הממיר 8/2/2014
להיות איתה, הגשר, באנשי, ארץ נהדרת ועוד
מאת: המערכת
פורסם: 08-02-2014
9 תגובות
8.5 באנשי, עונה 2, פרק 4
אחד הדברים שהכי עניינו אותי בעונה הראשונה של באנשי היה הפער בין עובדת היותו של השריף לוקאס הוד אסיר לשעבר וגנב, לבין העובדה שהוא אכן מבצע את עבודתו. האמירה של הסדרה על כך שבעצם כשאנשים שומרי חוק באמת מוצבים בתפקיד הזה, ידיהם לפעמים כבולות והיכולת שלהם להגן על הציבור פחותה. זה היה מאכזב לגלות עוד בשלב מוקדם של הסדרה שבעצם ידיהם של כולם כבולות, כיוון שחיי הפשע שחי השריף הפכו אותו לסחיט יותר על ידי גורמים פליליים דוגמת פרוקטור, וסחיטות דוגמת זו תמיד מסתיימות בחוסר צדק אם על ידי היכנעות להם, והימנעות מעשיית הדבר הנכון (כמו שנעשה בעונה הראשונה), או חוסר היכנעות להם וטיוח על ידי פשעים נוספים.
ההליכה עם הרעיון הזה של המקום שבו ידיהם של אנשי החוק כבולות הגיעה לשיאה הפרק בחקירתו של מורה האמיש שהחביא את סלומון הנעדר. אפילו לוקאס הוד, שההיכנעות שלו לנהלים לא קיימת, לא היה מסוגל להגיע לרמת האכזריות הנדרשת בחקירה כדי להוציא ממנו את האמת ולהציל את סלומון. נדרש אדם ברמת הרוע של קאי פרוקטור כדי לעשות זאת ונדרש אדם כמו השריף הנוכחי כדי לאפשר לו לעשות זאת. והוויכוח התיאולוגי של קאי עם בני משפחתו על כך שהאל לא עזר להם, והתשובה שלהם שגם הוא בעצם כלי של האל, סיכם בצורה מעניינת את המוטיב שמלווה את הסדרה לכל אורכה בעניין הבעייתיות שיש בכלים שמשרתים את הצדק, והעובדה שהצדק וחוסר הצדק יכולים ללבוש צורות שונות.
© 2012 Home Box Office, Inc. All rights reserved.
מוטיב נוסף שהיה עשוי יפה בפרק עסק בשאלת הרצון לברוח מהעבר, והרצון לחזור אליו. גם בשמורה האינדיאנית וגם בכת האמיש יש רצון לשמר את העבר, ולא לתת להווה או לעתיד להיכנס. הקשר שנרקם בין סלומון וידידתו האינדיאנית, שהרצח שלה הביא את העימות בין כל הקהילות לשיאו כבר בפרק הקודם, היווה רקע מצוין להצגת השאלה האם מי שחרג מהמסגרת יכול גם לחזור לאחור, או שהוא אבוד לנצח. דילמה זו באה לידי ביטוי כמעט אצל כולם בפרק, אצל אנה שרוצה לחזור לבעלה ולילדיה, רבקה וקאי שרוצים לזכות בהכרה מבני משפחתם, נולה שחזרה לשמורה אבל לא ממש מצליחה להשתלב, ו"בוחרת" לעזוב, ואפילו האיום על בנו של לוקאס הוד האמיתי, שאם אחרי שהוא יקבל את זהותו החדשה הוא יעז לחזור זה יעלה לו בחייו.
אני לא בטוחה איך אני מרגישה לגבי חזרתו של רביט, אני חושבת שיש מספיק עניין בדמויות הקיימות בלי שהן יצטרכו לאיום הקיומי שהוא יוצר, ודי בטוחה שאני לא רוצה לחזור לעלילות העונה הראשונה. אני מניחה שאצטרך לראות יותר ממנו כדי לדעת לאיזה כיוון ייקחו את העלילה הזו. (אורלי)
8. הגשר, עונה 1, פרק 10
הרבה אירוניה גלומה בשם הפרק "חברים ותיקים". בעלילה אחת בפרק אנו מוצאים את דיוויד טייט/ קנט הייסטינגס ומרקו רואיז החברים לשעבר אשמים בבגידות אחד בשני, ודייוויד המאיים על חיי בני משפחתו של מרקו; בעלילה שנייה אנו מגלים שהחברות של דניאל פריי עם סנטי הובילה לתאונה שהתניעה את שיגעונו של דייוויד טייט. ובעלילה שלישית אנו רואים את שרלוט מבצעת רצח במי שריי מכנה חבר ותיק שלהם.
לאחר התחלה קצת מפוזרת מדי בעיניי, אני מודה שאני מוצאת את הפרקים האחרונים, שבהם האיום הוא מוגדר וברור, מהודקים וטובים הרבה יותר. היו כמה קטעים הפרק שבלטו לטובה בעיניי, כמו הודאתו של דניאל פריי בחלקו בתאונה ובחיפוי עליה, והגעתו לטיפול אלכוהוליסטים אנונימיים. או העימות בין מרקו רואיז לדיוויד טייט, שבו דיוויד טייט אומר "אולי אני מיוחד" בתגובה להאשמותיו של מרקו רואיז על כך שהרבה אנשים נפגעים וחייהם נהרסים והם לא מתחילים להרוג אנשים אחרים בעקבות זאת. אני מודה שלמרות שמרקו רואיז צודק בעניין הטענה שלו, משהו בחוסר היכולת שלו להודות באשמתו ובחלקו בעניין די מקומם אותי, כיוון שזה "נוח מדי" בעיניי להגיד למישהו "אתה צריך להמשיך בחיים ולהתעלם מכל הפגיעות שספגת" כשהאומר הוא זה שאחראי לחלק גדול מהפגיעות האלה.
© 2014 FX Networks, LLC All Rights Reserved
הקטע שהכי אהבתי היה זה שבו מרקו מתחיל לחשוש שהוא לא יצליח למצוא את גוס בנו, וסוניה אומרת לו שהם יצליחו, ממש כמו שהוא לימד אותה בפרק הקודם שמה שאדם במצוקה צריך לשמוע זה שהכול יהיה בסדר. ואז הוא מטיח בפניה פתאום שהיא לא יכולה לדעת את זה, והיא עומדת שם לרגע ונראית אבודה למשמע תגובתו, לפני שהיא מתעשתת ומשיבה לו שאולי היא לא יכולה לדעת בוודאות שהם יצליחו למצוא את בנו, אבל באותה מידה גם הוא לא יכול לדעת בוודאות שהם לא. החישוב הקר שלה הפך פתאום לעובדה מנחמת.
פחות אהבתי את העלילה של שרלוט, שאם בפרק הקודם נתתי לה קרדיט על כך שהיא ניסתה לפנות למשטרה לפני שהיא לקחה את החוק לידיה בנושא המנהרה, והרגה את מי שהיוותה את האיום הגדול ביותר עליה, הרי שהפרק הפכו אותה לרוצחת בדם קר בתהליך שלא ממש היה ברור לי. אני עדיין לא בטוחה גם כיצד היא משתלבת בתמונה הגדולה, והאם הסדרה ממשיכה לעקוב אחריה בגלל ההשתלבות שלה בעבר, או שהיא קשורה גם להמשך. כרגע אני מרגישה שהיא לא ממש תחסר לי אם לא נראה אותה יותר, ממש כמו שגם דמותו של סטיבן לינדר שלא הופיעה הפרק לא חסרה לי. (אורלי)
8. עוזרות בית נחושות, עונה 1 פרק 10
עוד לא יצא לי לכתוב על הסדרה הזו לממיר, במיוחד כיוון שהיא מרגישה מאוד במשקל נוצה, מזכירה את "עקרות בית נואשות" בסוג ההומור שלה, ולא ממש מחדשת מבחינת עלילה. מה שכן אני מוצאת אותה די מהנה לצפייה בינתיים בעיקר בשל דמותה של ז'נבייב דלטור שיש בה טוב לב ורדידות ועומק במידות כאלה, שכל פעם שהופכים את בנה רמי לייצור עוד יותר נוראי כמו בסוף הפרק הזה, משהו בי חושב לעצמו, זה לא הגיוני. מצד שני גם סקרלט או'הרה הוצגה כאימא די גרועה, וז'נבייב יש הרבה מהדמות שלה. (אורלי)
7. ארץ נהדרת, עונה 11 פרק 5
הפרומואים לתוכנית של השבוע הבטיחו את "מה שבאמת קרה במטוס של המשלחת לפולין", אבל כמו שצייץ עמית סגל ששהה בעצמו במטוס התקוע בקרקוב, קשה למצוא משהו יותר מופרך מהסיטואציה המקורית. התוצאה הייתה לא אחידה באופן מבלבל למדי: מצד אחד אילת שקד עם פאנצ'ים צפויים והשף משה משה בלי הצדקה של ממש, מצד שני פרידמן מנסה לשחזר את הצלחת הפרודיה על אל מלא רחמים (ולא ממש מצליח) ורועי בר נתן שוב עם זקנה פולנייה אבל עם מה שמסתמן כקאץ' פרייז הראשון של העונה: "תחמילצ'ו!!", קללה מזרחית במבטא פולני. בתווך חזרו התאומות מלול, שהבדיחה על "חוק חינוך שואה חינם" הייתה רק בקושי שווה את החיקוי של כוכבניות ריאליטי שמלכתחילה נוצרו ועוצבו (רק בתכנית, כמובן) כדי לשמש מושא לפרודיה. תכנית ברמה של ארץ נהדרת לא צריכה ליפול בפח כזה, בטח שלא פעמיים.
תמונה: https://www.facebook.com/EretzNehederet.Keshet
ההמשך היה הולם יותר: הפאנל שחיפש את הצורר הראשי הגדול שבלעדיו אין לנו קיום כעם היה קודם כל רעיון טוב, גם אם הבדיחה שהאינקוויזיציה המציאה את אריזות הוואקום היא חלשה למדי. סמו כרגיל היה מעולה, הפעם בדמות המן הרשע, וליאת הר לב שוב גנבה את ההצגה עם שיר השיקסע, הלא היא חברתו הנורווגית של יאיר נתניהו ואויבת העם החדשה. אני תמיד בעד שירים בתכניות קומיות, והביצוע של הר לב יחד עם אורך מדויק שלא מתח את הפאנץ' מעבר לגבולותיו היו טובים מאוד.
להמשך קריאה (מירב)
6.5 להיות איתה, עונה 1, פרק 10
הביקורות שקראתי על הסדרה הזו, שאני מודה שלא עקבתי באדיקות אחר פרקיה, טענו בעיקר שהיא מספקת בידור טוב ולמרות שאין בה משהו מעבר, היא לפחות לא מביכה לצפייה. אני מודה שאותי בהרבה פרקים היא הביכה כצופה, לא מפני שהייתה איזו בעיה בעשייה שלה, אלא בעיקר מפני שבעיניי היא מציגה מראה מאוד לא מחמיאה לצופים ואני לא בטוחה אפילו לגבי הדיוק של המראה הזו. כשאני אומרת מראה לא מחמיאה לצופים, אני מתכוונת לשני דברים. הראשון הוא שבסדרה אנשים נורא מתרגשים כשיש מפורסם למולם, מתרגשים לא רק ברמות של להחמיא לו או לבקש חתימה, אלא מתרגשים ברמות של "וואו מה האדם ברמה הגבוהה כל כך הזו בכלל מסתכל עליי ומדבר איתי אני צריך להמציא את כל חיי מחדש כדי להיות ראוי להיות בחברתו", ומהיכרותי עם הציבור נראה לי שזו הקצנה גדולה מאוד, אבל מביך אותי לחשוב שאולי זה מה שאסי עזר חושב כמפורסם על ההתנהגות של אלה שאינם מפורסמים. מצד שני אני מודה שחלק מהעדויות שנשמעות בפרשת אייל גולן – שגם מאופן הצגתו בסדרה לא יצא הכי טוב - ושמציגות את התייחסות של אנשים כלפיו כאליל שעושה טובה בכל ניד ראש או איבר אחר בגופו כלפיהם, גורמות לי לתהות אם אני זו שלא ממש מכירה את הציבור.
תמונה: https://www.facebook.com/ShesWithMe.Keshet
הסיבה השנייה לחוסר הנוחות שלי הייתה שהדמות הראשית הגברית הייתה נוראית בעיניי. למה אני צריכה להיות בעד קשר של מישהו שבאותו לילה שבו הוא מציע נישואין לאחת, הוא הולך ושוכב עם אחרת? והוא עוד מוצג כגיבור הטוב? נכון שיש סדרות שהגיבורים שלהן הן דמויות אפורות ולא הכול שחור לבן, ולא פעם חיבבתי גם דמויות שאינן מושלמות, אבל יש הבדל בין להיות אפור, ובין להפוך נמושה שמציגה את הפחדנות שלה וחוסר הכבוד שלה לזולת כתכונה שראויה לכפיים, ולא היה ברור לי שהסדרה מודעת להבדל הזה.
בסוף בכל זאת היה הפי אנד, ולפחות מהבחינה הזו הסדרה אכן סיפקה את הסחורה. אפשר לקוות שבעונתה השנייה יהיה בה גם משהו מעבר. (אורלי)
רוצים לכתוב לממיר הבא? צרו קשר: editor@tve.co.il