s not crazy? Look around. Everyone`s drinking, smoking, shooting up ... shooting each other, or just plain screwing their brains out `cause they don`t want `em anymore. *I`m* crazy? Honey, I`m the original one-eyed chicklet in the kingdom of the blind. `Cause at least I admit the world makes me nuts".





קטעי "גלורי היא בן, בן הוא גלורי" - הפוגת מתח, קצת קומדיה בתוך כל הרצינות. הכישוף שמחבר בין גלורי ובן גם גורם לבני תמותה לשכוח את העניין. מה שאומר שדון היא לא האהבלה שחשבנו שהיא אחרי שזה קרה מול עיניה ב"Blood ties" ולא זכרה כלום.

ספייק שמעשן בבית החולים למרות ואולי בגלל השלט שאוסר - הוכחה קטנה שעדיין מדובר באותו ספייק, למרות כל השינויים. מרדן, אגוצנטרי, שלא משחק לפי אף כלל חוץ משלו עצמו.