הממיר 20/12/13

10. הסקס של מאסטרס, עונה 1 פרק 10

איזה בלגן מתוזמר ב"נשורת", פרק ששמו אומר עליו הכול באופן שהופך אותו לאחד הטובים בתולדותיה הקצרות של הסדרה: איומים קיומיים לא אמיתיים, דרך לא יעילה לחלוטין להתמודד עמם, וכמובן הנשורת – התוצאות של כל מה שראינו עד כה ושל מה שעתיד להיות. זה קצת הזכיר לי את הפרק המושלם "סוף העולם" של "מחלקת גנים ונוף", שגם בו ההתרחשויות אירעו בצלה של אפוקליפסה מדומה, ולפיכך הייתה בהם מידה ניכרת של הרות גורל ושל ליריות. הדמיון היה בולט במיוחד כאשר ג'יין (היא כל כך חמודה) התנצלה בפני לסטר הצלם, כי אם העולם אכן ייגמר מחר, היא לא רוצה שהעלבון כלפיו יהיה הדבר האחרון שתעשה.

הדריכות הבלתי אפשרית הזו הגיעה לכדי כמה וכמה שיאים, בעיקר באמצעות התסכול והאיבה הפאסיביים-אגרסיביים של ביל, שהוציא את כל הרעל שיכול היה להוציא הן על וירג'יניה והן על אית'ן האס. המסכן הזה נפסל אצל ביל פעמיים – גם כי הזריע את אשתו וגם כי התקרב מחדש לווירג'יניה, ולבסוף ההתמחות שלו לא חודשה (לפחות נכון לעכשיו) והוא אף קיבל אגרוף לפרצופו. גם למחקר יש השלכות שמתיזות רסיסים על כולם. ביל, וירג'יניה, המשתתפת ההרה ולנגהאם, שחשב שיוכל לצוף בנחת כמו לוויין והכל יסתדר. כשכל אלה מגובים על ידי תכונה גדולה מהרגיל, סירנות עולות ויורדות, אנשים שאינם נמצאים במקומם, אנשי חדשות שמקריינים את סופה של הציביליזציה – נוצרת תחושה קדחתנית וסוגרת של יום הדין. כשווירג'יניה אומרת לביל שהוא אפשר לרגשות שלו להעיב על שיקול דעתו, עולה על הדעת עב הפטריה שאחרי הפצצה.

Credit: Showtime 

הרחק מבית החולים מרגרט מבינה מה צפוי לה במקרה של גירושין, ומאוחר יותר גם שבעלה הוא ככל הנראה הומוסקסואל. נדמה שדווקא ההבנה הזו מעוררת בה משהו עדין ורגיש, כי התחנה הבאה שלה היא חדר השינה הנפרד שלו, רפרוף על חפציו והתרפקות על מיטתו. היא נראית אבודה. מאוחר יותר כשלנגהם מגיע אל בריכת השחייה והם משוחחים, היא מנסחת את קיומן של כל הדמויות בסדרה: "הם לא באמת צפים. הגרביטציה מושכת אותם כלפי כדור הארץ, אבל כדור הארץ ממשיך לנטות הלאה תחתם. הם לא באמת צפים. מה שהם באמת עושים, זה ליפול". זו אמנם הייתה מטאפורה בוטה למדי, אבל גם מדויקת ויפה. אחרי מספר פרקים שקצת אכזבו אותי, הפרק הזה בא והחזיר את הסדרה לתלם, לפחות כרגע.

קטנה:

קיבלנו עוד זכר ל"מד מן" בתחילת הפרק: המשתתפת בניסוי הייתה אן דודק, היא פרנסין, חברתה של בטי דרייפר. קשה להאמין שהביאו אותה בשביל התפקידון הזעירון הזה, אני מקווה שנראה עוד ממנה בהמשך. (yaddo מבלוג קפה + טלוויזיה).

9. קומיוניטי, עונה 4 פרק 4

אני לא לגמרי יודע מה הן הציפיות שלי מ"קומיוניטי" בשלב הזה של חייה. כלומר, אם אנסה לעשות בזה סדר, בוודאי אגיע להכרה שימי שלטונו של דן הרמון בסדרה, ובעיקר סופם בעונה השלישית, היו לסירוגין גאוניים ובלתי נסבלים, אבל חלק מאהבתי הרבה לסדרה נשמר בגלל שאני אוהב את הדמויות. או יותר נכון, אני נהנה איתן.

זה לא השתנה בעונה הרביעית. משהו שם ללא ספק אבד, איט פקטור שלא תמיד פשוט להניח עליו את האצבע. שאר הרוח של "קומיוניטי" ירד דרגה או שתיים, ובכל זאת אני מוצא את עצמי מתעלם מזה ונהנה בעקביות מהעונה עד כה. הכיף עדיין ישנו, אני מחייך לאורך רוב חלקי הפרקים והסדרה עדיין פקחית למדי, אבל יחד עם זאת אני שם לב שהצחוקים הרמים הולכים ומתמעטים ושכל פרק כולל לפחות בדיחה אחת או סצנה אחת לגמרי רדודים – הנאום של ג'ף בפרק החדש למשל גרם לי להתכווץ במבוכה. זה גורם לי לתהות כיצד לאורך זמן ישפיע הפורמט הנוכחי של "קומיוניטי" על יחסי כלפיה. כבר עכשיו ברור לי שלא אתאבל כאשר תבוטל, אם כי סביר להניח שזה נובע יותר מהציפייה שזה יקרה לאור הרייטינג המזעזע שלה.

Credit: NBC 

בסופו של דבר המפיקים החדשים, רוברט גווארצ'יו ומוזס פורט, עושים עבודה טובה בעיניי, והפרק הרביעי בעונה הוא הדוגמה הטובה ביותר לכך. הוא היה מבריק והשתמש בפיסות מעברה של הסדרה כדי להפוך את הקערה על פיה. בכך אני חושב שהייתה מחווה גדולה ומדויקת לגישה של הרמון, שאוהב להרחיב את נקודת המבט או להפנות אותו לרגע למקום אחר ששופך אור על כל מה שהכרנו עד כה, ע"ע הפרק הגדול בסדרה, "פרדיגמות של זיכרון אנושי". לא בכדי זהו הפרק שעלה בדעתי, כי הפרק הראה בפועל רגעים מפרקים קודמים בסדרה מנקודת מבט שונה, וכמו "פרדיגמות" עסק באופן שבו החבורה תופשת את מה שקורה סביבה, לעומת האופן שבו אחרים תופשים אותה. להמשך קריאה (yaddo מבלוג קפה + טלוויזיה).

8. הומלנד, עונה 3 פרק 12

סוף כל סוף, השלווה המיוחלת הגיעה. קודם כל לברודי, שאחרי אישיותו המרגיזה, התנהגותו הקפריזית ואווירת הילד חסר הישע שלו זה כנראה המוצא היחיד שלו. למרבה המזל, זו יציאה סופית: מוות כתוצאה ממשימה, משליחות אחת שנעשתה עד הסוף, בלי כוכביות מיותרות. שנית, לצופים שבאמת סבלו אותו הרבה יותר מדי ואף פעם לא היו בטוחים שזה הסוף. ברודי מת, ג'סיקה ודיינה לא יחזרו, הכל בסדר. אמנם גם חצי הפרק שהוקדש למותו היה קצת מוזר - אנחנו רגילים לזה שקרי לא מרפה, אבל לשמוע את נאום התוכחה וההשלמה דווקא מג'באדי היה מטריד ומשכנע בו זמנית. גם סול נאלץ לסבול נאום מדר עדאל, וכמוה גם הוא לא הרפה עד שהנסיבות הכריחו אותו.

Credit: Showtime 

החצי השני של הפרק היה טרחני למדי ובעיקר ארוך. התחזית לפיה איראן מאפשרת פיקוח על מפעל הגרעין שלה נראתה נאיבית גם בלי שהמציאות תפריך אותה, כמו גם ההשלמה הפתאומית בין סול למירה. חוסר הביטחון של קרי באשר להיריון היה כבר קצת יותר הגיוני, עקבי לאישיותה שהונעה שלוש עונות רק מהדחף לדאוג לברודי. היה נחמד לראות את ההיריון של השחקנית משתלב בדמות, ומסקרן לדעת איך זה ייפתר. למעשה העונה כולה הגיעה למבוי סתום, אם הקונפליקט המקורי שלה נפטר ואם סול באמת מחוץ לתמונה. לא נראה לי שיש מה להתאבל עליו או למה להמתין - היה לא מעט אקשן, די הרבה ברברת ואינסוף פרסים. אפשר לעצור כאן.  (מירב)

7.5 מזל סרטן, עונה 4, פרקים 7,8 (פרק 4 על פי אופן השידור המקורי)

קאתי מנסה לארגן את הלוויה של עצמה. היא פוגשת כומר, רבה ואימאם כדי שיוצרי הסדרה יוכלו לשים בפיהם אמירות משעשעות לגבי החיים שלאחר המוות על פי שלוש הדתות. למרות שבעונה קודמת קאתי הבהירה את חוסר האמונה שלה (ואפילו כעסה על אדם שהתחבר לשיעורי הדת), עכשיו שלושת אנשי הדת מתפללים עבורה ואחר כך היא מתפללת בעצמה.

למרות מצבה המתדרדר ההוספיס שבו היא נמצאת שולח אותה הביתה - הביטוח שלה מכסה רק 4 חודשי אשפוז. קאתי לא רוצה לחזור הביתה, ומבקשת משון שממתין בקוצר רוח לפגישה עם האדם לו הוא תורם כליה, לעזור לה למות לפני שתסתיים תקופת הביטוח.

שון מוצא עבור קאתי אדם שמסביר מה האפשרויות החוקיות העומדות בפניה. קאתי מגלה שבאורגון המצב החוקי טוב יותר ומבקשת משון לנסוע לשם ולהביא לה תרופה שתהרוג אותה.

האדם לו שון תורם כליה מתגלה כהפך הגמור מאח - הוא מנסה לתת לשון שעון יוקרתי במתנה, מה שגורם לשון לבטל את התרומה. כשקאתי משכנעת אותו שגם אם האדם אינו טוב בעיניו, התרומה אכן חשובה, היא מבינה שאם הוא יתרום כליה הוא לא יוכל לעזור לה להתאבד. 

למרות חוסר הרצון של כולם בכך, קאתי מגיעה הביתה. אנדריאה מעודדת ובטוחה שהמשמעות היא חיים ארוכים, קאתי מדוכאת ומטיחה באנדראה כמה נורא זה לטעון כלפי אנשים שהם צריכים "לנצח את הסרטן" כי זה אומר שאם הם ימותו זה סימן שהם היו מפסידנים (ואני מסכימה שיש הרבה באמירה הזו).

הטיפול בבית מכניס דמות חדשה לבית - מטפלת ההוספיס. פול לא מחבב אותה, אבל מצד שני הוא לחוץ כשהוא חושב שאיבד את הטלפון שלה. ברור שגם הוא לא אוהב את המצב. המטפלת דווקא מאוד אוהבת את העבודה שלה ומסרבת לראות את השלילי - אין ספק שהוספיס (ביתי או לא) הוא מקום עבודה לפוליאנות.

קאתי שולחת את פול להביא את אביה, מתוך מחשבה שהיא צריכה להיפרד ממנו ואז אולי תצליח למות. פול עושה את זה בדרכו שלו, וטוב לראות אותו מדבר עם אביה של קאתי בכנות גמורה. אביה של קאתי מגיע, אך שיכור לחלוטין ונרדם. היא מתחילה בחמלה כלפיו, ממשיכה בטענות כלפיו ומסיימת בצחוק משותף עם הקפה בבוקר. שון פחות שמח לראות אותו, מן הסתם. השיחה בארוחת הבוקר מגיעה לנושא המילים האחרונות וכל אחד בוחר את שלו - מה שכמובן מאפשר לצופים לנסות ניתוחים פסיכולוגיים עמוקים של הדמויות.

אדם מתחמק מהבית וכולם כועסים עליו, אך המטרה שלו חיובית - הוא מתעקש לסיים תיכון לפני שקאתי תמות (וכמו שראינו שונא את התהליך). המנהלת, שהתקשתה בעבר להתמודד עם קאתי ומצבה, מגיעה לביתם כדי לבשר להם על כך ולערוך "טקס" מאולתר קצר.

אחרי ההשלמה עם אביה וסיום הלימודים של אדם, קאתי מרגישה מוכנה למות. במסגרת התהייה מה אמיתי ומה לא (וסוף סוך בעונה הזו המשכיות בין הפרקים ביותר מאשר העלילה הכללית), המטפלת של קאתי אומרת לה שזמנה תם. קאתי פותחת את הדלת לנוף קיצי ולדייג שאותו היא זיהתה כמוות. היא פוסעת בשביל ומוצאת את עצמה בבריכה, עם השכנה והכלב שמתו לפניה.

פרק הסיום דומה בעיני לכל הסדרה - מנסה להיות קליל למרות נושא כבד, מתמודד עם הנקודות הקשות אך גם משאיר למי שרוצה לברוח מהן את האפשרות לעשות זאת (יצא לי לראות באינטרנט דיונים על סוף הסדרה והאם זה אומר שקאתי באמת מתה). אני שמחה שיש סדרה שיוצריה היו אמיצים מספיק כדי להראות גם חלק מהרגעים הפחות יפים ומשעשעים (אם כי בהחלט לא את כולם). הם לא הלכו בעיני עד הסוף (כדוגמה אקח את רגע אובדן הזיכרון שקאתי חוותה בסוף אחד הפרקים העונה וגרם לי לצפות לפרק הבא רק כדי לגלות שבעצם, הזיכרון חזר אליה), אבל הם גם לא ברחו וסיימו את הסדרה בתרופת הפלא המתבקשת כל כך. זו בהחלט סדרה שאתגעגע אליה. (מורן).

7. אחוזת דאונטון, עונה 4, פרק 2

הפרק  עדיין התנדנד על מפתן של חוסר בהירות, בעיקר בגלל מה שנראה כמו ניסיון למשוך את עלילות העונות הקודמות במקום לייצר חדשות. דוגמה בולטת היא פרשת קרסון ומיסטר גרג, שהתרחשה למעשה בעונה הראשונה ולא קיבלה בעונה הזו שום ממד נוסף; דוגמה אחרת היא נטייתו של תומאס לסכסך בין המשרתים, הפעם בעזרת עדנה, המשרתת החדשה של קורה, באותו תכסיס ממש שסיבך את אלפרד בעונה הקודמת. הרומן המתפתח בין עדנה לברנסון נמאס עלי כבר בעונה הקודמת, ואני די מפהקת למראה המשך פיתוחו. חוץ מזה, איך בחור להוט ורציני כמו ברנסון יכול לבחור במשרתת תככנית אחרי סיביל הנהדרת? לג'וליאן פלוואז פתרונים.

הצוואה של מתיו, בדמות מכתב לאחר מותו שנמצא באורח פלא, גם היא מהלך אופייני לסדרה שנוטה לפתרונות קלים מדי, שלא לומר גסים (אם להזכיר למשל את המכתב של לוויניה לאחר מותה). מנגד, דאונטון מצטיינת בפיתוח התגובות שפתרונות אלו מביאים, והיחסים בין מרי המעורערת, לורד גראנת'ם שמתנהג בנוקשות שהוא חושב אותה לרגישות והסבתא הנהדרת היו ונשארו מקור לדיאלוגים נהדרים ותצוגות משחק מצוינות. דמותה של מרי מקבלת חזרה את העומק שהפסידה באיחוד המאושר עם מתיו ואילו רוז ממלאת את תפקיד סיביל בתור מביאת רוח המודרניזציה לבית, אך הפעם מצידה הנהנתני ולא זה האידאולוגי. בין כל אלה חזר לאוויר הקסם של הסדרה, שלא ממש שרר בפרק הראשון. (מירב).

6.5. ילדי האנרכיה, עונה 5 פרק 8

עם סיום העונה הרביעית המאכזב נידונה כאן בבלוג, בעיקר בתגובות, האפשרות המופלאה לסיים את הסדרה בגדול, עם הריגתו של קליי בידיו של ג'קס. הסדרה לא יכולה להמשיך ולהתקיים ללא האנטגוניסט הגדול, וקליי היה במקום מושלם כדי למות: שקריו חשופים בפני סגנו/בנו המאומץ, הוא גרם לפציעתה הקשה של ארוסתו, היכה את רעייתו עד לבלי הכר, רצח את פייני והכניס את המועדון לצרות למען תועלתו האישית לקראת פרישה. והעיקר, קליי היה פצוע קשות לאחר ניסיון נקמה של אופי, וכל מה שג'קס היה צריך לעשות הוא להזריק לו מדלל דם שיקצר את דרכו אל חדר המתים.

התירוץ כי ג'קס זקוק לקליי בחיים רק עד שהעסקה עם האירים וגלינדו/CIA תסתיים, הוא בסה"כ תירוץ. בייחוד לאחר שג'קס נוכח לגלות כי קליי אכן עמד מאחורי מעשיהם של הנומאדס וניסיון הפיכת השלטון. במה שונה הריגתו של קליי בסוף העונה הרביעית מתכניתו החדשה של ג'קס, להשתמש בג'מה כדי להפיל ולהרוג את אביו החורג? לפחות ג'מה מצאה ייעוד חדש.

Credit: FX 

עוד סיום פושר, לפחות לעת עתה, היה לעלילת סודו של ג'וס. אני לא מבין מה הביא אותו להודות בפני קליי על הכל, על אביו, הסחיטה של רוזוולט וההלשנה ל-DEA. קליי, האדם שלפני שני רגעים הבנת שנטל חלק, אם לא חילק הוראות, בפרשת הנומאדס. לא ברור גם מדוע קליי מיד לאחר מכן מספר לג'וס על הנומאדס. במקום לספר את האמת לנשיא הנוכחי, ג'קס, ג'וס רק יסתבך. רוזוולט כבר הציע אותו למכירה, והוא לא יודע.

לסיום:

1. נירו, למרות הצד האלים שנראה בפרק האחרון, מתגלה כקול השפוי על כתפו של ג'קס. ציפיתי שהוא יביא צרות בהמשך, אלא שלבסוף ג'קס הוא שהביא צרות לפתחו.

2. לא מוזר שאחרי שנלקח כבן ערובה ע"י פרנקי, אף אחד לא מתעניין בשלומו של צ'יבס? לא נשלח צוות לחיפוש אחריו בצ'ארמינג רבתי, בין אם הוא חי או מת? (תומר סויקר מבלוג קפה + טלוויזיה)

מה יהיה לנו השבוע?

20-27 בדצמבר

בשישי ושבת: גמר אקס פקטור (ארה"ב) (HOT3)

ביום ראשון: ברודצ'רץ' (HOT3)

ביום שני: אישה לראווה (yes דרמה)

ביום חמישי: ארץ הפלאות (yes דרמה)

ביום שישי הבא: אשתי הפוליטיקאית (HOT3)

יומיות:

ליהיא תעשי לי ילד, בימים א'-ד' (HOT בידור ישראלי)

ש"ח: עקרות בית נואשות עונות 1-3, בימים א'-ד' (HOT3)

אישה לראווה (Throphy Wife)

קומדיה. קייט ופיט התאהבו אחד בשניה בבאר קריוקי ושנה לאחר מכן קייט מוצאת את עצמה חלק ממשפחה מוכנה, עם שלושה ילדים חורגים ושתי נשים לשעבר. אבל קייט נחושה לגרום למערכת היחסים המשונה הזו לעבוד, ורוצה להיות חלק מהמשפחה, בכל מחיר. עם בראדלי וויטפורד ("הבית הלבן"), מאלין אקרמן ("Childrens Hospital"), ומרשה גיי הרדן.

ארץ הפלאות (Upon A Time In Wonderland Once)

סדרת הבת של "עד עצם היום הזה", המבוססת על "אליסה בארץ הפלאות". בלונדון הויקטוריאנית, אליס הצעירה מספרת סיפור על ארץ חדשה שקיימת בצידה השני של מחילת הארנב, ויש בה חתול בלתי נראה, זחל מעלה-עשן, ועוד. רופאיה, שבטוחים שאליס אינה שפויה, מתכוונים לרפא אותה באמצעות טיפול שישכיח ממנה הכל. עם מייקל סושה ("להיות אנושיים" הבריטית), נבין אנדרס (סעיד מ"אבודים"), ג'ון ליתגו ("מפגשים מהסוג האישי", "דקסטר") כקולו של הארנב.

ברודצ'רץ' (Broadchurch)

דרמת מתח בריטית שעוקבת אחר פרשת רצח טראגית והשלכותיה על עיירת חוף קטנה. הסדרה נוצרה ע"י התסריטאי כריס צ'יבנל ("קמלוט", "דוקטור הו", "טורצ'ווד") והבמאי ג'יימס סטרונג ("דוקטור הו"). עם דיוויד טננט ("דוקטור הו"), ג'ודי וויטאקר ("מראה שחורה"), דיוויד ברדלי ("הארי פוטר"). הסדרה חודשה לעונה שנייה ונרכשה לעיבוד אמריקאי על-ידי רשת "Fox".

אשתי הפוליטיקאית (The Politician's Husband)

מיני-סדרה בריטית בשלושה חלקים על נישואים, כוח ופוליטיקה. איידן ופריה הם הזוג המוזהב של הפוליטיקה הבריטית. איידן הוא שר בכיר בקבינט שנמצא בנסיקה, והגיע לפרלמנט מונע על-ידי אידיאלים. לאחר שבנו נוח אובחן כלוקה בתסמונת אספרגר, איידן הרשה לעצמו להישאב אל משחקי הכוח של ווסטמיניסטר, שהעניקו לו דרך להתחבא. רעייתו פריה, שרה זוטרה, נאלצה לשים את הקריירה שלה בהקפאה לטובת בעלה וילדיה, ולספק יציבות למשפחה. עם דיוויד טננט ("דוקטור הו"), אמילי ווטסון ("לשבור את הגלים").

כל שלושת הפרקים ישודרו ברצף ביום שישי הבא.

ליהיא תעשי לי ילד

מיני סדרה שמלווה את ליהיא גרינר, נסיכת הריאליטי ומלכת ההשקות הבלתי מעורערת, בשבועות שקודמים ללידת בנה הראשון מייקל-מארק צבר, ועד הימים שאחריה.

מסביב לממיר

 ולסיום" "רחוב סומסום" האמריקאית ממשיכה להוציא סרטונים משעשעים עם פארודיות חביבות על סדרות וסרטים. והפעם: "שר הטבעות". 

רוצים לכתוב לממיר הבא? צרו קשר: editor@tve.co.il