/ trilliane / 23/08/2009
וידוי מעט מביך: כשרק שמעתי את שם הסדרה (באנגלית) והבנתי שטינה פיי מככבת בתפקיד הראשי, איכשהו זה היתרגם אצלי בראש למשהו בסגנון "שנות ה-30 מגניבות" (כן, חסרה שם S בסוף, אבל לא צריך להיות קטנוניים). חשבתי שזו תהיה סדרה בסגנון "סקס והעיר", על חייה של רווקה בת 30+ בניו יורק...
יום אחד (לפני זמן לא כ"כ רב...) הסתבר לי למבוכתי שזה קיצור של רוקפלר, וזו בכלל כתובת (ואיזו מפגרת אני, הרי אפילו הייתי שם, עשיתי את הסיור המלא בבניין כולל באולפים של NBC...) והיא עוקבת אחרי הנעשה מאחורי הקלעים של SNL רק בשם אחר.
ואז (בחודש האחרון) התחלתי לצפות בסדרה, והיום סיימתי את העונה השנייה, ובאופן מוזר במקצת, דווקא הטעות הראשונית שלי הרבה יותר קרובה למציאות...
בסדרה לא מראים את המערכונים, או איך עושים עליהם חזרות, או אפילו איך הם נכתבים (באופן מפתיע, דווקא "סטודיו 60" הראתה יותר מאלה, בפרט בפרקים הראשונים). יש פה ושם כמה שניות של בדל מערכון או זריקת רעיונות בחדר התסריטאים, אבל תמיד כרקע למשהו אחר, לא הדבר עצמו. במידה מסוימת זו פשוט עוד סדרה שמתרחשת במקום עבודה מסוים, כשהמקום עצמו הוא רק הרקע, והדמויות מניעות את העלילה: האינטראקציה ביניהן, ההתמודדות עם בני הזוג, הניסיון לשלב בין חיים פרטיים לעבודה, הלחצים והמתחים, היחסים המורכבים עם הבוס (כל אחד והבוס שלו), הניסיון לעמוד בדרישות של חברת האם, הקריזות של העובדים, פרוייקטים מיוחדים, חגים, חיי חברה ועוד.
ליז למון (טינה פיי) היא אפילו קצת "קלישאה" של הרווקה הניו יורקית בת ה-30+ שמצד אחד נשואה לעבודה ולא צריכה גבר קבוע, מצד שני משתוקקת לאחד; מצד אחד מגיע לה מישהו איכותי, ומצד שני לא פעם היא נואשת מספיק כדי להתפשר על מה שבנמצא; מצד אחד היא לא לחוצה על משפחה, ומצד שני כבר חושבת על תינוק. או שלא... תלוי באיזה יום תופסים אותה.
"רוק 30" דומה ל"סקס והעיר" גם במסגרת - שתיהן קומדיות ניו יורקיות שאינן "סיטקום קלאסי" עם פאנץ' חובה כל דקה, ואין בהן צחוקים מוקלטים. אם כי "רוק 30" יוצרת הרבה יותר סיטואציות קומיות מאשר דרמטיות וגם מנסה להצחיק (ולרוב מצליחה) הרבה יותר ("סקס" בעיניי תמיד הייתה יותר דרמה קומית בחצי שעה). יש בה פרקים מוצלחים יותר ומוצלחים פחות, אבל אין (לפחות עד סוף העונה השנייה) נפילות, וזה לא דבר של מה בכך.
היא לא דומה ל"סטודיו 60" לא בגישה ולא באופי. הכתיבה של פיי ושל סורקין שונות מהותית (בפרט ש"סטודיו" היא באמת דרמה, או לכל היותר דרמה קומית, עם השנינויות הסורקניות האהובות על אוהדיו). אגב, למרבה ההפתעה, יש ב"רוק" נגיעות בפוליטיקה, עקיצות קומיות מתוחכמות (למשל בהפוך על הפוך, מהכיוון הרפובליקני, הדמות של ג'ק דונגי) ולא מאסות דמוקרטיות צדקניות סורקיניות (מה שהיה מצוין ב"בית הלבן" אבל מיותר ומעיק ב"סטודיו 60").
כוכבי הסדרה הם טינה פיי (ליז למון) היוצרת והכותבת של התכנית (גם ב-TGS, המקבילה של SNL בסדרה) והבוס הגדול (ג'ק דונגי), אלק בולדווין (שהתגלה כשחקן קומי מבריק). הם הדמויות המעניינות יותר, הכימיה ביניהם מצוינת, וכל פרק שמקדיש להם את עיקר זמן המסך נוטה להיות מוצלח יותר. לעומתם, למרבה הצער חלק מדמויות המשנה מעיקות משהו, בעיקר טרייסי ג'ורדן (אוי, כמה שהוא מיותר!) ולעתים גם ג'יין קראקווסקי שנתקעה כ"כ חזק בטייפ קאסט שהיא משחזרת כמעט אחד לאחד את תפקידה מ"אלי מקביל" (רק רזה יותר).
תענוג לראות את מצעד הכוכבים שמבליחים בסדרה (חלקם דווקא לא שחקנים), לא פעם הופעת אורח משדרגת פרק טוב לפרק מצוין. כמו כן הסדרה משופעת ברפרנסים תרבותיים ובמחווץ מתוחכמות לסדרות או לסרטים מוכרים וזה כבר ממש תענוג.
לסיכום: זורמת, מתעכלת בקלות, מהנה לצפייה. למרות הכול נתתי לה רק 3.5 כוכבים, מאחר שהיא טובה, אבל לא טובה מאוד או מבריקה. התלבטתי מאוד אם לתת אולי 4, והגעתי למסקנה שאני לא מרגישה שהיא טובה מספיק. לא מסוג הסדרות שאני מרגישה שיגרמו לי לחזור אליהן לצפיות חוזרות שוב ושוב.
צדק yaddo כשהגדיר אותה כ"חסרת נשמה". יש בזה משהו. אולי זו הציניות הניו יורקית שיוצרת קצת ניכור? או העובדה שרוב הדמויות (למעט ג'ק וקצת ליז) שטוחות למדי? אם כבר הזכרתי את סורקין עם כתיבתו השנונה ולעתים דביקה וצדקנית, אבל הוא יודע לרגש וגם לי להרגיש שהדמויות על המסך הן כמעט כמו משפחתי השנייה (חלקן, לפחות). "רוק 30", גם ברגעיה היותר דרמטיים ונוגעים ללב, לא מצליחה לרגש אותי (ו"חברים", שהייתה קומדיה ניו יורקית פחות מתוחכמת ושנונה, הצליחה לרגש. למען האמת אני לא בטוחה ש"רוק 30" מנסה בכלל, וקצת חבל).
