המסך המפוצל

שביתה

ביום שלישי ה17.7 תעלה ביס סדרת הדרמה המקורית "שביתה", זלפה שהייתה בהקרנת הטרום בכורה של שני הפרקים הראשונים מביאה כאן את רשמיה.

מאת: זלפה

פורסם: 15-07-2012
7 תגובות

הזמינו אותי להקרנת הבכורה של שני הפרקים הראשונים בסדרת הדרמה החדשה של "יס"- "שביתה".

נתחיל בכך שזו טלוויזיה מצוינת. שחקנים מעולים, תסריט קולח ודמויות עגולות. אבל העלילה איננה פיקטיבית, הסדרה מבוססת על הסרט הדוקומנטרי "שביתה" של אסף סודרי ואמיר טאוזינגר. סרט שרני בלייר, יוצר "שבתות וחגים", צפה בו בערוץ הראשון ו"טולטל", כדבריו, עד כדי כך שביקש להפכו לסדרה דרמטית.

היום, חמש שנים אחרי הסרט ההוא, עולה לשידור הסדרה שיצר, בשיתוף עם ענת אסולין הפקות ו"יס", ופרקיה הראשונים טלטלו  גם אותי - עד כדי כך שהלכתי לראות את הסרט הדוקומנטרי שעל פיו נעשתה הסדרה. לצערי, שלוות נפש לא מצאתי בעקבות הסרט הזה.

 

הסרט מגולל את סיפורם של עובדי מפעל "חיפה כימיקלים" שבדימונה – ואם העובדה ש"חיפה כימיקלים" נמצאת בדימונה נשמעת לכם פראדוקסלית, הרי  שהמציאות המתוארת שם נשמעת פראדוקסלית אף יותר.

 

"מישהו איבד שלוש אצבעות, קיבל מכתב פיטורין. אחר שבר שתי רגליים, שמו לו מכתב פיטורים על הגבס. עוד הוסיפו בונבוניירה..." מספרים העובדים על ההתנהלות במפעל - ואני תוהה: היתכן?! האנשים הללו נפגעו בעבודה, בישראל של המאה ה-21.  כיצד בעל המפעל, אריה גנגר, אחד מעשירי הארץ ואדם המקורב לראש הממשלה דאז- אריק שרון, יכול להרשות לעצמו להסתפק בבונבוניירה ובמכתב פיטורין, כאילו  פיצויים וחוקי עבודה אינם קיימים ועובד שנפגע אינו ראוי לדאגה מצד מעבידו, אלא לבעיטה החוצה, כי "מי צריך עובד חולה?"

 

בסרט התעודה מבינים כבר מהמשפט הראשון שהשביתה לא הצליחה. "אני שואל את עצמי איך בכלל יכולתי לחשוב שאני יכול להיאבק במישהו כזה, עם מטוס פרטי וכל כך הרבה כסף..." אומר בכאב אחד מגיבורי הסרט.

 

והם נאבקו. הגברים בסרט נלחמו כמו אריות על זכויותיהם כעובדים,  על החופש להתאגד ולא להיות עבדים שאפשר לפטר בכל רגע נתון. הרגע בו הם מקבלים את עמיר פרץ – אז יו"ר ההסתדרות- כמושיעם הגדול- היה רגע שהעלה דמעות בעיני.

והרי ההסתדרות היא משענת קנה רצוץ לעובדים כבר זמן רב...אבל טובע, כידוע, נאחז בקש. ובמציאות ימינו כנראה רק קשים יש פה...

 

צילום: איתן ברנט 

 

במהלך הסרט אומר אחד המצולמים: אתם יכולים להגיד "זה בדימונה, זה רחוק, אבל זה יגיע גם למרכז..."

ואני נזכרת בשיר:  If you tolerate this, then your children will be next

ואכן, מחאה חברתית נשמעת פה זו השנה השניה - בעיקר במרכז הארץ. זעקה כנה של מאות  אלפי ישראלים, שתנאי השכר שלהם נשחקים ושקניית בית היא חלום רחוק עבורם, למרות שלחלקם הגדול יש עבודות שנחשבות "מכובדות", או לפחות כאלה המצריכות תואר אקדמי.

בעבר למדתי שיש קורלציה בין השכלה לבין הצלחה כלכלית, המחאה האחרונה הוכיחה אחרת. וכשאנשי מעמד הביניים נשחקים, אנשי "הצווארון הכחול" נרמסים לחלוטין.

בסוף ההקרנה דיבר רני בלייר על כך שהוא מקווה שיותר אנשים ייצאו לרחובות. "המחאה הזו לא שייכת רק לצעירים, אני צועד ברחובות- ואני הזקן היחיד... צאו גם אתם מהבית!" אמר, וניכר כי הדברים נאמרים מתוך ליבו.


"כמו בסרט?"

הסדרה, בניגוד לסרט, מביאה לא רק את המאבק בין הפועלים להנהלת המפעל, אלא גם את מערכות היחסים של העובדים בינם לבין עצמם ועם משפחותיהם,  עם הנאמנויות הכפולות והסותרות של כל עובד ועובד.

היא ממוקמת בירושלים (לא בדימונה) וכוכביה הם שלום מיכאלשוילי, עמוס תמם וזוהר ליבה. מהסדרה עולה כי היחסים בין ההנהלה לפועלים מורכבים אף יותר, בשל העובדה ש"כולם גדלו באותו מקום...רק חלק שכחו מאיפה באו".

בעוד שהפרק הראשון והשני אותם ראינו מעוררים את האמונה בדרמה נוסח "ארין ברקוביץ", האנדרדוג שנלחם בבעלי הממון ויכול להם, באה המציאות של הסרט הדוקומנטרי ומראה תמונה אחרת.

המלחמה נעשתה לפי כל הכללים, והייתה צריכה להצליח. אבל בסופו של דבר בעלי הממון והקשרים בשלטון הצליחו לרמוס את הלוחמים וגם את החלטות בית המשפט. להשאיר אותם מצולקים פיזית ונפשית.

 

ואני  נשארתי עם שאלה גדולה  לרני, הבמאי, שמבקש שנפגין: ואם נצא, אז מה? החבר'ה בסרט הדוקומנטרי יצאו מהבית, נשכבו מתחת למשאיות, ספגו מכות אנושות ופציעות שהביאו אותם לבית החולים, והשיירה עברה...

בעלי ההון נשארים במקומם, והם - שנלחמו - מחפשים עבודה. האם הסדרה הזו אמורה לגרום לאדם לעשות מעשה, או להיפך, לגרום לו להבין ש"איך יכולתי בכלל לחשוב שאני יכול להיאבק מול קשרי ההון –שלטון?"

ואולי הגיע הזמן גם לעשות סדרות מהסוג שאף אחד לא באמת אוהב. על מלחמות צודקות שיצאת אליהן, ונוצחת בהן. ועל ההתמודדות עם הפצע והכאב הזה.

 

צילום: איתן ברנט

 

על רקע המציאות החברתית בימינו - אך גם בלי קשר אליה - "שביתה" זו סדרה ששווה לראות. שלום מכאלשווילי - כחבר, בעל, אבא ומנהיג המרד, ועמוס תמם - כאחראי משמרת המתלבט  גם בין הנשים בחייו וגם בין נאמנותו לחבריו ולמקום העבודה שלו - יוצרים דמויות מרתקות ומעוררות אמון. נטע גרטי מרשימה מאוד בתפקיד מנהלת כוח האדם במפעל, אשה חזקה - גם מאוהבת וגם מאיימת . ובכלל, כל הקאסט מעולה.

אישית,  אני כבר מחכה לפרקים הבאים.

  

שביתה- 5 פרקים. ימי ג' ב- 22:00 החל מה 17/7 בערוץ yes Drama HD
וב-יס VOD