אני מניח שבשעה שאתם קוראים כתבה זו אולי כבר יצא לכם לטעום את הקוטג' החדש של "שטראוס". לאחר שלטון-יחיד של "תנובה", שנמשך עוד משנות השישים, עם ישראל יכול להשתחרר מכבלי מונופול הקוטג' ולטעום סוף סוף, לראשונה בישראל, קוטג' חדש ושונה.

שתי החברות הקימו חמ"לים מאורגנים היטב כדי לדעת את היריב יותר טוב ממה שהיריב מכיר את עצמו. "תנובה" החלה במגננה לקראת המתקפה הצפויה של "שטראוס" ואלו האחרונים שמרו על פרופיל נמוך ופיזרו מדי פעם מידע שגוי במכוון. הכל כשר כדי לבלבל את האויב.

אבל שעת השין הגיעה והחל מיום שני האחרון "קוטג' שטראוס" נחת בחנויות, מגובה בארטילריה פרסומית. "תנובה" כמובן לא יושבת בשקט ומפגיזה / מפצירה בכם לבוא "הביתה", לקוטג' שלהם, ה"אמיתי". בשטראוס טוענים שהקוטג' שלהם "עובר את גבול הטעם הטוב" וכל מה שמנסה מלחמת הסיסמאות הזאת להשיג היא לגרום לכם לבחור בקוטג' ה"נכון".

מיליוני שקלים נשפכים על פרסום הקוטג'ים. אצל "תנובה" שולט המסר הרגשי "בוא הביתה". אין כמו הקוטג' הישן והטוב של "תנובה", מזכיר נשכחות מהילדות, בית אמא יאדה יאדה יאדה. גם אם אתם בהודו או בצבא, תמיד תתגעגעו הביתה. לא לאמא-אבא-אח-אחות חלילה, אלא ל"קוטג' תנובה". "הבית של הקוטג'".

אצל "שטראוס" לקחו משפחה ממוצעת שהקוטג' החדש גורם להם "לעבור את גבול הטעם הטוב". הבת לוקחת לה מכונית ספורטיבית, האבא מתחיל לרקוד במשרד, הבן הצלם מתחיל לפזז לו בתחתוניו על מסלול הדוגמניות והאמא יוצאת לה עם גברבר צעיר, קורעת את העיר עם אופנוע. תאמינו או לא - זה הכל בגלל הקוטג' החדש של "שטראוס".

אבל הקוטג', לפחות זה החדש של "שטראוס", לא מיועד לכל אחד. אם אתם ערבים, רוסים (או, ברוח הפוליטקלי-קורקט האמריקאי: "ישראלים ממדינות חבר-העמים לשעבר") או סתם עמך בעל הכנסה נמוכה מהממוצע, אתם לא בדיוק קהל היעד של "שטראוס". לפחות לא לפי אנשי השיווק של החברה אשר, כפי שראינו בכתבה המרתקת של יונית לוי ב"אולפן שישי", חילקו מיליון יחידות של "קוטג' שטראוס" ישירות לבתים, כקמפיין שיווקי, אך לא היו מעוניינים במגזרים מסוימים אשר ככל הנראה הקוטג' החדש לא מיועד להם. חברת "שטראוס" מיהרה לפרסם במודעותיה שהדברים הוצאו מהקשרם והקוטג' מיועד לכו-לם אבל מי שראה את הכתבה התרשם דווקא אחרת.

ואגב, כמו שכבר ציינו בממיר, בשתי הפסקות הפרסומת - אחת במהלך הכתבה והשנייה לאחריה, שודרה פרסומת של איך-אם-לא קוטג'. של "תנובה". מה שנקרא "מתקפה הגנתית".

יחד עם אותן אוכלוסיות מקופחות, שוכחות כל החברות דבר חשוב ביותר: למרות שהקוטג' - בסך הכל גבינה עם גרגרים, לא התרופה לסרטן או אפילו לא להצטננות פשוטה - מיוצב כדבר בריא, עתיר סידן ושאר ירקות, הרי שבישראל, 60% מהאוכלוסיה רגישה, ברמה זו או אחרת, לסוכר (לקטוז) החלב. גם כותב שורות אלו נמנה על אותם 60%. מזה שנים שאיני מכניס מוצרי חלב אל פי. מדי פעם אני לא מתאפק ובולס איזו פיצה או גלידה, רק כדי להצטער על הרגע שהחלטתי לעשות זאת. אולי בגלל זה, כל המיליונים הנשפכים על הגבינה עם הגרגרים, כל שנות ההכנה, כל אווירת ה"מלחמה" וזריקת מושגים כמו "לכבוש" ו"נתח שוק", לא ממש מובנים לי.

לא שזה מזיז כל כך לחברות הענק האלו. מדובר בחברות מסחריות שזיהו נישה ונכנסו אליה. אז אנחנו מופגזים בפרסומות, מראות עלק-נוסטלגיים מחד או עלק-מרדניים מאידך ורובכם, כמו טטלעך, תאוצו-תרוצו לקנות את הקוטג' החדש. או אולי דווקא תגלו "גאוות יחידה" ותישארו בבית עם הקוטג' הישן והטוב?

תחליטו מהר, כי כנראה שעוד מעט "תנובה" תחדיר מוצר משלה שיתחרה ב"מילקי" הבלתי מנוצח של "שטראוס". ואם חשבתם שהמלחמה נגמרה אתם כנראה באמת תמימים. זו היתה רק מערכה אחת מני רבות במלחמה הבלתי נגמרת. וזה לא רק על קוטג'. זה לא רק על מעדן חלב כזה או אחר. זה על כסף. שלנו. שאמור לעבור מכיסנו אל כיסיהן של חברות הענק.

אבל מה אכפת לכם אתם? לכו תראו את הפרסומת החדשה וקחו לכם משהו לאכול. אולי קוטג'?