"I was made to love you" מתחיל כפרק קומדי לחלוטין. רובוט מוזר ומצחיק מגיע לסאנידייל לחפש את בעליו. אפריל שמה, והיא מוזרה, משונה ומצחיקה. היא הולכת מוזר, מדברת מוזר, מתנהגת מוזר. היא גם חזקה וקצת מפחידה ומאיימת. היא מחפשת את היוצר שלה בכל דרך אפשרית ולא אנושית שקיימת. היא אפילו מצטיירת כ"נבל השבוע", הדמות הרעה והלא מובנת, האנוכית שמגיעה למען מטרה מאוד ספציפית ולא בוחלת בשום אמצעי בכדי להגשים אותה.

אבל אז משהו קורה. הנחישות וההתמדה שלה פתאום נראים מאוד קלולסים ותמימים. אנחנו שמים לב שאנשים צוחקים ולועגים לה, מתעללים בה. תופסים אותה כאובייקט מיני, "בובת מין". בעוד שמטרתה האמיתית היחידה היא לאהוב, זה כל מה שהיא מכירה ויודעת, לשם כך היא נוצרה. ואז צצים גם רחמים וחמלה. אפריל מצטיירת כקורבן. של וורן, של האהבה, של המין הגברי, של השוביניזם ושל האנושות כולה. פתאום אנחנו מובלים לרחם עליה למרות שהיא כביכול רק רובוט, מכונה. היא אולי פאתטית ומעוררת רחמים, אבל היא בהחלט לא היחידה כי היא מסמלת הרבה מאוד דברים אחרים, וזה מה שעושה את העניין כ"כ עצוב אך אמיתי.



בראש ובראשונה היא מסמלת את באפי, ואת התהליך שהיא עוברת בפרק -
בתחילת הפרק באפי מלגלגת על מצבה הרומנטי, אך אלו לגלוגים שבאים עם האשמה עצמית ורגשי נחיתות. היא מרגישה שהאשמה לכשלון מערכות היחסים שלה נעוצה בה ובהתנהגותה: היא מבריחה את הגברים בחייה, היא גורמת להם לעזוב ע"י הפגנת כוח מופרז ואנוכיות. ואז היא תוהה ומנסה להשתנות ולתקן את עצמה. "אולי אני צריכה לקטול פחות, לצחוק יותר מהבדיחות שלו?", וזה בדיוק מה שהיא מנסה לעשות עם בן.
השלב הבא הוא הרחמים העצמיים. ווילו מציינת "אנשים נהיים בודדים" ובאפי מזדהה. טארה אומרת "כל אחד רוצה אדם נחמד ונורמלי לחלוק איתו, אבל אם הוא לא יכל למצוא את זה, זה די עצוב", ובאפי משליכה על עצמה. היא זו שלא מסוגלת למצוא, היא המסכנה. ואז היא לוקחת יוזמה ומתקשרת לבן. היא נחושה בדעתה למצוא מישהו, ויהי מה.
באפי, שגם ככה שקועה ברחמים עצמיים וברגשי נחיתות, מזדהה עם אפריל לראשונה במהלך השיחה עם וורן. היא מתרעמת עליו "עזבת?! נתת לה בכלל סיכוי לתקן את מה שלא היה טוב?", והיא לא מתכוונת רק לאפריל אלא גם לניסיונה האישי והמר. כשאפריל שואלת את וורן "עשיתי משהו רע?" היא מתחברת לפן של באפי שמאשים את עצמה בכישלון מערכות היחסים שלה.
סצינת השיחה הסופית בין באפי ואפריל חושפת שתי נשים שהן למעשה אישה אחת. אפריל מייצגת פן ספציפי בבאפי, כל מילה ומילה שהיא אומרת מבטאת את רגשותיה ותחושותיה של באפי, המשאלות והרצונות שלה. "עשיתי מה שהייתי צריכה לעשות, הייתי חברה טובה", ובאפי מגיבה "זה לא פייר, הוא לא היה פייר כלפיך". אפריל אומרת "אולי אם אחכה בסבלנות הוא יחזור" ובאפי מגיבה "אני בטוחה שהוא יחזור, ויגיד לך כמה שהוא מצטער". באפי כבר כ"כ מרחמת ומזדהה איתה, שהיא מוצאת את עצמה מעודדת אותה. "אני אוודא שהוא ימצא אותך", "הוא אמר לי כמה הוא גאה בך, כמה הוא התרשם שאהבת אותו ושהוא לא התכוון לפגוע בך", "הכל יהיה בסדר", אך למעשה מעודדת את עצמה. בתחילת הפרק היא אומרת לזאנדר "אני רק רוצה לדעת שעוד אחד יבוא", כלומר באפי צריכה את האופטימיות ואת התקווה, שזה מה שהיא ואפריל מספקות כאן אחת לשנייה. המשפטים האופטימיים של אפריל מבטאים את הנאיביות הכמעט ילדותית ועיוורת שלה, אבל זה בדיוק מה שבאפי צריכה לשמוע. באפי ואפריל מזינות אחת את השנייה, מתקיימות ביחד.
אפריל היא הקצנה של באפי, היא משמשת לה כמעין מראה אל תוך הנפש והתת מודע וכשבאפי מתעמתת עם הפן הזה אצלה ולבסוף משלימה איתו ומשתפת איתו פעולה (העידוד לאפריל), היא מבינה שהוא מוטעה. "אנשים הם המוזרים ביותר. תסתכל עלי, אובססיבית בכדי להיות עם מישהו. אני לא צריכה גבר עכשיו, אני צריכה אותי, שיהיה לי נוח עם עצמי" היא אומרת לזאנדר, ואלו הן מסקנות שאפריל הוציאה ממנה. היא לא צריכה לשנות את עצמה, והיא לא צריכה גבר בחיים שלה בשביל להרגיש טוב. ובזאת היא משלימה את התהליך שהתחיל עם עזיבתו של ריילי, שסופו כבר נרמז לנו. המנזר, התלות ביחסי זאנדר-אניה, הצביטה בכל פעם שריילי מגיע לתודעתה, ה"אני לא צריכה גבר שיציל אותי או לכל דבר אחר", ה"ימי הולדת בלי חברים"...
והאקט שמציין את זה הוא השיחה הנוספת לבן, שמבטלת את התוכניות שלהם ויותר חשוב – מבטלת את הגישה הקודמת של באפי. היא ניסתה להשתנות, לקחה יוזמה, היתה נחושה בדעתה להתחבב עליו ולהתחבר איתו ועכשיו היא מבינה שהיא לא צריכה או זקוקה לו בשלב הזה. זוהי באפי החדשה, האמיתית.

יותר מזה. אפריל, שמתחילה בתור הדמות הזרה האאוטסיידרית הלא אנושית, המצחיקה והמגוחכת, המאיימת והמוזרה, לפתע הופכת גם לסמל של מאפיינים מסוימים מאוד אנושיים אצל חלק מהמין הנשי בכלל. התפיסה (אולי העצמית, יותר מכל) של האישה שכל מטרתה היא לרצות את הגבר שלה ולהסב לו אושר, אחרת אין לה זכות קיום. החברה הטובה שעושה את הכל נכון, הכנועה והצייתנית שתפקידה היחיד הוא לאהוב, אהבה בלתי תלויה.
"היא מאוהבת?" שואלת באפי את וורן, ומיד מסיקה "אז היא מסוכנת". וזה מה שמקביל אותה לכל אדם אחר בעולם שנתון תחת השפעתה המוחלטת של האהבה. באפי שופטת אותה במושגים אנושיים, מה שמקנה לה ולפעולותיה משמעויות אנושיות.
כשזאנדר מתייחס אל אפריל כאל מטורפת, מתקנת אותו באפי ואומרת "היא לא היתה מטורפת. היא הקדישה את עצמה בכדי להפוך אדם אחד למאושר, וכשהוא הלך לא היתה לה סיבה להמשיך להתקיים".

ואם אפריל היא הצד הנשי, וורן הוא הצד הגברי במשוואה. הדומיננטי, האקטיבי והשפל. המנצל והפחדן, "הדופק והזורק". וורן מייצג את המין הגברי על הצד הגרוע ביותר שלו, וגם לו יש מאפיינים שמסמלים חלק מהגברים בעולמנו:
הוא בונה לעצמו רובוט-חברה שתעריץ אותו, תספק אותו, תאהב אותו ותתקיים אך ורק למען המטרה הזו. ובכך, כפי שמציין זאנדר, מגשים מעין משאלה כמוסה שמצויה בכל גבר. "איזה גבר לא חולם על זה? אישה יפה בלי אף מחשבה חוץ מלרצות אותך, מוכנה לעשות הכל...".
והוא אף "הגדיל לעשות" והכניס בה "פיצ`רים" מיוחדים שמדגישים את השוביניסטיות שבו והיחס שלו לנשים: כשהוא קורא לה והיא לא עונה היא כואבת, היא נוהמת, "אתה לא יכול לטעות" היא אומרת לו, "בכי זו סחיטה"...
באפי אומרת לו "שיחקת בה,השתעממת והחלטת לזרוק אותה?" אבל אפילו את זה הוא לא עושה, הוא פשוט עוזב, בורח. כשמגיע הרגע, את האמת הוא לא מצליח להביא את עצמו לומר לה ומשלח אותה בבאפי.
הוא אף מתייחס לחברה האמיתית, האנושית שלו בצורה מאוד דומה – הוא גורר אותה אחריו, מצווה עליה לבוא איתו, משתיק אותה.



הפרק כולו מהלך בצורה מאוד מעודנת ומדויקת על הקו הדקיק שבין האנטי-שוביניזם לפמיניזם. אין בפרק ביקורת חריפה ונוקבת אלא יותר הצהרה מסוימת, תיאור תופעה חברתית או סימפטומים מדאיגים שלה. אין כאן בצורה מפורשת "מלחמת מינים" או אידיאליזם חודר ומפכח. הקונספט מועבר בצורה מאוד שקטה ורגועה, והאווירה הנוגה ועצובה מונעת מעוקץ תקיף לקבוע את הטון.

השיחה בין באפי ואפריל היא סצינה מאוד מיוחדת ושונה. שוררת אווירה מאוד מעציבה ונוגעת ללב שמתחברת עם ההזדהות של באפי וההאנשה של אפריל, אבל גם מאוד קסומה, מסתורית ומלאת משמעות.
"It`s getting dark. It`s so early to be dark" אומרת אפריל, ובאפי מגיבה "Yeah". הכל מואר, אור היום בעיצומו ובכל זאת... מעבר לעובדה שלאפריל נגמרות הסוללות, החושך כאן הוא מטאפורי.
משפטי העידוד מביעים שריד של תקווה לגבי העתיד, למרות שהם נאמרים בטון מאוד נוגה ועצוב. המשפט האחרון של אפריל לפני סופה הכאוב הוא "And... and things are always darkest before...", והיא לא מספיקה לסיים אותו בצורה מאוד מטאפורית גם כן.
משמעותה האמיתית של המטאפורה לא ברורה לחלוטין, אבל היא מאוד גלובלית. אולי מעין אמת כללית שכזו, מסתוריות העתיד ומה שהוא צופן בחובו.
ואולי אין כל קשר, אבל אם רק היו יודעות שתיהן כמה אפלה עוד תהיה בחייה של באפי, לאור סוף הפרק...

לגבי שאר הדמויות בפרק –

דמותו של זאנדר משמשת כעמוד התווך של באפי. זאנדר מוצג כאן, לראשונה, כדמות החיובית והמצליחה. הוא מתלהב מעבודתו, טוב בה ונהנה ממנה. חיי האהבה של פורחים והקשר עם אניה נראה מגובש וחזק יותר מתמיד. הוא מעודד את באפי בכל הזדמנות שיש, מחזק אותה ואומר לה את הדברים שהיא צריכה לשמוע.

ג`יילס מציג טון מאוד סמכותי ומגן, כשהוא מתעמת מול ספייק בשיא הרצינות והנחישות. וספייק, מצדו, נהנה מהעניין. שפת הכוח והאיומים מדברת אליו יותר מכל במקום להרתיע אותו. הוא נהנה לראות את ג`יילס התקיף והענייני כי את זה הוא מסוגל להבין ועם זה הוא מזדהה.

וספייק, בתחילה נראה כי הוא מתגבר על האובססיה לבאפי ושהוא בשלבי יציאה ממנה (הורס את המזבח ואוסף את הדברים), אבל למעשה בסוף מתברר כי הוא רק עובר לשלב הבא. אם הוא לא יכול להשיג את הדבר האמיתי, הוא פונה לתחליף - רובוט בדמות באפי, שעוד אולי עלול לצוץ לו בהמשך.



עניין ג`ויס והדייט שלה – לכאורה, מאוד פשוט וסתמי. היא נלחצת, מתרגשת, חוששת והכל נראה אנושי ורגיל לחלוטין. אבל דווקא בעיתוי הזה נכנס הזעזוע, ברגע בו הכי פחות מצפים לו. הכל בכדי להראות לנו את פשטות העניין, היומיומיות שבו. כמה שעניינים טריביאליים כמו חיים ומוות משתלבים בשיגרה הרגועה והשלווה.
כשבאפי נכנסת לביתה, היא מוצאת את הפרחים ששלח בריאן לג`ויס ומציינת "עדיין כמה גברים עושים את זה נכון". הייתכן? קשר נורמלי ובריא? על פי השאול?? מסתבר שלא...


את תפקיד אפריל היתה אמורה לגלם במקור בריטני ספירס, כשעוד דובר על הופעת אורח שלה בבאפי. הלו"ז העמוס שלה בסופו של דבר גרם לה לבטל את ההשתתפות בפרק ושחקנית אחרת לוהקה.