משדרי בחירות 2013

ערב בחירות, יום מלא שידורי טלוויזיה רבי פאתוס שמתעקשים לייצר דרמה גם איפה שאין כזו. למרות התשדיר העצמי המנצח של ערוץ 10 ומאמצי הטכנולוגיה בערוץ 1, התמקדתי באופן טבעי בערוץ 2 ובמשדרים שלו. לפני שנעבור לחבורת הליצנים הרשמית, נתעכב לרגע שוב על מי שנחשבת לסמל המקצועיות הקרה והפתיעה ערב הבחירות בהנחיה זורמת ומשועשעת לא פחות מאשר עניינית וקצבית. יונית לוי הייתה בשיאה המקצועי ונהנתה כנראה מכל רגע, מה שאפשר גם דו שיח משעשע עם איל קיציס במעברי השידור וקצת שחרור מהמתח המוגזם. היא אמנם לא באמת שולבה במשדר של ארץ נהדרת אבל היה נעים לצפות בה, כמו בשלוש הנשים האחרות שהובילו את ערבי השידור בנינוחות ובמקצועיות, כמראָה לפאנלים הגבריים הלוחצים של עמוד ענן.

ארץ נהדרת, עונה 10, ספיישל ערב הבחירות

לעומת המצב המעודד באולפן החדשות אנשי ארץ נהדרת לא הפתיעו, ולמעשה נראו דווקא במגמת ירידה. התכנית העיקרית בין סיכום החדשות למדגם הייתה אוסף של קטעים שנראים כאילו ראינו אותם כבר העונה, או שמא במערכת הבחירות הקודמת, ועוד הייתה החלק הטוב.

בתור התחלה, מינה צמח הבלתי נלאית. אמנם בהלת המדגם מגיעה לעיתים לשיאים מגוחכים, אבל הדיאלוג בינן בת דמותה (טל פרידמן כמובן) לבין קיציס כשהיא מסרבת למסור את תוצאות המדגם ומרפררת קלות לדה-וויס היה די אומלל. ביבי מנסה לחמוק מצווחותיה של מירי רגב? שמענו. מופז עם הקריין המאיים מחכים לראות מה יעלה בגורלם? מצחיק בעיקר כי זו דמות נהדרת של מריאנו. ג'רמי גימפל (רועי בר נתן כמין ילד אמריקאי מטורלל עם חלומות גדולה ותזכורת ל"שולץ", למיטיבי הלכת), מתראיין לדנה רון? מצחיק בעיקר בזכות חיקוי מעולה של האחרונה (שני כהן, כמובן) וטקסט אכזרי במיוחד ביחס להנחיה המביכה שלה בתכנית הבוקר. הפתעה קטנה הייתה בתחום מפלגת העבודה בדמות חיקוי נהדר של עלמה זק לסתיו שפיר ולהתלהבותה הנאיבית, בזמן שחלי מכינה את דרכי המילוט מחבריה למפלגה. זה היה כנראה הרגע היחיד שהלם את התוצאות שהגיעו חצי שעה אחר כך ולמעשה כמעט ניבא אותו.

שני מערכוני ההמשך שהתמקדו בדמויות ולא בחיקויים היו כרגיל מצחיקים יותר וסימנו היכן טמונה התקווה של התכנית. כמו מפלגה ותיקה שפעילים צעירים מזרימים אליה דם חדש ותקווה כך גם ארבעת הצעירים של "ארץ" מצליחים לרענן ולחדש בזמן שאסכולת הפרידמנים והפינישים מסרבת לפנות את מקומה ההיסטורי. דוגמה אחת היא ליהיא האשטאג, ההיפסטרית הנהדרת של ליאת הר לב שהיא כנראה הדבר הכי מצחיק ומדויק בתכנית ("ואז, מיינד יו, נפל לי האייפון לקופסת פח הזאת של המעטפות").

דוגמה מובהקת יותר היא כמובן הזוג התפרן שלנו, שהתיישב עם ההורים לצפות בתוצאות המדגם ומסתמן יותר ויותר כדור החדש של הפילוסים. אסי כהן, אורנה בנאי ומריאנו פינו את מקומם לכהן, ברלד, הר לב ובר נתן כשמשפחת הישראלי המכוער החליפה את המזרחי העילג באשכנזים שלא משנה מה יקרה תמיד יעשו אותו דבר ותמיד יהיו מאוכזבים בסוף. נדמה שיש כאן סוף סוף פיצוח של צד אחר בישראליות, זו שבמקום להיות וולגרית וזועמת מסתפקת באנחה פולנית ובתקוות שווא, וחבל שהחץ כלפי היושבים בבית לא מחודד עוד יותר.

הקליפ המשולב עם הדג-נחש, עם טקסט "הבוחרים הגיעו לי עד כאן", תלבושות ססגוניות וסצנות הרס מרהיבות היה עשוי היטב ולמרות חוסר מקוריות (הלו, השיר המקורי רק עכשיו יצא לרדיו) היה בסך הכל סיכום ראוי ונעים לצפייה, רגע לפני החזרה לרגעי האמת. סמו הישראלי המתלבט, אגב, הוגלה למסע יחצ"ני ומצחיק בקרב צוות חדשות 2 שלא שודר בטלוויזיה אבל נמצא אי שם במאקו, אם תרצו.

שביב מהאווירה המתוחה ומהטיזינג הבלתי נלאה של המגישים השתלם בתוצאות המדגם שאכן הכילו איזו הפתעה. אחרי שנותחו ודוסקסו תוצאות המדגם עד אימה, אחרי שכל פרשן ניסה לחזות את מה שעוד קשה לדעת וכל עיתונאי לשעבר (בערוץ 2 בחרו את הנציגים הפוליטיים לפי נושא, מסתבר) אמר שהבוחרים הוכיחו בדיוק את דעתו, נפנינו חזרה לארץ נהדרת. כאן המקום להזכיר את המערכון המופתי מבחירות 2009, זה ששילב יחד את נאומי ביבי ולבני והכתיר את ליברמן סופית, בייצוג מדויק של תוצאות המדגם. שעה וחצי אחרי פרסום המדגם היה מצופה שגם הפעם יהיה איזה קתרזיס מוצלח, אבל לא. ביבי קשקש משהו, לפיד (אלי פיניש נטול כריזמה או עניין כלשהו) לבש חליפת סופרמן וכפפות אגרוף, וכל שאר חברי הצוות עטו על עצמם את הדמות הכי ימנית-קיצונית שלהם ונהרו פנימה בצעקות. בנט הולבש כמשיח, פייגלין גרר מזבח קרטון והחיקויים המעולים לחוטובלי ושקד נאלצו שוב להיכנע לפאנץ' המיני הבוטה והמוכר. אני מזכירה: כבר במדגם מפלגת הבית היהודי נדדה למקום הרביעי, שלא לומר החמישי בגודל, והסיפור האמיתי היה לפיד; אבל בארץ נהדרת כנראה ראו מדגם אחר, אחרת אין הסבר לקרקס המביך שהציגו שם. זה לא היה מצחיק, זה לא היה רלוונטי ובעיקר זה היה חבל מאוד.

ציון- 7

מצב האומה, עונה 5 פרק 29

48 שעות לאחר פרסום המדגם, מצוידת ביתרון הזמן הלא הוגן ובשפע יתרונות מוצדקים אחרים הגיעה מצב האומה אל קו הסיום של הבחירות ושל עונתה החמישית.

פרק הסיום הוגדר כמסיבה וכמו בסיומי העונות הקודמות היה מלא במצב רוח טוב, אבל מתחת לתחושת סיום העונה המוצלחת התגלתה דווקא תחושת ייאוש מהשינוי המבטיח כביכול. זה התחיל עם ההסתייגות מ"אין לנו ארץ אחרת". כי אין לנו, אבל אם ליברמן היה שר החוץ שלנו הוא היה הורס את היחסים גם איתה. גם הקואליציה המובטחת תצטרך להתמודד עם מילוי חור ענק בתקציב, ומי שיצטרך לשלם אותו הוא אנחנו, אז בואו נבזבז מהר את כל הכסף על שעשועון עברית למנחי ערוץ 24. אגב, מעניין לחשוב מי הם ה"אנחנו" האלה- ספק הפאנל, ספק הסטריאוטיפ החילוני-שמאלני-משכיל שהוא כביכול קהל היעד הישיר שלו וספק רבים אחרים שאולי נחשבים מטרות אבל עדיין מרגישים שהתכנית היא פה בשבילם. האייטמים רצו כרגיל- בקצב מסחרר, מלאים בבדיחות פנימיות, בדאחקות על מהדורת החדשות שכולנו ראינו, בזליגה לרגעים מופרכים. הצעות החוק היו גם הן נהדרות כרגיל, כאילו אין סוף למשחקים המילוליים שעדיין מצליחים להפתיע ("חרדי שירצה לבקר בקבר רחל יצטרך לעבוד קודם 7 שנים") ולרגל הסיום גם קיבלנו הקראה ישר מהדף של כל השאריות שלא נכנסו כל העונה. מובן שזה מצחיק יותר, דווקא כי מדובר בבדיחות מאלצות יותר ובביצוע שלא מנסה להתחכם. הצופה לא מרגיש שעובדים עליו- הנה, כתבתי את הבדיחות מראש, אולי אפילו לפני כמה שבועות, אני יודע שהיא לא טובה- זה מה יש. צחקתם? זה בפנים.

הפוגה מהאייטמים הרגילים הייתה מעין תחרות בין ראשי הממשלה לדורותיהם, בפינג-פונג מתוסרט היטב שדילג לפתע לקהל ואל טוביה צפיר שישב שם מרוצה במיוחד. למרבה הצער צפיר לא תרם מכישרון החיקוי המדהים שלו אבל לקח חלק בהשוואת כישלונותיהם של המנהיגים שלנו לדורותיהם וסך הכל היה קטע משעשע.

הצורך לארח פוליטיקאים נמוג כביכול לאחר הבחירות, במיוחד לאחר מנה כ"כ גדושה מהם בחודשים האחרונים, אבל בצעד לא לגמרי ברור הוזמן נפתלי בנט להתארח בתכנית שוב. בנט (שהיה כהגדרתו של גורי "הבטחת הבחירות, הפתעת הבחירות ואכזבת הבחירות בערב אחד") נהנה מבדיחות קלילות ולא מחייבות, רמזים דו צדדיים לגבי יחסיו עם שרה נתניהו ומאווירת סחבק כללית ששרתה בפאנל. מלבד אורנה שנראתה כאילו היא מצליחה להוציא את הבדיחות רק בקושי, נראה רוב הפאנל דווקא מרוצה, או שאולי מוותר על הניסיון האחרון להשפיע על דעת הקהל. אחרי הכול, לפיד אמנם הוכתר למלך אבל סירב להתארח אצלם גם כששום דבר כבר לא היה יכול לפגוע בו. כמו מירי רגב גם הוא היה סדק בחומת היהירות המסוימת שפשתה בצוות, סדק חיובי ונחוץ כדי לשמור על רעננות וחיפוש אחרי חידושים גם בהמשך.

 שיר אופטימי לסיום (תצלום מסך) 

התכנית נחתמה כמיטב המסורת בשיר אופטימי כביכול ששיתף חרדים במדים, אקדמאים על כסאות גלגלים וילדי ערבים ומתנחלים מחזיקים ידיים. אם בעונה הקודמת השיר היה כביכול מפוחד אבל שידר הרבה שמחת חיים השיר הפעם אמנם הבטיח עתיד ורוד אבל נשמע בעיקר מיואש. אפשר להתווכח לגבי מידת התאמתו של השיר למצב הכללי בארץ, אבל במקרה של מצב האומה אין שום סיבה להיות מיואשים. זו הייתה עונה סוערת במיוחד, החל מהכרזת הבחירות ממש עם פתיחתה, דרך הצטרפות מרב מיכאלי למפלגת העבודה (מי זוכר כבר שהופתענו) ופארסת ההורדה-או-שלא וכלה בפרס האקדמיה המוצדק כל כך. מצב האומה קיבלה במתנה את הבחירות האלה, ועשתה כל שביכולתה כדי להביא לצופים את כל מה שצריך להיאמר יחד עם המון צחוק משוחרר  וביטחון עצמי. אפילו כשלקראת אמצע העונה ניכרה איזו האטה ואפילו צליעה, הגיע האיום בקיצור העונה והחזיר אותה למסלול במלוא הכוח. הסערה שהתחוללה בקרב הצופים בטוויטר ובפייסבוק, טורי הדעה ואפילו תיאוריות הקונספירציה הוכיחו את החשיבות והרלוונטיות של התכנית לציבור רחב מאוד. ואם חשבנו שזה רק אנחנו, באה שקופית התודה הנרגשת (עוד לפני שהוחלט מה יקרה!), הראתה שהתכנית חשובה מאוד גם למי שעושה אותה ובעיקר הייתה רגע של רגש מחמם לב בתעשייה שנחשבת קרה ואינטרסנטית. זו הייתה עונה מעולה, ולי נותר רק לקוות שיהיו לנו עוד הרבה כדוגמתה.

ציון - 9